שמעון זאב רוטשילד

שמעון זאב (וולף) רוטשילד, או בשמו הלועזי וילהלם קרל פון רוטשילד^[א] (בכתיב יידי: ראטשילד או ראהטשילד; ג' בסיוון תקפ"ח, 1828 - ה' בשבט תרס"א, 25 בינואר 1901) היה איל הון ופילנתרופ יהודי אורתודוקסי, היחידי מבני משפחת רוטשילד בדור השלישי ששמר על אורח חיים דתי ברוח היהדות אורתודוקסית. הודות למעשי הצדקה שלו ותמיכתו במוסדות תורניים-יהודיים וביישוב הישן, לצד אדיקותו הדתית, כונה "הברון הצדיק" או "השר הצדיק".

שמעון זאב (וולף) רוטשילד
Wilhelm Carl von Rothschild

הברון וילהלם קרל פון רוטשילד
לידה	16 במאי 1828 ג' בסיוון ה'תקפ"ח נאפולי, ממלכת שתי הסיציליות
פטירה	25 בינואר 1901 (בגיל 72) ה' בשבט ה'תרס"א פרנקפורט, האימפריה הגרמנית
מקום קבורה	פרנקפורט, האימפריה הגרמנית
מדינה	פרנקפורט
מקום מגורים	פרנקפורט, האימפריה הגרמנית
כינויים נוספים	הברון הצדיק, השר הצדיק
ידוע בשל	פילנתרופיה יהודית, בייחוד בארץ ישראל וביישוב הישן בירושלים
מקצוע	בנקאות
השקפה דתית	יהדות אורתודוקסית
בת זוג	מתילדה (חנה)
צאצאים	אדלידה דה רוטשילד, Minna Caroline (Minka) von Rothschild

ביוגרפיה

נולד בנפולי לקלמן מאיר (קרל) רוטשילד (אנ'), בנו השלישי של מאיר אנשל רוטשילד ומייסד הסניף בנאפולי, ולאָדֶלהֵייד לבית הֶרְץ. יש אומרים כי בילדותו לא קיבל חינוך יהודי^[ב], אך – על פי המסופר – לקראת טקס הבר-מצווה שלו שכר אביו כומר שילמד אותו מעט יהדות. על פי האגדה, הכומר שלימד אותו יהדות היה למעשה יהודי שהוטבל לנצרות בילדותו ושב ליהדותו בעקבות לימודו עם הברון^[2].

בנערותו נשלח לפרנקפורט לאחיו הבכור של אביו, אנשל מאיר רוטשילד, שהיה חשוך בנים, והיה אדוק בשמירת מצוות. שם הכיר את אליעזר ברגמן בשנת 1837, שהתרים את דודו אנשל עבור כולל הו"ד, ולמד יהדות עם רבי פנחס זליגמן פרום, חתנו של רבי יצחק דב במברגר.

בשונה מרוב בני משפחת רוטשילד היה שמעון זאב יהודי אדוק בחייו ובהשקפתו. הוא התנגד לתנועת הרפורמה היהודית שיוצגה בפרנקפורט על ידי הרב הליברלי לאופולד שטיין, ותמך באורתודוקסים בקהילה. אך למרות זאת הוא לא עזב את הקהילה עם התפלגותה בשנת 1851, ונותר חבר בקהילה הכללית, אם כי תמך במינויו של הרב האורתודוקסי רבי שמשון רפאל הירש ובבניית בית הכנסת לקהילה הנפרדת באמצעות תרומות נדיבות.

החל משנת תרט"ו, עם פטירת דודו אנשל ואביו, ניהל יחד עם אחיו אדולף (מאיר) קרל את הסניף של בנק רוטשילד בפרנקפורט. עם מות אחיו ב-1886 נותר לבדו כמנהל הסניף.

בבעלותו היו נכסים שונים בפרנקפורט ובסביבתה, שחלקם קיימים עד היום. בתחילה התגורר בבית המגורים ברחוב האופנתי זייל (גר')‏ 34 אותו רכש דודו אנשל בשנת 1834 והעמידו לרשות בני הזוג עם נישואיהם בשנת 1849, ובו התגוררו עד למחצית שנות ה-60 של המאה ה-19. בשנת 1903 אחרי פטירתו של שמעון זאב, הקימה בו האלמנה חנה מתילדה פון רוטשילד בית אבות לכ־25 רווקות יהודיות. בית האבות הוחרם על ידי הנאצים בשנת 1941.

