שילה (יישוב מקראי)
יישוב קדום בשומרון שמוזכר במקרא. מזוהה בתל שילה, שנקרא גם "שילה הקדומה" מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
במקרא, שִׁילֹה הייתה עיר ישראלית בנחלת שבט אפרים בדרום-השומרון, בתקופה שבין התנחלות השבטים בארץ כנען לבין הקמת ממלכת ישראל המאוחדת. בתקופה זו שימשה כמרכז הדתי-פולחני של שבטי ישראל, וכנראה אף כבירה בפועל. על-פי הממצאים הארכאולוגיים[1], שילה נחרבה במחצית השנייה של המאה ה-11 לפנה"ס, זמן קצר בטרם בה מקובל לתארך את ייסוד הממלכה בידי שאול המלך. אחת ההשערות היא כי כישלון שבטי ישראל להגן על בירתם היה הגורם העיקרי לכינון שלטון המלוכה, שהחליף את צורת הממשל המתוארת בספר שופטים. האתר כולל ממצאים ארכאולוגיים מתקופת הברונזה התיכונה, תקופת הברונזה המאוחרת, תקופת הברזל, התקופה הרומית, התקופה הביזנטית והתקופה הערבית הקדומה.
 | |
| תל שילה, משמאל למטה למרגלות התל, שרידי הכנסייה הביזנטית הבזיליקה, 2005 | |
| שמות נוספים | שילו, תל סיילוּן, חרבת סילון |
|---|---|
| מידות | |
| שטח | 80 דונם |
| גובה מעל פני הים | 715 מטר |
| היסטוריה | |
| תרבויות | התרבות הכנענית |
| תקופות |
ברונזה בייניימית תקופת הברונזה המאוחרת תקופת הברזל I תקופת הברזל II התקופה הביזנטית בארץ ישראל התקופה המוסלמית המוקדמת בארץ ישראל התקופה הצלבנית בארץ ישראל |
| סוג | תל |
| אתר ארכאולוגי | |
| חפירות |
1915 1926–1932 1981–1984 מ-2010 |
| ארכאולוגים |
הנס קייר (1926-1932) זאב ייבין (1970+) ישראל פינקלשטיין (1981–1984) |
| מצב | אתר תיירות |
| גישה לציבור | בתשלום |
| אתר אינטרנט | https://www.a-shiloh.co.il |
| מיקום | |
| מדינה |
ישראל  |
| מיקום | שילה |
| קואורדינטות | 32°03′21″N 35°17′22″E |
|
(למפת דרום השומרון רגילה)   שילה  | |
  | |
.jpg)
החפירות הארכאולוגיות לאיתור ממצאים הקשורים לעיר שילה מתקיימות באתר תל שילה. האתר ממוקם בדרום השומרון, מצפון-מערב לעמק שילה, וממזרח לנחל שילה. בין היישובים הסמוכים לתל שילה ניתן למנות את שילה ממזרח, תורמוס עיא מדרום-מערב, עלי מצפון-מערב, קריות (נפת שכם) מצפון וגבעת הראל, מעלה לבונה וגבעת הרואה ממערב. התל עצמו ממוקם על גבעה כשמסביב מקיפים אותה הרים כעין אודיטוריום.
בספר שופטים מופיע תיאור של מיקום: ”הנה חג ה' בשילה מימים ימימה אשר מצפונה לבית אל, מזרחה השמש למסילה העולה מבית אל שכמה ומנגב ללבונה” (כ"א, י"ט). על פי הדעה המקובלת, פסוק זה מתאר את מיקומה של שילה, ובהתאם לכך יש המסיקים שהוא נכתב בזמן שמקומה של שילה לא היה ידוע ברבים. ישנם הטוענים שהוא נכתב לאחר חורבן שילה, ואחרים טוענים שכשהעיר שילה הייתה קיימת, אך מעטים עלו לרגל אל המשכן ולכן לא ידעו את מקומה. לעומת זאת, יואל אליצור טוען שהתיאור הוא של מקום המחולות, ולא של העיר, שכלל איננו "מנגב ללבונה", אלא מזרחית ללבונה.[2]
בתקופות מאוחרות יותר מיקום האתר מוזכר על ידי הירונימוס, בתרגומו לספר צפניה, ועל ידי אוסביוס מקיסריה, המציין כי היא רחוקה 12 מילין משכם. כן מופיעה שילה במפת מידבא. רבי שמואל ב"ר שמשון שסייר בארץ ישראל בתחילת המאה ה-13 (1210 לערך) תיאר במכתבו "ומשם הלכנו לשילה וראינו שם את המקום שהיה שם את המשכן". האתר מוזכר לאחר מכן גם במאה ה-14 על ידי הנוסע אשתורי הפרחי בספרו "כפתור ופרח".
