Loading AI tools
מילוי חובה אזרחית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שירות מילואים בישראל הוא מילוי החובה האזרחית לפעול בכוחות הביטחון של המדינה, לרוב במסגרת צבא ההגנה לישראל, אשר חלה על כל אזרח או תושב קבע שלא קיבל פטור משירות ושאינו נמצא בשירות סדיר. מטרת השירות היא לתגבר את הצבא הסדיר במצב חירום: מלחמה, מבצע צבאי או אסון טבע; ובשגרה: אימונים והכשרות וביטחון שוטף.
הפטור משירות מילואים הוא נרחב – בפועל כ-6% בלבד מאוכלוסיית המדינה רשומים במערך המילואים, ורק כ-1.5% מהאוכלוסייה הם אנשי מילואים פעילים, המשרתים למעלה מעשרים ימים בכל שלוש שנים.[1] חיילי המערך מוצבים ביחידות מילואים, שם הם מחזיקים ברוב התפקידים עד רמת מפקד הגדוד,[2] וכן בתפקידי מטה בחטיבות ובאוגדות המילואים, ויש המוצבים ביחידות צבאיות סדירות. בימי שגרה, מערך המילואים עוסק בעיקר באימונים והכשרות – כך, למשל, ב-2018 שיעורם הגיע לכדי 64% מימי המילואים.[3][א] אוכלוסיית המשרתים, אשר ביצעה בשנת 2018 כשני מיליון ימי מילואים,[3][ב] מנתה בשנת 2015 400,000 איש[6] שגילם הממוצע 32 לתומכי לחימה ו־30 ללוחמים.[7] היא מהווה 70% מסדר כוחות צה"ל, ו-17% ממנה קצינים.[8]
שירות נשים במילואים היה נדיר עד לאמצע שנות ה-90, אז נפתחו מקצועות צבאיים רבים בפניהן, אגב כך שכתנאי לקבלת תפקידים מסוימים, רבות מהחיילות נדרשו להסכים לשרת במילואים לאחר השירות הסדיר. שיעור הנשים במערך המילואים גדל מכאחוז בודד בשנת 2002, ל-7% בשנת 2012[9] ועד כדי 17% בשנת 2022.[7] נשים מבצעות כ-9% מכלל ימי המילואים.[3] במערך ההפעלה והמודיעין הן מבצעות כ־50 אחוזים מסך ימי המילואים.[7]
החובה החוקית לשרת במילואים נקבעה במשך שנים רבות בחוק שירות ביטחון, והחל מ-2008 היא מוסדרת בעיקר בחוק שירות המילואים. החוק, לצד תהליכים אחרים, הביאו את צה"ל לצמצם את היקף ימי המילואים בעשורים האחרונים, בעיקר מטעמים תקציביים, שכן יום מילואים משית על הצבא עלות נוספת של כ-500 שקלים. בין 2004 ו-2017 הופחתו מספר ימי המילואים השנתי ב-83%, וכך הקטין צה"ל הוצאותיו בארבעה מיליארד שקלים.[4] נוסף לחקיקה, ב-2004 החליטה הממשלה, כי בל"ג בעומר בכל שנה יצוין "יום ההוקרה למערך המילואים" על מנת לעורר אהדה ציבורית והערכה למשרתים.[10]
הקצין המקצועי הממונה על מערך המילואים במסגרת אגף כוח האדם בצה"ל הוא קצין המילואים הראשי (בראשי תיבות: קמל"ר), ודרגתו תת-אלוף.
_-_Backgammon_in_Beirut.jpg)
שירות המילואים הוא חובה במדינת ישראל, ונחשב חלק מהאתוס הלאומי. בפועל אחוז המשרתים במערך המילואים הלך ופחת במשך השנים, והוא מורכב בעיקר מבוגרי חילות השדה של צה"ל. מצב זה גורם לעיתים לתחושות קיפוח בקרב משרתי המילואים.
