Loading AI tools
דמות מקראית. נביא שפעל בממלכת יהודה באמצע תקופת בית ראשון מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יְשַׁעְיָהוּ בֶּן־אָמוֹץ או יְשַׁעְיָהוּ הַנָבִיא (נכתב גם: יְשַׁעְיָה), היה נביא שפעל בממלכת יהודה באמצע תקופת בית ראשון. ישעיהו נחשב לאחד הנביאים החשובים, המרכזיים והמשפיעים בנבואה הישראלית הקלאסית. הוא פעל בתקופה שממלכת אשור הייתה בשיאה וממלכת יהודה נחלשה. רבות מנבואותיו מתייחסות למהלכים המדיניים בתקופה זו.
 | |
| לידה | ממלכת יהודה |
|---|---|
| אב |
אמוץ  |
| צאצאים |
מהר שלל חש בז, שאר ישוב, עמנו אל |
| תקופה | מלכי יהודה: עוזיהו, יותם, אחז וחזקיהו (ומנשה) |
| עיסוק |
סופר, נביא, אורקל |
  | |
ישעיהו התנבא רבות על עמי האזור ועל חורבנם העתידי, זאת בנוסף לנבואותיו על ממלכת ישראל. מספר הסברים ניתנו לסיבה להתנבאות זו על הממלכות, כאשר יש הטוענים כי מדובר בנבואות שנועדו לרומם את רוחו של עם ישראל באמירה כי עמי האזור יפלו בעוד ישראל ישרדו, לעומתם יש הטוענים כי ישעיהו התנבא ישירות אל העמים המוזכרים בנבואה.[1] מספר חוקרים אף טוענים כי חלק מהנבואות כלל לא נתחברו על ידי ישעיהו.[2] לפי הטוענים כי ישעיהו התנבא ישירות אל העמים המוזכרים בנבואה, ייתכן שהיה נביא מוכר בעמי האזור ולא רק בישראל.
אין בידינו מידע שלם על סיפור חייו של ישעיהו אלא רק קטעים נפרדים שניתן ללמוד מתוך נבואותיו. עיקר המידע מגיע מספר ישעיהו ומספר מלכים ב' (בחלק העוסק ביחסיו עם המלך חזקיה).
לאביו של ישעיהו קראו אמוץ, ולפי הכתוב בתלמוד הבבלי הוא היה בנו של יהואש ואחיו של אמציה שהיו ממלכי יהודה.[3] מנבואותיו של ישעיהו עולה כי היו לו אישה ולפחות שלושה ילדים ששמותיהם (הסמליים) היו שאר ישוב, עמנו אל ומהר שלל חש בז, אולם על פי חלק מהפרשנים עמנו אל ומהר שלל חש בז הם שני שמות שניתנו לילד אחד, כשהראשון מביניהם ניתן על ידי אשתו של ישעיהו והשני על ידי ישעיהו עצמו. לפי המסופר בגמרא, הייתה לישעיהו גם בת, שחזקיהו מלך יהודה רצה להינשא לה, ולפי גרסה אחת, בתו של ישעיהו אכן הייתה אשת חזקיהו ואם מנשה, ואם כן, שמה היה חֶפְצִי-בָהּ.[4] שמה של אשתו לא מופיע בתנ"ך והיא מופיעה בשני כינויים - עלמה[5] ונביאה.[6] ייתכן שכינויים אלו התייחסו לאשה אחת וייתכן שהתייחסו לשתי נשים.
