Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שוק תחנות הדלק בישראל כולל מספר חברות המפעילות תחנות לתדלוק כלי רכב בישראל.
חברת "ואקום אויל" (אנ') מארצות הברית החלה לפעול בתחום הקמעונאי בארץ ישראל ב-1913[1]. בסוף שנות ה-20 הקימה החברה מרכזים בעפולה, שהייתה על הדרך הראשית לחיפה[2], במפרץ חיפה[3] ובתל אביב[4]. בשנת 1922 הוקמה חברת The Asiatic Petroleum Company (Palestine) Ltd כחברת שיווק של תאגיד הנפט הבריטי-הולנדי "של" בארץ ישראל[5]. הדלק יובא בחביות ממצרים ורובו שווק באמצעות סוכנים[6]. החביות יובאו ביבשה או דרך נמל יפו[7]. בשנת 1927 חנכה חברת "קאוקאזיאן אויל קומפאני ("חברת הנפט של הקוקז") מסוף דלק ימי בחיפה, הכולל צינורות לפריקת דלק ישירות ממכליות נפט ומתקן אחסון לנפט[8]. שנה אחר כך קנו שלוש חברות הנפט "ואקום אויל", "של" ו"מנטצ'ף" שטחים סמוכים להקמת מתקני אחסון[9]. כדי למנוע תחרות מצד "קאוקאזיאן אויל", חברת "של" הוזילה את מחירי הדלק ואילצו את "קאוקאזיאן אויל" לסגור את מתקן היבוא ב-1930[10]. חברת "של" מצידה פרסה צינורות נפט לפריקת דלק בבעלותה בחיפה[11].
בתחילת שנות ה-30 נפרשו תחנות דלק ברחבי ארץ ישראל על ידי "של" "סוקוני ואקום" שהיו בבעלותם הישירה[12][13][14][15]. עד סוף 1935 נוספו אליהן גם בל-פטרול ומנטצ'ף[16]. לקראת סוף המנדט החזיקה "של" 55-60% מהשוק, "סוקוני" 25-30% ו"מנטצ'ף" 10-15%[17].
לאחר הקמת המדינה חברת "של" המשיכה להיות חברת הדלק הגדולה בישראל, אך ב-1957 החליטה לצאת מישראל ולמכור את נכסיה[18]. המיליונר היהודי-בריטי סר אייזיק וולפסון חתם על הסכם לרכישת פעילותה ומתקניה של חברת "של" בישראל, באמצעות חברה חדשה שהקים, "חברת פז", בנובמבר 1957[19]. "חברת פז" החלה לפעול באפריל 1958. העסקה לא כללה את בתי זיקוק לנפט בחיפה שעברו לבעלות ממשלת ישראל[20]. השחקן השני בשוק, "מוביל אוייל אוף ישראל" (שמה של חברת "סוקוני ואקום" החל מ-1955), היה בבעלות תאגיד הנפט האמריקאי "מוביל" (שאחר-כך נקרא אקסון מוביל), שגם החליט לצאת מהשוק בישראל ומכר את החזקותיו למשפחת סוננבורן מארצות הברית. החברה החלה לפעול תחת שם חדש - "סונול". ההחלטה של שתי החברות שלא לפעול בישראל הייתה בעקבות החרם הערבי[21].
מאז נשלט שוק תחנות הדלק בישראל על ידי שלוש החברות פז, סונול ודלק. בשנות החמישים התרבו תחנות הדלק ללא פיקוח על מיקומן (למעט אי הפרעה לזרם התנועה), עם זאת, דווח כי השירותים בתחנת הדלק משתפרים, וכמעט בכל התחנות יכול אדם לקבל את מרבית השירותים בלי לקום ממושבו[22].
בתחילת שנות השישים הגיע מספר תחנות הדלק ל-157. מספר מקרי הונאה הקשורים במילוי דלק הגיעו לידיעת הציבור: ערבוב בנזין יקר בנפט וגילוי מונים מזויפים בתחנות ברחבי הארץ. בעלי תחנות הדלק מצידם הצהירו שהם קרובים להתמוטטות כלכלית עקב מתח הרווחים הנמוך, ואיימו בהשבתת התחנות. בספטמבר 1959 מונתה ועדה לבדיקת מצבן של תחנות הדלק. הוועדה קבעה בדו"ח שלה: "תפעול תחנת דלק על פי ממוצע ארצי נגמר בהפסד שנתי של 2,688 ל"י [...] קובלנות מטעם ארגון סוכני הדלק הביאו את הוועדה לדעה כי יש מקום גם לבדיקת מצבם של סוכני הדלק". סיבה נוספת להפסדים הייתה התחרות בין חברות הדלק שהציפו את הארץ בתחנות באזורים צפופים. תחנות הדלק, כך דווח, היו בעלות הידור חיצוני, אך רמת השירות בהן נמוכה"[23].
