שרה אליאש

שרה אליאש (נולדה בי"ב באדר ה'תשי"א, 18 בפברואר 1951) היא אשת חינוך ופעילה פוליטית ישראלית. חברת גוש אמונים, ממייסדי היישוב קדומים וממקימי מערכת החינוך בשומרון.

שרה אליאש

לידה	18 בפברואר 1951 (בת 73)
שם לידה	Sarah Shapira
מדינה	ישראל
מקום מגורים	קדומים
מספר צאצאים	10

ביוגרפיה

אליאש נולדה למשה שפירא, שהיה ניצול שואה שנמלט מצעדת המוות ועלה לארץ ולאחר שנפצע במלחמת השחרור בעינו, פנה לקבלת טיפול רפואי בארצות הברית, שם פגש את בחירת ליבו, נעמי וורצברגר. הוריה של אליאש התגוררו בכפר פינס, שם היה לאביה משק חקלאי. בנערותה הייתה פעילה בתנועת הנוער בני עקיבא, ואף ריכזה את הסניף במושב כפר פינס.

אליאש למדה כימיה ופיזיקה לתואר ראשון באוניברסיטה העברית והמשיכה לתואר שני בהיסטוריה ופילוסופיה של המדע באוניברסיטת תל אביב. במקביל ללימודי התואר השני, החלה ללמד כימיה ופיזיקה בתיכון הרא"ה ברמת גן.

עם הקמת היישוב קדומים, מיסודו של גרעין אלון מורה, עברה שרה עם בעלה, אחיה אליאש, להתיישב בו. אליאש הקימה את בית הספר הראשון ביישוב וניהלה אותו במשך 5 שנים. לאחר מכן הקימה את חטיבת הביניים, שהפכה בהמשך לאולפנת להב"ה, כיום בין האולפנות הבולטות בארץ, ומספר התלמידות בה עומד על כאלף.

בשנת 2005 הצטרפה אליאש לסגל המרצים במכללה בירושלים ופתחה שם תוכנית להוראת כישורי מודעות וניהול. כיום היא מרצה במכללת אורות ישראל ללימודי התואר השני. לצד זאת, היא עסוקה בפרויקטים חינוכיים ורוחניים שונים. בשנים האחרונות הקימה אליאש בקדומים בית מדרש לנשים, המשלב לימודי גמרא, מדרש וחסידות לצד תחומים יצירתיים שונים. כמו כן, יזמה את פרויקט "חברותא בקפה".

בהנהלת האולפנה

תחת ניהולה זכתה אולפנת להב"ה בפרס החינוך הארצי, בפרס החינוך הדתי ובפרס ההישגים הדיפרנציאליים. אולפנת להב"ה הייתה בית הספר הדתי הראשון שפתח מגמת תקשורת וקולנוע. כמו כן, אליאש ייסדה את "המסע האלטרנטיבי" בארץ, עבור התלמידים שאינם נוסעים למסע בפולין. בעקבות אולפנת להב"ה, הלכו מוסדות חינוך דתיים אחרים. בשנת 1993 נפתחה באולפנה פנימייה, על-מנת לקלוט נערות עולות מאתיופיה מכל רחבי הארץ. בשנת 1995, מיד לאחר רצח רבין, יזמו באולפנת להב"ה ובתיכון מטרו-ווסט רעננה מפגשי הידברות בין תלמידי בתי הספר. אליאש ניהלה את האולפנה במשך 25 שנים, עד צאתה לגמלאות בשנת 2007. לאחר פרישתה השתתפה אליאש בפרויקט מניפ"ה, המאתר ומטפל בנוער נושר ועוסק בהתאמתו למסגרות חינוכיות הולמות.

פעילותה הציבורית

לאורך השנים הייתה אליאש פעילה מרכזית במאבקים למען ההתיישבות. היא ירדה עם משפחתה להתגורר בימית בשנה שלפני פינוי העיר והשתתפה בתנועה לעצירת הנסיגה מסיני. בסמוך לביצועה של תוכנית ההתנתקות עברה אליאש להתגורר בגוש קטיף ולהשתתף במאבק נגד התוכנית

לאחר התנתקות יזמה אליאש יחד עם עדי מינץ והרב עזריאל אריאל רה-ארגון במועצת יש"ע, במסגרתו נבחרה לסגנית יו"ר מועצת יש"ע המתחדשת.

לקראת הבחירות לכנסת ה-18 השתתפה במועצה הציבורית לבחירת ח"כים לרשימת הבית היהודי ופעלה נמרצות למניעת פילוג בסיעה, דבר שלא צלח. בעקבות כך התפטרה ממזכירות "תקומה". במערכת הבחירות לכנסת התשע עשרה ב-2013 הוצבה במקום ה-78 הסמלי ברשימת הבית היהודי.

ב-2014 נבחרה כאחת מ-10 הנשים בוועדה הציבורית לבחירת הרבנים הראשיים.

מ-2014–2018 אליאש שימשה כחברת מועצת קדומים.

בראיון שנתנה הסתייגה משירותן של נשים בצה"ל.^[1]

בינואר 2015 התמודדה בפריימריז על מקום ברשימת הבית היהודי בבחירות לכנסת ה-20, ושובצה במקום ה-21 ברשימה הסופית.

בשנת ה'תשע"ב קיבלת את אות "מחנכת למופת".

משפחתה

שרה אליאש נשואה לד"ר אחיה אליאש, ולבני הזוג עשרה ילדים. היא כלתם של יחיאל אליאש, מייסד תנועת בני עקיבא, ומרים אליאש, ממייסדות תנועת אמונה לאישה הדתית. גיסתה היא ד"ר שולמית אליאש, היסטוריונית ישראלית.

קישורים חיצוניים

• שרה אליאש, ברשת החברתית פייסבוק
• שליפות עם שרה אליאש, באתר nrg.
• שרה אליאש: הגיע הזמן להנהגה מוסכמת ביו"ש, באתר ערוץ 7.
• ניר ברעם, מקום קטן, חלומות גדולים, באתר הארץ, 1 ביולי 2015
• עפרה לקס, עניין אישי עם שרה אליאש, באתר ערוץ 7, 7 בדצמבר 2017

הערות שוליים

1. ענבל תמיר, ‏מה חושבת מס' 17 בבית היהודי על שירות נשים בצה"ל?, באתר גלי צה"ל, 20 בינואר 2015