שמעון וולף ירש מדודו אנשל מאיר גם את הארמון הקלאסי ברחוב בוקנהיימר לנדשטראסה (גר')‏ 10. הארמון והפארק השתייכו לימים לחתנו מקסימיליאן, שבשנת 1937 או 1938 נאלץ למכור אותם למינהל העיר הנאצי תמורת חלק קטן משווי השוק.

ארמון גרינבורג אותו ירש שמעון זאב מחותנו אנסלם רוטשילד

בשנת 1877 ירש את ארמון גרינבורג והפארק שסביבו (גר') מדודנו וחותנו אנסלם סלומון רוטשילד. נכס זה הוריש לבתו מיננה קרולינה (מינקה). בשנת 1935 אילץ ממשל העיר הנאצי את היורש דאז אלברט פון גולדשמידט-רוטשילד, להעביר לרשותו את הארמון והפארק. משפחת גולדשמיט-רוטשילד הצליחה להגר לחו"ל. במלחמת העולם השנייה נהרסה הווילה בהפצצה. בלוח הזיכרון המנציח את הבניין היום אין התייחסות לגורלם של הבעלים הקודמים בני משפחת רוטשילד.

הווילה של שמעון זאב רוטשילד בקניגשטיין

לווילהלם קרל הייתה מעון קיץ שנבנה בקניגשטיין בשנים 1888–1894, מעון הקיץ החדש שימש את וילהלם קרל כדי לקבל את פני האצילים ואנשי העסקים הבכירים. פתיחת הבית הייתה אירוע חברתי שכלל את הקיסרית האלמנה ויקטוריה (הקשר המיוחד שהיה לרוטשילד עם הקיסרית שבנתה את ארמון המגורים שלה ה"שלוס פרידריכשוף" (גר'), בקרונברג-שנברג הסמוכה (גר'), מוסבר על ידי העובדה שלזוג רוטשילד שהתגורר בסמוך הייתה גישה נוחה אל משכן האצולה - "זוננהוף" של ימינו), ואת אחיה אדוארד נסיך ויילס. בשנת 1938, עם התגברות החוקים האנטישמיים בגרמניה הנאצית, נמלטה משפחת רוטשילד לשווייץ. הבניין הוחרם על ידי מינהל הכספים של הרייך, נמכר מחדש בשנת 1939 ושימש את ה"רייכסגרופה בנקן". עם תום המלחמה, בשנת 1945, הועברה בתחילה הווילה לשימוש מדינת הסן, ושימשה כמקום ועידה עבור המועצה הכלכלית של גרמניה המערבית (גר') בין השנים 1947–1949. במהלך תקופה זו, התכנסה בו המועצה הפרלמנטרית (גר'), והמקום נחשב כערש "החוקה של הרפובליקה הפדרלית הגרמנית". בהמשך הושב הנכס למשפחת רוטשילד, ובשנת 1955 הוא נמכר על ידה לעיריית קניגשטיין שהסבה אותו לבית מלון יוקרתי. כיום שוכן בשטח האחוזה גם בית ספר תיכון מקומי.

תמונה של הווילה בקניגשטיין בספר מאויר משנת 1900

אנדרטה משנת 1996 להנצחת מאה שנה לחנוכת בית הכנסת בקניגשטיין שבנייתו מומנה על ידי שמעון זאב רוטשילד

למרות עושרו, היה אורח חייו של הברון אדוק מאוד ונוטה לפרישות וסגפנות. הוא בנה בביתו מקווה פרטי בו הרבה לטבול. בבית הכנסת שבביתו החזיק "עשרה בטלנים". את דרכו לבית הכנסת לתפילת שחרית עשה כשהוא עטוף בטלית ותפילין. האדר"ת, כאשר דן בדקדוק הלכתי בשילוח הקן, מציין את הנהגתו בעניין של ”השר הצדיק הר"ר שמעון וואלף ראטשילד שיחיה לאוי"ט”^[3].

ההיסטוריון היהודי-גרמני פאול ארנסברג (גר') הגדיר אותו כאחד שראוי לסקירה מעבר למסגרת הרגילה "הוא היה קטע מההיסטוריה של פרנקפורט, מיסטיקן כמעט דמוי נזיר, ועמוד תווך בהקפדה על הישן המחמיר ביותר"^[4].

קשריו עם רבני דורו, והערכתו

הברון היה מגדולי התומכים בקהילה הנפרדת של רבי שמשון רפאל הירש.

