סליפנוט

סליפנוט
**Slipknot**
מקום הקמה	דה מוין
תקופת הפעילות	מ-1995
סוגה	נו-מטאל, מטאל אלטרנטיבי, גרוב מטאל
חברת תקליטים	Roadrunner Records
	slipknot1.com
	פרופיל ב-IMDb
חברים
	קורי טיילור; ג'ים רוט; מיק תומסון; שון קראהן; סיד וילסון; אלסנדרו ונטורלה; מייקל פאף; אלוי קסגראנדה; חבר לא ידוע
חברים לשעבר
	ג'ואי ג'ורדיסון, פול גריי, דוני סטיל, אנדרס קולספני, גרג וולטס, ג'וש בריינארד, ברנדן דרנר, כריס פאהן, קרייג ג'ונס, ג'יי ויינברג

סליפנוט (Slipknot) היא להקת נו-מטאל מדה מוין שבמדינת איווה שבארצות הברית. סליפנוט מורכבת מ-9 חברים, חברי הלהקה הנוכחים הם קורי טיילור, ג'ים רוט, שון קראהאן, מיק תומסון, סיד וילסון, ג'יי ויינברג אלסנדרו ונטורלה ומייקל פאף. סליפנוט ידועה בעיקר בזכות המראה הייחודי, כל חברי הלהקה עוטים מסכות, ממוספרים מ-0 עד 8 ולובשים סרבלים שבעבר היו מודפסים עליהם ברקודים. המסיכה של כל חבר עוברת שינוי או מוצגת בצורה שונה לכבוד כל אלבום.

עובדות מהירות מקום הקמה, תקופת הפעילות ...

סגירה

בתחילת הקריירה חברי הלהקה רצו להישאר אלמוניים ולשמור על זהותם הסודית, וסירבו להצטלם ללא מסיכות, ואף הגיעו לראיונות ולטקסים במסיכות. בהמשך, כל חברי הלהקה חשפו את פניהם ללא מסיכות בסרטים דוקומנטריים על הלהקה.

השירים הראשונים של סליפנוט הולחנו בשנת 1995, במרתף של הסולן המקורי ואחד ממקימי הלהקה, אנדרס קולספני. רבים מהשירים מאלבומם הראשון שלפני ההרכב הנוכחי, Mate.Feed.Kill.Repeat, הוספו לאחר מכן לאלבומים האחרים של הלהקה. עוד אחד ממקימי הלהקה המקוריים, שון קראהאן, הציע שיהיו שלושה מתופפים, אחד שייתן את הקצב ועוד שניים שיחזקו את הצליל. לפני שג'ואי ג'ורדיסון הצטרף, קראהאן היה המתופף הראשי. קולספני, בנוסף לשירה, היה המתופף השלישי. המייסד השלישי של הלהקה היה הבסיסט פול גריי, ואל הלהקה הצטרפו מאוחר יותר המתופף ג'ואי ג'ורדיסון והגיטריסטים דוני סטיל וג'וש בריינארד.

בשנת 1995 הלהקה הגיעה להרכב מלא, והוציאה לאור דמו בשם Mate. Feed. Kill. Repeat, שיצא בחג "ליל כל הקדושים" ב-1996. הדמו נחל הצלחה קטנה (ולא רק בגלל העובדה ששווקו רק אלף עותקים). מעט לפני השחרור של האלבום, הגיטריסט דוני סטיל עזב את הלהקה עקב היותו נוצרי אדוק, ובעיניו הלהקה הפכה לפרויקט שאין באפשרותו לקחת בו חלק עוד. משום כך הצטרף ללהקה קרייג ג'ונס, אך מאוחר יותר, ג'ונס עבר לקלידים וסמפלרים (מכיוון שללהקה היו יותר מדי צלילים שלא יוכלו להישמע בהופעות חיות), והלהקה לקחה את הגיטריסט מיק ת'ומסון. לאחר שזכתה הלהקה בתחרות להקות צעירות באזור מגוריה וניצחה את להקת Stone Sour, להקתו של סולן סליפנוט לעתיד, קורי טיילור, כמה חברות תקליטים מצליחות החלו להתעניין בלהקה. בזמנו, הלהקה הכילה שבעה חברים אבל חברת Roadrunner Records לא רצתה להחתים אותם, כי הם חשבו שמילות השירים צריכות שיפור. ג'ון קוליאק, אחד מנציגיה של חברת Roadrunner Records, עבד ללא הפסקה כדי להחתים את סליפנוט לחברה. בעקבות הסיבה שבגללה לא הוחתמה הלהקה, אנדרס הורד לקולות רקע בלהקה והלהקה לקחה את קורי טיילור. כמה חודשים לאחר מכן, קולספני לא היה מרוצה מתפקידו החדש בלהקה והחליט לעזוב.