במהלך השנים היו שהציגו את שילה באתר של קבר שמואל הנביא, כדי להקל על הצליינים הנוצרים לבקר באתר שילה, אולם זיהוי זה נחשב לנעדר ביסוס עובדתי.[3]
בשנת 1838 האתר זוהה על ידי אדוארד רובינסון. זיהוי זה נסמך על שם המעין הסמוך, עין סילון, וכינויו של התל הארכאולוגי בפי המקומיים "חרבת סילון". בשנת 1885 תואר המקום "אין בה עתה בלתי חורבה אחת עתיקת ימים ומעין מים".[4]
בשנת 1915 נערכו באתר חפירות בדיקה על ידי א' שמידט. בשנת 1926 באה משלחת ארכאולוגים בראשות הנס קייר, מדנמרק, וחשפה שרידים עתיקים במקום. עונה שנייה התקיימה בשנת 1929.[5] החפירות נמשכו עד שנת 1932 אז הופסקו בעקבות מותו של ראש המשלחת מדיזנטריה.[6] החופרים הקימו שני מבנים מעל כנסיות מהמאות החמישית והשישית שנחשפו.[7]
בשנת 1927 תואר האתר הארכאולוגי בעיתון "הארץ"[8]:
מיד בעלותנו על הגבעה, פגשנו במכסה גדול של גלוסקמא (סארקופאג) שהיה מונח סמוך למערה החצובה בסלע שעל פני הקרקע ממש, ולא בצלעות סלעים, כנהוג ברב מערות הכוכים אשר בארץ. ואל מערה זו אין להיכנס זקוף, אלא יורדים תחלה לאדמה. מכאן פנינו לחרבת "ג'מיע אל ארבעין". אלה הן שרידי בנין גדול שקירותיו משופעים כחלקן התחתון של חומות מגדל דוד בירושלים. בין אבני החרבות נציין את שברי העמודים, ובייחוד לוח אבן גדול (שני מטרים בערך) אשר שימש, כפי הנראה, בתור כרכוב אחד הפתחים וחקוק הוא הלוח חקוקי "שוטים" (זרי עלים) כד לאפר עצמות(?) וחקוקי נר אחרים. והקרקע מסביב זרועה כולה חרסיות ואבני פספסין (מוזאיקה) גדולות וזעירות.
במרחק עשרות צעדים מן החרבה ראינו שריד חומה, ועל ידה, ברכת מים יבשה, המעובדה למחצה. זהו חריץ סלעים מרובע (10+15 מטר) אשר הותקן למקווה מים על-די סדור קירות ציקלופיים. מכאן נכנסנו לבית הרוס החוסה בצל עץ בטנים גדול, ורושם של מסגד ערבי עושה הבית הזה, ופנימיות משונה ומוזרה. עמודים נמוכים עם כתרות קטנות בלתי פרופורציונליות להם, מחזיקים את תקרת החדר; אולם אבני הבגין שבחוץ גדולות מאד הן ומהוקצעות יפה. נוכח הבניין הזה, צפונה, לרגלי גבעה נמוכה אחת משתרעות חרבות שילה ... עלינו עליהן, ונראה את הסלעים החצובים לשם פולחן דתי, וסמוך להם בורות מים חצובים ושרידי קירות בתים. בין החרסיות השונות ושברי הכלים לקטנו שברי רחים אחדים ועוד דברים קלי ערך. החופרים, אשר סדרו את החפירות, טהרו יפה את המקום ולא הותירו בו אלא את הסלעים החצובים אשר אי אסשד היה כנראה לטלטלם עמהם. בהשוותנו חרבת אלו לחרבות תקוע או חרבות ערים עתיקות אחרות, נראה כי דלות הן מאד, גס ביחס לשטחן, וגם בארכיטקטורה של הסלעים.
