יהדות הולנד
הקהילה של יהודי הולנד מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הקהילה של יהודי הולנד מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהדות הולנד היא הקהילה של יהודי הולנד. התעודה הראשונה אודות הקהילה היהודית מתוארכת למאה ה־12. בימי הביניים היו בה מספר קטן של יהודים שהספרות ההולנדית מאותה תקופה מבטאת שנאה אליהם.
נכון ל-2022 מונה הקהילה בהולנד בין 30,000 ל-50,000 יהודים[1], כ-0.3% מכלל האוכלוסייה.[2]
יהודים הגיעו להולנד לכל המאוחר אחרי גירוש ספרד (1492), כחלק מנדודיהם לערי נמל ולארצות מסחר לחופי הים התיכון (איזמיר, סלוניקי וכד') ולחופי האוקיינוס האטלנטי (אנטוורפן, המבורג, אמסטרדם וכד'). בנסיבות התקופה הם לא יכלו להופיע כיהודים, אך תרומתם הכלכלית הביאה ליחס סובלני יחסית כלפיהם. כפי שהראה ההיסטוריון שלום בארון, הולנד היתה הראשונה לאפשר ליהודים להזדהות ככאלו כבר ב-1593, הגם שללא שינוי רשמי במעמדם.
במאה ה־17 נוסדו בה קהילות אנוסים, רובם מפורטוגל וחלקם מספרד, שישבו באמסטרדם, רוטרדם, אלקמאר והארלם. באמסטרדם נוסדה קהילת נווה שלום ואף נבחר לה רב. בשנת 1619 החליטה הולנד שכל עיר תחוקק חוקים משלה בנושא היהודים.
מאוחר יותר, הגיעו גם יהודים אשכנזים להולנד, בעיקר מגרמניה, פולין וליטא והקימו את קהילתם הראשונה בשנת 1635.
למרות שהוטלו מגבלות שונות על היהודים, הם הצליחו להגיע לעצמאות כלכלית מסוימת עד כדי כך שיהודים ספרדים היו בעלי מניות בחברת הודו המזרחית ההולנדית וליהודים היו עמדות חשובות בכמה ענפי כלכלה, בהם ענף היהלומים. עם הזמן אף נוצר מונופול יהודי בענף זה. בשנת 1626 הקים הרב מנשה בן ישראל דפוס עברי באמסטרדם ולימים הייתה העיר למרכז הדפוס העברי. באותה עת היו הקהילות היהודיות בהולנד מרכז תרבות גדול בלימודי יהדות ולימודים כלליים.
במאה ה־17 באו על הקהילה היהודית מספר משברים בין המתבוללים לבין היהודים-האורתודוקסים, והמפורסמים שבהם היו פרשיות אוריאל דה קוסטה וברוך שפינוזה. באמצע המאה ה־17 רבים מיהדות הולנד נתפסו לרעיונות המשיחיים של שבתי צבי.
ב-1657 הכריז הסטאדהאודר וילם השני שהיהודים הם נתינים שווי זכויות. לא הוסר הצורך להישבע שבועה נוצרית לשם הצטרפות לגילדות ולכן ההצטרפות המשיכה להיות מוגבלת ליהודים ומאותה סיבה לא יכלו להתמנות למשרות ציבוריות.
במאה ה־18 הורע מצב היהודים, היקף המסחר שלהם הידרדר והם סבלו משלטון צרפת. 54% מיהודי אמסטרדם תוארו כאנשים שזקוקים לתמיכת הקהילה. ב־1796 הוכרז שוויון זכויות ליהודי הולנד והשלטונות השתדלו לשלבם בחיי המדינה.
בשנת 1810 היו בהולנד 49,973 יהודים אשכנזים ו־5,000 יהודים ספרדים. המלך וילם הראשון התעניין בקהילה היהודית ואף הוציא צווים שנגעו לענייניה הפנימיים. בתקופה זו עסקו רוב היהודים במסחר ואף בלט חלקם בין המשפטנים והסופרים וכן בשורות הסופרים והאומנים. ביחס לחינוך בתי-ספר יומיים, ילדים יהודים היו רק באמסטרדם ואף שם הספיקו לקלוט רק שליש מהילדים בגיל בית-ספר. נוסף לכך התקיימו גם מוסדות חינוך יהודי משלים בערים – אמסטרדם, רוטרדם והאג. גם בית המדרש הוותיק להכשרת רבנים המשיך בפעולתו והיו לו כמה עשרות תלמידים מדי שנה ושנה. בעיקר גדלה השפעת התנועה הציונית ותנועת היהדות החרדית שהתרכזה סביב אגודת ישראל.