לפי המסופר בגמרא, גם אמוץ אבי ישעיהו היה נביא, לפי כלל האומר שנביא שנזכר שם אביו הוא נביא בן נביא, וכן עירו הייתה ירושלים לפי הכלל האומר שנביא שנזכר שמו ולא שם עירו הרי שעירו היא ירושלים.[7]
משמעות שמו של ישעיהו היא כנראה צירוף של השורש יש"ע עם סיומת "יהו" שהיוותה קיצור מקובל באותם זמנים לשם השם.[8] שם זה נראה כמרמז על נבואות הנחמה (ישועה) של ישעיהו ויש שטוענים שמדובר בשם שניתן לו על שם נבואותיו.[9]
ישעיהו היה מעורה במדיניות יהודה וייעץ לבית המלוכה.[10]
על פי אגדת בראשית ישעיהו האריך ימים, וחי מאה עשרים שנה.[11] מנגד, על פי הכתוב במסכת יבמות מנשה הרג את ישעיהו לאחר שנבלע בעץ בשביל להתחבא ממנו[12]
בשנת 2018, נמצאה בחפירה ארכאולוגית בעופל, בולה הנושאת את הכיתוב "לישעיה[ו] נבי", על פי אחת ההשערות, זוהי חותמתו של ישעיהו הנביא.[13]
בפסוק הראשון של ספר ישעיהו מופיע שהוא התנבא בזמנם של ארבעת המלכים: עזיהו, יותם, אחז וחזקיהו.[14] למרות הפירוט של ארבעת המלכים, שאלת תחילת נבואתו של ישעיהו נתקלה בשתי בעיות קשות. הבעיה הראשונה היא שהנבואה הראשונה אשר מתוארכת במדויק היא בימי אחז[15] (פרק ז) בשנת 734-3 לפנה"ס [16] ומתרחשת בזמן עליית רצין מלך ארם על מלכות יהודה, בעוד המלך עזיהו הפסיק למלוך בשנת 788 לפנה"ס בקירוב.[דרושה הבהרה] בנוסף לבעיה זו בנוגע לתחילת נבואתו של ישעיהו קיימת בעיה נוספת, והיא שפרק ו' של ישעיהו מעוצב כפרק תחילת נבואה טיפוסי, ובו קריאת האל לנביא להינבא על עם ישראל ותשובת הנביא.[17] בפרק זה מופיע תאריך - ”בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ”.[18] לבעיות אלו הוצעו שני פתרונות עיקריים. הפתרון הראשון הוא פתרון המדרש[19] הטוען כי תחילת נבואתו של ישעיהו היא בפרק ו' מתואר שהוא היה בשנת מות המלך עזיהו, אך שנה זו היא שנה בה כבר מלך אחז, כיוון שעזיהו ננגע בצרעת והורד ממלכותו עוד לפני מותו. לפי מידע זה יוצא שישעיהו לא התנבא בתקופתו של עזיהו אלא בתקופת מלכותם של יותם, אחז וחזקיהו בלבד. כתשובה לקושיה זו מציע התרגום הירושלמי מיוחס ליונתן את הפתרון האומר ששנת מות המלך עזיהו פירושה השנה בה חלה המלך עזיהו והורד ממלכותו.[20] שיטה זו אומצה במלואה על ידי מספר פרשנים, כגון רש"י ורבי יוסף קרא. רבי אברהם אבן עזרא אימץ את הטענה שישעיהו החל להתנבא בשנת מות המלך עזיהו, אולם הוא טוען כי מדובר בשנת מותו ממש ולא בשנת מחלתו. תשובתו לשאלה מדוע מופיעים שמות ארבעת המלכים היא שישעיהו התנבא בתקופת חייהם של ארבעה מלכים ולא בתקופת מלכותם.[21] שיטה זו אומצה על ידי מספר חוקרים כגון פרופ' יאיר הופמן וד"ר גרשון גליל.
התשובה השנייה לשאלת זמן תחילת נבואתו של ישעיהו היא שישעיהו החל להתנבא בזמן כלשהו בתקופת ימי עזיהו, שלא תוארך. הראשון שהציע שיטה זו הוא הרד"ק[22] שכהוכחה לטענתו מביא פסוק בדברי הימים ”וְיֶתֶר דִּבְרֵי עֻזִּיָּהוּ הָרִאשֹׁנִים וְהָאֲחֲרֹנִים כָּתַב יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא”.[23] לטענתו על מנת שישעיהו יוכל לכתוב את דברי ימי עזיהו היה עליו לחיות בתקופה זו. לשאלת ניסוחו של פרק ו', הנשמע כפרק פתיחת נבואה, מציע הרד"ק תשובה - ישעיהו נתנבא עוד לפני "ההצהרה הרשמית", אולם הפך לנביא העיקרי בממלכה רק לאחריה. זו גם הסיבה שנבואותיו המוקדמות של ישעיהו לא תוארכו, כי הוא לא דיבר כנגד מקרים ספציפיים הנוגעים לממלכה אלא רק בנוגע לעוולות כלליות. עם שיטה זו הלכו מספר פרשני מקרא וחוקרים כגון רבי אליעזר מבלגנצי, שד"ל ושי"ר.
