Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אמילי מרטין (באנגלית: Emily Martin; 7 בנובמבר 1944[1]) היא אנתרופולוגית פמיניסטית אשר משלבת במחקריה ניתוח פמיניסטי עם מחקר אתנוגרפי. מרטין התפרסמה בזכות מחקריה האתנוגרפים המשלבים מדע ומגדר. במחקריה בחנה טקסטים מתוך עולם הרפואה בארצות הברית, כמשקפים את התפישה החברתית, הלוקה ביחס מפלה כלפי נשים, במבט על גוף האישה בכלל ותהליך הרבייה בפרט.
לידה |
7 בנובמבר 1944 (בת 79) ברמינגהאם, ארצות הברית |
---|---|
מדינה | ארצות הברית |
השכלה | אוניברסיטת קורנל |
מעסיק | אוניברסיטת ניו יורק |
פרסים והוקרה | מלגת גוגנהיים (1999) |
מאז שנת 2014 היא משמשת כפרופסורית בחוג לאנתרופולוגיה באוניברסיטת ניו יורק אשר בארצות הברית. כתביה מתמקדים בנושאים הבאים: אנתרופולוגיה, מדע ומגדר, תרבות המחשבה, סיניולוגיה, רגשות ורציונליות, היסטוריה של הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה, תרבות ארצות הברית.
אמילי מרטין נולדה בשנת 1944 בברמינגהאם אשר באנגליה, להנרי וזואי גודשאלק.[1] כשהייתה בת שבע, איבדה את אחיה בן השנתיים כתוצאה ממחלת הפוליו.[2]
מרטין סיימה את לימודי התואר הראשון בשנת 1967 באוניברסיטת מישיגן ובשנת 1977 השלימה את הדוקטורט שלה באוניברסיטת קורנל, ארצות הברית. בעבודת הדוקטורט שלה התמקדה בתחום המחקר האתנרופולוגי בעבודת שדה בטאיוואן, תוך צפייה והתמקדות בתרבות והחברה הסינית באזור זה. עם סיום הדוקטורט שלה, החלה להתמקד בתרבות האמריקאית ולשנות את מוקד המחקר שלה לבחינה בחומרים מדעיים תוך ניתוח פמיניסטי אנתרופולוגי, וכתוצאה מכך הייתה בין האנתרופולוגיות הפמיניסטיות הראשונות אשר עסקו במגדר ומדע, תוך בחינת הגוף הנשי.
במהלך הקריירה שלה, לימדה ועסקה במחקר באוניברסיטאות אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, ייל, אוניברסיטת קליפורניה באירוויין ואוניברסיטת פרינסטון. בשנות האלפיים, היא חיה בארצות הברית עם בעלה ושתי בנותיה ומלמדת באוניברסיטת ניו יורק.
פרופ' מרטין פרסמה ספרים ומאמרים רבים אשר ראו אור בכל שנות פועלה במחקר האקדמי. בין הבולטים בתחום המגדר ניתן למצוא שניים:
ספרה, "האישה שבגוף: ניתוח תרבותי של רבייה" ("The Woman in the Body: A Cultural Analysis of Reproduction"),[3] אשר פורסם בשנת 1987, זכה לשבחים רבים ואף הוצא לאור בשנית בשנת 2009.
באמצעות טקסטים היסטוריים מעולם הרפואה וראיונות אתנוגרפיים עם נשים לבנות ושחורות בארצות הברית, הספר בוחן את הגוף הנשי והצגתו בתרבות האמריקאית. נקודת מוצאה היא, כי הנחות תרבותיות חבויות במציאות הנתפשת כטבעית בעיני החברה.
בספר זה מרטין בוחנת כיצד השפה הרפואית מציגה את גוף האישה ותהליכי הרבייה שלו (כגון ווסת, גיל המעבר, הריון ולידה) לעומת הגוף הגברי ומערכת הפריון שלו, כאשר זו הנשית מוצגת בקונוטציה שלילית לעומת זו של הגבר.
מרטין ממחישה לקורא באמצעות טקסטים מעולם הרפואה כיצד נתפש הגוף הנשי, לאורך ההיסטוריה בפרמטרים של מכונת ייצור, מתוך ניתוח כלכלי (בהתאם לתפישה הקפיטליסטית), בה הרופא נתפש כמנהל המפעל, האחראי על תפקודו התקין של גוף האישה. לטענתה, החברה המערבית ( חברה עם תפישות קפיטליסטיות מובהקות) רואה באישה ורחמה גוף המייצר מוצר. מרטין משתמשת בתהליך ההיריון והלידה כדי להמחיש תפישה זו. על פי תפישתה, תהליכים אלו הפכו לנשלטים בידי הסמכות הרפואית בכך, שבתי החולים מטפלים בנשים שמגיעות אליו, לא על פי הניסיון של היולדת או חוויותיה האישיות, אלא על פי לוחות זמנים קבועים, עם חלוקה מלאכותית של שלבים המוגבלים בזמן ויוצרים חוויה הנתפשת כקבועה (ידועה מראש) המביאה למוצר בסופה.
