רישיון להרוג (1989)

רישיון להרוג (באנגלית בריטית: Licence to Kill, באנגלית אמריקנית: License to Kill) הוא סרט קולנוע בריטי-אמריקאי, ה-16 בסדרת סרטי ג'יימס בונד, משנת 1989. הסרט, בכיכובו של השחקן טימותי דלטון, מבוסס על הספר חיה ותן למות בשילוב מרכיבים מהסיפור הקצר "The Hildebrand Rarity" פרי עטו של הסופר איאן פלמינג. עלילת הסרט עוקבת אחר הסוכן החשאי בונד, אשר פורש משירות הוד מלכותה ורודף לבדו אחר איש המאפיה וסוחר ההרואין הלטיני פראנץ סאנצ'ז.

רישיון להרוג
Licence to Kill

כרזת הסרט בעברית
מבוסס על	סיפור מאת איאן פלמינג
בימוי	ג'ון גלן
הופק בידי	אלברט ברוקולי, מייקל וילסון
תסריט	ריצ'רד מייבאום, מייקל וילסון
עריכה	ג'ון גרובר
שחקנים ראשיים	טימותי דלטון קארי לוול טליסה סוטו
מוזיקה	מייקל קאמן, וולטר אפאנאסייף
צילום	אלק מילס
מדינה	ארצות הברית הממלכה המאוחדת
חברת הפקה	הפקות Eon, מטרו גולדווין מאייר
חברה מפיצה	מטרו גולדווין מאייר
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	13 ביוני 1989
משך הקרנה	133 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	מתח
מקום התרחשות	פלורידה
הכנסות	156.1 מיליון דולר
הכנסות באתר מוג'ו	licensetokill
סרט קודם	007 באזור המסוכן
סרט הבא	גולדן איי
סרטים בסדרה	ג'יימס בונד
דף הסרט ב־IMDb

מלבד דלטון, שהיה זה סרטו השני והאחרון בסדרה, שיחקו בסרט רוברט דאבי, טליסה סוטו, קארי לוול ובניסיו דל טורו.

בנוסף, זהו הסרט החמישי והאחרון בזיכיון שביים ג'ון גלן, והאחרון שבו רוברט בראון גילם את דמותו של "M" וקרוליין בליס את מיס מאניפני. זה היה גם הסרט האחרון שבו השתתפו התסריטאי ריצ'רד מייבאום, מעצב כותרות הפתיחה מוריס בינדר והמפיק אלברט ר. ברוקולי, אשר הלכו לעולמם בשנים שלאחר מכן.

"רישיון להרוג" היה סרט בונד הראשון שלא השתמש בשם של סיפור קיים מאת איאן פלמינג. במקור נקרא "Licence Revoked" (רישיון שנשלל), אך השם שונה לאחר שהוקרן בפני קהל אמריקאי, שהקשר היחיד שמצא למונח היה רישיון נהיגה. על אף שהעלילה היא ברובה מקורית, היא משלבת אלמנטים מהספר חיה ותן למות ומהסיפור הקצר Rarity Hildebrand, עם השפעה נוספת מסרטו של אקירה קורוסאווה "יוג'ימבו".

מטעמי תקציב, זהו סרט בונד הראשון שצולם כולו מחוץ לבריטניה. הצילומים התקיימו במקסיקו ובארצות הברית, בעוד שסצנות הפנים צולמו באולפני Estudios Churubusco במקום באולפני Pinewood. הסרט הכניס למעלה מ-156 מיליון דולר ברחבי העולם, קיבל ביקורות חיוביות ברובן, אך נמתחה עליו ביקורת בשל הטון האפל יותר של העלילה.

עלילה

בדרכם לקי וסט לחתונתו של פליקס לייטר, חברו הוותיק של ג'יימס בונד ואיש ה-CIA, בונד ולייטר נקראים על ידי אנשי המחלקה למלחמה בסמים לטוס במסוק לאיי בהאמה כדי להשתתף בלכידתו של ברון הסמים פרנץ סאנצ'ז. סאנצ'ז יצא ממקלטו הבטוח במדינת איסטמוס הבדיונית בעקבות חברתו הבוגדנית לופה לאמורה (טליסה סוטו). סאנצ'ז בורח במטוס קל, ובונד יורד, קשור ברתמה, מן המסוק אל זנב המטוס, וקושר אותו לכבל גרירה. השניים מגיעים לחתונה בצניחה מן המסוק, באיחור גדול.

