גרנד פרי בריטניה

**גרנד פרי בריטניה**
**British Grand Prix**
ענף	פורמולה 1
תאריך ייסוד	1926
ארגון מפעיל	הפדרציה הבין-לאומית לרכב
עיר מארחת	Silverstone Circuit
הכי הרבה זכיות	אליפות הנהגים: ; לואיס המילטון (9) ; אליפות היצרנים: ; פרארי (17)
	www.silverstone.co.uk
קואורדינטות	52°04′16″N 1°00′58″W
	תוואי המסלול בו מתקיים המרוץ מאז שנת 2011

גרנד פרי בריטניה הוא מרוץ גרנד פרי המתקיים אחת לשנה כחלק מסבב מרוצי אליפות הפורמולה 1. הגרנד פרי הבריטי הוא המרוץ הוותיק ביותר באליפות - היה זה מרוץ הבכורה שפתח את האליפות בשנת 1950, עונת הבכורה. מרבית המרוצים נערכו במסלול סילברסטון. מאז שנת 1948 המנצח במרוץ מקבל את "גביע הגרנד פרי הבריטי" המוענק על ידי "מועדון הרכב המלכותי".

עובדות מהירות ענף, תאריך ייסוד ...

סגירה

ברוקלנדס: 1926–1927

מסלול ברוקלנדס נבנה בשנת 1907 בוייברידג', שבמחוז סארי הנמצא בסמוך ללונדון. היה זה המסלול הראשון שתוכנן מלכתחילה לשמש כמסלול מרוצים ושימש גם כאחד משדות התעופה הראשונים במדינה. מרוץ הגרנד פרי הראשון תוכנן על ידי הנרי סגראב, נהג המרוצים הבריטי שניצח בגרנד פרי צרפת בשנת 1923 ובגרנד פרי סן סבסטיאן שנה לאחר מכן. במרוץ הבכורה ניצחו צמד הנהגים הצרפתים לואי וגנר ורוברט סנישאל. שנה לאחר מכן התקיים במסלול הגרנד פרי השני.

במהלך השנים הבאות התקיימו בבריטניה מספר מרוצים, שלא היו חלק מסבבי האליפות. גרנד פרי דונינגטון התקיים בשנים 1937 ו-1938 בדונינגטון פארק. המרוצים התקיימו בשליטה של היצרנים הגרמנים. ברנד רוזמאייר וטאציו נובולארי, שניהם נהגי חברת יוניון אוטו ניצחו במרוץ.

סילברסטון: 1948–הווה

ברוקלנדס נפגע במהלך מלחמת העולם השנייה ונזנח בסיום המלחמה. מסלולי מרוצים חדשים נבנו במקומם של בסיסי חיל האוויר הבריטי שיצאו משימוש. מועדון הרכב המלכותי יזם את מרוץ הגרנד פרי הראשון במסלול סילברסטון ב-2 באוקטובר 1948. את המרוץ ניצח לואיג'י וילורסי שהתחרה עבור מזארטי. המסלול עבר שינויים רבים על מנת להפוך אותו למסלול מהיר יותר לקראת המרוץ השני שהתקיים בשנת 1949.

בשנת 1950 הוצגה אליפות הפורמולה 1 וגרנד פרי בריטניה נבחר להיות מרוץ הבכורה של האליפות. המלך ג'ורג' השישי היה בין הצופים במרוץ וראה את ג'וזפה פארינה מנצח במרוץ^[1]. בעונת 1951 ניצח חוסה פרוילאן גונזלס במרוץ, ניצחון שהיה ניצחון הבכורה של קבוצת פרארי באליפות^[2]^[3]. אלברטו אסקרי ניצח בשני המרוצים הבאים לפני שגונזלס השיג ניצחון שני בשנת 1954.