הנבואה האחרונה המתוארכת בדיוק של ישעיהו ניתנה ב-701 לפנה"ס והיא מתייחסת למצור סנחריב. כיוון שמרבית נבואותיו של ישעיהו לא מתוארכות אלא קוראות לתיקון כללי בלי ציון שם ומקום, נראה שישעיהו המשיך להתנבא גם לאחר תקופה זו.
המדרש מספר שנמצאה בירושלים מגילה ובה כתוב שמנשה הרג את ישעיהו: ”תני שמעון בן עזאי אומר מצאתי מגלת יוחסין בירושלים... וכתוב בה מנשה הרג את ישעיה.”[24] המדרש אף מביא סיפור אגדה על מותו של ישעיהו. על פי המתואר, המלך מנשה שעליו נאמר שחטא והחטיא את ישראל הוכיח את הנביא ישעיהו על כך שחלק מנבואותיו סותרות את נבואות משה. בין השאר, הנבואה שבה הוא "רואה" את ה', בניגוד לדברי משה "כי לא יראני האדם וחי". אם כי משה עצמו במעמד הר סיני ראה את האלוהים, שנאמר "ויראו את האלוהים ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר" (שמות כד י). וישעיהו, במקום לענות לו, ביודעו שמעשה זה יביא להריגתו המיידית כמורד במלכות, החליט לברוח. לפי אגדה מופלאה זו במהלך מנוסתו ראה הנביא עץ ארז, ועל ידי שהזכיר שם קדוש נבלע בתוכו. מנשה המלך ציווה לנסר את העץ ובכך להרוג את הנביא, אולם באורח פלא העץ לא התנסר, עד שהגיעו למקום שבו היו שפתיו של הנביא, ושם נגמר הפלא והעץ התנסר והנביא נרצח. חז"ל מסבירים כי עונש זה היה מידה כנגד מידה על דבריו "ובתוך עם טמא שפתיים אנוכי יושב". ובכך מתחוור כי אגדה זו איננה מטפורה. מנשה מלך מיד לאחר חזקיהו, אולם שמו אינו מופיע ברשימת המלכים שישעיהו התנבא בזמנם ומדובר בקושיה על שיטה זו. לקושיה זו הוצעו מספר פירושים. מדרש אחר[25] מציע כי ישעיהו אמנם התנבא בימי מנשה, אולם מחמת רשעותו של מנשה, אשר לפי המתואר בתנ"ך היה מהמלכים האכזריים ביותר ששלטו בירושלים, הוא לא נמנה ברשימת השמות אותם הזכיר הנביא.
שיטה זו לתקופת מותו של ישעיהו אומצה על ידי מספר פרשני מקרא, כגון רש"י ואברבנאל[26] שהציעו פירושים חלופיים לשאלה זו. רש"י מציע כי ישעיהו חזה במותם של ארבעה מלכים וזו משמעות הרשימה. שיטה זו פותרת את הבעיה אולם מסתדרת בקושי עם הפסוקים – הכתוב מציין כי ישעיהו חזה "בימי", לא במותם. האברבנאל מציע פירוש חלופי לשאלה זו ואומר כי ישעיהו אמנם חי בימי מנשה, אך לא התנבא בימיו ולכן מנשה לא מופיע ברשימה המציינת את המלכים שישעיהו התנבא בימיהם.