את מקומו של קולספני תפס גרג וולטס. בשלב זה חשבו חברי הלהקה לצרף די ג'יי ללהקה, אך לא מצאו אחד שבעינהם היה טוב מספיק, עד הגעתו של סיד וילסון, שהצליח להרשים אותם בכישוריו כדי ג'יי, והסכימו חברי הלהקה לצרף אותו. יומיים לפני החתימה לחברת Roadrunner Records, גרג וולטס פוטר מן הלהקה, דבר שעליו חברי הלהקה מסרבים להגיב. את מקומו תפס ברנדון דרנר, אך גם הוא לא נשאר הרבה זמן (הוא ניגן בלהקה רק בהופעה אחת), והלהקה לקחה את כריס פהאן, שנשאר בלהקה בהרכב הנוכחי.

לבסוף חברת Roadrunner Records החתימה את סליפנוט, והלהקה הקליטה את אלבומה הראשון של הלהקה, שנקרא Slipknot, על שם הלהקה, בשנת 1999. מעט לפני יציאתו של האלבום, החליט הגיטריסט ג'וש בריינארד לעזוב את הלהקה. הסיבות לעזיבתו עד היום לא ברורות, אך בריינארד טען "היו מספר החלטות שלא הייתי מרוצה מהן במיוחד". הלהקה לקחה את הגיטריסט ג'יימס רוט (בזכות עבודתו המשותפת עם הסולן קורי טיילור בלהקתו Stone Sour), שאיתו הקליטה הלהקה עוד שני שירים בלבד כדי להשלים את האלבום. האלבום הופק על ידי רוס רובינסון. למרות העובדה שלא הושמע הרבה ברדיו, האלבום נמכר יפה מאוד, והתפרסם בעיקר מפה לאוזן. האלבום היה אלבום הפלטינה הראשון שיצא מחברת רודראנר, ונמכר ביותר ממיליון עותקים בארצות הברית. מועדון המעריצים של הלהקה גדל גם בעקבות ההופעה שלהם בפסטיבל אוזפסט בשנת 1999.

האלבום Iowa, שיצא בשנת 2001 והופק גם הוא על ידי רוס רובינסון, זכה במקום שלישי בארצות הברית ובמקום ראשון באירופה, ושוב הלהקה החלה להופיע באינטנסיביות כדי לקדם את האלבום.

אחרי הפסקה של כמעט שנתיים, הלהקה חזרה ב-2003 לעבוד עם המפיק ריק רובין, שעבד עם להקות ואומנים כמו ג'וני קאש, רד הוט צ'ילי פפרז, סיסטם אוף אה דאון וסלייר. במאי 2004, הלהקה הוציאה לאור את האלבום Vol. 3: (The Subliminal Verses). האלבום היה במקום השני בארצות הברית.

הלהקה הקליטה אלבום שמלא בשירים מהופעות חיות בפיניקס, לאס וגאס, אוסקה וטוקיו והוציאה אותו לאור לחנויות בנובמבר 2005 תחת השם: 9.0: Live. כמה מחברי הלהקה גם שיתפו פעולה עם אמנים אחרים באלבום Roadrunner United: The All-Star Sessions, אשר הוצא לאור באוקטובר 2005.

אחרי ההפסקה השנייה של הלהקה, התחילה הלהקה לעבוד על האלבום הרביעי All Hope Is Gone. האלבום הופק על ידי דייב פורטמן. בניגוד לאלבומים הקודמים, כל אחד מחברי הלהקה תרם מחלקו בכתיבת השירים (הסינגל הראשון מתוך האלבום, All Hope Is Gone, נכתב על ידי כל תשעת חברי הלהקה). יש הרואים את אלבום זה כאלבום הכבד ביותר של הלהקה, והוא נחשב גם הלקטני ביותר; בהרבה שירים ישנן השראות מן האלבומים הקודמים. ב-2008 סליפנוט היו אמורים להופיע בישראל בגני התערוכה בתל אביב במסגרת מסע הקונצרטים שלהם לאלבומם הרביעי All Hope Is Gone. שלושה ימים לפני הופעתה ביטלה הלהקה את ההופעה שלה בישראל עקב בעיות משפחתיות. הסולן קורי טיילור אמר בראיון שאולי אחרי סוף סיבוב ההופעות הלהקה תיקבע מחדש את ההופעה שלה בארץ ותופיע.

