Loading AI tools
סופר , היסטוריון ועיתונאי יהודי רומני-צרפתי, פעיל בתחום ההתיישבות היהודית (1855–1915) מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ד"ר אליאס (אליהו) שוורצפלד (ברומנית Elias Schwarzfeld; 7 במרץ 1855 – 1915) היה היסטוריון, סופר, מסאי, נדבן מתרגם ועורך כתבי עת יהודים רומנים. הוא כתב ברומנית, יידיש וצרפתית, והתמקד בכתביו בתולדות הקהילה הרומנית ברומניה ונאבק באנטישמיות. נרדף וגורש על ידי ממשלת רומניה והתיישב בצרפת. שם התאזרח והמשיך בפעילותו בתחום הספרות והתרבות. שוורצפלד הפך לעוזרו של הברון מוריס דה הירש בפעילותו הנדבנית ובפרויקט של האיגוד להתיישבות יהודית יק"א the Jewish Colonization) Association)
אליאס (אליהו) שוורצפלד נולד ב-1855, והתחנך ביאשי, בירת נסיכות מולדובה, שהפכה אחרי 1859 לעיר השנייה של הנסיכויות המאוחדות של ולאכיה ומולדובה. הוא היה בן בכור למשפחה של משכילים יהודים. אמו נקראה חיה-לאה[1] ואביו היה בנימין שוורצפלד, משורר, מחנך ואספן ספרים.[2][3] אחיו האמצעי, וילהלם שוורצפלד (1856–1894) ואחיו הקטן, מוזס שוורצפלד (1857–1943) היו גם כן סופרים, היסטוריונים ופובליציסטים. אחותו, אדלה שוורצפלד-ווכסלר (1859–1953) הייתה אמו של המשורר והמסאי בנימין פונדויאנו לימים בנז'מן פונדאן. אליאס שוורצפלד קיבל כילד חינוך יהודי מסורתי בחדר של המלמד זליג ביאשי ואחר כך בבית הספר "יוסף ברודער" שבו לימדו גם את השפה הרומנית,[1][4]המשיך את חינוכו בבתי הספר ציבוריים רומניים "ספנטול סאבה" ו"טריספטיטלה" (Trisfetitele) או "טריי ירארך") (Trei Ierarhi) שעל יד המנזר שלושת בכירי הכנסייה ביאשי.[4] בעת לימודיו התיכוניים ביאשי פרסם לראשונה ב-Poșta Română, עיתון בעריכתם של לאופולד ואדולף שטרן,[1] כתב תרגומים בעיתון Curierul de Iaşi (השליח של יאשי), כמו כן פרסם בעיתון Noul Curier Român (השליח הרומני החדש). בדומה לשני אחיו, הושפע אליאס על ידי הסביבה תרבותית הרומנית של החוג הספרותי ז'ונימיה, ובני משפחתו הכירו מקרוב מספר חברים מובילים באותו החוג. הוא המשיך גם בשנים הבאות פעילות נמרצת בזירת העיתונות ברומניה, ובעיקר בעיתונות היהודית. ב-1872 השתתף בהקמת כתב העת היהודי "Vocea Aparătorului (קול המגן") הנאבק בקיפוח היהודים.