החל מעונת 1955 התקיים הגרנד פרי במסלול אינטרי ובסילברסטון, לסירוגין. סטירלינג מוס ניצח במרוץ לאחר קרב צמוד עם חואן מנואל פנג'יו^[4]^[5]. קבוצת מרצדס הייתה דומיננטית וזכתה בכל ארבעת המקומות הראשונים במרוץ. פנג'יו ניצח במרוץ שנה לאחר מכן עבור פרארי. מוס ניצח במרוץ בעונת 1957, הפעם עבור קבוצת ואנוול. המרוץ האחרון באינטרי התקיים בעונת 1962. ג'ים קלארק ניצח במרוץ בפעם הראשונה. בהמשך ינצח במרוץ עוד ארבע פעמים.

את מקומו של המסלול באינטרי תפס בעונת 1964 מסלול ברנדס האטץ' הנמצא במחוז קנט. המסלול נבנה בשנת 1950 והורחב משמעותית עשור לאחר מכן. בניגוד למסלול השטוח באינטרי מסלול ברנדס האטץ' מאופיין בפניות חדות ושינויי גובה רבים^[6]. המרוץ בעונת 1969 סיפק קרב צמוד בין ג'קי סטיוארט ויוכן רינדט. רכבו ושל רינדט ספג פגיעה קשה בכנף האחורית של הרכב ונאלץ להיכנס לרחבת הטיפולים על מנת לתקן את הבעיה. סטיוארט ניצח במרוץ^[7]. שנה לאחר מכן היה זה רינדט שהשיג את הניצחון. במרוץ בעונת 1973 אירעה תאונה גדולה במהלך ההקפה הראשונה, תאונה בה היו מעורבות 11 מכוניות, אך ללא נפגעים^[8]. לקראת עונת 1975 נוספה פניית שיקיין נוספת, פניית וודקוט (Woodcote), על מנת להאט את המהירות בה נכנסות המכוניות לפנייה. גשם כבד ירד במהלך המרוץ, והוביל נהגים רבים, ביניהם ג'ודי שכטר וג'יימס האנט, להחליק מחוץ למסלול. אמרסון פיטיפלדי ניצח במרוץ, שקוצר בעקבות הגשם.

שינויים נוספים בוצעו במסלול בעונת 1976. באותה שנה עורר המרוץ מחלוקות גדולות. הטלוויזיה הבריטית סירבה לשדר את המרוץ בשל החלטתה של קבוצת סורטיס לפרסם על המכוניות את חברת דורקס, יצרנית הקונדומים^[9]. האנט ניצח במרוץ, אך לאחר מכן נפסל בשל תלונות של פרארי וקבוצות אחרות והניצחון ניתן לניקי לאודה, שסיים במקום השני^[10]. קליי רגצוני ניצח במרוץ בברנדס האטץ' בעונת 1979, הניצחון הראשון של קבוצת ויליאמס^[11]. לאודה ניצח שוב בגרנד פרי בעונת 1984 ועלה לראש טבלת הניקוד של האליפות בכל הזמנים^[12]. איירטון סנה זינק למרוץ בעונת 1985 מהמקום הרביעי, אך לקח את ההובלה לאחר הפנייה הראשונה. הוא הוביל לאורך חלקים גדולים של המרוץ, אך לבסוף נותר ללא דלק והפסיד במרוץ לאלן פרוסט^[13]. המרוץ בעונת 1986 היה האחרון שהתקיים בברנדס האטץ'. ז'אק לאפיט, בן ה-42, נפגע בתאונה בפנייה הראשונה. תאונה שהביאה לסיום קריירת המרוצים שלו. נייג'ל מנסל שמכוניתו נתקעה בתחילת המרוץ החליף למכונית הרזרבית של נלסון פיקה, שותפו לקבוצה, וניצח עימה במרוץ^[14].

המסלול בסילברסטון עבר מספר שינויים לקראת עונת 1987. מנסל, שבחר שלא להחליף צמיגים במהלך המרוץ, שבר את שיא המסלול 11 פעמים בדרך לניצחון שני ברציפות. בסיום המרוץ פרצו מאות צופים לתוך המסלול^[15]. בשלושת המרוצים הבאים סיים מנסל במקום השני אחרי סנה (1988) ופרוסט (1989, 1990). בסיום המרוץ בשנת 1990 זרק מנסל את הכפפות לקהל והכריז על פרישה, הכרזה ממנה חזר בסופו של דבר^[16]. לקראת עונת 1991 עבר המסלול, שנחשב למסלול המהיר באליפות, שינוי משמעותי שהאט את קצב הנהיגה. מנסל ניצח בשני המרוצים הבאים. לאחר פרישתו ניצחו במרוץ שני נהגים אחרים של קבוצת ויליאמס, פרוסט ודיימון היל.