בכנסייה שנחפרה מתחת למבנה ג'מע אל-יתים נמצאה כתובת פסיפס המזכירה את האפיסקופוס של שילה ואת האפיסקופוס האזורי. הכתובת מוצגת כיום במוזיאון השומרוני הטוב, והעתק שלה ניתן לראות בתערוכת הממצאים "דברי ימי שילה" הנמצאת באתר "שילה הקדומה".
החפירות הישראליות הראשונות נוהלו על ידי זאב ייבין, בראשית שנות ה-70 של המאה ה-20.[9] חפירות נוספת נערכו בין השנים 1981–1984, על ידי ישראל פינקלשטיין.[10][11]
החל משנת 2010 החלו באתר "תל שילה" סדרת חפירות ארכאולוגיות שמטרתן לחשוף את שילה העתיקה על כל שלביה. החפירות מנוהלות על-ידי קמ"ט ארכאולוגיה ועל-ידי אוניברסיטת אריאל בשומרון. בחפירה משתתפים מכינות קדם צבאיות ובני ובנות נוער רבים, תחת ניהולם של אנשי צוות וארכאולוגים מומחים.
במאי 2017 נפתחה עונת חפירות המנוהלת בידי Associates for Biblical Research בפיקוח קמ"ט ארכאולוגיה יו"ש.[12]
שילה המקראית
ערך מורחב – משכן שילה
.jpg)
האזכור הראשון של שילה בתנ"ך הוא בברכת יעקב ליהודה בספר בראשית[13]: "עד כי יבוא שילה ולו יקהת עמים", אך לא מסופר שם על שילה כעיר, אלא כחזון כלשהו.
בספר יהושע שילה מוזכרת לראשונה כשם מקום, כשיהושע מפיל את הגורלות על חלוקת הארץ לנחלות שבטי ישראל. נאמר שם גם שאוהל מועד - הלא הוא אוהל המשכן - הוקם בשילה (פרק י"ח).
בספר שופטים, פרק י"ח מצוין כי פסל מיכה התקיים בדן "כל ימי היות בית-האלוקים בשילה". במסכת סנהדרין מסופר כי בית מיכה היה ב-"גרב", מקום שהיה שלושה מילין משילה.[14] יש המזהים את גרב באתר חאן א-לובאן, בסמוך ללובאן א-שרקיה, בחירבת ע'רבה[15], או סמוך לגבעת הרואה[16].
בהמשך מסופר על בני שבט בנימין שחטפו את בנות שילה שחוללו בכרמים לאחר סיפור פילגש בגבעה, אולי רמז לכך שרד בשם של העמקים בסביבה: סאהל אל עיד (עמק החג) וסאהל אל בנאת (עמק הבנות).
בתחילת ספר שמואל א' מסופר על שילה כמרכז דתי: מסופר על אלקנה ומשפחתו, שעלתה לשילה לזבוח להשתחוות ולזבוח לה'. בשילה מתרחשת הפגישה בין חנה אשת אלקנה לבין עלי הכהן. לאחר סיפור זה יצא עם ישראל למלחמה בפלשתים, מלחמה בה הפסיד. העם לא נכנע, לקח איתו את ארון הברית משילה ויצא להילחם שנית, אך שוב הפסיד, וארון הברית נלקח בשבי. אחד מחיילי ישראל רץ לשילה מן המלחמה על מנת לבשר לעלי הכהן את הבשורה המרה, ואחרי שמנהיג העם שמע שנשבה ארון האל, הוא נפל מהכיסא, שבר את מפרקתו ומת.