ב-31 במאי 1874 ייסד אליאס שוורצפלד את "Revista Israelită" ("הכתב העת היהודי") בו הופיע הסיפור היהודי הראשון מפרי עטו: "הדרשה". כתב העת זה הופיע עד 1 בינואר 1875.[5] אחרי סיום הבגרות נסע שוורצפלד לבוקרשט והשאיר את הכתב העת היהודי לניהול אחיו מוזס. בבוקרשט נרשם ללימודי רפואה והקים חוג ספרות קצר ימים בשם "ז'ונימיה". כעבור תשעה חודשים שב ליאשי, וויתר על לימודי רפואה מתוך כוונה ללמוד משפטים. נשאר לגור ביאש עד 1876.[4] ב-1876 חזר לבוקרשט שם כתב "לוח השנה היהודי" ולימד ב"בית הספר היהודי על שם יעקוב וקרולינה לבל".[4] שנים 1877–1878 ערך ביידיש את היומון "הטלגרף היהודי" (Jüdischer Telegraf) ואחרי הפסקת פרסומו, ערך את הדו-שבועון היידי "היועץ". באותה תקופה התאמץ שוורצפלד לקדם את עניין הקהילה היהודית המופלית לרעה בממלכת רומניה. רוב היהודים במדינה זו, אפילו שחיו בה מזה כמה דורות, לא זכו לאזרחות וקופחו בתחומים שונים - כלכלי, חינוכי וכו'. ב-1878 פרסם שוורצפלד את הפמפלט הראשון שלו " Chestia şcoalelor israelite şi a progresului israelit în România (סוגיית בתי הספר היהודים וקדמת היהודים ברומניה" ) שהיווה תגובתו לחוזר של כל ישראל חברים שביקש להתעדכן לגבי מצב החינוך בקרב היהודים הרומנים.
בשנים 1878–1881 למד מדעי המדינה ומשפטים באוניברסיטה החופשית של בריסל שאותם סיים בשנת 1881 עם דיפלומת דוקטור למשפטים.[4] לא המשיך לעבוד כעורך דין. משנת 1881 התיישב בבוקרשט, וניהל בה יחד עם יצחק אאורבך את השבועון היהודי בשפה הרומנית "האחווה" (Fraternitatea) (1890-1879)[6] הוא היה גם כן אחד המשתתפים העיקריים ב"השנתון ליהודים" (Anuarul pentru israeliţi) שנוסד ב-1877 על ידי אחיו משה (מוזס). בשנתון שבראשו עמד המלומד משה גסטר, קידם אליאס שוורצפלד אג'נדה ברוח ההשכלה ואת השתלבות היהודים בחיי המדינה והתרבות שלה. בעיתון זה הוא פרסם בין השנים 1884–1898 רבים ממחקריו על ההיסטוריה של יהדות רומניה. ב-1883 פרסם בו את הרומן שלו, "הרב עושה הנפלאות, אגדת עם" הוא היה פעיל בארגון בני ברית ושימש כסגן יושב ראש הלשכה "Fraternitatea " (אחווה) ומאוחר יותר מזכיר כללי של המועצה העליונה של הלשכות היהודיות בני ברית ברומניה.
ב-1885 כדובר בשם בני עמו מעיירות וכפרי רומניה, שוורצפלד פרסם שתי חוברות שדנו במקרים של רדיפה אנטישמית ובתגובת הקהילות היהודיות לכך:"ראדו פורומבארו ומעלליו בבית החרושת לנייר בבקאו "ו"האמת על המרד בברוסטורואסה".