בעקבות מותם של איירטון סנה ורולנד רצנברגר בגרנד פרי סן מרינו של שנת 1994 בוצעו במסלול מספר שינויים. שינויים נוספים נעשו שנתיים לאחר מכן. במהלך המרוץ של 1999 נפצע מיכאל שומאכר ושבר את רגלו. בעקבות הפציעה החמיץ את מרבית העונה ויצא ממרוץ האליפות. בשנת 2003 פרץ למסלול קורנליוס הורן, שנודע בהתפרצויות לאירועים במטרה לעורר מודעות לכך שסוף העולם מתקרב. המרשלים הצליחו לתפוס אותו ולהורידו מהמסלול ובהמשך נעצר על ידי המשטרה^[17].

מחלוקת בין מועדון נהגי המרוצים הבריטי (BRDC), בעלי המסלול בסילברסטון ובין הנהלת הפורמולה 1 לגבי מימון השיפוצים הנדרשים במסלול הוביל לספקות לגבי המשך המרוץ. באוקטובר 2004 הוצא המרוץ מסבב התחרויות המתוכנן לשנת 2005 בשל סירוב של הבעלים לשלם את דמי ההשתתפות שנדרשו^[18]. בסופו של דבר נחתם חוזה חדש לקיום המרוץ לחמש שנים נוספות^[19]. ביולי 2008, שנה לפני סיום החוזה, הוכרז כי יחתם הסכם עם דונינגטון פארק ל-10 שנים^[20]. דונינגטון פארק לא הצליח להשיג את המימון הנדרש ובדצמבר 2009 נחתם חוזה חדש עם סילברסטון ל-17 עונות^[21].

בעונת 2021 הוחלט על קיום פיילוט של שלושה מרוצי ספרינט שישולבו במהלך העונה, במקום מקצה הדירוג המסורתי. מרוץ הספרינט הראשון התקיים בשבת שלפני הגרנד פרי. ולטרי בוטאס ניצח במרוץ הספרינט. הוא הוביל לאורך מרבית המרוץ, אך 12 הקפות לסיום, בעקבות הוראה קבוצתית, איפשר ללואיס המילטון לעקוף ולנצח את המרוץ^[22].

נהגים שניצחו את המרוץ מספר פעמים

נהגים המופיעים בכתב מודגש עדיין פעילים

מידע נוסף ניצחונות, נהג ...

ניצחונות	נהג	שנים
9	בריטניה לואיס המילטון	2008, 2014, 2015, 2016, 2017, 2019, 2020, 2021, 2024
5	בריטניה ג'ים קלארק	1962, 1963, 1964, 1965, 1967
5	צרפת אלן פרוסט	1983, 1985, 1989, 1990, 1993
4	בריטניה נייג'ל מנסל	1986, 1987, 1991, 1992
3	אוסטרליה ג'ק ברבהאם	1959, 1960, 1966
	אוסטריה ניקי לאודה	1976, 1982, 1984
	גרמניה מיכאל שומאכר	1998, 2002, 2004
2	ארגנטינה חוסה פרוילאן גונזלס	1951, 1954
	איטליה אלברטו אסקרי	1952, 1953
	בריטניה סטירלינג מוס	1955, 1957
	בריטניה ג'קי סטיוארט	1969, 1971
	ברזיל אמרסון פיטיפלדי	1972, 1975
	קנדה ז'אק וילנב	1996, 1997
	בריטניה דייוויד קולטהרד	1999, 2000
	ספרד פרננדו אלונסו	2006, 2011
	גרמניה סבסטיאן פטל	2009, 2018
	אוסטרליה מארק ובר	2010, 2012

סגירה

קבוצות שניצחו את המרוץ מספר פעמים

קבוצות המופיעות בכתב מודגש הן קבוצות שעדיין פעילות באליפות
קבוצות המופיעות עם רקע ירוק הן קבוצות שהתחרו בעידן שלפני מלחמת העולם השנייה
קבוצות המופיעות עם רקע ורוד הן קבוצות שהתחרו בשנים בהן המרוץ לא נכלל כחלק מאליפות הפורמולה 1

מידע נוסף ניצחונות, יצרן ...