רישיונות לפתיחת תחנות דלק ניתנו במקרים רבים לנכי צה"ל במסגרת שיקומם. בשנות ה-80 של המאה ה-20 בוטל נוהג זה, אך קצב הגידול במספר תחנות הדלק היה נמוך בהרבה מקצב הגידול במספר המכוניות. בשנים 1988–1998 גדל מספר תחנות הדלק ב-23% בעוד מספר כלי הרכב גדל ב-75%, כך שבישראל של 1998 היה יחס הרכבים לתחנות דלק מחצית מהיחס בארצות הברית ושליש מיחס זה באנגליה. בעקבות זאת תוקן חוק התכנון והבנייה באופן שיאפשר לוועדה מקומית לתכנון ולבנייה לאשר הקמת תחנת דלק גם באזורים שתוכנית המתאר ייעדה לשימושים אחרים[24]. נכון ל-2023 פועלות בישראל 1265 תחנות דלק[25].
לפי חוק הביטוח הלאומי עבודה בתחנת דלק כמתדלק מוכרת כעבודה מועדפת, המזכה חיילים משוחררים העובדים בה שישה חודשים במענק חד-פעמי. בשנת 2014 הודיע שר הרווחה, מאיר כהן, כי בכוונתו לבטל תחום זה[26]).
בשנת 1984 מונה משה שחל לשר האנרגיה והתשתית, שיזם את הרפורמה במשק הדלק[27], שמטרתה הייתה הגדלת התחרות והורדת מחירי הדלק בישראל[28]. הרפורמה במשק הדלק, עשתה אותו ריכוזי פחות, ואיפשרה לראשונה תחרות בין חברות הדלק. בין השאר כללה רפורמה זו הסרת המכסות אשר חילקו את השוק בין חברות הדלק הגדולות, צמצום הפיקוח על המחירים, ואיפשרה כניסת מתחרות נוספות לשוק הדלק[29]. יישום הרפורמה נמשך שנים רבות, עקב מאבקם של חברות הדלק הקימות נגדה והקשיים בהקמת תחנות דלק חדשות[30]. החברה הראשונה שהוקמה בעקבות הרפורמה הייתה חברת "דור אנרגיה", שהוקמה ב-1988. דור אנרגיה הוקמה על ידי חברת דנקנר השקעות, כחברת בת של דור כימיקלים[31]. החברה החלה את פעילותה בשנת 1989[32], ובאוגוסט 1990 החלה להפעיל את תחנת הדלק הראשונה שלה, "דן בני־ברק", במקומה של חברת פז[33][34]. ב-1990 הוקמה "אלון חברת הדלק לישראל" על ידי התנועה הקיבוצית על מנת לייעל את אספקת הדלק ולהוזיל את עלותו לקיבוצים, אחר כך החלה להפעיל תחנות דלק לציבור הרחב, וב-1999 רכשה את השליטה ב"דור אנרגיה"[35]. ב-1990 הוקמה גם "גל חברה לדלק"[36], שתחילה עסקה בשיווק דלק לשוק המוסדי, לתעשייה ומשרדי הממשלה[37]. בשנת 1992 החלה גם להקים תחנות דלק משלה תחת המותג "גל"[38]. שנתיים אחר כך רכש את החברה איש העסקים יצחק תשובה, שאיחד אותה עם חברה דלק שהקים בשם "שוהם" לחברת "גל-שוהם"[39]. ב-1998 רכש את גם את "דלק" חברת הדלק הישראלית, ומיזג את "גל-שוהם" לתוכה[40].
למרות הרפורמה, עד סוף שנות ה-90, שלוש חברות הדלק הוותיקות (פז, דלק וסונול), עדיין שלטו על השיווק בלמעלה מ-90% מתחנות הדלק. עם זאת צרכנים גדולים של דלק, דוגמת חברת החשמל נהנו מהוזלה במחיר[41]. זאת עקב חוזים ארוכי הטווח שהיו נהוגים בין שלוש חברות הדלק לבין בעלי התחנות. גם כאשר הסתיים החוזה יכלו חברות הדלק, עקב מרווח השיווק הגבוה, לתת תנאים מועדפים לתחנות אשר שוחררו מתנאי החוזים הישנים, ולשמר בכך את המחיר המונופוליסטי בכלל התחנות[42][43][44].