סאנצ'ז העצור נמלט לאחר ששיחד ב-2 מיליון דולר את הסוכן אד קיליפר, ושולח אנשים בראשות סגנו דריו (בניסיו דל טורו) לביתו של פליקס. פליקס מובל למכון מחקר ימי בהנהלת מילטון קרסט, מאנשיו של סאנצ'ז, וכריש לבן המוחזק שם בבריכה פוצע אותו קשות.

בונד, שעמד לטוס למשימה באיסטנבול, שומע שסאנצ'ז נמלט, ומבין שפליקס במצוקה. הוא מוצא בבית את פליקס הפצוע ואת גופתה של אשתו. בונד ושארקי, שותפו של פליקס, חודרים למכון המחקר, נאבקים בקיליפר ומשליכים אותו אל מותו במלתעות הכריש.

M (רוברט בראון) קורא לבונד לפגישה בבית ארנסט המינגוויי ומורה לו להפסיק את המרדף אחרי סאנצ'ז, ושולל את רישיונו להרוג. בונד מודיע על התפטרותו ונמלט.

בונד מתגנב בעזרת שארקי לספינתו של קרסט, ופוגש שנית את לופה לאמורה. שארקי נתפס ונהרג. בונד מחבל בצוללת זעירה, מסכל עסקת סמים, ונמלט במטוס ימי עם מיליוני דולרים מכספו של סאנצ'ז.

בונד מוצא בביתו של לייטר דיסק מידע שחמק מעיניהם של הפושעים, ובאמצעותו מגיע לפגישה עם הטייסת פאם בובייה (קארי לוול). השניים נאבקים בדריו ואנשיו, ובובייה מטיסה את בונד לאיסטמוס סיטי. בונד מתאכסן במלון בבעלותו של סאנצ'ז, מפקיד את הכסף בבנק בבעלותו, ומושך תשומת לב כשהוא מהמר בקזינו בבעלותו. לופה מפגישה את בונד עם סאנצ'ז, והוא מציע לסאנצ'ז לעבוד עבורו.

בלילה שלמחרת מנסה בונד להתנקש בחייו של סאנצ'ז באמצעות אקדח חתימה שקיו סיפק לו. הוא נתפס בידי סוכני המחלקה למלחמה בסמים של הונג קונג, שהגיעו לעיר במטרה לחדור לארגונו של סאנצ'ז, במסווה של סוחרי סמים סיניים. הם פועלים יחד עם נציגו של M, שהוטל עליו לתפוס את בונד המרדן ולהחזירו ללונדון. בונד מורדם בזריקה. אנשיו של סאנצ'ז, בראשות קצין האבטחה הלר, חודרים לבניין והורגים את הסוכנים הבריטיים.

בונד מתעורר בביתו של סאנצ'ז. לופה מספרת לו שקרסט יגיע בערב בספינתו לאיסטמוס, כדי לדווח על המהומה בספינה. בונד מספר לסאנצ'ז שקרסט שלח את הסינים להרוג אותו, והם תפסו את בונד כשניסה לעצור אותם.

בונד מתחמק מן האחוזה בעזרת לופה. בסיועם של בובייה וקיו, הוא ממקם את כספו של סאנצ'ז בתא הלחץ בספינתו של קרסט. אנשי סאנצ'ז מוצאים את הכסף, וסאנצ'ז מנפח והורג את קרסט באמצעות הפחתת הלחץ בתא. כשסאנצ'ז חוזר לאחוזה הוא מוצא את בונד בחדרו. בונד מעורר בו חשדות כלפי שאר הבכירים בארגונו, בטענה שלא ייתכן שקרסט ניסה לפעול נגדו לבדו.

למחרת, בונד נוסע עם סאנצ'ז למעבדה הסודית שלו. דריו מזהה אותו וחושף את זהותו בפני סאנצ'ז, ובונד מצית שרפה במעבדה. במהלך ההתארגנות לנטישת המתקן, סאנצ'ז מאיים להרוג את בונד באמצעות המכונה המשמשת לפרוק חבילות ההרואין. בובייה מצילה את בונד, ובמהלך המאבק דריו נופל למכונת החיתוך ונהרג. בונד ובובייה עוברים על פני גופתו המשופדת של הלר, שניסה לגנוב מסאנצ'ז טילים נגד מטוסים.