מכסת ימי המילואים לחייל נקבעה בעבר בחוק שירות הביטחון, ועמדה על 36 ימים בשנה. עם החלתו של חוק שירות המילואים בשנת 2010, עבר הצבא למודל תלת-שנתי, לפיו עומד משך השירות בכל שלוש שנים על 54 ימים לחייל, 70 ימים למש"ק ו-84 ימים לקצין לכל היותר. עם זאת, שר הביטחון יכול, באישור ועדת החוץ והביטחון, להאריך את משך השירות ל-108 ימים, אם סבר כי יש צורך בתקופות הכשרה ואימון ארוכות יותר, או לגבי תפקידים ומקצועות מסוימים. זימון אנשי המילואים למשימות ביטחון שוטף הוגבל אף הוא, והיקפו כיום עד 25 ימים, אחת לשלוש שנים. גם כאן, יכול שר הביטחון להגדיל את תדירות הקריאה.
קריאתו של חייל לשירות מילואים נעשית באמצעות צו קריאה – פנייה הנשלחת אל החייל ובה פרטי תקופת המילואים ומקום ההתייצבות לשירות. בקריאה לשם אימון ומשימות ביטחון שוטף, חייל מילואים שמוצא כי הצו עלול לפגוע מאוד בעבודתו או בלימודיו, רשאי לפנות לוועדה לתיאום מילואים (ולת"ם) לשם קביעת מועד אחר, לקיצור תקופת המילואים או לשחרור מאותו זימון לשירות. בנוסף לקריאה בנסיבות שוטפות, ניתן לזמן חייל לשירות מילואים בנסיבות חירום, בהתרעה מיידית, בצו המכונה "צו 8" (מקורו של שם הצו בכך שהסמכות להוצאתו הייתה בסעיף 8 לחוק שירות ביטחון משנת 1949. ב-1959 נחקק חוק שירות ביטחון חדש, וההוראה נדדה לסעיף 26, וב-1986 לסעיף 34, ואולם שמו של הצו נשאר. בחוק שירות המילואים שנחקק ב-2008 שבוּ ההוראות לעניין צו 8 לסעיף 8).
מאז 2001 הוחל שירות מילואים גם במשמר הגבול. תחילה נקבע עיקרון זה כהוראת שעה, אך בחוק שירות המילואים עוגן שירות המילואים במשמר הגבול כהוראה קבועה, המותנית בהסכמתו של חייל המילואים או בכך ששירת במשמר הגבול גם בשירות הסדיר. שירות מילואים מתבצע גם ביחידות סמך של משרד ראש הממשלה, כגון שירות הביטחון הכללי ו"המוסד".
מבחינת המצב החקיקתי בישראל[15] והנורמות החברתיות המקובלות בה, שירות סדיר ושירות מילואים הם חובה החלה על רוב אזרחי ותושבי ישראל על בסיס אתוס "צבא העם". העקרונות המרכזיים של אתוס זה הם:[16] גיוס חובה אוניברסלי; מירב הכוח הלוחם אינו שכיר; הצבא איננו סקטוריאלי; הוא מהווה מימוש של אתוס לאומי של תרומת הפרט לחברת הכלל, במיוחד לאור הכרה בחשיבות מאמצי הביטחון; והוא יוצר חוויה קולקטיבית. בעוד שמודל זה היה זה מכבר לאחד מסימני ההיכר של צה"ל,[17] תמורות בצבא ובחברה הישראלית גרמו לשחיקה ניכרת באתוס זה, בעיקר בכוחות המילואים, כפי שניתן ללמוד מדברי ראש אגף כוח אדם בצה"ל, האלוף אבי זמיר, בשנת 2011:[18] "[...] בשירות החובה עדין מתקיים צבא העם. היבטים רבים של צבא העם בשירות המילואים כמעט ולא מתקיימים מעבר למרכיב האישי וההתנדבותי".
במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20 חלה ירידה הדרגתית במספר ימי המילואים השנתיים שהביאה עמה דיון ציבורי בשאלה "כל העם צבא?",[19] שהתשובה עבורה היא לא מוחלט.[20] הגורמים לירידה בהיקף שירות המילואים ויצירת אי-שוויון בנטל ברוכים בחלקם: שיפור מסוים במצב האסטרטגי, הטמעה בצה"ל של מערכות עתירות טכנולוגיה שאינן דורשות כוח אדם רב או שאינן מתאימות להפעלה בידי אנשי מילואים, גידול ניכר באוכלוסייה ומכאן שגם במחזורי הגיוס, ולחץ תקציבי לחסוך בימי מילואים. זאת לצד ירידה במוטיבציה לשרת ונטיית הישראלים "לעשות לביתם",[21] שניתן לממש על ידי התחמקות משירות.[ד] כחלק מהרגישות החברתית הגוברת לחללים צבאיים, הממשלה נוטה להרחיק לעיתים את אנשי המילואים מזירות הלחימה הרגישות בשל העלויות הפוליטיות הכרוכות בהצבתם שם.[23][24] כל ההתפתחויות האלה מאפשרות כיום לשמור על רמת הביטחון הדרושה תוך גיוס חלקים הולכים וקטנים מהעם למילואים ולשירות חובה. יתר על כן, חוק שירות המילואים, שנחקק בשנת 2008, הגביל את סמכות המדינה לגייס אנשי מילואים, וקבע תגמול נוסף למשרתים, כך שהעיקרון של צבא מקצועי החל להתמסד מעבר לפרקטיקה שבאה לידי ביטוי עוד קודם לכן.
החוק עיגן את נטיית הצבא להפעיל שירות מילואים בררני, כך שצעירים המתעקשים על שחרור ממילואים, פטורים ברוב המקרים, גם אם רשמית חלה עליהם חובה לשרת. המנגנון לכך נובע מניסוח החוק, לפיו לצבא מותר לקרוא לשירות מילואים רק בשעת חירום, לשם תעסוקה מבצעית ולאימונים, כך שמגמת הצבא לשחרר חיילי מנהלה בתפקידים שונים תואמת את הנחיות החוק. זאת ועוד, חוק שירות המילואים מחייב את צה"ל לשמור על כשרותם של אנשי המילואים, ובכך מאלץ אותו לשחרר חיילים רבים שלא ניתן לאמן מבלי לחרוג מהמגבלות התקציביות. מדיניות זו באה לידי ביטוי, בין היתר, במימוש תהליך "מיקוד המצבות" בהמלצת ועדת רוני נומה משנת 2014.[25] התהליך מגביל את כוח האדם ביחידת מילואים ל-120% מהתקן, שקודם לתהליך זה הגיע אף לכדי 200% בחלק מהיחידות, וזאת מבלי להפחית את מספר היחידות במערך. "מיקוד המצבות" דורש מהחיילים הנותרים שיעור התייצבות גבוה יותר, ובכך משפר את כשרותם, אלא שהוא גם מגדיל את העומס על כל אחד מהם, ומפריע לקיום הטקטי של יחידת המילואים, שכן חיילי מילואים מתקשים לעיתים להתנתק משגרת חייהם ולהתייצב לשירות.[ה] התוכנית הרב-שנתית גדעון הייתה המשך למגמה זו – לפיה צומצמו כוחות המילואים במאה אלף חיילים ונסגרו חטיבות וגדודים. מעבר לכך, יש שיטענו כי לצבא תפקיד פעיל אף יותר במעבר ההדרגתי ממודל של גיוס חובה לצבא התנדבותי.[27]