ניצחונות	יצרן	שנים
17	איטליה פרארי	1951, 1952, 1953, 1954, 1958, 1961, 1976, 1978, 1990, 1998, 2002, 2003, 2004, 2007, 2011, 2018, 2022
14	בריטניה מקלארן	1973, 1975, 1977, 1981, 1982, 1984, 1985, 1988, 1989, 1999, 2000, 2001, 2005, 2008
10	בריטניה ויליאמס	1979, 1980, 1986, 1987, 1991, 1992, 1993, 1994, 1996, 1997
10	גרמניה מרצדס	1955, 2013, 2014, 2015, 2016, 2017, 2019, 2020, 2021, 2024
8	בריטניה לוטוס	1962, 1963, 1964, 1965, 1967, 1968, 1970, 1972
4	אוסטריה רד בול	2009, 2010, 2012, 2023
2	צרפת דלגה	1926, 1927
	איטליה מזארטי	1948, 1949
	בריטניה קופר	1959, 1960
	בריטניה טיירל	1971, 1974
	צרפת רנו	1983, 2006

סגירה

מנצחים לפי שנה

מרוצים המסומנים ברקע ורוד לא היו חלק מאליפות הפורמולה 1

מידע נוסף שנה, מנצח ...

שנה	מנצח	יצרן	מסלול
2024	בריטניה לואיס המילטון	מרצדס	סילברבטון
2023	הולנד מקס ורסטאפן	רד בול
2022	ספרד קרלוס סאינס	פרארי
2021	בריטניה לואיס המילטון	מרצדס
2020	בריטניה לואיס המילטון	מרצדס
2019	בריטניה לואיס המילטון	מרצדס
2018	גרמניה סבסטיאן פטל	פרארי
2017	בריטניה לואיס המילטון	מרצדס
2016	בריטניה לואיס המילטון	מרצדס
2015	בריטניה לואיס המילטון	מרצדס
2014	בריטניה לואיס המילטון	מרצדס
2013	גרמניה ניקו רוזברג	מרצדס
2012	אוסטרליה מארק ובר	רד בול-רנו
2011	ספרד פרננדו אלונסו	פרארי
2010	אוסטרליה מארק ובר	רד בול-רנו
2009	גרמניה סבסטיאן פטל	רד בול-רנו
2008	בריטניה לואיס המילטון	מקלארן-מרצדס
2007	פינלנד קימי רייקונן	פרארי
2006	ספרד פרננדו אלונסו	רנו
2005	קולומביה חואן פבלו מונטויה	מקלארן-מרצדס
2004	גרמניה מיכאל שומאכר	פרארי
2003	ברזיל רובנס באריקלו	פרארי
2002	גרמניה מיכאל שומאכר	פרארי
2001	פינלנד מיקה הקינן	מקלארן-מרצדס
2000	בריטניה דייוויד קולטהרד	מקלארן-מרצדס
1999	בריטניה דייוויד קולטהרד	מקלארן-מרצדס
1998	גרמניה מיכאל שומאכר	פרארי
1997	קנדה ז'אק וילנב	ויליאמס-רנו
1996	קנדה ז'אק וילנב	ויליאמס-רנו
1995	בריטניה ג'וני הרברט	בנטון-רנו
1994	בריטניה דיימון היל	ויליאמס-רנו
1993	צרפת אלן פרוסט	ויליאמס-רנו
1992	בריטניה נייג'ל מנסל	ויליאמס-רנו
1991	בריטניה נייג'ל מנסל	ויליאמס-רנו
1990	צרפת אלן פרוסט	פרארי
1989	צרפת אלן פרוסט	מקלארן-הונדה
1988	ברזיל איירטון סנה	מקלארן-הונדה
1987	בריטניה נייג'ל מנסל	ויליאמס-הונדה
1986	בריטניה נייג'ל מנסל	ויליאמס-הונדה	ברנדס האטץ'