בובייה מורידה את בונד ממטוס קל אל שיירת משאיות המכל של סאנצ'ז, המובילות מן המעבדה הרואין מומס בדלק בשווי של עשרות מיליוני דולרים. בונד משתלט על משאית ורודף אחרי סאנצ'ז בכביש הררי. במהלך המרדף, המכליות היקרות עולות באש. בסופו, סאנצ'ז נאבק בבונד ומאיים להרוג אותו בחרב. ג'יימס מדליק את המצית שפליקס נתן לו בחתונתו, וסאנצ'ז נהרג כשבגדיו הספוגים בדלק עולים באש.

בסוף הסרט, פליקס יוצר קשר עם בונד ומספר לו ש-M מאפשר לו לחזור לשירות הוד מלכותה, ומחזיר לו את הרישיון להרוג. בנוסף פליקס מתחתן עם אהובתו החדשה, אשתו לשעבר של סאנצ'ז.

שחקנים ודמויות

שחקן	דמות	תיאור
טימותי דלטון	ג'יימס בונד	סוכן MI6 שמתפטר כדי לנקום בברון הסמים פרנץ סאנצ'ז.
קארי לוול	פאם בובייה	טייסת צבאית לשעבר ומודיעה של ה-DEA.
רוברט דאבי	פרנץ סאנצ'ז	ברון הסמים החזק ביותר באמריקה הלטינית, מבוקש על ידי ה-DEA במשך שנים.
טליסה סוטו	לופה למורה	חברתו של סאנצ'ז, שיש לה רגשות רומנטיים כלפי בונד.
אנתוני זרבה	מילטון קרסט	עוזרו של סאנצ'ז, מפעיל חברת מחקר ימי, שבונד מסבך כדי להפנות את סאנצ'ז נגדו.
אוורט מקגיל	אד קיליפר	סוכן DEA מושחת שמשחרר את סאנצ'ז ממעצר.
פרנק מק'ריי	שארקי	חבר של פליקס לייטר ובעל עסק להשכרת סירות.
דזמונד לואלין	Q (קיו)	בעל בריתו של בונד המספק לו גאדג'טים ועוזר לו בשטח.
רוברט בראון	M (אם)	ראש ה-MI6 והממונה על בונד, שמבטל את רישיונו להרוג.
קרוליין בליס	מיס מאניפני	המזכירה האישית של M.
אנתוני סטארק	טרומן-לודג'	היועץ הפיננסי של סאנצ'ז.
גראנד ל. בוש	הוקינס	סוכן DEA שמתנגד למסע הנקמה של בונד.
בניסיו דל טורו	דאריו	שכיר חרב אישי של סאנצ'ז.
אלחנדרו בראצ'ו	פרז	אחד מעוזריו של סאנצ'ז.
גאי דה סן סיר	בראון	אחד מעוזריו של סאנצ'ז.
דיאנה לי-הסו	לוטי	סוכנת סמים מהונג קונג שעובדת עם קוואנג.
רייפר ג'ונסון	מולנס	סוכן DEA.
דייוויד הדיסון	פליקס לייטר	סוכן CIA לשעבר וכיום ב-DEA, חבר קרוב של בונד.
דון סטרוד	קולונל הלר	ראש האבטחה של סאנצ'ז.
פריסילה בארנס	דלה צ'רצ'יל	אשתו של פליקס לייטר.
קארי-הירויוקי טגאווה	קוואנג	סוכן סמים מהונג קונג שנשלח לחדור לארגונו של סאנצ'ז.
פדרו ארמנדאריז	הנשיא הקטור לופז	נשיא איסתמוס.
וויין ניוטון	פרופ' ג'ו בוצ'ר	מתווך של סאנצ'ז ומטיף טלוויזיוני של מכון מדיטציה.
כריסטופר נים	פאלון	סוכן MI6 שנשלח לעצור את בונד, חי או מת.
רוג'ר קאדני	קפטן ווייבקרסט	קפטן של ספינה בשם ווייבקרסט.
ז'נין ביזיניאנו	חשפנית	עובדת בבר "Barrelhead".
קלאודיו ברוק	מונטלונגו	מנהל בנק איסתמוס, המשמש להלבנת הון עבור סאנצ'ז.