על סמך נתוני השירות הצבאי, ניכר כי חל צמצום משמעותי בשוויון בנטל. ממידע שפרסם צה"ל בשנת 2017 עולה כי שיעור הגיוס המשוקלל של גברים ונשים לשירות סדיר עומד על כ-65% מפוטנציאל הגיוס,[28] המהווה לראשונה בתולדות המדינה פחות ממחצית האוכלוסייה הכללית בגילאי הגיוס.[29] לעומת חיילי השירות הסדיר, שיעור המשרתים באופן פעיל במילואים הוא קטן אף יותר: בשנת 2014 היו כ-180,000 משרתי מילואים "פעילים",[30] אשר שירתו 20 ימי מילואים ומעלה בתקופה בת שלוש שנים. לשם השוואה, באותה שנה חיו בישראל 1,694,000 יהודים (גברים ונשים) בגילאים 20–40[31] שאמורים להוות את רוב "פוטנציאל השירות" של מערך המילואים, אלא שמספר המשרתים הפעילים מהווה רק 10.6% מקבוצת אוכלוסייה זו, וכ-2% מהאוכלוסייה הכללית. על אף הרגישות הציבורית בנושא, צה"ל פרסם בשנת 2016[32] כי מתוך 2.1 מיליון האזרחים בגיל 21 עד 45 ששירתו בצבא, פחות מרבע היו רשומים אז למילואים, ורק שישה אחוזים שירתו במילואים במשך 20 יום לפחות בשלוש השנים הקודמות. שיעורם באוכלוסייה של המשרתים הפעילים במילואים היה 1.5%.[ו] בשנת 2017 שיעור המשוחררים משירות סדיר המשרתים יותר מ-20 ימי מילואים בשלוש שנים ירד לכדי 5%.[4] מגמה זו צפויה להימשך, כך לדברי ראש אגף כוח האדם בצה"ל, האלוף חגי טופולנסקי, משנת 2015:[6] "האימונים יורחבו, כוח האדם יצומצם ב-20% והתגמול יוגדל. מי שרוצה לעשות מילואים מוזמן לעשות זאת. אנו עוברים לנבחרת מילואים איכותית יותר, ומתוגמלת יותר". לאור נתוני הגיוס, הצהרות קציני צה"ל בכירים ומדיניות תגמול אנשי המילואים, נראה כי מערך המילואים עובר בשנים האחרונות למודל גיוס בררני, שהוא בחלקו מודל שירות התנדבותי ובחלקו מודל שירות מקצועי.
ישנן מספר סיבות המקנות פטור משירות המילואים:
מערך המילואים כולל גם מתנדבים – אנשים הפטורים משירות מילואים, בעיקר משום שהגיעו לגיל הפטור, אך מתנדבים להמשיך בשירות מילואים. סוג אחר של התנדבות הוא של אלה החייבים בשירות מילואים, אך מתנדבים לשרת ימים רבים יותר מאשר הם מחויבים לפי חוק. תופעת ההתנדבות בלטה במלחמת ההתשה, שבה כונו המתנדבים "נמרים" – אנשי מילואים בדרגות סגן עד סא"ל, שהתנדבו לשרת במילואים במשך חודשיים עד שלושה חודשים בתעלת סואץ במהלך מלחמת ההתשה, כדי למנוע את שחיקת חיילי הצבא הסדיר שהוצבו שם, ולהעניק ללוחמים הצעירים מניסיונם ומבגרותם.[35]
בקשת התנדבות לשירות נבחנת באגף כוח האדם בהתאם לנסיבות הייחודיות של הפונה ולצורכי הצבא. כך לדוגמה, אושרה בקשתו של מאמן הכדורגל ברק בכר להתנדב למערך המילואים,[36] לאחר שבשירותו הסדיר קיבל פטור משירות צבאי בגין התנהגות רעה וחמורה.
התנדבות מתקיימת גם בתקופות רגועות יותר, שבהן מתנדבים למילואים קצינים בעלי ניסיון רב, למשימות פיקוד והדרכה שבהן יש תועלת רבה בניסיונם. מתנדבים אלה כוללים, בין השאר, טייסים בדרגות בדרגות סא"ל-אל"ם המאיישים את תאי השליטה של חיל האוויר. גם במערכי המודיעין, הלוחמה האלקטרונית ולוחמת סייבר נכללים מתנדבי מילואים,[37] וכך גם בחילות נוספים. מערך מתנדבים זה נפגע בשנת 2023, כאשר כחלק מהמחאה נגד הרפורמה המשפטית הודיעו מתנדבי מילואים על הפסקת התנדבותם. דוגמה לכך היא שני קצינים בדרגת תא"ל, מנהלי לחימה במטה חיל הים, שהודיעו על הפסקת התנדבותם למילואים.[38] לטענת מארגני המחאה נגד הרפורמה המשפטית 10,000 חיילי מילואים הודיעו שלא ישרתו במילואים.