חורבן שילה
יש משערים כי חורבן שילה אירע לאחר נפילת ארון הברית בשבי, ואז הגיע הקץ להיותה מרכז דתי לכל העם. חורבן שילה מוזכר רק במקורות תנ"כיים מאוחרים יותר: בנבואת ירמיהו - "לכו אל מקומי שבשילו...וראו מה עשיתי לו מפני רעת עמי ישראל" ו"כשילו יהיה גורל הבית הזה"; ובתהילים ע"ח - "וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ".[17]
ממצאים ארכאולוגיים מעידים על מרכזיותה של שילה טרם החורבן[18] ומצביעים על כך שגם לאחר חורבנה של שילה שמתוארך בבדיקת פחמן 14 ל-1050 עד 1000 לפנה"ס,[19] המשיך להתקיים בה יישוב ישראלי עד לשנת 722 לפנה"ס, עם תבוסת ממלכת ישראל לאשור וחורבן שאר הערים הישראליות. בין תושבי שילה לאחר החורבן הראשון נמנה הנביא אחיה, שנודע בכינויו "השילוני".
החל מהתקופה הפרסית מיושב התל שוב בצפיפות והיישוב היהודי של שילה ממשיך להתקיים עד מרד בר כוכבא.
מימי הביניים ועד העת המודרנית
מימי בית ראשון ועד לימי הביניים התקיימה עלייה לרגל לשילה. בתחילה היו אלו היהודים, לאחריהם הנוצרים, שבתקופה הביזנטית הקימו בעיר שתי כנסיות, הבזיליקה וכנסיית הצליינים, ולאחר מכן, בתקופה הערבית הגיעו לעיר המוסלמים, שהסבו נזק רב למבנים שהיו במקום, כשלקחו מהם חלקים לבניית בנייניהם. אחד הבניינים שהשאירו אחריהם הערבים הוא "מסגד השישים" (ג'אמיע א-סיתין) שנבנה כנראה בסביבות המאות התשיעית והעשירית, ובו חלקים מהכנסיות הביזנטיות, ומשוער כי בית הכנסת שעליו סיפר אשתורי הפרחי משמש כבסיס המבנה, זאת לפי מספר סממנים יהודיים המצויים בו.
בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 ביקרו בעיר מספר משלחות מחקר ארכאולוגיות, שהחלו את החפירה במקום. כיום שוכן באתר מרכז מבקרים ארכאולוגי, ומתקיימים בו סיורים מודרכים.
בתל שילה נחשפו שרידים המלמדים על קיומו של יישוב באזור זה מתקופת הברונזה התיכונה ועד ימינו, בהם פסיפסים מרהיבים, שתי כנסיות, מסגד עתיק ובית כנסת עתיק. חשיפת השרידים מתקופת הברזל הובילה לזיהוי האתר עם תל שילה המקראית, בו היה המשכן בתקופת התנחלות השבטים.
במאי 2012 התגלו בחפירות מטבעות עתיקים עליהם הוטבע "שנת... לגאולת ירושלים". הארכאולוגים מניחים שהמטבעות הם מתקופת המרד הגדול.[21] בחפירות הצלה שנערכו על ידי קמ"ט ארכאולוגיה בשנת 2014 התגלו שתי גתות שהתקיימו בין התקופה הביזנטית המאוחרת לבין התקופה המוסלמית הקדומה. קיומן של גתות אלו מלמד על ההמשכיות של היישוב האנושי באזור זה.
בשנת 2013 נחשפה במקום כנסייה מהעתיקות בעולם (מהמאה ה-4 לספירה), ובה רצפת פסיפס גדולה. בכנסייה שלושה חדרים, והיא התגלתה ליד הבזיליקה בעקבות שיטפון מי גשמים שחשף אותה. הכנסייה נחשבת לאחת הקדומות בארץ ישראל.[22]
בשנת 2018 התגלה בשילה רימון חרס קדום, שתוארך לתקופת הברזל.[דרוש מקור]
כנסיות בתקופה הביזנטית
בחפירות שהתקיימו בשנים 1926–1932 נחשפו שתי כנסיות ביזנטיות. שרידי הכנסיות נמצאו בצדו הדרום-מזרחי של האתר למרגלות התל. הכנסיות תוארכו על ידי החופרים למאה ה-6 לספירה.