לעומת המדרש, מציע אבן עזרא[27] שישעיהו מת בימי חזקיה. על מנת להתמודד עם המדרש טוען אבן עזרא שהמדרש שאומר כי מנשה הרג את ישעיהו הוא דעת יחיד ולכן אנו לא מחויבים לקבלו. אמנם, אבן עזרא מציין שייתכן שהמדרש הוא "קבלה"[28] ולכן אין לנו ברירה אלא לקבלו. שיטה זו אומצה על ידי מספר חוקרים מודרניים.[29]
בנבואותיו של ישעיהו, נמצא ביטוי למתח בין המגמה הלאומית למגמה האוניברסלית[30];
שלוש נבואות מרכזיות בספר ישעיהו, "והיה באחרית הימים" (פרק ב', פסוקים א'–ד'), "חוטר מגזע ישי" (פרק י"א, פסוקים א'–י') ו"חזון ביטול המוות" (פרק כ"ה, פסוקים ו'–ט') עוסקות כולן ב"תיקון עולם" אוניברסלי, וניתן לראותן כ"היבט האוניברסלי של אמונת ישראל".[30]
מבחינה מדינית, המצב האוטופי המתואר בנבואותיו של ישעיהו כולל מחד שיתוף פעולה בין העמים תוך ריכוז העוצמה במקום אחד - מרכז הכובד הרוחני בהר בית ה', אך מאידך העמים יישארו בזהותם הלאומית הרבגונית ובגבולותיהם הראשונים. כניגוד מוחלט לכך מציג ישעיהו את החטא הכבד של אשור שהתבטא בגישתה (חסרת התקדים בעולם העתיק) לשבור את המסגרות הלאומיות של המדינות אותם כבשה: "וְהָיָה כִּי־יְבַצַּע אֲדֹ-נָי אֶת־כָּל־מַעֲשֵׂהוּ בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִָם אֶפְקֹד עַל־פְּרִי־גֹדֶל לְבַב מֶלֶךְ־אַשּׁוּר וְעַל־תִּפְאֶרֶת רוּם עֵינָיו. כִּי אָמַר, "בְּכֹחַ יָדִי עָשִׂיתִי וּבְחָכְמָתִי כִּי נְבֻנוֹתִי וְאָסִיר גְּבוּלֹת עַמִּים".[30]
הפילוסוף מייקל וולצר רואה גם בנבואת "משא מצרים"[31] כמבטאת את תפיסתו הייחודית של ישעיהו ביחס ללאומיות כתופעה אוניברסלית בעלת מאפיינים פרטיקולריים: ”"אין גאולה שמימית אחת ולא שחרור אחד לכלל האנושות… חירות היא חוויה ייחודית החוזרת על עצמה באופנים שונים עבור כל עם החי תחת דיכוי. כל עם משוחרר באופן שונה בידי אל אחד… אלוהי ישראל דואג גם לרווחתם של עמים אחרים"”.[30]
בחזון אחרית הימים[32] מנבא ישעיהו כי באחרית הימים "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ", יגיע קץ למלחמות ויכון מצב של "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי". נבואה זו הייתה לאות ולמופת כי ייכון שלום עולמי וכי יתמתנו ניגודי הדעות והשנאה בין עמים ואנשים. מצב זה יגיע כאשר ימשול בישראל המלך המשיח, מצאצאי בית דוד - "חוטר מגזע ישי" או "שורש ישי". ישעיהו מוסיף לנבא כי לעתיד לבוא יתחדשו נסים, כעין הנסים שהיו ביציאת מצרים. עם קיבוץ הגלויות יהיה נס נוסף של קריעת ים סוף וכן נס פיצול נהר פרת לשבעה נחלים, על מנת שתתאפשר עלייה נוחה של הגולים החוזרים לארץ ישראל. לפי המקובל בחקר המקרא, הביטוי "חוטר מגזע ישי" מבטא דווקא תקווה למשיח אחר שאיננו מבית דוד, כחלק מתקווה להתחלה חדשה במקום בית המלוכה שכשל, וזאת משום שדוד לא נתפס על-ידו כטלית שכולה תכלת.[33]
נבואותיו עוסקות במלחמה בעוולות החברתיים, בעבודה זרה ובתפיסה שפולחן הקורבנות, אף ללא תשובה, יכול לכפר על החטאים. נבואותיו מגוונות וכוללות התייחסות לעם ישראל ולאומות העולם. לפי הפירוש המקובל, סיפור הקדשתו מופיע בפרק ו' בספרו, שם מתואר כי הוא רואה את האל ושרפיו, וכאשר הוא שומע את אלוהים שואל את מי אשלח, והוא מתנדב ואומר "הנני שלחני".
