שמעון לוי (נולד ב-13 ביולי 1943) הוא פרופסור אמריטוס בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, חוקר תיאטרון, מתרגם, במאי תיאטרון, מבקר אמנות, מחזאי ומנהל סדנאות תיאטרון. מרצה במסלול וולדורף בסמינר דוד ילין בירושלים. תחומי מחקרו העיקריים: תיאטרון ישראלי, הדרמה של סמואל בקט – תחום בו הוא נחשב מומחה עולמי; תסכיתי רדיו; תנ"ך כתיאטרון, תחום מחקרי פורץ-דרך; ותאוריות כאוס בתיאטרון.
עובדות מהירות לידה, ענף מדעי ...
סגירה
בן להורים יוצאי גרמניה ואוסטריה. אב לשלושה. נשוי בשלישית, לשרון מימון לוי.
גדל בשכונת גאולה בירושלים. לאחר שביתו הופגז במלחמת העצמאות, עברה המשפחה לרחביה, על גדת עמק המצלבה.. למד בבית הספר בית הילד ובתיכון ליד האוניברסיטה העברית. הצטרף לגרעין נח"ל, המשיך בקורס מ"כים, אחריו בקורס קצינים ונשאר להדריך בו. בתום שירותו הצבאי נסע לשנת טיול והרחבת אופקים באירופה. כקצין מילואים בחי"ר השתתף במלחמת ששת הימים ושב ארצה משהותו בקנדה למלחמת יום כיפור.
בעל תואר ראשון בספרות אנגלית ובפילוסופיה באוניברסיטה העברית, השתתף בהצגות שביים פרופסור אריה זקס ובעצמו ביים את "המשתה" של אפלטון. בעל תואר שני בהצטיינות בספרות אנגלית עם התמחות בדרמה רדיופונית והחל ללמד כעוזר הוראה בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. היה מורה בבי"ס תיכון; קריין, עורך ובמאי בקול ישראל. ב-1973 הוזמן ללמד במחלקה ללימודי יהדות באוניברסיטת מקגיל במונטריאול, וקיבל תואר דוקטור מהחוג לספרות אנגלית, על תזה שעסקה במחזותיו של סמואל בקט. שב לישראל ב-1980 וחזר ללמד בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. היה מפיק, ראש מגמת בימוי, ראש המגמה העיונית וראש החוג בשנים 2000 - 2005. לימד קורסים בתיאטרון וביים גם בסמינר הקיבוצים, בסמינר דוד ילין ועוד.
היה מנהלו האמנותי של פסטיבל עכו בשנים 1986-1987, והמשיך להיות פעיל בפסטיבל עד שנת 2010 כחבר ועדת-ההיגוי. עוטר כ"יקיר עכו". התפטר מהוועד המנהל ב-2017 במחאה על התערבות העירייה ברפרטואר הפסטיבל. היה דרמטורג בתיאטרון הבימה ובחאן הירושלמי. כיהן כראש או חבר בוועדות ציבוריות כגון אמנות לעם, סל תרבות, משרד התרבות, ובוועדות לפרסי תיאטרון כמו פרס האקדמיה, פרס הפרינג' ועוד.
כתב מאות ביקורות תיאטרון, רשימות ומאמרים בעיתונות יומית ומקצועית וכן בשיחות רדיו. תרגם כ-150 מחזות מאנגלית ומגרמנית, וכן שירה ופרוזה. ביים בתיאטרון וברדיו, בישראל ומחוצה לה. נשא מאות הרצאות פתוחות לציבור, בעיקר על תיאטרון. פרסם מאמרים מקצועיים בעברית, אנגלית וגרמנית, שתורגמו לערבית, פולנית, צרפתית ועוד. הרצה בכמאתיים וחמישים כנסים מקצועיים. מנהל את הוצאת אסף, מחקרי-תיאטרון ומחזות.
בנו הוא המחזאי, הבמאי והמשורר יונתן לוי. אולף קונמן הוא בן של אשתו מנישואין קודמים. שמעון לוי גידל אותו מגיל שש.
