הזרה

הֲזָרָה^[1] (ברוסית: остранение) היא טכניקה אמנותית שבה מוצגים דברים מוכרים ונפוצים בדרך מוזרה או בלתי מוכרת, כדי לאתגר את תפיסת המוכר. את המונח טבע ויקטור שקלובסקי, ממכונני אסכולת הפורמליסטים הרוסיים, במאמרו "אמנות כתחבולה". שקלובסקי יצא נגד תפיסתו של פּוֹטֵבְּנְיָה (אנ'), שעל פיה האמנות, והשירה בעיקר, היא חשיבה בתמונות. מטרת אופן חשיבה זה, על-פי פוטבניה, היא הפיכת הזר למוכר. השירה והאמנות מחברות בין תמונות שונות, והתמונה המוכרת מייצגת את המציאות, מאירה ומבארת את התמונה הזרה. שקלובסקי התנגד לתפיסה זו. בעיניו, מטרת השירה היא דווקא "הזרה" (דה-אוטומטיזציה), שבה המוכר הופך לבלתי מוכר. השירה משתמשת בלשון פיגורטיבית ובטכניקות אחרות, כדי להציג את העולם כזר. בכך היא משחררת את האופן המורגל שבו אנו קולטים את הדברים, מרעננת אותו, ומחזירה לדברים את חיותם. כפי שאנשים הגרים על שפת הים מפסיקים להבחין לאחר זמן ברחש הגלים, אומר שקלובסקי, כך המציאות הופכת לכה מוכרת עד כי אנו חדלים מלראותה. מטרת האמנות, על פי שקלובסקי, היא לגרום לרחש הגלים להישמע שוב, ובניסוחו "להחזיר לאבן את אבניותה".

ערך זה עוסק בהזרה באומנות. אם התכוונתם להזרה בסוציולוגיה, ראו הזרה (סוציולוגיה). לעם מרכז-אסיאתי, ראו הזארה.

הזרה כמנגנון חידוש ספרותי-היסטורי

אחת השאלות שנקרתה בפני הפורמליזם הרוסי היא שאלת התפתחות הספרות. לטענתם, הזרה הייתה אחד המנגנונים החשובים ביותר בהתפתחות היסטורית זו. בכל תקופה היסטורית שררו מספר תחבולות ספרותיות, שכעבור זמן מה התיישנו, ואיבדו את אפקט ההזרה שלהם. אי לכך נוצר צורך בתחבולות שונות כדי לעורר אפקט זה שוב. מתאור זה של ההיסטוריה הספרותית משתמע כי השירה והספרות לעולם לא יוכלו להגיע למימוש העליון שלהן, לאנטיליכאה, מכיוון שכל טכניקה בה הן ישתמשו תהפוך למוכרת ושגרתית כעבור זמן, ותאלץ לעבור הזרה.

גישות מתנגדות

סטאליניזם

תאוריות הספרות המרקסיסטיות יצאו מנקודת הנחה כי התרבות היא פועל יוצא של אמצעי הייצור והמבנה הכלכלי/מעמדי של החברה. בהתאם לכך, הם ראו בהשתנות הספרות תוצאה של השתנות הבסיס הכלכלי של כל חברה. תאוריה זו סותרת את האופן בו ראה הפורמליזם המוקדם את ההיסטוריה של הספרות, כמתפתחת מתוך עצמה, מתוך התיישנות מנגנוניה והשאיפה לחידושם. החיכוך בין שתי הגישות הוביל להפעלת לחץ מצד שלטונות ברית המועצות הסטאליניסטית כלפי הפורמליסטים, ובשלב מסוים הכריז שקלובסקי כי הוא טעה.

מחקר קוגניטיבי

ב-1980 הוציאו ג'ורג' לייקוף ומרק ג'ונסון את הספר "Metaphors We Live by", וחוללו בכך מהפכה בתחום המחקר הקוגניטיבי בכלל ובתחום הספרות בפרט. ספר זה בחן עשרות ביטויים מטפוריים יומיומיים, וניסה להוכיח כי כולם נובעים מאותן מטפורות-על. כך לדוגמה, ביטויים כ"יחסינו הגיעו לצומת דרכים" נובעים, לטענת הספר, ממטפורת העל "האהבה היא דרך". מכאן נובע שאנו חושבים במטפורות, ממפים תחומים לא מוכרים ומופשטים על תחומים שאנו מכירים. תשע שנים לאחר מכן הוציאו ג'ורג' לייקוף ומרק טרנר ספר בשם "More Than Cool Reason: a field guide to poetic metaphor", בו הם הוכיחו כי אף מטפורות פואטיות ממפות תחומים בלתי מוכרים על תחומים מוכרים. גם מטפורות חדשניות לכאורה, טוען הספר, נובעות מאותן מטפורות על, שבהן הזר והמופשט ממופה על המוכר והגשמי. פירוש הדבר ש"הזרה" כמעט ואינה קיימת, ואם היא קיימת הרי שזה במובן צר מאוד.

הערות שוליים

1. הֲזָרָה במילון ספרות: סיפורת (תשס"ח), באתר האקדמיה ללשון העברית