חייל המילואים המבוגר ביותר בצה"ל הוא עזרא יכין. במאי 2024 נבחר להשיא משואה ביום העצמאות ה-76 למדינת ישראל.[39][40]
התגמולים הניתנים לחיילי מילואים נחלקים לשני סוגים: תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי, שנועדו לפצותם על אובדן הכנסות, ותגמולים נוספים, המוענקים למי ששירתו מספר רב של ימי מילואים, כאות הוקרה על תרומתם.
על פי חוק הביטוח הלאומי, משלם המוסד לביטוח לאומי תגמולי מילואים לחיילי המילואים, כתחליף למשכורת שאינה משולמת להם בתקופה זו. לשכיר משולמים תגמולי המילואים באמצעות מעבידו, במועד השגרתי לתשלום המשכורת, ולעצמאי – ישירות מהמוסד לביטוח לאומי, על-פי תביעה שהוא מגיש עם שובו משירות המילואים.
התגמול מועבר על פי החלק היחסי של ימי המילואים בשכרו החודשי של חייל המילואים, לפי ממוצע משכורותיו בשלושת החודשים הקודמים לשירות המילואים. התעריף ליום מילואים שווה לשכר החודשי חלקי 30, בעוד התעריף המקובל ליום עבודה שווה לשכר החודשי חלקי 25 או 22. הסיבה לכך היא שבחישוב תגמולי המילואים מובאים בחשבון גם ימי המנוחה השבועית, שהם חלק מתקופת המילואים. בשירות מילואים שאורכו אינו מספר שלם של שבועות, כדי למנוע פגיעה בשכר החייל, גובה התגמול מחושב על ידי חלוקת מספר ימי המילואים בשבע. אם אין שארית, יועבר התשלום כרגיל, כלומר מכפלת ימי השירות בתעריף היומי; אם השארית היא 6, ישולם התגמול גם עבור יום נוסף; אם השארית היא בין 1 ל-5, תוכפל השארית ב-1.4 (כך, לדוגמה, חייל ששירת 4 ימים, יקבל תגמול עבור 4*1.4 ימים, שהם 5.6 ימים).
עם זאת, אין בתגמולי המילואים כדי להוות פיצוי כספי מלא, בעיקר מהסיבות הבאות:
חייל מילואים שלא עבד קודם צאתו למילואים (סטודנט, למשל), או ששכרו נמוך, מקבל תגמולי מילואים על-פי התגמול המזערי, שהוא 68% מ"הסכום הבסיסי" – סכום המוגדר בחוק הביטוח הלאומי, מתעדכן מדי שנה על פי עליית מדד המחירים לצרכן ועומד על 5,898 ש"ח לחודש או 196.61 ש"ח ליום (החל מ-1 בינואר 2018). בהוראת שעה שתוקפה מ-7 באוקטובר 2023 עד 31 בדצמבר 2023 (תחילתה של מלחמת חרבות ברזל) הועלה התגמול המזערי ל-95% מהסכום הבסיסי.[41]
חיילי מילואים שביצעו 10 ימי שירות ומעלה בשנה, זכאים לקבלת "תגמול נוסף" בהתאם למספר הימים שבהם שירתו בשנה החולפת, המוענק באמצעות רשות המיסים, בסכומים שווי ערך לנקודות זיכוי במס הכנסה, והוא ניתן בהתאם למשך השירות. מאחר שהמענק תוקצב על ידי האוצר בסכום קבוע, הרי שסכום המענק לחייל עשוי להשתנות בהתאם לסך ימי שירות המילואים שבוצעו בצה"ל באותה שנה. הסכום המרבי למענק זה הוא שווה ערך ל-2 נקודות זיכוי, שהן כ-5,808 ש"ח.
