Loading AI tools
חוקר אסלאם ישראלי, פרופסור אמריטוס בחוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוחנן פרידמן (נולד ב-28 במרץ 1936) הוא פרופסור אמריטוס בחוג לשפה וספרות ערבית ובחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים. מאז 1999 הוא חבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וכיהן בשנים 2007–2013 כיו"ר החטיבה למדעי הרוח באקדמיה. חתן פרס ישראל לשנת ה'תשע"ו (2016) בתחום חקר המזרח הקרוב.
יוחנן פרידמן נולד בזקמנה שבסלובקיה, אז חלק מצ'כוסלובקיה ועלה לישראל עם הוריו בשנת 1949. לאחר שהות קצרה בקבוץ עברון ובקבוץ כפר מסריק, הוא למד את לימודיו התיכוניים בבית הספר הריאלי בחיפה (1954–1950). אחרי שירותו הצבאי, בשנת 1956, הוא החל את לימודיו לתואר ראשון באוניברסיטה העברית, בחוג לשפה וספרות ערבית ובחוג להיסטוריה של ארצות האסלאם. בשנת 1962 הוא סיים תואר שני בשפה וספרות ערבית. עבודת הגמר שלו נסבה על יצירתו של המשורר הערבי המפורסם אבו אל-עלאא אל-מערי (מת בשנת 1054 לספה"נ). אל־מערי היה משורר ביקורתי מאוד כלפי החברה ומערכת האמונות הדתיות של זמנו והואשׁם במינות ובהתרסה כלפי דת האסלאם. העבודה עסקה בתכנים הדתיים והתרבותיים שׁל קובץ השירים הידוע בשׁם "לֻזֻום מא לא ילזם" ונכתבה בהדרכתו שׁל פרופסור דוד צבי בנעט.
לאחר סיום לימודיו לקראת התואר השני, יוחנן פרידמן נסע לאוניברסיטת מק־גיל במונטריאול שבקנדה כדי ללמוד לקראת התואר השלישי. הוא למד אורדו והתמחה בתולדות האסלאם בהודו. עבודת הדוקטור שלו על ההוגה הדתי המוסלמי שיח' אחמד סִרְהִנדי (מת בשנת 1624 לספה"נ) אושרה בשנת 1966. העבודה נכתבה בהדרכתו של פרופסור צ'ארלס אדמס. בשנת 1966 הצטרף יוחנן פרידמן לאוניברסיטה העברית ומונה למרצה בלימודי האסלאם, בהדגשת המחשבה המוסלמית בתת-היבשת ההודית בימי הביניים ובעת החדשה. באוניברסיטה העברית הוא כיהן, נוסף על תפקידיו במחקר ובהוראה, כראש המכון ללימודי אסיה ואפריקה (1975–1978), ראש המדרשה ללימודים מתקדמים של הפקולטה למדעי הרוח (1980–1983), דיקן הפקולטה למדעי הרוח (1985–1988), וראש החוג לשפה וספרות ערבית (2002–2004). הוא שהה כפרופסור אורח, באוניברסיטאות ניו יורק ופנסילבניה, École pratique des hautes études בפריז, וכן היה עמית במכון ללימודים מתקדמים שבפרינסטון. הוא שימש שנים רבות חבר ועדת המקצוע להוראת הערבית בבתי הספר התיכוניים. בשנת 1999 הוא נבחר לאקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, הוא יו"ר ועדת הפרסומים של האקדמיה, ובמהלך השנים 2007–2013 כיהן כיו"ר החטיבה למדעי הרוח. הוא העורך הראשי של כתב העת Jerusalem Studies in Arabic and Islam היוצא לאור במכון ללימודי אסיה ואפריקה של האוניברסיטה העברית.
יוחנן פרידמן נשוי לצפרירה ואב לשתי בנות.
