Loading AI tools
משימת חלל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
STS-121, היא טיסה של מעבורת החלל דיסקברי לתחנת החלל הבינלאומית. מטרותיה העיקריות של המשימה הן לבחון את בטיחות הטיסה ולשפר טכניקות לבחינת מצב המעבורת בעקבות אסון משימת STS-107 (אסון הקולומביה), בנוסף לחדש אספקה, ציוד, ולהביא את האסטרונאוט תומאס רייטר מטעם סוכנות החלל האירופאית לתחנת החלל הבינלאומית. המעבורת הייתה אמורה לצאת ב-1 ביולי 2006 אך השיגור נדחה פעמיים בגלל תנאי מזג האוויר באזור השיגור, פלורידה[1]. ניסיון השיגור השלישי התבצע בהצלחה ב-4 ביולי 2006 בשעה 14:37:55, לפי שעון מזרח ארצות הברית[2]. משימה זו הייתה הראשונה בתוכנית מעבורות החלל שהמריאה ביום העצמאות של ארצות הברית.
 | |||
 | |||
| משמאל לימין: וילסון, פוסום, לינדסי, סלרס, קלי, רייטר, נובאק | |||
| נתוני משימה | |||
|---|---|---|---|
| מטרה מרכזית | עגינה בתחנת החלל הבין-לאומית עם חבר משלחת נוסף ואספקה | ||
| מעבורת | דיסקברי | ||
| כן שיגור | 39-B | ||
| שיגור | 4 ביולי 2006 14:37:55 | ||
| נחיתה | 17 ביולי 2006 9:14:43 | ||
| משך המשימה | 12 ימים, 18 שעות 36 דקות ו-48 שניות | ||
| נתוני חללית | |||
| מסת החללית |
121,092 ק"ג  | ||
| נתוני מסלול | |||
| מספר הקפות | 202 | ||
| אפהליון |
354.2 ק"מ (כדור הארץ) | ||
| פריהליון |
352.8 ק"מ (כדור הארץ) | ||
| זמן הקפה |
91.6 דק' | ||
| גובה מסלול | 225 ק"מ | ||
| נטיית מסלול | 51.6 מעלות | ||
| אורך מסע | 8,500,000 ק"מ | ||
| תחנת עגינה | תחנת החלל הבינלאומית | ||
| תאריך עגינה | 6 ביולי 2006 | ||
| תאריך עזיבה | 15 ביולי 2006 | ||
| צוות | |||
| אנשי צוות |
סטיבן לינדזי, סטפני וילסון, פירס סלרס, ליסה נוואק, מארק קלי, מייקל פוסום, תומאס רייטר | ||
| משימות קשורות | |||
| |||
| מזהים | |||
| מספר קטלוג לוויינים |
29251 | ||
| מאגר המידע הלאומי |
2006-028A | ||
  | |||
סטיבן לינדזי מארק קלי מייקל פוסום (Michael E. Fossum)
פירס סלרס (Piers Sellers) ליסה נוֹואק סטפני וילסוןתומאס רייטר הגרמני, מסוכנות החלל האירופית, תוכנן להצטרף לצוות ה-11 בתחנת החלל, אך מכיוון שהשיגור של משימה זו נדחה (בגלל אסון הקולומביה נדחה השיגור ב-3 וחצי שנים) הוא הצטרף לצוות ה-13 בתחנה והגדיל את הצוות לשלושה אנשים. לאחר איבוד הקולומביה הוחלט להסתפק בשני אנשי צוות בלבד, כדי לחסוך באספקה ומשאבים בשל העובדה שלא היו טיסות מעבורת סדירות לתחנה אחרי האסון.
האסטרונאוט הבריטי, פירס סלרס, מחליף את קרלוס נורייגה שבמקור שובץ לטיסת STS-121.
בזמן משימת STS-121 לתחנת החלל הבינלאומית, הצוות היה צריך להמשיך בניסויים של ציוד חדש ונוהלים שיספקו בטיחות טיסה גבוהה יותר בעתיד, דבר שיאפשר להעלאת מטען רב יותר על המעבורת.
לאחר אסון הקולומביה חשבו בנאס"א כי נדרשות שתי טיסות ניסוי. STS-114 הייתה הראשונה שבהן ובוצעה ב-26 ביולי 2005[3]. לפני האסון שובצה הקולומביה למשימות STS-121 ו-STS-118. משימת STS-118 גם היא הייתה מתוכננת לטוס לתחנת החלל הבינלאומית, המשימה הועברה לדיסקברי אך הוחלט לשנות למעבורת החלל אנדוור.
