Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מצבות נחל קדרון הוא שם קיבוצי שניתן לקבוצת מבני קבורה מפוארים הניצבים בנחל קדרון, במורדות המערביים של הר הזיתים, למזרחה של העיר העתיקה והר הבית. אדריכלותן המרשימה, יחד עם מצב השתמרותן המעולה מציבים אותן כאחד האתרים החשובים הקשורים לירושלים בתקופת בית שני, הן מבחינה ארכאולוגית והם מבחינה תיירותית, וכשלזו האחרונה מתווספות המסורות המקומיות שנקשרו בהם, והפכום לאתרים מטוילים ביותר.
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
השם "מצבות נחל קדרון" מתייחס לרוב לארבעת המבנים המרשימים והנגישים ביותר מבין מכלול הנקרופוליס שבנחל קדרון, הלא הם (מצפון לדרום) הצמד מערת יהושפט ויד אבשלום וכן קבר בני חזיר וקבר זכריה.[1] לעיתים מצורף לקבוצה זו קבר בת פרעה הסמוך, אך עשרות הקברים האחרים שבנחל קדרון אינם זוכים ליחס זהה, חלקם בשל חוסר ייחודם המונומנטי, וחלקם משום שנבלעו בין בתי סילואן, ונגישותם כרוכה בקושי רב.[2]
היהודים בירושלים של תקופות הבית הראשון והשני נהגו לקבור את מיתהם מחוץ לעיר. הנקרופוליס שנוצר מתוצאה מכך מקיף את העיר מכל רוחותיה, ולעיתים מגיע אף למרחק של מספר קילומטרים. מרבית הקברים הם בצורה של מערות קבורה משפחתיות, וריכוזים גדולים שלהם ניתן למצוא במקומות הקרובים לגבולות העיר בזמן חציבת המערה, או שהמסלע שלהם היה נוח במיוחד לחציבה. בשוליו המערביים של הר הזיתים התקבצו שני גורמים אלה יחד, ואכן, נחצבו בו עשרות רבות של מערות קבורה. בתקופת בית ראשון התרכזו רוב המערות בחלקו הדרומי של רכס הר הזיתים, אל מול עיר דוד, כשאחד הקברים המפוארים שבו, הקרוי בימינו קבר בת פרעה, ניצב בין קבריו הצפוניים.
בתקופת בית שני התפשטה הקבורה לכל עבר, ובמורדותיו של ההר, אל מול פינתו הדרום-מערבית של הר הבית, בחלקו של הקדרון הידוע כעמק יהושפט, נבנו כמה מערות ומבנים נלווים, מהמפוארים שבירושלים, ושבארץ ישראל בכלל.
ערך מורחב – קבר בת פרעהקבר בת פרעה למעשה אינו חלק אורגני מקבוצת הקברים - הוא עומד במרחק ניכר, במפלס גובה שונה, ובניגוד לשאר הקברים, המשתייכים לתקופת בית שני, קבר זה נבנה בתקופת בית ראשון. למרות זאת, הוא נמנה יחד איתם לעיתים קרובות, הן מעצם הימצאותו כמבנה בולט בשטח הנראה בסקירת עין אחת יחד עם המבנים האחרים, והן משום השפעתו על אדריכלי המבנים המאוחרים.
הקבר הוא מבנה קבר דמוי קובייה פחוסה, שצלעותיה באורך כ-5.5 מטרים. החוצבים הקפידו רק על צדדיו של הקבר הנראים לניצב ממולו, ולא טרחו לחצוב ולהפריד את הקיר האחורי מהסלע, וכך, גובה הקיר הקדמי הוא כ-3.5 מטרים, אך הקיר האחורי מזדקר רק כחצי מטר מעל פני הסלע. על גבי הקיר מורכב כרכוב, ומעל הכרכוב - פירמידה.