הפקה

הכנת התסריט החלה מיד לצאת הסרט הקודם בסדרה, 007 באזור המסוכן. התסריט הראשוני נכתב על ידי ריצ'רד מייבאום ומייקל וילסון. לתסריט לא היה דמיון רב לסיפור המקורי של פלמינג, והוא שמר על סגנון ריאליסטי כשהוא מציג צד אפל יותר של בונד.^[1]

ההפקה חיפשה לוקיישן חדש לסדרה ובחנה את סין, אך הרעיון נזנח בעקבות הסרט הקיסר האחרון (1987), שהפחית את הרצון לצלם שם. התסריטאים תכננו מרדף על החומה הגדולה וסצנת קרב בין חיילי צבא הטרקוטה, וכן תסריטים על ברון סמים במשולש הזהב, אך הרעיון נפל בשל חשש מצנזורה סינית. בסופו של דבר הוחלט לצלם במדינה טרופית, וברוקולי סיכם על צילומים במקסיקו, באולפני Estudios Churubusco במקסיקו סיטי.^[1]

עליית העלויות אילצה את ההפקה לצלם את כל הסרט מחוץ לבריטניה – לראשונה בסדרה, בגל "חוק הסרטים הבריטי" (1985) שהעלה מיסים על אומנים זרים בבריטניה. אולפן Pinewood Studios, ששימש את כל הסרטים הקודמים, עסק רק בפוסט-פרודקשן והקלטת סאונד.

כתיבה ונושאים

המתווה הראשוני של התסריט נערך על ידי ווילסון ומייבאום. לפני שהזוג הצליח לפתח את התסריט, איגוד התסריטאים האמריקאי (WGA) פתח בשביתה ומייבאום לא הצליח להמשיך לכתוב, כך ווילסון נשאר לכתוב את התסריט לבדו. למרות שגם העלילה הראשית וגם של "רישיון להרוג" לא זהים או לקוחים מהרומנים של פלמינג, ישנם אלמנטים מהספרים המשמשים בקו העלילה, כולל מספר היבטים של הסיפור הקצר "Hildebrand's Rarities", כמו הדמות מילטון קרסט. פציעתו של פליקס לייטר על ידי כריש התבסס על הרומן "חיה ותן למות", בעוד שהגרסה הקולנועית של הספר סיפקה את הדמיון ההדוק בין הנבל הראשי, מר ביג, לבין הנבל הראשי של רישיון להרוג, סאנצ'ז. התסריט לא היה מוכן עד תחילת הליהוק, כשקארי לוול נבחנה לסרט עם שורות מ"רצח בעיניים".^[2]

התסריט, שנקרא בהתחלה "רישיון לשלול", נכתב מתוך מחשבה על האפיון של טימותי דלטון שמשחק את בונד, והאובססיה שבה בונד רודף אחרי סאנצ'ז בשם לייטר ואשתו המתה נתפסת בגלל "נישואיו שנגדעו באכזריות". התיאור האפל יותר של בונד הוביל להגברת האלימות והפך לגרפי יותר. ווילסון השווה את התסריט ליוג'ימבו של אקירה קורוסאווה, שבו סמוראי "ללא כל התקפה של הנבל או קבוצותיו, רק זורע זרעים של חוסר אמון, ומצליח לגרום לנבל להפיל את עצמו". ווילסון הודה בחופשיות שהרעיון של היבט ההרס-מבפנים של העלילה הגיע יותר מהרימייק של יוג'ימבו וסרג'יו ליאונה ― בעבור חופן דולרים, מאשר מהשימוש של פלמינג במבנה העלילה מ"האיש בעל אקדח הזהב".^[2]

עבור מיקום העלילה יצר ווילסון את "הרפובליקה של איסתמוס" הבדיונית, רפובליקת בננות המבוססת על פנמה, כשסאנצ'ז נושא דמיון לגנרל מנואל נורייגה. ההקבלות בין שני הנתונים התבססו על השימוש הפוליטי של נורייגה בסחר בסמים ובהלבנת הון כדי לספק הכנסות לפנמה. רוברט דאווי הציע את המוטו "נאמנות חשובה יותר מכסף", שלדעתו הולם את דמותו של פרנץ סאנצ'ז, שדיי הבחין שהוא מתמקד בבגידות ובתגמול.^[2]