בפסטיבל 2009 ROCK AM RING סליפנוט לראשונה הייתה ההופעה המרכזית אחרי יותר מ-10 שנים של פעילות.

ב-24 במאי 2010 נמצא פול גריי, בסיסט הלהקה ללא רוח חיים במלון בו התאכסן.^[1] כחודש לאחר מותו, נסיבת מותו התגלתה כנטילת יתר בשוגג של מורפין ופנטניל. בנוסף, הראה גריי סימנים של מחלת לב, שככל הנראה גרמה למותו בנוסף לנטילת היתר.

בקיץ 2011 התחילו סליפנוט לערוך מסע קונצרטים עולמי לזכרו של גריי. אליהם הצטרף הגיטריסט דוני סטיל, שהיה בהרכב הראשון, כבסיסט ממלא מקום של גריי. במהלך ההופעות, הוא אינו נראה לעיני הקהל ומנגן מאחורי ג'ורדיסון, עקב בקשתם של שאר חברי הלהקה להסתיר אותו מעיני קהל.

תקליטן הלהקה סיד וילסון הכריז כי סליפנוט בדרך להוציא לאור את אלבום הלהיטים הראשון שלה ב-24 ביולי 2012, אשר ייקרא "Antennas to Hell". בנוסף, קורי טיילור ציין כי הלהקה בדרך להקלטת אלבום נוסף ב-2013 לאחר סיבוב ההופעות, ולאחר שיסיים את עבודתו עם Stone Sour.

בדצמבר 2013 עזב ג'ואי ג'ורדיסון את הלהקה. השמועות הרווחות היו שג'ורדיסון פוטר מאחר שהתעסק בפרויקט צדדיים מלבד הלהקה וסירב להגיע להקלטות לקראת האלבום החדש, והדבר גרם לסכסוך בין ג'ואי לבין שאר חברי הלהקה, שבסופו גרמה לפיטוריו. אך ביוני 2016 חשף ג'ורדיסון כי הסיבה לעזיבתו הייתה מחלה נוירולוגית בעמוד השדרה שלא אפשרה לו לנגן מעט לפני עזיבתו.

באוקטובר 2014, שחררה הלהקה את אלבומה החמישי, ".5: The Gray Chapter", שמוקדש כולו לבסיסט פול גריי שנפטר כ-4 שנים קודם. לכבוד האלבום צורפו 2 חברים חדשים ללהקה, על מנת למלא את התפקיד של פול גריי כבסיסט ואת ג'ואי ג'ורדיסון כמתופף הראשי. הלהקה לא הכריזה בצורה רשמית על זהות המתופף, אך זהותו של הבסיסט אושרה אחר גל שמועות שאמר כי מדובר באלסנדרו ונטורלה. האלבום הוא אלבום הסטודיו הראשון של סליפנוט מזה 6 שנים, ומכיל 14 שירים בגרסתו הרגילה ו-16 בגרסת ה-Deluxe שלו.

ב-15 ביולי 2014, הלהקה החלה בסיבוב הופעות על מנת לקדם את אלבומם החדש, The Gray Chapter, העונה לשם "Prepare For Hell Tour" (התכונן לגיהנום), שמתרחש בתחילה בארצות הברית ולאחר מכן גם באירופה.

ב-2019 לאחר יציאת הסינגל all out life, החל סכסוך בין כריס פאהן לטיילור וקראהן על זכויות לכתיבת שירים והגיע לתביעה של פאהן, התביעה הגיע להסכמה מחוץ לבית המשפט ופאהן התפטר באותה עת מהלהקה.

סליפנוט כיום נחשבת כעסק שמנהלים טיילור וקראהן מה שאומר שכל חבר בלהקה הוא עובד שלהם.