ערך מורחב – קבר זכריההמצבה הדרומית מבין קבוצת המצבות העומדות יחד ידועה בשם קבר זכריה. הקבר, החצוב כולו מתוך הסלע, בנוי כקוביית אבן שלצידיה דבוקים פילסטרים יוניים שעל ראשה גג פירמידלי, וכרכוב מצרי התחום ביניהם. לבד תוכנית המצבה דומה ביותר לקבר בת פרעה, אלא שבעוד קבר בת פרעה הוא חלול, כדי להשאיר מקום לקבורת הנפטר, קבר זכריה הוא אטום, ולמעשה אינו קבר, כי אם "נפש". הבדל נוסף הוא השפעת הארכיטקטורה היוונית, המתבטא בפילסטרים, העשויים בסגנון האיוני, בווריאציה ירושלמית.[3] חזיתה המערבית של המצבה פונה כלפי חוץ אל הנחל ואל הר הבית, ושלוש החזיתות האחרות ניצבות בתוך חצר שנוצרה על ידי חציבת המצוק שסביבן. בצידה של החצר, מספר מדרגות המובילות לפתח צדדי של קבר בני חזיר. חציבת המצבה לא הושלמה, והדבר ניכר בחוסר הסימטריות שבעיטוריה, שבמקומות מסוימים סותתו בדקדקנות, ובצד המקביל, פני הסלע הוחלקו.
כנזכר לעיל, קבר זכריה הוא אטום, ללא מקום בו ניתן להעמיד את מיטתו של הנקבר. משכך, הרי שאין המקום קבר, אלא "נפש" - מצבת זיכרון, הניצבת בסמוך לקבר. מצבות כאלו היו מקובלות בקברים מפוארים בני התקופה, והמילה "נפש" במשמעות מצבה ידועה מכתובות עבריות, נבטיות ובעוד מעמי האזור.
מכאן, השאלה המתבקשת היא שאם לפנינו נפש - היכן הקבר שאליו היא מתייחסת?
חוקרים שונים העלו הצעות שונות - הצעה אחת סבורה שקבר זכריה הוא הנפש של קבר בני חזיר הסמוך, שנחצב כדי להחליף את הנפש המקורית. הצעה שנייה צודדה בכך שמדובר בנפש שקברהּ מעולם לא נחצב בשל מאורע כלשהו, שמא פרוץ המרד הגדול ותוצאותיו הרות האסון. הדעה שסברה כי מערת הקבורה טמונה תחת העפר הרב שמכסה את סביבות המצבה הופרכה כאשר העפר פונה בשנת 1960.
ערך מורחב – קבר בני חזירקבר בני חזיר הוא המוקדם מבין המבנים. פנימו של הקבר בנוי בצורת מערת קבורה טיפוסית לימי בית שני, עם פרוזדור שמוביל לחדר כניסה, המוביל לשלושה חדרי קבורה, כשבאחד מהם נחצב מעבר לחדר קבורה נוסף, מאוחר במקצת לחדרים האחרים. חדר הפרוזדור היה מפואר, ושרידיו של פרסקו עודם ניכרים על קירותיו. חזיתו של הפרוזדור, הניצבת מעל לנחל אף היא מפוארת, ומתעטרת בשני עמודים ובארכיטרב דוריים, שמעליהם כתובת המציינת את שמות הנקברים, נצרים לבני משפחת הכהנים חֵזיר, ה-17 מבין 24 משמרות הכהונה.
הכתובת מעל הקבר מכריזה כי זהו "הקבר והנפש", אך בעוד שברור לאיזה קבר מתייחסת הכתובת, זהות הנפש היא מעט יותר חמקמקה.
חוקרי הקבר העלו שתי הצעות - האחת, כנזכר לעיל, היא שקבר זכריה הוא הנפש המדוברת, ואילו האפשרות השנייה מתמקדת באזור שמיידית מצפון לחזית הקבר ובו חזית מדומה - דלת בין שתי אומנות. חלקה העליון של החזית היה מעשה בניין ולא חציבה, אך נעלם עם הדורות. לפי שחזורו של אביגד, במקום הייתה פירמידה, כדוגמת גגו של קבר זכריה הסמוך. במחקרו העדכני, הראה דן בר"ג כי החזית החסרה הייתה המשך חלק, שהכילה חלון דמה בעל צורה משושה, והראה מקבילה לדבר בפטרה. בר"ג אף הציע אפשרות שלישית, והיא שלמעשה היו לקבר שתי נפשות, בזו אחר זו, ולא ניתן לדעת בוודאות לאיזו מהן הכתובת מתייחסת.