ליהוק

לאחר שקארי לוול נבחרה לגלם את פאם בובייה, היא צפתה בסרטים רבים מהסדרה כהשראה. לואל תיארה את התפקיד כאתגר גדול, שכן לא ראתה עצמה כ"נערת ג'יימס בונד טיפוסית", ואף הגיעה לאודישן בג'ינס וז'קט עור. בארצות הברית היא חבשה פאה, אך סצנה שבה בובייה מקבלת כסף מבונד כדי לרכוש בגדים חדשים (וכן מסתפרת) נוספה כדי שתוכל להשתמש בתסרוקתה הקצרה הטבעית.^[3]

רוברט דאבי לוהק בעקבות הצעתה של טינה ברוקולי והמלצתו של התסריטאי ריצ'רד מייבאום, שראה אותו בסרט הטלוויזיה Terrorist on Trial. דאבי חקר את קרטלי הסמים הקולומביאניים ואת המבטא המקומי, ונשאר בדמות גם מחוץ לצילומים. לאחר שקרא את קזינו רויאל החליט לעצב את סאנצ'ז כהשתקפות של בונד, בהשראת דמותו של לה שיפר. דאבי אף למד צלילה לצורך סצנה שבה סאנצ'ז מחולץ מרכב משוריין ששקע.^[2]

דאבי גם סייע בליהוק טליסה סוטו לתפקיד לופה לאמורה, לאחר ששיחק את בונד באודישן. דייוויד הדיסון חזר לגלם את פליקס לייטר, 16 שנים לאחר תפקידו בחיה ותן למות. הוא לא ציפה לשוב לתפקיד, וג'ון גלן חשש ללהק אותו בשל גילו (61), מאחר שהתפקיד כלל סצנת צניחה.^[4]

בניסיו דל טורו לוהק לתפקיד דריו, עוזרו של סאנצ'ז, בזכות שילוב של רוגע ואיום. דאבי התקרב אליו ואף כינה אותו "החניך שלי".^[5] ויין ניוטון קיבל את תפקיד פרופ' ג'ו בוצ'ר לאחר שפנה למפיקים בבקשה להשתתף בסרט.^[6]

נשיא איסטמוס גולם על ידי פדרו ארמנדאריז ג'וניור, בנו של פדרו ארמנדאריז, שגילם את עלי קרימביי במרוסיה באהבה. ג'ון ריס-דייוויס טען כי הוצע לו לחזור בתפקיד משנה כגנרל פושקין, אך דחה זאת משום שחשב שהתפקיד אינו נחוץ לעלילה.^[7]

צילומים

Centro Ceremonial Otomi, שעוצב כמקום לילידי האוטומי להתכנס ולחגוג את תרבותם, שימש בסרט לייצוג "מכון המדיטציה אולימפטק".

הצילומים העיקריים נערכו בין ה-18 ביולי ל-18 בנובמבר 1988. רוב הצילומים נערכו במקסיקו. שאר הצילומים נערכו בפלורידה.

הצילומים החלו באולפני Churubusco במקסיקו, ששימשו בעיקר להכנת התפאורה של הרפובליקה הבדיונית "איסטמוס".^[8] במקסיקו סיטי, "Biblioteca del Banco de Mexico" שימשה לצילומי החזית של מלון "אל פרזידנטה", "Casino Español" צולם כקזינו של איסטמוס, ותיאטרון העיר שימש לחזיתו. "וילה ערבסקה באקפולקו" שימשה כאחוזתו המפוארת של סאנצ'ז, ומעבר ההרים לה רומורוסה בטקטה שימש לזירת המרדף עם המכליות בסוף הסרט. מרכז הטקסים של שבט האוטומי בטמואיה שימש כ"מכון מדיטציה אולימפטק" של סאנצ'ז.^[9] סצנות תת-ימיות צולמו באי איסלה מוחרס ליד קנקון.

באוגוסט 1988, ההפקה עברה לקיז שבפלורידה, בעיקר לקי ווסט. גשר "Seven Mile" שימש לצילומי סצנת המשאית המשוריינת של סאנצ'ז שנדחפת למים.^[9] בין האתרים הנוספים שצולמו בקי ווסט: בית המינגוויי (אנ'), נמל התעופה, כיכר מאלורי, כנסיית "St. Mary's Star of the Sea" לחתונת פליקס לייטר, וביתו של סטפנו ברחוב סאות' 707.^[9] מזח משמר החופים האמריקאי שימש כנמל של איסטמוס. בזמן שההפקה חזרה למקסיקו סיטי, המפיק אלברט ברוקולי חלה, מה שגרם להיעדרותו לראשונה בצילומי סרט בונד.^[9]

גשר שבעה מייל, בו צולמה המשאית המשוריינת נופלת למים.