משימת STS-121 במקור תוכננה לקולומביה לשם תיקון ותחזוקת טלסקופ החלל האבל. בעקבות האסון בוטלה משימת STS-121 ותוכננה מחדש.
הדיסקברי שובצה למשימת STS-121, לאחר שיבוצה של "אטלנטיס" למשימת STS-114. לאחר נחיתת הדיסקברי הוחלט להשאירה גם במשימת STS-121 ואילו האטלנטיס שובצה ל-STS-115.
חלון השיגור נפתח מ-1 ביולי עד ה-19 ביולי למשך 10 דקות בכל יום.
כל השעות הן לפי שעון מזרח ארצות הברית.
ב-1 ביולי עמדו כולם בלוח הזמנים הצפוי, וחלון השיגור נפתח מ-15:48:41 עד 15:53:02. ב-15:42 עצר השעון על 9 דקות מפני שהוחלט בחדר הבקרה של המשימה לא לשגר את המעבורת בגלל מזג האוויר (סופת ברקים התרחשה כ-20 ק"מ מכן השיגור). הוחלט שניסיון השיגור הבא יהיה ב-2 ביולי בשעה 15:26.
ב-2 ביולי בשעה 9:30 בבוקר מסרה נאס"א שעל-פי חזאי המשימה, סופת הברקים תמשיך ויש 70 אחוזים שהמשימה לא תשוגר גם הפעם, 60 אחוזים שהמשימה לא תשוגר למחרת ו-40 אחוזים שהמשימה לא תשוגר ב-4 ביולי. וכך הוחלט לשגר את המשימה ב-4 ביולי 2006.
ב-4 ביולי טרם השיגור צפה מנהל השיגור כי הסיכוי לכך שמזג האוויר ימנע את השיגור עמד על 20 אחוזים בלבד. בשעה 14:37:55 בצהריים, לפי השעון המזרחי של ארצות הברית, דיסקברי המריאה בהצלחה מקייפ קנוורל, פלורידה. שיגור זה הוא הראשון שהתבצע ביום העצמאות של ארצות הברית.
בזמן השיגור ואחריו יהיו המוניטורים מופנים לעבר קצף הבידוד של מכל הדלק החיצוני. המעבורת מצוידת במספר מצלמות חדשות שיעבירו תמונות במשך כל השיגור מכל זווית אפשרית. שני הטילים משני צדי מכל הדלק יהיו מצוידים ב-3 מצלמות כל אחד. מצלמה אחת תיתן צילומים בזמן השיגור עד ההפרדה ממכל הדלק ושתי המצלמות האחרות יהיו בראש הטיל. הצילומים מהטילים לא יהיו משודרים, אך יוקלטו ויוחזרו למרכז החלל קנדי. מצלמה נוספת תהיה על קצה מכל הדלק החיצוני, בדיוק כמו במשימת STS-114, זאת תשדר תמונות בזמן אמת לאורך כל השיגור. לאחר היפרדות הטילים המניעים יעזבו שני האסטרונאוטים את כיסאותיהם בסיפון האמצעי כדי לצלם תמונות וקטעי וידאו של מכל הדלק החיצוני. לאחר מכן תטוס הדיסקברי לתחנת החלל הבינלאומית.
בדרכה לתחנת החלל הבינלאומית, מערכת Orbital Boom Sensor System שאורכה 15 מטרים כשבקצה שלה שני סוגי לייזר ומצלמת רזולוציה גבוהה בחנה את המעבורת במטרה למצוא נזקים כלשהם שעלולים היו להתרחש בזמן ההמראה. כנפי המעבורת זכו לתשומת לב גבוהה יותר בצילומים אלה.
ביום השלישי למשימה המשיכה המעבורת לטוס לקראת המפגש עם תחנת החלל הבינלאומית. לפני העגינה ביצעה הדיסקברי היפוך כדי שמצלמות תחנת החלל יוכלו לצלם את גחונה ביחד עם כל שאר חלקי המעבורת. היפוך זה בוצע גם במשימת STS-114 מתוך תקן חדש לאחר אסון הקולומביה. מטרת הצילומים היא לראות עם המעבורת ניזוקה בזמן ההמראה ולתקנה בעודה בחלל. בזמן ההמראה איבדה המעבורת שישה לוחות קצף בידוד, אך אף אחד מהם לא פגע במעבורת או גרם לנזק. שבעת אנשי הצוות במעבורת עגנו בהצלחה וכבר נמצאים בתחנת החלל יחד עם שני אנשי משלחת מס' 13 לתחנת החלל הבין-לאומית ששהו שם.