1985	צרפת אלן פרוסט	מקלארן-טאג	סילברבטון
1984	אוסטריה ניקי לאודה	מקלארן-טאג	ברנדס האטץ'
1983	צרפת אלן פרוסט	רנו	סילברבטון
1982	אוסטריה ניקי לאודה	מקלארן-פורד	ברנדס האטץ'
1981	בריטניה ג'ון ווטסון	מקלארן-פורד	סילברבטון
1980	אוסטרליה אלן ג'ונס	ויליאמס-פורד	ברנדס האטץ'
1979	שווייץ קליי רגצוני	ויליאמס-פורד	סילברבטון
1978	ארגנטינה קרלוס ראוטמן	פרארי	ברנדס האטץ'
1977	בריטניה ג'יימס האנט	מקלארן-פורד	סילברבטון
1976	אוסטריה ניקי לאודה	פרארי	ברנדס האטץ'
1975	ברזיל אמרסון פיטיפלדי	מקלארן-פורד	סילברבטון
1974	דרום אפריקה (1928–1994) ג'ודי שכטר	טיירל-פורד	ברנדס האטץ'
1973	ארצות הברית פיטר רבסון	מקלארן-פורד	סילברבטון
1972	ברזיל אמרסון פיטיפלדי	לוטוס-פורד	ברנדס האטץ'
1971	בריטניה ג'קי סטיוארט	טיירל-פורד	סילברבטון
1970	אוסטריה יוכן רינדט	לוטוס-פורד	ברנדס האטץ'
1969	בריטניה ג'קי סטיוארט	מאטרה-פורד	סילברבטון
1968	שווייץ ג'ו סיפרט	לוטוס-פורד	ברנדס האטץ'
1967	בריטניה ג'ים קלארק	לוטוס-פורד	סילברבטון
1966	אוסטרליה ג'ק ברבהאם	ברבהאם-רפקו	ברנדס האטץ'
1965	בריטניה ג'ים קלארק	לוטוס-קליימקס	סילברבטון
1964	בריטניה ג'ים קלארק	לוטוס-קליימקס	ברנדס האטץ'
1963	בריטניה ג'ים קלארק	לוטוס-קליימקס	סילברבטון
1962	בריטניה ג'ים קלארק	לוטוס-קליימקס	אינרטי
1961	גרמניה המערבית וולפגנג פון טריפס	פרארי	אינרטי
1960	אוסטרליה ג'ק ברבהאם	קליימקס - קופר	סילברבטון
1959	אוסטרליה ג'ק ברבהאם	קליימקס - קופר	אינרטי
1958	בריטניה פיטר קולינס	פרארי	סילברבטון
1957	בריטניה סטירלינג מוס בריטניה טוני ברוקס	ואנוול	אינרטי
1956	ארגנטינה חואן מנואל פנג'יו	לנצ'יה-פרארי	סילברבטון
1955	בריטניה סטירלינג מוס	מרצדס	אינרטי
1954	ארגנטינה חוסה פרוילאן גונזלס	פרארי	סילברבטון
1953	איטליה אלברטו אסקרי	פרארי
1952	איטליה אלברטו אסקרי	פרארי
1951	ארגנטינה חוסה פרוילאן גונזלס	פרארי
1950	איטליה ג'וזפה פארינה	אלפא רומיאו
1949	שווייץ עמנואל דה גרפנרייד	מזארטי	סילברבטון
1948	איטליה לואיג'י וילורסי	מזארטי	סילברבטון
1947 – 1928	לא התקיים
1927	צרפת רוברט בנויז	דלגה	ברוקלנדס
1926	צרפת לואי וגנר צרפת רוברט סנישאל	דלגה	ברוקלנדס

סגירה

מדיה וקבצים בנושא גרנד פרי בריטניה בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של גרנד פרי בריטניה
ההיסטוריה של הגרנד פרי הבריטי באתר מסלול סילברסטון.
F1 British Grand Prix: A brief history, Autoweek, 3 July 2018.