הברון קיים קשרי ידידות הדוקים עם כמה מגדולי הרבנים בדורו כמו רבי אברהם שמואל בנימין סופר ("הכתב סופר") שאף התארח בביתו בביקורו בפרנקפורט בסביבות שנת תרכ"ה^[5], ה"כתב סופר" מצידו העריכו ביותר והוא כותב עליו:

"גם על ידי השר הצדיק נ"י יש לי בטולי', אבל יש לי נחת רוח של רוחני' בכל פעם שבא אלי ואני אליו, כי מוצא אני בו יותר ויותר, אין לשער ולספר גודל צדקתו וקדושתו ובקיאותו ורגילותו בגמרות הרבה ובסוגיות, ואי אפשר לכתוב כי רחוק להאמין, ברוך ה' שככה לו בעולמו... היה לי לכתוב הרבה ספורי דברים מה שביני לבין הצדיק - קדוש יאמר לו - באראן ר' שמעון וואלף ראהטשילד, לא יאומן כי יסופר".

— רבי שלמה סופר, איגרות סופרים, וינה תרפ"ח, חלק שלישי, עמ' 42-50.

גם עם רבי ישראל מאיר הכהן מראדין היה בקשרי מכתבים. ההיכרות עמו נוצרה דרך רבי אליעזר ליפמן פרינץ^[6].

בין אלו שהתארחו בביתו היה רבי ברוך מנדלבוים מטורוב מגדולי חסידי קרלין בירושלים שהתארח בביתו שבוע ימים בשנת תרנ"א^[7], ורבי גרשון תנחום ממינסק^[8].

בשנת תרנ"ח, במלאת לו 70 שנה, חגגו בירושלים לכבודו, הודות לתרומתו לשכונת בתי מחסה, בית החולים "עזרת נשים" ושאר תמיכותיו הרבות לתושבי ירושלים. הרב מנחם שם טוב הכהן חסיד ערך תפילה חגיגית בחצר משגב לדך ולאחריה פרסם מודעה בחוצות העיר:

"תפלה וברכה לשלום והצלחת השר הצדיק פאר עדת ישורון כש"ת, שמעון וואלף ב"ר קלונימס המכונה באראן פאן ראטשילד בעי"ת פרנקפורט דמיין יע"א, שנערכה ביום מלאת לו שבעים שנה... ביום זה התאספו גבאיו מנהליו (וביחד עם כל החולים אשר יכלו לעמוד ממטתם) לבית הכנסת... ומעומק הלב שפכו שיח לאל שבשמים כי יאריך את ימי השר הצדיק הזה, אשר אין ספורות לחסדיו וצדקותיו עם כל בני עמנו ובייחוד עם אחינו המסתופפים בארצות ה'. ואנוכי הח"מ שוכן הבית הזה מיום היווסדו, הנני מוסיף על הברכה והתפלה הכללית הנ"ל את הברכה המשולשת האמורה מפי אהרן ובניו וחיים על ימי השר יוסיף

— הספרייה הלאומית, אוסף יעקב שאול אלישר

בתי הכנסת ובתי המדרש שבעיר קושטו לכבודו, ונערכו בהם כינוסי תפילה לשלומו ולאריכות ימיו, ואלו שגרו בבתיו שבנה בבתי מחסה אף יצאו לקבר רחל להתפלל עבורו שם^[9].

פילנתרופיה

בית רוטשילד בבתי מחסה

הברון התפרסם בעיקר הודות לכספי הצדקה שחילק ביד רחבה. מזכירו לענייני התרומות היה אליהו רוזנהיים אביו של יעקב רוזנהיים, בין פעולותיו הבולטות היו בניית בית רוטשילד בשכונת בתי מחסה בירושלים בשנת 1857 ("בתי מחסה והכנסת אורחים על מכון הר ציון בירושלים"). היסטוריון האדריכלות והארכיטקט דוד קרויאנקר רואה בבית רוטשילד "את הבניין האדריכלי החשוב ביותר בירושלים על ידי בונים יהודים במאה ה-19". מפעל הבנייה היה רק חלק מתמיכה רחבה שהעניק לכולל הו"ד. הפילנתרופיה שלו כללה גם: השתתפות ב"ועד להקמת בית החולים ביקור חולים"^[10]; תמיכה בכולל הפרושים שבקובנא בראשותו של רבי יצחק אלחנן ספקטור, הודות לידידותו עם אברהם שינקר מנהל הכולל, לו מימן גם את שהותו להבראה ממחלה במרינו (אנ') שבאיטליה במשך כשלוש שנים^[ג][11]; תמיכה בישיבת ראדין בסכום של 5,000 מארק בשנה^[12]; תמיכה ברבי גרשון תנחום ממינסק^[13]; תמיכה דו שנתית לישיבת פרשבורג בסכום של 500 זהובים^[14].