בהמשך השנה יצא אלבומה השישי "we are not your kind"

בנובמבר 2022 שחררה הלהקה את אלבומה השביעי "the end, so far" ביחד עם האלבום השתחררה סליפנוט מחוזהה עם roadrunner records.

ביוני 2023, הלהקה הודיעה על פרידתה מקרייג ג'ונס בפוסט באינסטגרם שנמחק במהרה. כמה ימים לאחר מכן פרסמה פוסט נוסף בוא נראה חבר חדש שייקח את מקומו של קרייג על הקלידים והסמפלים, שמועות אמרו שמדובר בזאק באייר, אך לאחר מכאן התפרסם ממקורבים ללהקה שזה לא באייר. זהות החבר החדש לא ידועה למרות שהספיק להופיע עם הלהקה.

בנובמבר 2023, הלהקה הודיעה על עזיבתו של המתופף ג'יי ויינברג.^[2]

סליפנוט הושפעו מלהקות רבות, בהן נמנות הלהקות אנתרקס, קיס, בלאק סבאת', איירון מיידן, מיסטר באנגל, קורן, פיית' נו מור, טול, הלמט, סלייר, פיר פקטורי, גאדפלש, סקיני פאפי, נאורוזיס, ג'ודס פריסט, מטאליקה, וייט זומבי, לד זפלין והביסטי בויז. הם נחשבים לחלוצי הגל החדש של ההבי מטאל האמריקני, והשוו ללהקות דוגמת פנטרה, Machine head, לייף אוף אגוני, הייטבריד ופרטנג. הלהקה נחשבת ללהקת נו-מטאל, אך חברי הלהקה מעדיפים להרחיק את עצמם מבחינה מוזיקלית מלהקות נו-מטאל דוגמת קורן ולימפ ביזקיט. האלבום All Hope Is Gone גבל בצלילי הבי מטאל סטנדרטי, ושולבו בו אלמנטים של גרוב מטאל, דת' מטאל, ת'ראש מטאל ומטאל אלטרנטיבי. צליל שירי הלהקה, אותו הם מגדירים כמטאל פשוט, מורכב מגיטרות, מגוון כלי הקשה וכלים אלקטרוניים כסמפלרים וכלי תקליטנות, ושירתם כוללת גראולינג וסקרימינג בנוסף לקולות רקע ולעיתים שירה מלודית. עם זאת, הלהקה התנסו לעיתים קרובות עם הצליל שלהם, והציגו לראשונה גיטרה קלאסית ושירה מלודית החל מאלבומם השלישי. מילות שירי הלהקה כוללות לרוב ניבולי פה ועוסקות בנושאים דוגמת אופל, ניהיליזם, כעס, שנאה, מיזנתרופיה, פסיכוזה ולעיתים גם הן עוסקות גם בתעשיית המוזיקה, פוליטיקה וסכסוכים אישיים. הכותב ריק אנדרסון מאתר Allmusic כתב כי "המילים הללו בדרך כלל אינן מצוטטות באתרי אינטרנט למשפחה". עם זאת, הלהקה החלה להפחית את השימוש בניבולי פה בשיריהם החל מאלבומם השלישי.

סליפנוט ידועים בהופעות הפרועות, אנרגטיות ומלאות החיים שלהם, שתרמו להצלחתם, הכוללות לרוב הד באנגינג מצד חברי הלהקה ולעיתים גם צלילה לקהל. הופעותיהם הראשונות כללו מעשים קיצוניים דוגמת צלילה לקהל ממרפסות גבוהות והצתה עצמית מוגבלת, אך בהמשך הם החלו להימנע ממעשים כאלו. הבסיסט לשעבר פול גריי הסביר כי הם הפסיקו לעשות זאת בעקבות קבלת ליטיגציות וכדי למנוע פגיעה באנשים, והוסיף כי זה "מהלך טוב" להמשך פעילות הלהקה. יחד עם ביצועיהם האנרגטיים והבלתי צפויים, סליפנוט משלבים בהופעותיהם אפקטי פירוטכניקה, במת תופים הידראולית ומסכי מחשב ענקיים בין היתר. הכותב אליסטר לורנס ממגזין Kerrang! אמר כי "הפעילות הכאוטית היא יותר מדי רב-צדדית כדי לתאר אותה באופן מלא", ומערכת מגזין NME תיארה את אחת מהופעותיהם כ"סצנה של כאוס".