בשנות ה-2000 נמשכו השינויים במשק הדלק בישראל. לראשונה נכנסה האפשרות לבצע תדלוק עצמי. תחילה בעיקר באמצעות התקני תדלוק אוטומטיים - דלקן - לציי רכב וארגונים. אחר כך גם לציבור הרחב באמצעות כרטיסי אשראי, בעיקר בתחנות של דור אנרגיה ואלון[45]. בשנת 2002 משרד התשתיות החליט לכפות את אפשרות התדלוק העצמי בכל התחנות במחיר מוזל, באופן הדרגתי[46]. החל מאפריל 2006, חויבו כל תחנות הדלק לאפשר תדלוק בשירות עצמי שמחירו נמוך ב-11 אגורות לליטר[47][48]. בשנת 2011 הורה משרד האנרגיה על הפחתת מרווח השיווק שגובות חברות הדלק הקמעוניות על כל ליטר בנזין שהן מוכרות בתחנות[49][50]. בתחילת 2018, נכנסה לתוקפה רפורמת הדלקן האוניברסלי. במסגרת הרפורמה, חברות הדלק התקינו מכשירי תדלוק אוטומטיים אחידים, שמאפשרים לנהגים לתדלק את רכבם ללא צורך בתשלום במעמד התדלוק, בכל תחנת דלק שיבחרו. עד אז כל חברת דלק הקימה ותפעלה התקן מיוחד משלה, ששירת את לקוחותיה בלבד[51].
חברות דלק בישראל שמפעילות רשתות של תחנות תדלוק:
בעקבות הרפורמה בשוק הדלק, החלה תופעה רחבה של "תחנות פיראטיות" - תחנות הפועלות ללא רישיון עסק וזיכיון. לעיתים מדובר באתר מסודר עם משאבות ולעיתים התחנה היא למעשה מכלית דלק. זאת מאחר שהחלו לפעול ספקים סיטונאים רבים, זמינות הדלק בשוק עלתה, ול"תחנות פיראטיות" היה קל לקבל אספקה[56].
המחיר בתחנות אלו נמוך מהמחיר בשוק משלוש סיבות אפשריות:
בדצמבר 2004, אישרה הכנסת הצעת חוק האוסרת מכירת דלק לתחנות דלק פיראטיות. החוק שהתקבל קובע עונש של 6 חודשי מאסר וקנס שיוטלו על מי שימכור דלק לתחנת תדלוק שאינה כלולה ברשימה הרשמית של משרד התשתיות[57]. מינהל הדלק והגז במשרד האנרגיה מופקד על אכיפת החוק[58].
בישראל נמכרו בתחנות הדלק ב-2009 סוגי הדלק הבאים:
הערה:
בעולם נמכרים סוגי דלק נוספים כגון אתנול טהור בברזיל. בארצות הברית נמכרות בחלק מתחנות הדלק תערובות אתנול-בנזין בעלות שיעור אתנול של 10-85% הנקראות E10-E85 בהתאמה.
לתחנות דלק נלווים לעיתים קרובות נקודות שיווק תוספות ואביזרים לרכב, מוסכים, פנצ'ריות, שרותי רחיצת מכוניות, מתחמי השכרות רכב וגם מזנונים קטנים.
בתחילת שנות האלפיים נוספו חנויות נוחות כגון מנטה (דלק), Yellow (פז), אלונית (דור אלון), Sogood (סונול), ו-Ten+ (טן).
מחירי הדלק מסוג בנזין אוקטן 95 נקבעים על ידי מינהל הדלק אשר כפוף למשרד האנרגיה והמים. בחלק מהאזורים בארץ קיימת תחרות על מחירי דלק זה, והמחירים בתחנות נמוכים מהתעריף המרבי לפי החוק. מחירי בנזין אוקטן 98 והסולר אינם נתונים לפיקוח של מינהל הדלק.
ברבות מתחנות הדלק משלמים בשעות הלילה עמלת שרות לילה ששיעורה משתנה מתחנה לתחנה. נכון לעשור השלישי של המאה ה-21 מחויבות תחנות הדלק להתקין משאבות הפועלות בשירות עצמי בהן נמכר הדלק במחיר מוזל (20 אגורות הנחה לליטר) וללא עמלת שרות לילה.
תחנה חדשה של חברת דלק נחנכת ברמת גן, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, יומן גבע 135, 1957Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