ביום נישואי בתו אדליידה עם אדמונד ג'יימס דה רוטשילד תרם לצדקה סכום של 300,000 מארק^[15].

גם למבצעים ספרותיים העניק הברון מכספו. הוא תמך ב"המאסף" של הרב בן ציון קואינקה^[16], תרם להדפסת פירוש הרידב"ז על הירושלמי, הוא גם מימן את נסיעתו של חיים ברודי לאוקספורד במטרה להעתיק את שיריו של רבי יהודה הלוי מכתב יד^[17], וכנראה גם תמך בהדפסת ספר דורות הראשונים לרבי יצחק אייזיק הלוי שהנציח את זכרו באחד מהחלקים^[18].

פעילות הצדקה שלו נגדעה עם פטירתו, ויורשיו לא המשיכו בה.

פטירתו

קברם של בני הזוג רוטשילד (שמעון זאב קבור משמאל)

הברון נפטר בה' בשבט ה'תרס"א ונקבר בפרנקפורט.

בירושלים נערך עליו הספד המוני בו הספידו אותו הרבנים רבי שמואל סלנט, רבי שניאור זלמן פרדקין, רבי יעקב שאול אלישר ורבי ליפמן דוד שובקס.

עם פטירתו נסגר הסניף של בנק רוטשילד בפרנקפורט לאחר יותר ממאה שנות פעילות עסקית, מכיוון שלא היו לו יורשים זכרים^[ד]. את הבנק רכש בנק "דיסקונט גשנשאס" (גר'). רק בשנת 1989, לאחר השקעה משותפת של הסניפים הבריטי והשווייצרי של הבנק המשפחתי, נפתחה מחדש הנציגות בפרנקפורט.

הספדים

• רבי מנחם מנדל קרנגל, "שערי דמעות", פודגוז'ה תרס"א.
• שמעון ראבי, "שדה בוכים", קראקא תרס"א^[19].
• חיים שאול לויטן, "שם משמעון", וילנה תרס"א.

משפחתו

• אחותו שרלוטה - נישאה לברון ליונל דה רוטשילד.
• אשתו מתילדה (חנה) (1832-1924) (אנ') - בתו של בן דודו אנסילם (אנשל) סלומון (אנ') מווינה (בנו של סלומון מאיר רוטשילד מייסד הסניף של בנק רוטשילד בוינה). השניים נישאו בשנת 1849, תר"י.
• בתו הבכורה ג'ורג'ינה (שרה) (1851) נפטרה בבאדן-באדן בשנת 1869. לזכרה הקימו ההורים את "קרן ג'ורג'ינה שרה פון רוטשילד", ובית חולים לילדים.
• בתו אדלהייד (עדה) (1853-1935) - נישאה ב-1877 לבן דודה "הנדיב הידוע" אדמונד ג'יימס דה רוטשילד.
• בתו קרוליין (מינקה) (1857-1903) - נישאה ב-1878 למקסימיליאן גולדשמידט (אנ') בן למשפחת בנקאים בפרנקפורט.

עץ משפחת רוטשילד

מאיר אנשל רוטשילד 1743–1812                                                                                                                                                                                 ג'יימס (פריז) 1792–1868   בטי סלומון 1805–1886     סלומון (וינה) 1774–1855   קארל (נאפולי) 1788–1855   אנשל (פרנקפורט) 1773–1855   נתן (לונדון) 1777–1836                                                                                                                                                                                               אדמונד 1845–1934 "הנדיב הידוע"   גוסטב (אנ') 1829–1911   אלפונס 1827–1905   שמעון זאב 1828–1910   נתנאל (אנ') 1812–1870               ליונל נתן 1808–1879                                                                                                                                                             מוריס (אנ') 1857–1881   ג'יימס 1878–1957 נישא לדורותי   רוברט (אנ') 1880–1946   אדוארד (אנ') 1868–1949   נתן 1844–1881           ליאופולד 1845–1917               נתן מאיר 1840–1915                                                                                                                                                           אדמונד 1926–1997   אלאן (אנ') 1910–1982   אלי (אנ') 1917–2007             הנרי 1872–1946   אנתוני גוסטב 1887–1961   ליונל 1882–1942   אוולין אקיל 1886–1917   צ'ארלס (אנ') 1877–1923   וולטר 1868–1937                                                                                                                                             בנז'אמן 1963–2021 נישא לאריאן   אריק 1940–   גאי (אנ') 1909–2007   בת שבע 1914–1999   פיליפ 1902–1988   אוולין רוברט (אנ') 1931–2022   אדמונד ליאופולד 1916–2009   מרים רוטשילד 1908–2005   ויקטור 1910–1990   פאנוניקה דה קניגסווארטר 1913–1988                                                                                               דוד (אנ') 1942–   אדוארד 1957–   פיליפין 1933–2014                           ג'ייקוב 1936–2024

