אוניברסיטת סיינה

אוניברסיטת סיינה
Università di Siena
	פאלאצו די סן גלגנו, בעבר בניין הפקולטה למדעי הרוח ופילוסופיה, בימינו המחלקה להיסטוריה ולנכסי תרבות
אוניברסיטה
תקופת הפעילות	1240–הווה (כ־784 שנים)
בעלי תפקידים
רקטור	אנג'לו ריקאבוני
סגל	כ-1,000 (2006)
סטודנטים
	20,000 (2006)
מיקום
מדינה	איטליה
קואורדינטות	43°19′09″N 11°19′57″E
	http://www.unisi.it
	(למפת טוסקנה רגילה) פירנצה פראטו ליבורנו ארצו פיסטויה פיזה לוקה גרוסטו מאסה קרארה סיינה אמיליה-רומאניה מאר. אומבריה לאציו ליגו. ס הים; הליגורי; אוניברסיטת סיינה

אוניברסיטת סיינה (באיטלקית: Università degli studi di Siena; בראשי תיבות: UNISI) היא אחת האוניברסיטאות הציבוריות העתיקות באיטליה ובעולם, הפועלת בעיר סיינה בחבל טוסקנה.

עובדות מהירות אוניברסיטה, תקופת הפעילות ...

סגירה

קרויה במקור "סטודיום סנזה" (Studium Senese), היא נוסדה בשנת 1240. לומדים בה כמעט 20,000 סטודנטים, המהווים כמעט מחצית מאוכלוסיית העיר, המונה 54,000 תושבים. בימינו אוניברסיטת סיינה ידועה בעיקר בגלל הפקולטה למשפטים והפקולטה לרפואה שלה. יש לה שלוחות בערים ארצו וגורסטו. "האוניברסיטה לזרים" של סיינה, בהתחלה חלק מאוניברסיטת סיינה, מהווה בימינו מוסד אוניברסיטאי נפרד. החל משנת 1985, אוניברסיטת סיינה נמנית עם האוניברסיטאות מקבוצת קוימברה.

התעודה הראשונה שבה מוזכר המוסד הייתה מסמך משנת 1240 שבו דובר על קיומו בסיינה של "סטודיו פרובינצ'אלה" (אולפן אזורי) במימון מועצת העיר, ומורכב מבתי ספר למשפטים, לדקדוק ולרפואה. התיעוד הוודאי הבא המעיד על קיומה בעיר של אוניברסיטה במימון העיר מגיע משנת 1260. מדובר בצו של ראש העיר (פודסטה) אילדברנדו קאצ'אקונטי שבו נכפה על כל המשכירים מגורים לפרופסורים ולסטודנטים בעיר תשלום מס לעירייה, שנועד לממן את הסגל של ה"סטודיו סֶנֶזֶה"..^[1]בבית הספר לרפואה לימד באותן השנים גם פדרו ז'וליאו או "פדרו הספרדי" (Pietro Ispano), שבשנת 1276 נבחר לאפיפיור תחת השם יוחנן העשרים ואחד. בשנת 1252 החליט האפיפיור אינוקנטיוס הרביעי פטור ממסים למורים ולסטודנטים.^[1]

מן המאה ה-14 ועד המאה ה-21

בשנת 1321 בעקבות ריב קשה בין הסטודנטים באוניברסיטת בולוניה ובראשם אחד מהמורים למשפטים, גוליילמו טולומאי, ובין ראש העיר, סיינה אירחה רבים מקרב התלמידים שנאלצו לנטוש את האוניברסיטה הבולונזית. בשנת 1357 הקיסר קארל הרביעי הכיר ב"אולפן של סיינה" כ-Studio Generale ("אולפן כללי") והעמיד אותו תחת חסותו. אחרי שנת 1392 דובר על ה"Casa della sapienza" ("בית החכמה"), מעון סטודנטים שנועד לתלמידים מחוץ לעיר. בית הארחה זה קיבל את דייריו הראשונים בשנת 1416 תמורת דמי שכירות של חמישים פלורינים.

בעתות שפל של העיר, ה"סטודיו סנזה" היה אחד המרכזים המעטים לפיתוח ולחדשנות שהיו פעילים ביישוב והוא הצליח לייבא לסיינה את ההמצאות ואת הרעיונות בני התקופה. גם אחרי שהעיר נפלה לידי פירנצה, שמרה סיינה את הזכות לאוניברסיטה משלה.

בשנת 1808 הפלישה הצרפתית הביא לסגירת המוסד, שנפתח רק עם "הרסטורציה". באביב העמים של 1848 הסטודנטים והמורים מסיינה, מכונסים ב"פלוגה של המשמר האוניברסיטאי", הוכיחו את רגשם הפטריוטי והשתתפו במספרים גדולים בקרבות בקורטטונה ובמונטנארה. אהדתם ל"ריסורג'ימנטו" אילץ את הדוכס הגדול של טוסקנה לסגור את הפקולטה לרפואה, בעוד השאיר פתוחות את הפקולטות למשפטים ולתאולוגיה.

