Loading AI tools
אמנית ישראלית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שוש קורמוש (20 בינואר 1948 – 19 בנובמבר 2001) הייתה אמנית ישראלית. מזוהה ביותר עם עבודות "הצילום המטופל" גדולות הממדים בשחור-לבן, ופעולות ה"גזירה והעתקה" הידניות שלה. אופן פעולתה ידני לחלוטין, בראשית עידן הפוטושופ והצילום הדיגיטלי. לרקע הביוגרפי של קורמוש בפרט בהיותה בת הדור השני לשואה, משקל רב ביצירתה. קורמוש החלה ליצור בגיל 40 ונפטרה בגיל 53 ממחלת הסרטן.
 | |
| לידה |
20 בינואר 1948 רגנסבורג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
19 בנובמבר 2001 (בגיל 53) תל אביב-יפו, ישראל |
| שם לידה | רוזה פרלמוטר |
| מקום קבורה |
עינת |
| לאום | ישראלית |
| תחום יצירה | צילום, ציור |
| פרסים והוקרה |
פרס אויגן קולב לגרפיקה ישראלית (1999) |
  | |
נולדה כרוזה פרלמוטר בעיר רגנסבורג שבגרמניה ב-1948, בתם של סימה ושבתאי פרלמוטר, זוג פליטי מלחמה וניצולי מחנות, ילידי העיירה דמבלין שבפולין. ב-1949, בהיותה בת שנה וחצי, עלתה קורמוש עם הוריה ואחותה הגדולה רבקה (בתם של סימה ובעלה הראשון שמואל רוזמרין שנספה במחנה מיידנק) לישראל דרך צ'כוסלובקיה. בראשית ימיהם בישראל התגוררה המשפחה במעברת שבות עם ובמגורים זמניים שונים, עד שהשתכנה בדירת חדר וחצי בשכונת העולים ביצרון בתל אביב.
קורמוש החלה את לימודי האמנות שלה ב-1982 במדרשה למורים לאמנות, במטרה ללמוד ציור, ושם התפתחה בתחום הצילום. בין מוריה נמנו משה גרשוני, פרופסור בועז טל ודגנית ברסט. בין השנים 1988–1992, לאחר סיום לימודיה, עבדה קורמוש בעיתון "העיר" כצלמת עיתונות. ב"העיר" התמחתה בצילום פורטרטים, ואף פיתחה את תחום צילום הופעות המחול והתיאטרון. בין השנים 1992–1993 לימדה במכללה להכשרת מורים לאמנות, רמת השרון.
קורמוש התגוררה יחד עם בן זוגה הצייר מאיר פרנקו ושני בניה, בביתם שהשקיף על גן מאיר, ברחוב קינג ג'ורג' שבתל אביב, שם גם עבדה. ביתם של שוש קורמוש ומאיר פרנקו היה מקום מפגש לקבוצות אמנים, רובם מורים במדרשה לאמנות, שהפכו לידידים קרובים, (דגנית ברסט, משה גרשוני, נורית דוד, דינה כהנא-גלר ורבים אחרים).
שוש קורמוש נפטרה ממחלת הסרטן ב-2001. כחצי שנה לאחר מותה נרצח בן זוגה, מאיר פרנקו, בסיני.
במסגרת פרויקט של עיריית תל אביב להנצחת אמנים ואנשי במה תושבי תל אביב, נקבע לוח הנצחה בכניסה לביתם ברחוב המלך ג'ורג' 33 ב' בתל אביב.
קורמוש יצרה את גוף עבודותיה בתקופה קצרה של 12 שנים. מתחילת דרכה האמנותית, העסיק אותה הקשר התרבותי המורכב שבין הצילום לציור. טלי תמיר כינתה אותה "אסכולה של אישה אחת באמנות הישראלית"1. שכן היא הציעה סוג חדש של צילום, הקשור מאוד לציור. פעולות הציור הידניות נכחו ברקע עבודות הצילום בשחור לבן. קורמוש, בעבודה ידנית, מערערת את יכולתו של התצלום "לספר את העבר"2: "הקסם בשבילי הוא לעשות צילום כתהליך שמוותר על הילת הריאליזם, והוא אינו אמיתי יותר מציור, אך באותה מידה נדיב, מחייה ועושה קסמים"3 (קורמוש, 2000). ביצירתה ניתן לראות השפעה ברורה של הצילום הסוריאליטי.
גוף עבודות הצילום של קורמוש מתחלק לארבעה פרקים:
ניסיונות ראשונים לצילום חפצים מבוים ומטופל. בניית חלל פיקטיבי וביום סיטואציות סוגסטיביות באמצעות תאורה, שתילת רקעים ושימוש בחפצים שונים. ברוח הצילום הסוריאליסטי, עוררה קורמוש אסוציאציות חייתיות או נשכניות, בשימוש דרמטי בצללים, ביצרת רמיזות לנרטיבים לא ברורים באמצעות בובות או דגמים של חיות, טשטוש בין החפץ הממשי לצילו והזרה של חפצים פשוטים (כמו השימוש בבוטן).