חיילי מילואים המשרתים בהיקף גדול מאוד זכאים ל"תגמול מיוחד", העומד על 133 ש"ח בגין כל יום מילואים החל מיום המילואים ה-32 ועד היום ה-60 בכל שנה קלנדרית.
לחיילי מילואים הנדרשים לשירות מילואים ממושך מוצע לעיתים לשרת במילואים בתנאי קבע (מת"ק) – שירות מילואים שבו במקום התגמולים המתוארים לעיל מקבל חייל המילואים תשלום זהה לתשלום שהיה מקבל אילו התגייס לשירות קבע בתקופה זו.
בשנת 2002 אישרה הכנסת את חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם, התשס"ב-2002,[42] המשפר את הקצבאות לחייל מילואים שנהרג או הפך לנכה עקב שירותו במילואים.[43]
השירות במילואים משבש את סדרי עבודתו וחייו של חייל המילואים, ולכן נדרשת הגנה עליו באמצעות החוק, כמו גם סיוע וולונטרי לצמצום הפגיעה בו. ארגונים כגון פורום החפ"שים ופורום מג"דים, מח"טים וטייסים במילואים עוסקים בקידום זכויות חיילי המילואים.
חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה) אוסר פיטוריו של חייל מילואים בעת שירות המילואים ושלושים יום לאחר מכן, אלא אם ניתן היתר לכך על ידי ועדת התעסוקה הממונה על ידי שר הביטחון. הוועדה נותנת היתר כזה רק אם יוכיח המעסיק כי הפיטורים המבוקשים אינם בשל שירות המילואים. החוק קובע כי פיטורים שנעשו מחמת שירות במילואים – בטלים.
חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה אוסר על הפלייתו של המשרת במילואים בכל הנוגע לקבלתו לעבודה ולתנאי עבודתו.
סטודנטים המשרתים במילואים זכאים להקלות מיוחדות הן מצה"ל והן מהמוסד האקדמי בו הם לומדים. ההקלות כוללות קיצור שירות, התחשבות בתקופת בחינות, מתן מועדים מיוחדים לבחינות ("מועד ג'"), והנחה בשירותי צילום מסמכים. חוק עידוד מעורבות סטודנטים בפעילות חברתית וקהילתית מקנה שתי נקודות זכות אקדמיות לסטודנט הלומד לתואר ראשון ששירת במילואים 14 ימים ומעלה באחת משנות לימודיו.
בשנת 2010 החל צה"ל להפעיל את "בהצדעה", מועדון צרכנים של משרתי מילואים בעלי תעודת משרת מילואים פעיל. תעודה זו מקנה גם הנחות באגרות ממשלתיות. לכל חייל מילואים ששירת מעל 10 ימי מילואים בשנה, מופק כרטיס מיוחד המקנה הנחות בבתי עסק שונים ברחבי המדינה.
ביולי 2017 אישרה הכנסת לבת זוג של חייל מילואים, העובדת במשרה מלאה ולה ילד שטרם מלאו לו 13 שנה, לקצר את יום עבודתה בשעה אחת בתקופה שבן זוגה בשירות מילואים פעיל הנמשך חמישה ימים לפחות.[44]
החל מינואר 2018, רשות מקומית רשאית לתת הנחה בארנונה למשרתי מילואים.[45] בדו"ח שפורסם על ידי תנועת "אם תרצו" בשנת 2019 נמסר כי 91% מהרשויות המקומיות העניקו הנחות בארנונה לתושביהן המילואימניקים.[46]
במהלך מלחמת חרבות ברזל, שבה גויסו עובדים רבים לשירות מילואים ממושך, נחתם הסכם קיבוצי בין ההסתדרות החדשה לנשיאות המגזר העסקי, שהעניק הקלות אחדות למשרתים במילואים. העיקריות שבהן:[47]
עד לשנות התשעים חלק גדול מתושבי המדינה שירת שירות מילואים, ועומס המילואים היה רב יחסית (לרוב חודש בשנה ולעיתים אף כפול מכך). סביב שירות המילואים הישראלי נרקם פולקלור עשיר. איש המילואים, ה"מילואימניק", תואר כחייל טוב לב, עצלן מעט אך בעל הומור, כושר אלתור ותושייה, שנחלץ לשירות המדינה ממניעים אידאולוגיים. הופעתו מרושלת, וכוללת "מדי חצי ב'", זיפים והיעדר גומיות בנעליים. נטען שדמות המילואימניק היא התגלגלות דמותו של הצבר (שמסמל חספוס חיצוני ורכות פנימית) או של לוחם הפלמ"ח (שמסמל איכר מוסרי, היודע לאחוז בנשק להגנתו).