ערכים מורחבים – יד אבשלום ומערת יהושפטיד אבשלום היא הגדולה והמפוארת מבין מבני הקבורה באתר זה. המבנה, המתנשא לגובה של כ-20 מטרים, חצוב עד לגובה המצוק המקורי, ומעל נקודה זו הושלמה מלאכתו באבני בניין מאסיביות. חלקו התחתון, החצוב מזכיר בתוכניתו את קבר זכריה, אלא שעבודת סיתותו נעשתה בהקפדה רבה יותר, וסגנונו אינו מהסדר היוני, אלא משולבים עמודים יוניים ואפריז דורי, ומעליו הכרכוב המצרי. הבדל משמעותי נוסף הוא פנים המצבה, שבניגוד לקבר זכריה, היא חלולה ומכילה מקום להטמנת נקברים. חלקו העליון של המבנה הוא ברובו מעשה בנייה, ומורכב מקוביה שעל גביה חרוט קעור, ובראשו פרח לוטוס.
מערת יהושפט היא מערה מסועפת בעלת שמונה חדרים, שהפריט המרשים ביותר בה הוא העיטור שמעל הכניסה הראשית - עיטור גמלוני המכיל עלי אקנטוס ושלל מוטיבים צמחיים מצמחיית ארץ ישראל.
הקמתה של מצבה בשם "יד אבשלום" מתועדת כבר בתנ"ך. בספר שמואל מסופר:
וְאַבְשָׁלֹם לָקַח וַיַּצֶּב לוֹ בְחַיָּו אֶת מַצֶּבֶת אֲשֶׁר בְּעֵמֶק הַמֶּלֶךְ, כִּי אָמַר אֵין לִי בֵן בַּעֲבוּר הַזְכִּיר שְׁמִי, וַיִּקְרָא לַמַּצֶּבֶת עַל-שְׁמוֹ, וַיִּקָּרֵא לָהּ יַד אַבְשָׁלוֹם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
— שמואל ב' יח, יח[4]
בשלהי ימי בית שני עוד היה בניין שנקרא בשם זה, המבנה היה ידוע היטב, ומוזכר כנקודת ציון גאוגרפית במגילת הנחושת.
המבנים המרשימים, העומדים במיקום כה בולט בסמוך לגבולות העיר, לא נותרו עלומי שם בתיאורי עולי הרגל. ספרות המסעות מלאה בקישורים בין המצבות לדמויות מפורסמות מהתנ"ך והברית החדשה, כגון אבשלום, יהושפט, ישעיהו, יעקב הצדיק ורבים אחרים.
יוצאת דופן מכל המצבות היא יד אבשלום, שעוד בתקופת בית שני זוהתה עם המבנה שעליו מסופר בספר שמואל שנבנה על ידי אבשלום, ומזוכר כנקודת ציון בכתבי יוסף בן מתתיהו ובמגילת הנחושת.
המצבות אינן מוזכרות בכתבי חז"ל ובכתבי ההיסטוריוגרפים המועטים שכתבו על הנעשה בארץ לאחר חורבן הבית, אך זכו לעדנה בתיאוריהם של עולי הרגל. כבר הנוסע מבורדו, הנוסע הראשון שתיעד את קורותיו בארץ, מספר על יד אבשלום וקבר זכריה, ומזהם כקברות ישעיה וחזקיהו, בהתאם.