[1]
The Royal Silverstone Meeting, Motorsport Magazine, June 1950
[2]
Ferrari beats Alfa-Romeo in British Grand Prix, Motorsport Magazine, August 1951
[3]
1951 British Grand Prix: Froilan Gonzalez: Ferrari’s First GP Win…, Primotipo.com, 18 December 2015
[4]
The 8th British Grand Prix, Motorsport Magazine, august 1955
[5]
Stirling Moss wins British Grand Prix - archive, 1955, The Guardian
[6]
1964 British Grand Prix flashback, Racefans.net, 19 July 2009
[7]
1969: The greatest British Grand Prix?, ESPNf1.com, 2 July 2014
[8]
Revson reigns in the 1973 British Grand Prix, Mclaren, 27 June 2013
[9]
British Grand Prix 1976: How a condom manufacturer forced F1 off TV, BBC, 8 July 2016
[10]
Hunt wins, then Lauda wins, ESPN, 8 July 2011
[11]
Grand Prix Gold: 1979 British GP, Autosport
[12]
The British Grand Prix, Motorsport Magazine, August 1984
[13]
Prost Triumphs In British Grand Prix, The New York Times, 22 July 1985
[14]
Mansell wins in Piquet’s car, Racefans.net, 13 July 2016
[15]
1987: Mansell sends crowd into frenzy, BBC, 2 July 2015
[16]
Decline and Fall, Motorsport Magazine, August 1990
[17]
Protester mars British GP, BBC, 20 July 2003
[18]
British GP due to be axed in 2005, CNN, 30 September 2004
[19]
Silverstone gears up for F1 Brexit, Motorsport Magazine, March 2017
[20]
British GP will move to Donington, BBC, 4 July 2008
[21]
Silverstone signs 17-year deal for British Grand Prix, BBC, 7 December 2009
[22]
Motor racing-Hamilton praises Bottas for his 'great sportsmanship', Reuters, 18 July 2021

[1] [1]
The Royal Silverstone Meeting, Motorsport Magazine, June 1950

[2] [2]
Ferrari beats Alfa-Romeo in British Grand Prix, Motorsport Magazine, August 1951

[3] [3]
1951 British Grand Prix: Froilan Gonzalez: Ferrari’s First GP Win…, Primotipo.com, 18 December 2015

[4] [4]
The 8th British Grand Prix, Motorsport Magazine, august 1955

[5] [5]
Stirling Moss wins British Grand Prix - archive, 1955, The Guardian

[6] [6]
1964 British Grand Prix flashback, Racefans.net, 19 July 2009

[7] [7]
1969: The greatest British Grand Prix?, ESPNf1.com, 2 July 2014

[8] [8]
Revson reigns in the 1973 British Grand Prix, Mclaren, 27 June 2013

[9] [9]
British Grand Prix 1976: How a condom manufacturer forced F1 off TV, BBC, 8 July 2016

[10] [10]
Hunt wins, then Lauda wins, ESPN, 8 July 2011

[11] [11]
Grand Prix Gold: 1979 British GP, Autosport

[12] [12]
The British Grand Prix, Motorsport Magazine, August 1984

[13] [13]
Prost Triumphs In British Grand Prix, The New York Times, 22 July 1985

[14] [14]
Mansell wins in Piquet’s car, Racefans.net, 13 July 2016

[15] [15]
1987: Mansell sends crowd into frenzy, BBC, 2 July 2015

[16] [16]
Decline and Fall, Motorsport Magazine, August 1990

[17] [17]
Protester mars British GP, BBC, 20 July 2003

[18] [18]
British GP due to be axed in 2005, CNN, 30 September 2004

[19] [19]
Silverstone gears up for F1 Brexit, Motorsport Magazine, March 2017

[20] [20]
British GP will move to Donington, BBC, 4 July 2008

[21] [21]
Silverstone signs 17-year deal for British Grand Prix, BBC, 7 December 2009

[22] [22]
Motor racing-Hamilton praises Bottas for his 'great sportsmanship', Reuters, 18 July 2021

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]