הערה: אילן יוחסין זה אינו כולל את כל חברי משפחת רוטשילד, אלא מתרכז באישים בולטים בה, בפרט בענפים הצרפתי והבריטי.

דמותו בפולקלור היהודי

אגדות רבות נכרכו סביב דמותו של הברון האדוק שהיה דמות בלתי שגרתית בנוף משפחתו, כך מסופר על פגישותיו עם רבי שלמה מבאבוב, רבי שמעון סופר ועוד רבים.

אחת האגדות המפורסמות היא על סופר סת"ם מומחה שהביא הברון מרוסיה שיכתוב עבורו ספר תורה. לאחר תקופת מה הם ערכו ביניהם חשבון על גובה התשלום המגיע לסופר, והסופר מנה בקול את חודשי עבודתו לפי החדשים הלועזיים. משנוכח בכך הברון, שילם לסופר על עבודתו למפרע ופיטר אותו ממשרתו מכאן ולהבא, לפי שלא הייתה דעתו נוחה בכך שהסופר מונה לפי חודשים לועזיים. על פי אגדה זו, הברון אף לא רצה להשתמש ביריעות שכבר כתב אותו הסופר^[20].

בין הסופרלטיבים שנקשרו לשמו הוא הפסוק "ידע שו"ר קונהו"^[21] המרמז על ראשי התיבות של שמו שמעון וולף רוטשילד^[22]. קיימת גם אגדה על חדר מיוחד שבו היה ארון קבורה ותכריכים, והברון היה מתבודד בו בכל ערב ראש חודש, לובש את התכריכים, נכנס לארון ואומר בבכי את כל התהילים^[23].

סיפור פולקלורי המבטא את מעמדו הרם כבן למשפחת רוטשילד לצד הקפדתו על קיום התורה והמצוות בשלמות, הוא הסיפור על רב שפגש בו בשבת וראה ששערותיו אינן מסורקות, העיר לו הרב כי מי שצריך למלכות הותר לו לסרק בשבת, השיב לו הברון: "אינני צריך למלכות אלא המלכות צריכה לי"^[24]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שמעון זאב רוטשילד בוויקישיתוף

• שלמה בן דוד, הברון רוטשילד, ירושלים תשנ"ה, באתר אוצר החכמה
• מכתב בכתב ידו של רבי שמואל סלנט בקשר לברון רוטשילד באתר "בידספיריט".
• בית רוטשילד בבתי מחסה.
• בן ציון אייזנשטט, "ה"ר שמעון וואלף ראטהשילד", בתוך: דור רבניו וסופריו, חלק ד', ורשה תרנ"ה - תרס"ה, עמ' 34, באתר אוצר החכמה.
• רבי מנחם מנדל קרנגל, שערי דמעות, פודגורז'ה תרס"א, באתר היברובוקס.
• המיליארדר החרדי, משיחי, קיצוני שמימן והקים את מדינת ישראל - שמעתם עליו אבל לא הכרתם את הסיפור שלו, סרטון בערוץ "shraga shmaidler שרגא שמידלר", באתר יוטיוב (אורך: 23:49)

ביאורים והרחבות

1. שמו הפרטי היהודי היה שמעון זאב (וולף), ושמו הפרטי הלועזי היה וילהלם. השם קרל הוא ייחוס לאביו שנקרא קרל, והתחילית "פון" היא תואר הנוסף למשפחת אצולה.
2. למעשה, חלק מכותבי ההיסטוריה של משפחת רוטשילד ציינו כי קרל היה האדוק ביותר בשמירת מצוות מבין כל האחים^[1].
3. בנו שמואל הלל שינקר אף נתן לבנו את השם "שמעון זאב" על שם הברון.
4. לפי המסורת במשפחת רוטשילד נשמר ניהול עסקי המשפחה בידי היורשים הזכרים בלבד, כאשר הבנות לא הורשו להתערב בעסקים.