כל הדימויים בקבוצת תצלומים זו - חפצים וכלים שהיו בעבר בשימוש ביתי - צולמו מתוך קטלוגים של מכירות פומביות, לאחר בידוד מזמן והקשר, מיון וקיטלוג. חפצים כמו: שולחנות מגולפים, כיסאות מרופדים, מראות עם פיתוחים, סכום מכסף ועוד חפצים, שיירים של תרבות מפוארת. התרבות הבורגנית האירופאית, של "הסדר הטוב", זו שמשפחתה הביאה איתה מאירופה, אם בליפט הרהיטים והחפצים הגדול שהובא על ידי המשפחה מגרמניה, ואם במנטאליות. תצלומי הסדרה מכילים אובייקט אחד בודד; או דימוי זוגי; או "תפרחת דימויים".
סדרה זו מבוססת על דימויים גופניים ללא גוף4 והיא הסדרה הביוגרפית ביותר והפוליפונית ביותר בעבודתה של קורמוש. הדימויים המופעים בסדרה זו קשורים לביוגרפיה האישית של קורמוש. הם דימויים תלויי גוף: צמה קלועה (המזכירה את צמתה של אחותה רבקה מתצלומים), החולצה הגברית הלבנה (חולצת אב בעלת הקשרים של לבוש בורגני- אירופאי מהוגן), סינר לבן (שנתפר על ידי אמה של קורמוש). בין הדימויים מופיעה גם מראה ריקה, סמל מבשר מוות. החיבורים וההקשרים הנוצרים בין הדימויים, הריבוי והדחיסות המעיקה מעלים, בין היתר, הקשרים של מוות וחיסול; השואה כאובססיה כמותית. הניגוד בין הבדים המגוהצים לבין מיקומם בחלל הריק מנכיחים את עוצמת הקטסטרופה.
סדרת תצלומי הזרים, כגון "ללא כותרת (R24)", מבוססת על תצלומי עלים, ענפים, פרחים ומעט כלים. שילובי פרחים דלים ושופעים מייצרים זרים כפולי משמעות. אחד ממקורות השפעה על הסדרה "זרים" הוא אוסף תצלומי הפרחים של הצלם והבוטנאי הגרמני קרל בלוספלדט, אך בניגוד לנייטרליות המדעית שלו, הצמחים של קורמוש נגועים ומטופלים, מלנכוליים ואפרוריים. לא ידוע מתי נודע לשוש קורמוש שהיא חולה במחלה סופנית, אך ניתן לקבוע שב־1996 החלה לצלם זרים הדומים לזרי בתי קברות.
בשלוש השנים האחרונות לחייה, כשנבצר ממנה לעבוד בחדר-חושך, שבה קורמוש לציור ואיתו לעבודה בצבע לאחר שנים בעבודה מונוכרמטית. היא ציירה שלוש סדרות ציורים הממשיכות מוטיבים בהם טיפלה בצילום. בסדרה אחת, לקחה קורמוש דימויים מהציור הקלאסי, מתקופות הרנסאנס והבארוק, ציור מערבי המבטא עבר תרבותי עשיר (בעזרת "חלון מנייר" מסגרה את הפרט אותו רצתה לבודד והעתיקה אותו). בסדרה השנייה ציירה חפצים, בדומה לחפצים המופיעים בצילומים, "כפוטוגרמות" לבנות על רקע תכלת. סדרת הציורים השלישית עסקה בדימויים של עננים, בעקבות העננים המופיעים ב"מונחים" ובהתבסס על תצלומי עבודה שצילמה.
תהליך עבודתה של קורמוש היה כרוך בטכניקות ידניות. תחילה יצרה מעין קולאז' קטן מידות ששימש כמקור לתצלומים הגדולים. תהליך יצירת הקולז' החל בבחירת דימוי וצילומו, אם מספרים וקטלוגים ואם מצילום ישיר. לאחר שלב הבחירה יצרה נגזרת של הדימוי על ידי גזירתו הידנית מן הפריים. את הנגזרות ערכה, שכפלה והדביקה לפי צרכיה על גבי נייר ולאחר ההדבקה, צבעה את הרקע בצבע גואש שחור או לבן, באמצעות מכחול דק (בעבודותיה המוקדמות השתמשה בטיפקס, עם מכחולו הזעיר, לצביעת הרקע). לבסוף צילמה והדפיסה את הקולז' בהדפסת כסף גדולה.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