ביום הרביעי למשימה (7 ביולי 2006) חובר המודול הלוגיסטי - גרסה חללית של מחסן נייד ששהה עד כה בתא המטען של המעבורת - למינעל אוויר בתחנת החלל, כדי שניתן יהיה להוציא את תכולתו ולהעבירה לתחנה. כמו כן ביצעו שלושה אסטרונאוטים במעבורת סדרת צילומים של צידה החיצוני של המעבורת תוך שימוש במצלמות המותקנות על הזרוע הרובוטית.
בוצעה הליכת חלל שנמשכה יותר משבע שעות. במהלך הליכת החלל נבדקה היכולת לבצע תיקונים קטנים במגן החום של המעבורת, אם יתגלה כי הוא ניזוק בעת ההמראה; אחד האסטרונאוטים התחבר ברגליו לקצה מוט הארכה באורך 15 מטר, שחובר בקצה הזרוע הרובוטית של המעבורת, כדי לבדוק את יציבות הזרוע במצב זה. במקרה שיהיה צורך לבצע תיקונים בגחון המעבורת, יעשה שימוש בהתקן זה כדי להגיע לשם. תוצאות הבדיקה הראו שאף על פי שהזרוע מתנודדת קלות, והבלמים העוצרים את תנועתה מחליקים מעט, ניתן לעבוד בצורה זו. בנוסף, נעשו הכנות לקראת תיקון קרונית משא המותקנת על מסילה מחוץ לתחנת החלל, ואשר התקלקלה מספר חודשים קודם לכן. הקרונית תתוקן בהמשך משימה זו.
במשך 6 שעות ו־40 דקות, מייקל פוסום ופירס סלרס התקינו משאבת אמוניה על הצד החיצוני של תחנת החלל, שתשמש כחלק חילוף במקרה הצורך, והשלימו את תיקון הקרונית, שתאפשר להניע את הזרוע הרובוטית של תחנת החלל לאורך התחנה.
במקביל, אנשי צוות אחרים המשיכו את פריקת האספקה ממודול המטען לאונרדו, והטענתו בציוד המיועד להחזרה לכדור הארץ.
הליכת חלל שלישית, עליה הוחלט ביום החמישי לטיסה. במהלך מעט יותר משבע שעות, ניסו שני האסטרונאוטים חומר חדש לאיטום פגיעות בשפת הכנף של המעבורת, על דוגמאות שהותקנו בתא המטען של המעבורת. האסטרונאוטים מרחו את החומר בעזרת מרית על פיסות פחמן מחוזק, מהסוג המשמש למיגון החום של שפת הכנף של המעבורת, ובדקו את תגובת החומר לטמפרטורות הקיצוניות בחלל. בעיה נוספת עמה התמודדו היא בועות גז הנוצרות בחומר, ואשר בהיעדר כוח משיכה, אינן מפעפעות למעלה, ויש צורך להוציא אותן בצורה יזומה.
הליכת החלל נוצלה גם לשתי משימות נוספות: בעזרת מצלמת תת אדום, צולמו מקרני החום של המעבורת ושל תחנת החלל, לצרכים הנדסיים, והותקן מתקן אחיזה על מכלי אמוניה המותקנים על התחנה, שיאפשר לזרוע הרובוטית של התחנה לאחוז אותם במקרה הצורך.
פעולות לסיום העבודה בתחנת החלל, לרבות השבת הרכיב הלוגיסטי לאונרדו לסיפון המטען של המעבורת, כשבתוכו כ-2 טונות של תוצאות ניסויים, פריטים לא נחוצים ואשפה מתחנת החלל.
התנתקות מתחנת החלל הבינלאומית. לאחר ההנתקות, נשארה המעבורת במרחק כמה מאות מטרים מתחנת החלל בעוד הצוות בודק את צד שמאל של המעבורת בעזרת הזרוע הרובוטית, משום שלא ניתן היה לבצע זאת כאשר המעבורת עגנה בתחנה.
כניסה מחדש לאטמוספירה ונחיתה במרכז החלל קנדי, למרות דליפה קלה במערכת ההידראולית שהתגלתה יומיים לפני הנחיתה.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
