Loading AI tools
תפיסת אדם ולקיחתו ממקומו בכוח או בעורמה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חטיפה היא פעילות שמשמעה תפיסת אדם ולקיחתו ממקומו בכוח, באמצעות פיתוי, באמצעות התחזות, או בכל מניפולציה אחרת. החטיפה נעשית בדרך כלל על מנת לאיים עליו, לפגוע בו, לכלאו, או לדרוש כופר נפש תמורת שחרורו. אדם חטוף מכונה בחלק מהמקרים בן ערובה. במקרה שאדם פרטי מבצע זאת כנגד אדם אחר, מדובר בעבירה פלילית חמורה. במקרה שמדינה עושה זאת כנגד אויבי המדינה רואים בדבר המשך של האקט המלחמתי, ובמקרה שמדינה חוטפת אנשים כדי להעמידם לדין, יש בדבר את המשך הפעלת שלטון החוק של המדינה.
חטיפה היא פשע נדיר למדי בישראל. שני סוגי החטיפה העיקריים שקרו במדינת ישראל הם חטיפה למטרות כופר, לדוגמה: חטיפת הילד אורון ירדן שהסתיימה ברציחתו, וחטיפה לצרכים פוליטיים, המתבצעת בידי ארגוני הטרור, כדוגמת חטיפת החייל נחשון וקסמן ורציחתו.
לחטיפה ישנן מספר הגדרות, כשהעונש על פי הדין הישראלי, חוק העונשין, הוא בין 3 שנות מאסר למאסר עולם.
חטיפה כהעברה ממקום למקום:[2]
חטיפה לצורכי תועלת החוטף:[2]
חטיפה לצורכי זנות, עבדות וסחר באיברים:[2]
חטיפת קטינים ולא שפויים:[2]
בשנת 1973 התרחשה חטיפת ג'קי אלבו – אירוע החטיפה הראשון בתולדות מדינת ישראל שילד נחטף כדי לסחוט כסף מאביו. בשנת 1980 התרחשה חטיפה ורצח אורון ירדן.
בשנת 2006 נחטף גלעד שליט לרצועת עזה.
ב-12 ביוני 2014 נחטפו שלושת הנערים אייל יפרח, גיל-עד שער ונפתלי פרנקל בידי ארגון הטרור חמאס בטרמפיאדה בצומת אלון שבות בגוש עציון. במשך כשבועיים וחצי עמלו כוחות הביטחון צה"ל ושב"כ באיתור החטופים, ב-30 ביוני 2014 התברר הסוף המר של החטיפה, גופות הנערים החטופים נמצאו קבורים ברישול בשטח פתוח כשלושה קילומטר מערבית לכפר חלחול. חטיפת הנערים התבצעה על ידי ארגון הטרור חמאס, על רקע לאומני, במטרה לבצע עסקת חלופי שבויים. החטיפה ככל הנראה הסתבכה והחוטפים רצחו את החטופים דקות אחדות לאחר החטיפה, הטמינו את הנרצחים, ונעלמו בלא ליטול אחריות רשמית על החטיפה או מניעיה. החטיפה נודעה בשם רצח שלושת הנערים.
ערך מורחב – החטיפה לעזה (מלחמת חרבות ברזל)  |
ראו גם – שבוי, אמנת ז'נבה השלישית, אמנת החטופים(אנ'), עבדות מין |
ב-7 באוקטובר 2023, במסגרת מתקפת הפתע של ארגון הטרור חמאס על ישראל, נחטפו מיישובי עוטף עזה ומהמפקדות הצבאיות שבאזור מעל 200 חיילים ואזרחים, בהם ניצולי שואה, נשים, ילדים ואף תינוקות. למרות האיסור על פי החוק הבינלאומי (ובפרט: האמנה בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים ואמנת ז'נבה הרביעית).
ברוב ארצות העולם נחשבת חטיפה לעבירה חמורה במיוחד, ובארצות מסוימות (כגון חלק ממדינות ארצות הברית) העונש עליה מגיע עד לכדי עונש מוות.
סימן ז' בחוק העונשין הישראלי (סעיפים 369–377) עוסק בפגיעה בחירות, ובפרט בסוגי החטיפה השונים (סעיפים 369–375). העונש על עבירה זו נע בין עשר שנות מאסר (למעשה החטיפה העצמו) למאסר עולם (חטיפה למטרת רצח).
ערך מורחב – איסור גנבת אדםעל פי פרשנות חז"ל לעשרת הדיברות בדיבר של לא תגנוב מדובר על חטיפה ולא על גנבת רכוש. על פי החוק המקראי העונש על חטיפת אדם ומכירתו לעבדות היה מוות.[3]
בשנת 1980 נחתמה בהאג האמנה בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים[4] הקרויה בקיצור, כאשר ההקשר ברור, "אמנת האג". על פי האמנה, המשמורת על הילד צריכה להיקבע במקום מגוריו הקבוע. האמנה אוסרת על העברת ילד ממדינה למדינה ללא הסכמת שני הוריו, או מי שמונה לו על ידי בית המשפט לענייני משפחה כמנהל משמורת. אם הוברח הילד לארץ אחרת ניתן להגיש בקשה להחזרתו. ברוב המקרים נועדה אמנה זו להילחם בתופעה של לקיחת המשמורת בכוח על ידי אחד ההורים אחרי סכסוך או גירושין. בישראל נכנסה האמנה לספר החוקים בשנת 1991, והגוף האחראי על ביצועה הוא המחלקה לעניינים בינלאומיים בפרקליטות המדינה.
ניצן רותם, איך החטיפה החליפה את השבי ומה זה עשה לנו כחברה, באתר הארץ, 2 בספטמבר 2015Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