רק בשנת 1859 חזרה האוניברסיטה לתנופה. התפרסמו במיוחד הפקולטות לרוקחות, למיילדות, וגם בית הספר לרפואה החזיר עטרה ליושנה, כשהפך בניין האכסניה "סנטה מריה דלה סקאלה" לקליניקה אוניברסיטאית. בשנת 1880 בית הספר למשפטים הקים את ספריית המשפטים Circolo Giuridico ("החוג המשפטי"). למרות התרעננות הפעילות האקדמית בשנת 1892 הציע שר החינוך של איטליה לסגור את האוניברסיטה. מרד עממי מלווה בשביתה כללית והתערבות ראשי העיר הכריחו את השר לוותר על תוכניתו.

במאה ה-20 גדל היקף האוניברסיטה מ-400 סטודנטים בין שתי מלחמות העולם לכמעט 20,000. הפקולטות גדלו: בנוסף לפקולטות ההיסטוריות לרפואה וכירורגיה, ולמשפטים, התווספו פקולטות לרוקחות (1933), מדעי מתמטיקה, פיזיקה וטבע (1962), כלכלה (1966), ספרות ופילוסופיה בשלוחה בארצו (1969), ספרות ופילוסופיה (1970), הנדסה (1992), ומדעי המדינה (1997). בנובמבר 2012 הפקולטות הפכו ל-15 "מחלקות".

החל משנת 2012, לאחר הרפורמה הכללית באוניברסיטאות האיטלקיות, האוניברסיטה מורכבת מחמש עשרה מחלקות, המקובצות בארבעה תחומים. מחלקות אלו הן המרכזים העיקריים למחקר, הוראה והדרכה מדעיים. במקום 9 הפקולטות הקודמות, לאוניברסיטת סיינה יש כעת 15 מחלקות:

מדעי הרפואה והביו-רפואה
- המחלקה לביוטכנולוגיות רפואיות
- המחלקה לרפואה מולקולרית והתפתחותית
- המחלקה לרפואה, כירורגיה ומדעי המוח
כלכלה, משפטים ומדעי המדינה
- המחלקה לכלכלה וסטטיסטיקה
- המחלקה למשפטים
- המחלקה למדעי המדינה והיחסים הבינלאומיים
- המחלקה לעסקים ומשפטים
מדעי הניסוי
- המחלקה לביוטכנולוגיה, כימיה ורוקחות
- המחלקה להנדסת מידע ומתמטיקה
- המחלקה למדעי החיים
- המחלקה למדעי הפיזיקה, כדור הארץ וסביבה
ספרות, היסטוריה, פילוסופיה ואמנויות
- החוג לפילולוגיה וביקורת ספרות
- המחלקה לחינוך, מדעי הרוח ותקשורת בין-תרבותית
- המחלקה למדעי החברה, המדינה והקוגניציה
- החוג להיסטוריה ומורשת תרבותית

מורים

סלווטורה אוטולנגי - רופא יהודי-איטלקי, מומחה ברפואה משפטית
אנטונלה אנדה - סופרת איטלקייה
פרנצ'סקו אקאריג'י (1622-1557) פרופסור למשפט אזרחי
נורברטו בוביו - פילוסוף, היסטוריון ופוליטיקאי
סמואל בולס - כלכלן אנגלי
לוצ'אנו בלוזי (1936–2011) היסטוריון של האומנויות
ז'אן בלונדל - מומחה צרפתי במדעי המדינה
לואיג'י ברליגואר - פוליטיקאי איטלקי
אלסנדרו ברקיאזי (נולד ב-1955) פרופסור לשפה והספרות הלטינית
איצ'יליו גוארסקי - כימאי
קמילו גולג'י - רופא, אנטומיסט איטלקי
אנטוניו ג'ורדנו ידוע כאנטוניו דה ונאפרו (1530-1459) היה משפטן וראש ממשלה של סיינה
סאנטה דוד - בלשן, גרמניסט יהודי-איטלקי
אנטוניו טאבוקי (2012-1943) סופר איטלקי ופורטוגזי
מריו טרונטי - פילוסוף ופוליטיקאי
סטיבן לוקס - סוציולוג ופוליטיקאי אנגלי
אקילה לוריה - כלכלן וסוציולוג יהודי-איטלקי
גודו ליברג - בלשן, גרמניסט
ג'וליו מנצ'יני - רופא, אספן אמנות וסופר איטלקי
ג'ירולמו סריפנדו - תאולוג
פדרו ז'וליאו, ידוע כ"פייטרו הספרדי" או "פייטרו איספאנו" (1277-1215) רופא ופילוסוף, לימים האפיפיור יוחנן ה-21
פרנצ'סקו פיללפו - מחנך, מתרגם, דיפלומט ומשורר איטלקי
צ'ינו דה פיסטויה (כ-1270 - 1336/1337), משפטן ומשורר
רוברט ו. רוזנטל - כלכלן יהודי-אמריקאי
ויטוריו שאלויה - משפטן