- מועצת התרבות האירית וממשרד החוץ האירי (2008)
- מכון גתה (1995, 1997, 2005)
- משרד החוץ האוסטרי (2007)
- האקדמיה הישראלית למדעים (1990)
- המועצה הקנדית לתרבות (1995)
- קרן קורט לאון (1992)
- התיאטרון הישראלי, הוצאת מדר, רמאללה. בערבית 2007
- Samuel Beckett’s Self-referential Drama – The Sensitive Chaos, Sussex Academic Press, Brighton & Portland 2002
- 2000 The Bible as Theatre, Sussex Academic Press, Brighton
- סמואל בקט, מדבר, נוכח, נסתר, הקיבוץ המאוחד, ת"א, 1997
- Here, There and Everywhere, Sussex Academic Press, Brighton 1996
- מקטרים בבמות, אור-עם, ת"א, 1992
- The Three I’s, Samuel Beckett’s Self-referential Drama, MacMillan, London,1990
- תרגימא: תרגומי מחזות ודברים עליהם, הוצאת ספרא, 2017
- שקספיר, קארדניו, אסף\מחזות וספרא, ת"א, 2011
- בלהה פלדמן, שלוש גישות לאמנות המשחק, אסף\מחקרים וספרא, ת"א 2011
- אריה סובר, מחזות, עריכה, אסף\מחזות וכרמל, ת"א וי-ם, 2010
- (עם דורית ירושלמי) אל נא תגרשוני, עיונים חדשים בהדיבוק, עריכה ומבוא, אסף\מחזות וספרא, ת"א, 2009
- (עם גד קינר), מוטי לרנר, שבעה מחזות, עריכה, אסף\מחזות וספרא, ת"א, 2009
- גלעד עברון, שישה מחזות, עריכה ומבוא, אסף\מחזות וספרא, ת"א, 2009
- אירית קדם, דרמת אמצע החיים, עריכה ופתח דבר, אסף\מחקרים וספרא, ת"א, 2008
- סמואל בקט, עריכה, תרגום ומבוא, כל מחזותיו, אסף\מחזות (מהדורה שנייה בהוצאת ספרא), ת"א,2007
- דניאל הורוביץ, ארבעה מחזות, עריכה ומבוא, אסף\מחזות וספרא, ת"א, 2007
- קולות חדשים: מחזאים ישראלים צעירים, אנתולוגיה, עריכה ומבוא, אסף\מחזות וספרא, ת"א, 2007
- (עם עדנה שביט) מישל דה גלדרודה, מחזות, עריכה, אסף\מחזות, ת"א 2006
- (עם גד קינר) עיונים בתיאטרון מאת שוש אביגל, עריכה, אסף\מחקרים, ת"א, 2005
- (עם נורית יערי) האיש עם המיתוס באמצע (מאמרים על חנוך לוין), עריכה ומבוא, הקיבוץ המאוחד, ת"א, 2004
- (עם גד קינר) מחזות מאת ג'ורג' טבורי, עריכה, תרגום חלקי ומבוא, אסף\מחזות, ת"א, 2004
- (עם קורינה שואף) קאנון התיאטרון הישראלי, עריכה ומבוא, הקיבוץ המאוחד, ת"א, 2002
- Theatre and Holy Script (Ed. & Intro.), Sussex Academic Press, Brighton, 1999.