הגסיפוס, שתיאר באמצע המאה ה-2 את השלכתו של יעקב הקדוש מעל גבי המקדש, כותב שיעקב נקבר במקום הריגתו, ומצבתו נראית "עד היום".[5] תיאור זה מתאים למצבה שנמצאת במדרון המערבי של נחל הקדרון, בשיפוליו של הר המוריה. הירונימוס, שכתב את ספרו בשלהי המאה ה-4 מספר כי מיקומו הנכון של הקבר היה ידוע עד לתקופתו של אדריאנוס,[6] וטוען כי טעות בידי הממקמים את קברו של יעקב בהר הזיתים.[7]
תחילתה של המסורת הממקמת את קברו של יעקב בהר הזיתים נעוצה בשנת 351
בית הקברות בהר הזיתים משתרע עד למצוק שמעל יד אבשלום ומערת יהושפט, וקיר תמך שנועד למנוע את גלישת העפר והקברים הטמונים בו מטה חסם את פי המערה. דמותו השלילית של אבשלום נותרה לא פופולרית, וסביבות ציונו לא נכרו קברים. לעומתו, זכריה בן יהוידע היה דמות אהודה, וסביבות ציונו נכרו עשרות רבות של קברים.[8] הקברים הוסרו בידי המשלחת הארכאולוגית של אלגרו (להלן).
קבר זכריה במיוחד התקדש בעיני יהודי ירושלים שהיו מתכנסים בקרבתו לשאת תפילות המוניות להיוושע מצרות מזדמנות, וכן לקריאת קינות בתשעה באב.
המצבות הן מהמבנים העתיקים הבולטים בירושלים, ומשכו את תשומת לבם של מרבית הנוסעים, אולם התיאור בעל האופי המחקרי-מדעי קיים רק החל מן המאה ה-19, על ידי אדוארד רובינסון.[9] תיאורו של רובינסון אינו כולל בתוכו את קבר בת פרעה, שנחקר בשנת 1851 על ידי פליסיאן דה סוסי. דה סוסי היה גם זה שקשר את שמה של בת פרעה עם מבנה הקבר
דה סוסי, שנתן משקל רב למסורות המקומיות קבע אף שיד אבשלום במקורה אכן נבנתה על ידי אבשלום, אך עיטוריה, וכיפתה הייחודית נוספו לה בימי הבית השני, כאשר רצו לרומם את אנשי העבר. קביעה זו קנתה שביתה אצל כמה חוקרים, אך ננטשה לאחר שאביגד הוכיח כי לא ייתכן להפריד כך את שלבי בניין המצבה.
בשנות הארבעים, טרם מלחמת העצמאות חקר נחמן אביגד את המצבות לעומק, ובשנת 1952 הגיש את עבודת הדוקטורט שלו לסנאט האוניברסיטה העברית.[10] גרסה מורחבת של את סקירותיו ומסקנותיו התפרסמה שנתיים לאחר מכן, בספרו מצבות קדומות בנחל קדרון. על עבודתו זו זכה בפרס ביאליק, והיא נותרה עד היום המקור המקיף ביותר העוסק במצבות.
מחקרו של אלגרו התקיים בחורף של שנת 1960. המחקר התרכז סביב מערת בני חזיר וקבר זכריה ומעט דרומה להם, בתקווה למצוא חלק מהאוצרות המוזכרים במגילת הנחושת, אולם תקוותיהם של החופרים נכזבו, ומלבד "הד של שמועה", לא מצאו בחפירותיהם כל כסף וזהב.[11]
המחקר הארכאולוגי התחדש בשנים 2000–2001, בראשות פרופ' דן בר"ג מהאוניברסיטה העברית בירושלים.[12]
בין המבנים הנחקרים בולטת בהיעדרה מערת יהושפט - משלחתו של בן צבי לא סיימה את ניקוייה ותוכניתה האדריכלית לא הושלמה.
ב-22 במאי 1912 הבחין יוסף קלוזנר במגן דוד החקוק בתקרת מערת בני חזיר,[13] אולם בעת חפירותיו של סלושץ, כעבור ארבע עשר שנה, כבר לא ניתן היה להבחין בו.[14]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