מרטין מעלה בספר זה מספר שאלות בנוגע להצגת הגוף הנשי בכלל ותהליך הרבייה בפרט, בתרבות האמריקאית ובוחנת : כיצד הנשים חוות את גופן עצמן בעקבות ההשקפות הרפואיות, אשר מוטות מגדרית. היא בוחנת כיצד הנשים מקבלות על עצמן השקפות מוטות אלו והאם הן מקבלות אותן כטבעיות או כמוטות ? כמו כן מרטין בודקת בספר זה האם הנשים יוצאות כנגד השקפות אלו.
מאמר נוסף אותו כתבה הוא "הזרע והביצית" ("The Egg and Sperm: How Science has Constructed a Romance Based on Stereotypical Male-Female Roles"),[4] אשר פורסם ב-1991.
במאמר זה מרטין מראה כיצד טקסטים רפואיים העוסקים בתהליך הרבייה, מתארים את סיפור המפגש שבין תא זרע עם הביצית כרומן ספרותי, המושתת על סטריאוטיפים חברתיים-תרבותיים של יחסי גברים-נשים, בהם הגברים נתפשים כחזקים לעומת הנשים אשר נתפשות כחלשות ולא מייצגים את התהליך הביולוגי גרידא.
סיפור ההפריה מושתת על סיפורי רומנים כדוגמת היפהפייה הנרדמת: כאשר הביצית מגלמת את תפקיד היפהפייה הנרדמת, הוורודה, הרכה הממתינה בסבלנות לנסיך האמיץ, האקטיבי הכובש אותה מידי האחרים, נגד כל הסיכויים, אשר אותו מגלם הזרע.[5] מרטין ממחישה במאמר זה את הבעייתיות הקיימת בהצגת תהליך הרבייה באופן ביולוגי שכביכול נטול עמדה חברתית דרך מחקרים נוספים וחדשים בתחום הרבייה אשר ניסו לתת תיאור יותר מדויק לתהליך הרבייה. גם מחקרים אלו מוטים בעיניה, כיוון שהציגו את הביצית האקטיבית כאגרסיבית, כאקטיבית מדי, כמעין "עכביש" הכובש את הזרע וגם כאן שוב הציגו תפישה חברתית הרואה באישה המשוחררת סכנה.
במאמר זה של מרטין באה לידי ביטוי הבעייתיות בהצגת מידע ביולוגי במנותק מכל תפישה חברתית תרבותית קיימת. וכן, שהשפה הרפואית מוטה באופן מגדרי, באופן כזה שמשפיע על ייצוגיי המין הנשי ומיניותה.
השפעתה המכרעת של מרטין בחשיבה האנתרופולוגית-פמיניסטית באה לידי ביטוי בבחינה ביקורתית של טקסטים רפואיים, ממבט היסטורי וממבט מגדרי תוך הבנה כי גוף האישה נבחן מתוך ראייה קפיטליסטית שבו גוף האישה מוצג כמכונת ייצור, בה הרופא והמערכת הרפואית אחראים לשימורה. ובנוסף לכך מרטין בכתביה, הצליחה להראות כי, הצגת הגוף הנשי ותהליך הרבייה שלו בספרות הרפואה המערבית, לא משקפים עובדות מדעיות אלא מעגנים אידאולוגיות תרבותיות-חברתיות אשר בתפישתן מוטות מגדרית.
במהלך עבודתה האקדמית אמילי מרטין פרסמה מאמרים נוספים הבוחנים את המדע והקשרו לתפישות התרבותיות, תוך מבט על גוף האדם בכלל וגוף האישה בפרט, ביניהם: " לקראת האנתרופולוגיה של תורת החיסון: הגוף כמדינה" ב-1990 ("Toward an anthropology of immunology: The body as nation state"),[6] "סופו של הגוף ?" מ-1992, ("?The end of the body"),[7] "בעיות גוף-נפש" בשנת 2000 ("Mind-Body Problems"),[8] ו"נרטיב גופני כגבול גופני" משנת 2001 ("Body narratives, body boundaries").[9]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.