שטפן וולפה

שטפן ווֹלפֶה (בגרמנית: Stefan Wolpe;‏ 25 באוגוסט 1902 – 4 באפריל 1972) היה מלחין יהודי-גרמני. עלה לארץ בשנות השלושים ולאחר מכן היגר לארצות הברית.

שטפן ווֹלפֶה
Stefan Wolpe

וולפה בירושלים בסביבות 1938
לידה	25 באוגוסט 1902 ברלין, גרמניה
פטירה	4 באפריל 1972 (בגיל 69) ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות גרין ריבר
מוקד פעילות	ארצות הברית
מקום לימודים	באוהאוס, הקונסרבטוריון של קלינדוורת'-שרוונקה
סוגה	אופרה
בן או בת זוג	Irma Wolpe (1934–1949) Ole Okuniewska
צאצאים	Katharina Wolpe
פרסים והוקרה	פרס האקדמיה האמריקנית לאמנויות ולספרות (1949) מלגת גוגנהיים
פרופיל ב-IMDb
חתימה

ביוגרפיה

וולפה נולד בברלין, בן למשפחה יהודית. מגיל ארבע-עשרה למד בקונסרבטוריון של ברלין, והמשיך את לימודיו בבית הספר הגבוה למוזיקה בשנים 1920–1921. למד קומפוזיציה אצל פרנץ שרקר והיה גם תלמידו של פרוצ'ו בוזוני. במקביל למד גם בבאוהאוס ופגש כמה מן הדאדאיסטים. וולפה כתב מוזיקה לפואמה "אנה בלום" של קורט שוויטרס.

המוזיקה שוולפה כתב בין 1929 ל-1933 הייתה אטונאלית, בשיטת שנים-עשר הטונים של ארנולד שנברג. עם זאת, אולי בהשפעת המוזיקה המגויסת (Gebrauchsmusik) של פאול הינדמית, וכסוציאליסט נלהב בעצמו, כתב כמה יצירות לאיגודי פועלים וללהקות תיאטרון קומוניסטיות. למענם כתב בסגנון נגיש יותר ושילב בו יסודות של ג'אז ומוזיקה פופולרית. שיריו נעשו פופולריים והתחרו באלה של הנס אייזלר.

כשעלו הנאצים לשלטון בגרמניה, נמלט ממנה וולפה, שהיה יהודי וקומוניסט מושבע. הוא עבר דרך רומניה ורוסיה בדרכו לאוסטריה בשנים 1933–1934. באוסטריה פגש את אנטון וברן ולמד אצלו. בהמשך עבר לארץ ישראל, שם שהה בשנים 1934–1938. בעקבות אכזבה מדחיית המוזיקה שלו בארץ ישראל היגר וולפה ב-1938 לארצות הברית והתיישב בניו יורק. שם התרועע בשנות ה-50 עם הציירים האקספרסיוניסטים המופשטים. משנת 1952 עד 1956 היה מנהל מוזיקלי בקולג' "בלק מאונטיין" וכן הרצה בקורסי קיץ בדרמשטט, גרמניה. בין תלמידיו היו מורטון פלדמן, רלף שייפי (Shapey), דייוויד טיודור, צ'ארלס וואורינן. המלחין הישראלי חיים אלכסנדר היה תלמידו בתקופת חייו בארץ ישראל.

יצירותיו מאותה תקופה היו לעיתים בשיטת שנים-עשר הטונים, פעמים אחרות דיאטוניות, לעיתים התבססו על סולמות ערביים, מקאמים ששמע בארץ ישראל ולעיתים השתמש בשיטה אחרת של ארגון טונאלי. המוזיקה שלו הייתה קיצונית, אבל נמנעה מן הפונקטואליות של מלחינים כמו פייר בולז (ביצירותיו מ-1951–1953) והשתמשה במקומה במחוות ביטוי קונבנציונליות יותר.

וולפה חלה במחלת פרקינסון בשנת 1964. הוא מת בניו יורק ב-1972. אליוט קרטר ספד לוולפה במילים הבאות: "קרינה כשל כוכב שביט, שכנוע פנימי עמוק, מסירות קנאית, חשיבה נוקבת ברמות רבות של רצינות והומור, בשילוב עם הרפתקנות ומקוריות עוצרות נשימה, אפיינו את חייו הפנימיים והחיצוניים של שטפאן וולפה, כפי שהם מאפיינים את יצירותיו."

שטפן וולפה היה קרוב משפחה של המלחין מיכאל וולפה (בן-דוד של סבו ושל סבתו, שהיו בעצמם בני-דודים) ובתקופת חייו בארץ שמר על קשרים עם משפחתו.