הסרט הבולט ביותר המתאר את הווי שירות המילואים מזווית הומוריסטית הוא סרטו של אסי דיין בכיכובם של שלישיית הגשש החיוור וטוביה צפיר, "גבעת חלפון אינה עונה". הסרט מתאר את הסיטואציות הקומיות הנוצרות במפגש בין העולם האזרחי ממנו באו משרתי המילואים, לעולם הצבאי הנוקשה, המקובע והנלעג לעיתים. קומדיה נוספת העוסקת באופן הומוריסטי במפגש שבין עולם המילואים הנוקשה של שנות ה-70 לעולם האזרחי בישראל של אותם ימים היא סרט הטלוויזיה "הללויה", שזכה בפרס האקדמיה הישראלית לדרמות טלוויזיה בשנת 2004.
סרט נוסף, המתאר את חוויית אנשי המילואים, הוא הסרט "מילואים" שצולם בתחילת שנות התשעים.
בשנת 1984 שודרה בטלוויזיה הישראלית סדרת הדרמה "אנשים במיל" המתארת את קורותיהם של יחידת אנשי מילואים.[48]
בשנת 2005 הופקה סדרת הטלוויזיה "מילואים", של בני ואורי ברבש, המתארת הווי של פלוגת מילואים הנקראת לשירות בשטחים.
מאפיין בולט בשירים ישראלים העוסקים בהווי המילואים הוא הנימה ההומוריסטית השזורה בתיאור הווי זה. מִבּין שירי המילואים הבולטים, שהפכו לקלאסיקה במוזיקה הישראלית עוד בשנות השישים, התפרסם במיוחד השיר ההומוריסטי של להקת החלונות הגבוהים: "פגישה במילואים", הידוע יותר בכינויו הפופולרי: "באנו למילואים".
שלישיית הגשש החיוור הציגה מערכונים רבים שעוסקים בהוויית המילואים. המפורסם בהם הוא המערכון "המכונית המגויסת", שמתאר את הווי השירות של אנשי מילואים לאחר מלחמת ששת הימים, המשרתים ביחידה צבאית שאפסנה מכוניות שגויסו למלחמה. המערכון אף הוצג בחוץ לארץ ביידיש ונחל הצלחה רבה. מערכונים ידועים נוספים הם "שיח טבחים", שמתאר מפגש של שני טבחים מילואימניקים ותיקים המעלים זכרונות מימי קום המדינה עם חייל סדיר, ו"פגז קומפוט" שבו מבקש איש מילואים להשתחרר מהשירות על מנת להתחתן.
פורום החפ"שים, למען החיילים המשרתים במילואים, בארכיון האינטרנט
עמוס הראל, 12% ממפקדי הגדודים במילואים בצה"ל - אנשי קבע, באתר הארץ, 19 בפברואר 2014
"חֵיל המילואים - חֵיל העם", יומני כרמל אוגוסט 1953 (התחלה 0:20)
גל פרל, "צה"ל, צה"ל, כבר באים – רות סוף, סוף למילואים"?, באתר צה"ל, 15 באפריל 2023 ירדן בן גל הירשהורן, מערך המילואים במלחמת חרבות ברזל, באתר הארץ, 3 במאי 2024Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