בחזיונותיו הוא מתאר כמי שרואה את אלוהים:
חז"ל השוו את חזיונו של ישעיהו לחזון המרכבה של הנביא יחזקאל, וקבעו שכל מה שראה יחזקאל ראה גם ישעיהו, אלא שישעיהו (או דורו) היה מורגל במחזות כאלו ולכן הוא לא טרח לתאר את כל פרטי החזון, בניגוד ליחזקאל.
מבחינה ספרותית, לספר ישעיהו זיקה רבה לפרשת האזינו בספר דברים: בפסוקי השני בישעיהו נכתב "שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ כִּי ה' דִּבֵּר" הדומה מאוד לפסוק "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי" בתחילת פרשת האזינו. גם הנבואה הארוכה על האימפריה האשורית כוללת דימויים רבים כהנגדה ל"שירה" שבפרשת האזינו; כנגד "יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים" בשירת האזינו, נאמר על אשור "וְאָסִיר גְּבוּלֹת עַמִּים", כנגד "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל-גּוֹזָלָיו יְרַחֵף" מתואר אשור "וְכֶאֱסֹף בֵּיצִים עֲזֻבוֹת כָּל-הָאָרֶץ אֲנִי אָסָפְתִּי וְלֹא הָיָה נֹדֵד כָּנָף וּפֹצֶה פֶה וּמְצַפְצֵף".[30]
חוקרי המקרא המודרניים סוברים שספר ישעיהו מכיל דרשות בשני סגנונות שונים לחלוטין ולכן הוא ככל הנראה קיבוץ דרשותיהם של שני נביאים שונים. החוקרים מכנים את הדורש של חלקו השני של הספר בשם "ישעיהו השני".
הנבואה בספר ישעיהו היא אחת מנבואות רבות המפורשת בנצרות כמתייחסות לישו. הדבר נכון במיוחד לדימוי, שה האלוהים הנושא את חטאת העולם:
כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ; וַה' הִפְגִּיעַ בּוֹ, אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ. נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה, וְלֹא יִפְתַּח-פִּיו, כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל, וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה; וְלֹא יִפְתַּח, פִּיו... לָכֵן אֲחַלֶּק-לוֹ בָרַבִּים, וְאֶת-עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל, תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ, וְאֶת-פֹּשְׁעִים נִמְנָה; וְהוּא חֵטְא-רַבִּים נָשָׂא, וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ.
ספר ישעיהו מצוטט בהרחבה בברית החדשה[35] בין השאר כמבשרו של ישו. בבשורה על פי יוחנן, נאמר שישעיהו ראה את תפארתו של ישו ודיבר עליו.[36] את שירי עבד ה' מפרשים כמיוחסים לישו. הרמב"ן, בוויכוח ברצלונה, התמודד עם הפרשנות הנוצרית לסוגיית "הנה ישכיל עבדי" ובעקבות כך חיבר פירוש לפרשייה זו. במסורת הנצרות האורתודוקסית מציינים את הקדוש ישעיהו הנביא יחד עם כריסטופר הקדוש ב-9 במאי.[37] ישעיהו נמנה ברשימת הקדושים של ה-9 במאי גם במסורת הנצרות הקתולית.[38] ספר מורמון מצטט את ישו מצהיר כי אדירות הן מילותיו של ישעיהו וכי כל דבריו מתממשים ויתממשו.[39]
קבר המיוחס לישעיהו הנביא נמצא בגליל (אם כי אין עדות שפעל באזור זה), ליד שפך נחל ברעם אל נחל דישון, כ-1.5 ק"מ ממזרח לקיבוץ ברעם.
הנוסע מבורדו תיאר את אחת ממצבות נחל קדרון כקבר ישעיהו.[40]
ציון קבר נוסף של הנביא נמצא בעיר אספהאן והוא משמש אתר תפילה ליהודים ומוסלמים.[41]
ספר ישעיהו, באתר ויקיטקסט
ישעיהו בן אמוץ נביא, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