- כנסיית הצלבנים - גודלה 11.70 על 25 מטר לערך. שרידי הכנסייה שולבו במבנה מאוחר יותר, ולכן תוכניתה אינה ברורה. לכנסייה היו אפסיס ובמה מוגבהת מעל האולם. מצפון וממערב לאולם הראשי נחשפו מספר חדרים. להשערת החופרים היו בחזית הכנסייה, אולם מבוא (נרתקס) ואטריום. במקום נמצאה רצפת פסיפס וסימני שלושה עמודים. מצפון לאטריום נמצא בור מים שהיה מחובר באמצעות צינור למקור מים שנמצא מצפון לכנסייה. ליד הבור נמצאו שרידים של מספר חדרים קטנים, שאחד מהם החצוב בסלע שימש לקבורה. רצפת האפסיס עוטרה בעלי גפן ואשכולות ענבים. רצפת הפסיפס בתוך אולם הכנסייה עוטרה בצורות גאומטריות, ורצפת הפסיפס של החדר הצפוני (פרותסיס) עוטרה בשתי איילות וביניהן עץ רימון. מאחורי כל איילה נמצא עיטור של דג. ברצפה זו נמצאה כתובת הקדשה בשפה היוונית שכללה חמש שורות, מוקפת במסגרת. בכתובת מוזכרים שמם של שני אחים: פורפריוס ויעקב.[23]
- הבזיליקה - גודלה 18 × 15.10 מטר, והיא סמוכה יותר לתל. מבנה הכנסייה כולל אולם תווך ושתי סיטראות. בצדה המערבי של הבזיליקה נמצא אולם מבוא. רצפת הפסיפס של אולם התווך עוטרה בדגמים גאומטריים ובדגמי צמחים. על פי החופרים, דגם זה דומה מאוד לרצפת הקריפטה שבכנסיית אליהו הנביא במידבא, והם העלו השערה ששתי הרצפות נעשו בידי אותו אמן.
שתי הכנסיות חרבו בתקופת הכיבוש הערבי. נמצא שנעשה שימוש משני בחלק מהפריטים האדריכליים, במבנים הערביים במקום.[24]
התקופה הערבית הקדומה
בתחילת החפירות בשנת 1926 נמצאו בתל שרידי מבנים רבים מהתקופה הערבית הקדומה. בחפירות נמצא מקום פולחן מוסלמי (ללא בניין מעליו) דמוי-מסגד. המבנה הוא "ג'אמע א-סיתין" (מקדש השישים). המקום שימש לטקסים אסלאמיים עוד לפני תקופת הכיבוש הערבי של ארץ ישראל, אך נעזב לפני שנת 1926. האתר נחפר במספר מקומות. עמודי המסגד וכותרות המבנה נלקחו מהבזיליקה הביזנטית. נמצאו בו נרות ערבים מתקופת ימי הביניים. המבנה הוא ריבועי, ואורך צלעו 8.75 מטר. בכותל הדרומי שלו נמצאה גומחה קטנה ששימשה בשלב האחרון למחראב. הגומחה פונה לכיוון ירושלים (במקום לעיר מכה), ובשל כך העלו החוקרים השערה שהמבנה היה בעברו בית כנסת שהוסב למסגד. השרידים כללו גם משקוף.[24]
ב־1978 נחתם צו הפקעה צבאי לשטח האתר.[25]
שילה הקדומה היא אתר תיירותי של המועצה האזורית מטה בנימין. באתר מתקיימות פעילויות שונות הכוללות סיורים מודרכים, סיורי מטמון ועוד. ב-2013 נפתח בתחומי האתר מגדל הרואה - מגדל תצפית הכולל מוזיאון ארכאולוגי ובו ממצאים מכל התקופות בהן היה האתר מיושב,[26] ואודיטוריום בו מוקרן על קירות שקופים סרט פנורמי המספר את סיפורו המקראי של המקום, והופק באתר עצמו בהשתתפות 150 שחקנים וניצבים.