ערך מורחב – שואת יהודי הולנדבערב מלחמת העולם השנייה נאמד מספר היהודים בהולנד בכ-140,000 נפש ועליהם נוספו 30,000 פליטים יהודים מגרמניה הנאצית. פרוץ מלחמת העולם השנייה עורר בהלה בקרב יהודי הולנד, מחשש לפלישת הנאצים לארצם, ויהודי הולנד חפשו לברוח מהמדינה לכל פינה שקטה בעולם שהסכימה לקלוט אותם[3]. מייד לאחר כניסת הכוחות הגרמנים אל הולנד, ב-10 במאי 1940, הוטלו על היהודים צווים והגבלות. כ־2,000 מהם ברחו וחלק מהאחרים הסתתרו. רבים נשלחו למחנות ריכוז בגרמניה ואל מחנות השמדה במזרח אירופה. בהולנד, על פי תעודות גרמניות, שהה כוח מוגבל מאוד של הוורמאכט, הצבא הגרמני. מרבית ההולנדים לא סייעו ליהודים, וחלקם אף השתתפו בתהליך האיתור, הריכוז וההובלה של יהודי הולנד יחד עם הנאצים. הנאצים הקימו מספר מחנות ריכוז אליהם גורשו היהודים: במזרח הולנד ובצפונה במחנה וסטרבורק ליד העיר חרונינגן אליה גורשו היהודים על ידי "המשטרה הירוקה" (Groene Politie). עם זאת, היו בהולנד מקרים רבים במיוחד של מסירות נפש למען היהודים, כגון פעולות ההצלה של קבוצת בני-בלי-שם, יוהאן ואן הולסט שפעל יחד עם הנרייטה פימנטל וולטר סוסקינד, גודפריד בומאנס, ואחרים. על פי הערכות שונות כ-16 אלף יהודים בהולנד ניצלו מידי הנאצים הודות לסיוע זה. היחס בין מספר חסידי אומות העולם ההולנדים לבין גודל האוכלוסייה גבוה לאין ערוך מבכל מדינה אחרת. אנשי הכפר ניולנדה הסתירו יהודים באופן מאורגן. אולם, רובה של יהדות הולנד נספתה בשואה – 104,800 נפש, על פי האומדנים[4]. מבחינת יחס הנספים בקהילה, באחוזים, יותר יהודים נשלחו אל מותם מהולנד מאשר מכל מדינה מערב-אירופית אחרת[5].
הדעות לגבי מספר היהודים חלוקות, הערכות שמרניות מניחות כי בשנת 2005 חיו בהולנד כ-26,500 יהודים. הערכות אחרות מניחות כי בהולנד יש בין 40,000 ל-45,000 יהודים, בכללם כ-10,000 יורדים ישראלים.
רוב היהודים אינם מסונפים לקהילות היהודיות.
הקהילות היהודיות מאוגדות בשני זרמים עיקריים: האורתודוקסים והליברלים. יוצאות מכלל זה הן שתי קהילות חדשות בנות המאה ה־21: הקהילה הקונסרבטיבית בוויספ ובית החידוש באמסטרדם. בית החידוש היא קהילה ליברלית שמקבלת את עקרון היהדות הפטרינאלי, זאת אומרת יהודים שרק אביהם יהודי. ככלל, הזרם הליברלי בהולנד מסורתי יותר מהתנועה הרפורמית העולמית, למרות שייכותו אליה. הולנד היא אחת המדינות האחרונות בעולם בהן ניתן למצוא קהילות רפורמיות שלא השוו את זכויות הנשים לאלו של גברים. כך ישנן קהילות בהן נשים לא מורשות לעלות לתורה, לעטות טלית וכדומה.
עופר אדרת, הכתם השחור של הצלב האדום בהולנד, באתר הארץ, 11 במרץ 2018
יהודים - הולנד, דף שער בספרייה הלאומית