ביום 17 באוקטובר 1885 החליטה הממשלה ה"ליברלית" של יון ברטיאנו לסלקו מרומניה יחד עם עוד עשרה אינטלקטואלים יהודים שהואשמו ב"פעילות נגד המדינה".[7] ניתנו לו 48 שעות לסידור ענייניו לפני הגירוש (כמו במקרה של משה גסטר עשרה ימים מוקדם יותר). הוא נסע לפריז. בצרפת כתב ב"כתב העת ללימודים יהודיים" - Revue des Etude Juives”, שבעריכת איזידור לב. ב-1901 פרסם בלונדון מחקר על יהודי רומניה.[8] שוורצפלד פרסם שתי עבודות היסטוריות ("היהודים ברומניה מהזמנים המוקדמים ביותר ועד ימינו" ו"מצבם של יהודי רומניה מאז הסכם ברלין") בשנתון היהודי אמריקאי 1901/1902. בהמשך פרסם גם את מחקרים: "יהודי מולדובה מהראשית ועד המאה ה-18" (תחת שם העט Edmond Sincerus ) ו"שתי אפיזודות בחיי יהודי רומניה". ב-1914 פרסם מחקר נוסף "מתולדות היהודים" (על הקמת ערי השוק במולדובה). .[8] הוא היה חלוץ הספרות ההיסטורית בצרפתית ובאנגלית בתחום ההיסטוריה של יהדות רומניה.[7] בעבודה זו הוכיח שהגעת היהודים לנסיכויות הרומניות, בעיקר, במולדובה, התרחשה בהסכמת השליטים, שאף עודדו הגירה זו, ממניעים כלכליים ודמוגרפיים. אחרי מלחמות קטלניות, פשיטות של טטרים, קוזקים, פולנים, הונגרים וכו', היהודים הביאו למולדובה דאגה לסניהול וארגון של המסחר, הכספים והחקלאות, כשתוך כדי כך נאסרה עליהם להחזיק אדמות, כמו כמעט בכל אירופה. בנסיבות אלה התפתחו הקהילות היהודיות ברומניה.[8] אליאס שוורצפלד נפטר ב-1915 ולא הספיק להשלים את הספר שאותו הכין מזה שנים רבות, על תולדות היהודים ברומניה.[8]
בשנת 1886 התקרב שוורצפלד לברון מוריס דה הירש שמינה אותו למזכירו האישי לענייני צדקה. עם הקמת יק"א התמנה אליאס שוורצפלד למזכיר הכללי של הארגון זה שעסק בהתיישבות יהודית בארגנטינה ובארץ ישראל. שוורצפלד המשיך בתפקידו גם לאחר מות הברון הירש. הוא ניהל גם את פעילותה הפילנתרופית של הברונית קלרה הירש עד יום מותה. שוורצפלד ראה עצמו קודם כל "יהודי רומני" (israelit român) וביקש וקיבל אזרחות צרפתית רק מאוחר יותר, זמן קצר לפני מלחמת העולם הראשונה.[9] ממקומו בפריז המשיך את פעילותו הספרותית ברומנית והיה לעורך שותף בעיתון "השוויון" (Egalitatea) שנוסד בשנת 1890 בבוקרשט על ידיו אחיו משה. בתחום הספרות היפה היה הראשון שפרסם ברומנית סיפורים על נושאים יהודיים[7]: "Rabinul Făcător de Minuni, Conte Populaire" (1883); "Bercu Batlen" (1890); "Gângavul," "Betzivul," "Prigonit de Soartă" (1895); "O Fată Bătrână," "Unchiul Berisch," "Un Vagabond," "Schimschele Ghibor," "Judecata Poporană" (1896); and "Polcovniceasa" (1897).
* א"ב יפה - בשדות זרים - סופרים יהודים ברומניה, 1880–1940, מרכז גולדשטיין-גורן לתולדות היהודים ברומניה, המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב, 1996
רוב הסיפורים תורגמו לעברית ופורסמו על ידי מבשן
(יהודי רומניה אחרי הסכם ברלין) (1901 לונדון) פורסם תחת שם העט Edmond Sincerus
אליהו שורצפלד (1855–1915), דף שער בספרייה הלאומיתHerșcovici, L.-Z. The Maskilim of Romania and the Question of Identity: "The Romanian Israelites . Annals of the University of Bucharest / Political science series, 2018(1), 5-26
תאודור לביא הערך "יאשי, רומניה" בפנקס קהילות רומניה, יד ושם, ירושלים באתר jewishgen 2023-1999
Jewish Intellectuals of Iași in the Second Half of the 19th Century and at the Beginning of the 20th Century:Elias, Moses and Wilhelm Schwarzfeld (תקציר תזת הדוקטורט של מריה מדליה ירימיה - בהדרכת פרופ' גאורגה קליווטי - אוניברסיטת יאשי 2022)
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