התוכניות העתידיות של האתר כוללות הקמת אמפיתיאטרון, מרכז מסחרי, גלריות ומלון עם 60 חדרים. תושבים פלסטינים שכנים הגישו למועצה העליונה לתכנון בשטחי המנהל האזרחי התנגדויות לתוכניות אלו, בטענה של פגיעה באדמותיהם. התנגדות נוספת הייתה של עמותת "עמק שווה", שטענה שתהיה פגיעה בשכבות הארכאולוגיות. המועצה דחתה את רוב ההתנגדויות ואישרה את הבנייה, בכפוף למתן פתרון לאיסור המוטל על פלסטינים להיכנס למקום, בהתאם לצו אלוף הפיקוד ומאחר שהוא מצוי בתחום ההתנחלות שילה. עבודות בינוי שהתבצעו באתר בניגוד לחוק לפני האישור, הופסקו על ידי המועצה האזורית מטה בנימין, ואושרו בדיעבד על ידי המועצה העליונה, בנימוק שהן משתלבות בתוכניות הפיתוח שאושרו.[27][28]
עתירה לבג"ץ נגד דרך ניהול האתר על ידי עמותה, נדחתה על ידי בג"ץ.[29]
אתר שילה הקדומה הוא נקודת הסיום של מרתון התנ"ך הבינלאומי, המשחזר את הריצה המקראית מאפק לשילה הקדומה לאחר תבוסת בני ישראל לפלשתים בקרב חורבות אבן העזר (עזבת צרטה) לפי המתואר בספר שמואל א', פרק ד'.
- שילה העתיקה
- מגדל הרואה – מגדלת תצפית ארכאולוגי בשילה
- תל שילה
- משכן שילה
- שילה (יישוב) – התיישבות יהודית בעת המודרנית בשומרון
- משכן שילה (עלון שבת)
- אתר ארכאולוגי
- אהרן קמפינסקי, ישראל פינקלשטיין, "שילה", בתוך: אפרים שטרן ואחרים, האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל, בהוצאת החברה לחקירת א"י ועתיקותיה, משרד הביטחון וכרטא, 1992, כרך 3, עמ' 1536–1542
- ישראל פינקלשטיין, הארכאולוגיה של תקופת ההתנחלות והשופטים, פרק ה' - חפירות שילה, הוצאת הקיבוץ המאוחד והחברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, 1986
- "ההר הטוב הזה - מסלולים ואתרים בדרום השומרון" מאת דניאל אלדר ויוסף ירושלמי הוצאת בית אל ירושלים תשס"ט 2009. עמודים 128–135
- ספריית מאמרים והרצאות של שילה הקדומה
- אתר האינטרנט הרשמי של "שילה הקדומה" (קישור שבור)
- שילה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- שילה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ישראל בן אריה, סיכום היסטורי - ארכאולוגי על שילה הקדומה (קישור שבור)
ישראל פינקלשטיין, שילה: מרכז מקודש לשבטי ישראל, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח- תל שילה באתר "עידן התנ"ך"
- תמונות של תל שילה
- Shiloh באתר Pictures from the Holyland (באנגלית)
- רשימת מאמרים על שילה במקרא באתר רמב"י
- רשימת מאמרים על ארכאולוגיה בשילה באתר רמב"י
- רשימת מאמרים על היסטוריה בשילה באתר רמב"י
- מיכאל יעקובסון: חללית היסטורית: מרכז המבקרים "מגדל הרואה" בשילה, 21 ביולי 2013, Xnet
- שילה הקדומה באתר הושבילים
- מידע על אתר 'סֵיילוּן' (שילה), בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
שילה (עיר קדומה) (יהודה ושומרון), דף שער בספרייה הלאומית
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