ספר זה הוא עיבודה של עבודת הדוקטור של פרידמן אשׁר פורסם לראשׁונה ב-1971 בהוצאת אוניברסיטת מק־גיל (הדפסה חוזרת בהוצאת הספרים שׁל אוניברסיטת אוקספורד ב־2002)[1]. בספר זה עוסק פרידמן במחשבה המוסלמית הביניימית בהודו. הספר דן באחמד סרהנדי, מיסטיקאי מוסלמי הודי שנפטר ב-1624. הספר עוסק בנושאים כגון התחדשות האסלאם בראשיתה של כל מאה שׁל הספירה המוסלמית, היחס בין המיסטיקה לבין ההלכה והבעיות המיוחדות של מוסלמי הודו בהיותם מיעוט השולט על אוכלוסייה בלתי מוסלמית ברובה.
ספרו השני של פרידמן שראה אור בהוצאת אוניברסיטת קליפורניה בברקלי [2] , עוסק באחמדיה, שהיא תנועה משׁיחית מוסלמית מודרנית, אשׁר קמה בהודו בעשור האחרון של המאה ה-19. התנועה האחמדית מתיחדת בעיקר בשני רעיונות:
א. התנועה גורסת שהנביאים במסורת המוסלמית נחלקים לנביאים שמביאים הלכה ונביאים שאינם מביאים הלכה. לפי הזרם העיקרי באסלאם, האסלאם הסוני, היה מוחמד הנביא האחרון ואילו לפי זרם האחמדים מוחמד היה הנביא האחרון, אבל רק בשלשלת הנביאים מביאי ההלכה. נביאים שאינם מביאים הלכה יכולים לבוא אחרי מוחמד; לפי דעתם שׁל האחמדים, מייסד תנועתם היה נביא שלא הביא הלכה אלא דרשׁ לקיים את ההלכה המוסלמית הקיימת. התנועה האחמדית נתקלה בהתנגדות עזה מצד הזרם הראשי של האסלאם, האסלאם הסוני, שטוען שהם פגעו בדוגמה שׁלפיה מוחמד היה אחרון הנביאים.
ב. האחמדיה גורסת שהג'יהאד צריך להתבצע באמצעות הטפה ולא באמצעות מלחמה. לפי הדעה הזאת, הג'יהאד אמור להתבצע בדרך המתאימה לאיום שׁעליו הוא מגיב. האסלאם הקדום היה חשׂוף לסכנת כליה ממשׁית ועל כן ג`יהאד בחרב היה מוצדק. בימי הווסדה שׁל התנועה האחמדית בהודו היה האסלאם נתון להתקפת המיסיונרים הנוצריים אשׁר הרבו להשׁמיץ את האסלאם ואת הנביא מוחמד; התגובה למצב מעין זה הוא הפרכת הטענות נגד האסלאם באמצעות הטפה והסברה ולא פעולה מלחמתית.
ספר זה הוא תרגומו של פרידמן לכרך של ההיסטוריון הערבי א-טברי (מת ב-923 לספה"נ)[3]. הכרך עוסק בכיבוש ארץ ישראל וסוריה, השׁתלטות המוסלמים על ירושׁלים והפלת האימפריה הפרסית בשנות השלושים של המאה השביעית.
ראה אור ב-2003 בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג'[4] והוא עוסק בסובלנות וכפייה באסלאם. הספר דן בהשקפת המסורת המוסלמית על היהודים, הנוצרים, הזורואסטרים ועובדי האלים הרבים. הוא דן בנושאים כמו ההיררכיה של הדתות, עליונות האסלאם וההיסטוריה הדתית שׁל האנושׁות. הוא עוסק גם בדיני השׁמד במסורת המוסלמית. פרק מיוחד עוסק במשׁמעויות השׁונות שׁנתנו לפסוק "אין כפייה בדת" (סורה 2:652).
בשנת 2022 ראה אור הספר Messianic Ideas and Movements in Sunni Islam העוסק בתולדות התנועות והרעיונות המשיחיים באסלאם הסוני ברחבי עולם האסלאם, במזרח ובמערב.[5]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.