התקופה הארץ-ישראלית

וולפה שהה בארץ ישראל 4 שנים בסך הכל, 1934–1938, והתגורר בקיבוץ קריית ענבים. הוא היה חלק מקבוצת מלחינים (ביניהם יוסף טל) אשר עלו מגרמניה לארץ ישראל בעקבות עליית הנאצים לשלטון. בתקופה זו ייסד את האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים יחד עם חנוך יעקבי ולימד הלחנה. בין תלמידיו חיים אלכסנדר^[1] ואפרים בן־חיים (לייבינזון)^[2]. וולפה היה קומוניסט/מרקסיסט, פציפיסט ולא ציוני. אולם, בשנותיו בארץ "נתפס להתלהבות חלוצית, התמסר לחינוך מוזיקלי ולפעילות עסקנית-אמנותית, כתב שירים רבים למקהלות חובבים וניצח על מקהלות בקיבוצים. על אף היותו חדשן, הדוגל במהפכנות מוזיקלית, וולפה חיפש דרכים להגיע אל הציבור הרחב, אם באמצעות חינוך ואם במוזיקה שכולם יכולים ליהנות ממנה"^[3]. וולפה שיתף פעולה עם המשורר נתן אלתרמן והלחין מספר משיריו. כמו כן לחניו לשיריו של טשרניחובסקי זכו לפרסום^[4]. אולם המוזיקה שכתב לביצוע באולמות קונצרטים נשארה מסובכת ואטונאלית. על פי יהואש הירשברג, עמיתיו של וולפה באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים הסתייגו מסגנונו החדשני. אחת מהם, הצ'לנית תלמה ילין אמרה לו כי "יצירותיו מסבות לה יותר סבל ממה שגורם כאב שיניים". דחייה זו בנוסף לכך שלא הוארך חוזה ההוראה של האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים הובילה להחלטתו לעזוב את הארץ. היחס לוולפה התבטא לא רק בהסתייגות אלא גם בהתעלמות, בספרים חשובים אשר סיכמו את חיי המוזיקה בישראל וולפה אינו נזכר כלל.

לקריאה נוספת

• יהואש הירשברג, שטפן וולפה, הארץ, 1996.
• Stefan Wolpe: Das Ganze überdenken. Vorträge über Musik 1935-1962 Hg. v. Thomas Phleps (Quellentexte zur Musik des 20. Jahrhunderts Bd. 7.1). Saarbrücken: PFAU-Verlag 2002, 262 S.
• Austin Clarkson (ed.), On the Music of Stefan Wolpe: Essays and Recollections, Hillsdale, NY: Pendragon Press 2003
• Jeffrey Sussman: He Taught the Birds to Sing", Jewish Currents Magazine and The East Hampton Star"
• "מכוון הפסנתרים" מאת נורית זרחי, בתוך האסופה "מכונית כמו אורכידאה", פרוזה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שטפן וולפה בוויקישיתוף

• שטפן וולפה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• שטפן וולפה, באתר ספוטיפיי
• שטפן וולפה, באתר קומפוניסטן דר גגנווארט
• שטפן וולפה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• שטפן וולפה, באתר Discogs (באנגלית)
• שטפן וולפה, באתר Songkick (באנגלית)
• שטפן וולפה, דף שער בספרייה הלאומית
• שטפן וולפה בירושלים, מבחר יצירות מהשנים 1934-1938, מבצעים: אנסמבל "רשרש" (Recherche) מפרייבורג והתזמורת הסימפונית של רדיו מערב גרמניה, עורך: יובל שקד, הוצאת בית התפוצות.
• עודד אסף, יד למלחין חדשן וגדול ונשכח מדי, באתר הארץ, 23 במרץ 2006
• הארץ, אוונגרדיסט בין הכיסאות(הקישור אינו פעיל), באתר וואלה, 14 בפברואר 2006.
• שירים עבריים של שטפן וולפה, באתר זמרשת.
• אלישע פורת, אליהו הכהן, משולש מסקרן: משה ליפשיץ-שטפן וולפה-נתן אלתרמן, באתר מחלקה ראשונה, 23 בינואר 2011.
• אתר אגודת שטפן וולפה (באנגלית)
• שטפן וולפה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

1. ארכיון חיים אלכסנדר בספרייה הלאומית
2. המידע מבוסס על דוד תדהר, האנציקלופדיה לבוני היישוב, ונערך על ידי אלישע פורת. מתוך אתר זמרשת
3. כתבה בהארץ
4. משולש מסקרן: משה ליפשיץ-שטפן וולפה-נתן אלתרמן!, באתר News1 מחלקה ראשונה, 23 בינואר 2011