- שלושים שנות ביקורת בקט בישראל, דיונון, ת"א, 1986
- "אחרי מות", מחזה מאת שמעון לוי. הועלה בתיאטרון אוניברסיטת ת"א ובתיאטרון המעבדה בירושלים. פורסם בכתב העת "תיאטרון" גיליון 22 וכן בגרמנית, ב-L. Cejpec (ed.), Beckett Pause, Sonderzahl, Wien 2009
- "שחמט הודי ושירה כתיירות", סיפור ותרגומים מוערים, עיתון 77, גיליון 317, שנת 2007
- "כשאנו המתים", תסריט. גג, גל' 14. 1989-97 "בדידות כפולה", מחזה. הופעות בהרכבים שונים בשווייץ, גרמניה, קנדה, ישראל 2007. פורסם ב-Peace Review, Vol. 15 No.1, 2003, 71-81
- "תמר", מחזה. הועלה בסמינר הקיבוצים, 1991
- "לשחק במציאות", מחזה. הועלה בסמינר הקיבוצים, 1991
- "דרוך ונצור", מחזה. הועלה באוניברסיטת ת"א, 1990
- "האישה הגדולה מהחלומות", מחזה ע"פ יהושע קנז, הועלה בחאן הירושלמי ופורסם בהוצאת אורעם, 1990
- "קול קרא והלכתי", מחזה על חנה סנש, הועלה בתיאטרון איריס, 1973
- "שיחות עם שמואל", תסכית. ייצג את ישראל בפרס איטליה. גם באנגלית, צרפתית וסרבו-קרואטית, 1971
- "המאהב", מאת הרולד פינטר, תיאטרון הקאמרי 2012, 2013
- "אחרימות", תיאטרון אוניברסיטת ת"א 2010
- "קפיצה", אלה וייס-מושקוביץ תיאטרון תמונע 2009
- "וידיה על הסף", מתוך התנ"ך, בגרמנית, התיאטרון העירוני של ברן, שווייץ, 2009
- "תבורך מנשים" (תנ"ך), תיאטרון אוניברסיטת ת"א, 2009
- "שבעה לבקט", תיאטרון אוניברסיטת ת"א, 2006
- "אנצנסברגר, השקיעה של הטיטניק", אוניברסיטת ת"א 2002 וכן, כתסכית חי בקול ישראל 1986
- "חמישה מחזות של בקט", תיאטרון אוניברסיטת ת"א, 1999. הגתאנום בשווייץ, 1995
- בית ברנרדה אלבה, מאת פדריקו גארסיה לורקה תיאטרון ווד בוונקובר, קנדה, 1994, "קטסטרופה" (מאת סמואל בקט), האג, הולנד, 1994
- "הכף השבורה", שאול טשרניחובסקי, הוועידה ה-35 של אגודת הסופרים, 2 באפריל 1992
- "כל הנופלים", "רמץ", "רדיו "I, "רדיו "II ויצירות אחרות מאת סמואל בקט, קול ישראל 1985
- "רע נראה רע נאמר", (בקט) קול ישראל 1985
- קווארטט, מאת ארתור מילר קול ישראל 1985
- "הקלפנים", ניקולאי גוגול, סמינר הקיבוצים 1984
- "לא אני", אוניברסיטת תל אביב 1982 ועוד שבע הפקות שונות של המחזה בשלוש שפות
- בת המלך שנאבדה, מאת רבי נחמן מברסלב, הכנס הבינלאומי לתיאטרון יהודי, תל אביב 1982
- כל יצירותיו לדרמה (34) של סמואל בקט, אסף\מחזות והוצאת ספרא 2009.
- מחזות קנדיים, אנתולוגיה, עריכה ומבוא, תרגום חלקי, מגנס, ירושלים 2005
- (עם לינדה בן צבי) מחזות אמריקניים, אנתולוגיה, תרגום ועריכה, אסף\מחזות, ת"א, 2004
- מחזות אוסטריים, אנתולוגיה, מבוא, תרגום ועריכה, אסף\מחזות (עורך הסדרה), ת"א, 2004
- הנס מגנוס אנצנסברגר, מלאך רגיל לגמרי, מבחר שירים. תרגום, עריכה ומבוא, הקיבוץ המאוחד, ת"א 2002.
- שיר החלום של אולף אוסטזון, מחבר אלמוני, תרגום ומבוא, תלתן, ירושלים 2000 + הליקון גל' 46, ת"א 2002
- סמואל בקט, אינאיך הלאה, נובלות מאוחרות תרגום ואחרית דבר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1997, ת"א.
- המעשיות המלא של האחים גרים, ספריית פועלים 1994, ת"א.
- אדגר אלן פו, התולעת המנצחת, תרגום, עריכה ואחרית דבר, אופיר 1992, ת"א.
- נקודה על דף ניר ירוק, שירה קנדית, עריכה, תרגום ומבוא, עם אביבה רבאל, אופיר, ת"א 1992
- מבעד לאלים, 10 מחזות גרמנים, עריכה, תרגום ומבוא, דיונון ת"א 1987.
- ה"מ אנצנסברגר, השקיעה של הטיטניק, תרגום ומבוא, ספרית פועלים ת"א 1986.
- מחזותיו של הרולד פינטר: המאהב, לילה, נוף, אפר אל אפר, החממה, אחת לדרך ועוד.
- הנסיך מהומבורג של היינריך פון קלייסט. בית צבי 1989
- אחר צהריים קסום של וולפגאנג באואר בעיבוד ובימוי של דור פלס, אוניברסיטת ת"א 1996