סצנת חטיפת המטוס של סאנצ'ז צולמה בפלורידה, ובה הפעלולן ג'ייק לומברד קפץ ממסוק למטוס, בעוד טימותי דלטון עצמו קשר את המטוס בכבל. המטוס היה דגם בגודל מלא שתוכנן במיוחד. צילומים רחוקים של דלטון ודייוויד הדיסון צונחים בוצעו תחילה, ולאחר מכן נוספו צילומים קרובים ליד הכנסייה. במהלך אחד הטייקים, תקלה ברתמה גרמה להדיסון ליפול על המדרכה ולסבול מצליעה עד סוף הצילומים.^[4]

סצנות הקרב הימי בין בונד לאנשיו של סאנצ'ז צולמו בשני צוותים – צוות עילי בהובלת ארתור ווסטר, שבו השתתף דלטון עצמו, וצוות תת-ימי עם צוללנים מנוסים. פעלול גלישת הסקי על המים (אנ') בוצע על ידי אלוף העולם דייב ריינהרט, כאשר צילומי התקריב השתמשו בדלטון על מתקן מיוחד. מותו של מילטון קרסט צולם בעזרת ראש תותב, שעוצב לפי תבנית פניו של אנתוני זרבה, אך בשל הגרפיות של הסצנה היא קוצרה כדי להימנע מצנזורה.^[10]

לצורך מרדף המכליות הסופי, ההפקה השתמשה בקטע מכביש מהיר פדרלי 2D במקסיקו, שנסגר מטעמי בטיחות. נעשה שימוש ב-16 מכליות, שחלקן עברו שדרוגי מנוע והותאמו לפעלולים. אחת מהן כללה הגה נוסף בחלק האחורי, שאפשר לפעלולן נסתר לנהוג בזמן שקארי לוול ישבה מקדימה, ואחרת קיבלה מערכת מתלים מיוחדת שאיפשרה לה להרים את הגלגלים הקדמיים. מנגנון מיוחד יועד להטיית מכלית על צדה, אך הפעלולן רמי ז'וליין הצליח לבצע את הפעלול ללא צורך באפקטים מיוחדים.^[11]

מוזיקה

בתחילה, ויק פליק, שניגן בגיטרה המובילה בגרסה המקורית של נעימת 007 של מונטי נורמן, ואריק קלפטון התבקשו להלחין ולבצע את שיר הנושא של "רישיון להרוג". הם יצרו נעימה שתאמה את משחקו הקשוח של טימותי דלטון, אך המפיקים דחו אותה.^[12] במקום זאת, נבחר שירה של גלדיס נייט, שהתבסס על נושא החצוצרות מגולדפינגר כהומאז' לסרט, מה שחייב תשלומי תמלוגים ליוצרים המקוריים.^[13] השיר הפך ללהיט הראשון של נייט שנכנס לעשירייה הפותחת בבריטניה מאז 1977.^[14]

בסיום הסרט מופיע השיר "If You Asked Me To" של פטי לבל, שהפך ללהיט R&B בעשירייה הפותחת.^[15]

במקור, ג'ון בארי היה אמור להלחין את הפסקול, אך הוא לא היה זמין עקב ניתוח גרון לאחר קרע בוושט ב-1988. בשל מצבו הרפואי, היה מסוכן להעבירו מביתו בניו יורק ללונדון להשלמת הפסקול, ולכן שלב הפוסט-פרודקשן הוארך כדי לאפשר לו להחלים.^[7] בסופו של דבר, הלחין וניצח על הפסקול מייקל קיימן, שהיה מוכר מהלחנת סרטי פעולה כמו נשק קטלני ומת לחיות. הבמאי ג'ון גלן בחר בקיימן כי האמין שיוכל לספק את הצליל הקרוב ביותר לסגנונו של בארי.^[16]

הפצה

גופי הדירוג הקולנועיים התנגדו לאלימות המוגזמת והריאליסטית בסרט. הן איגוד הקולנוע האמריקאי (MPAA) והן מועצת הסיווג הבריטית (BBFC) דרשו התאמות בתוכן,^[17] כאשר ה-BBFC דרשה במיוחד קיצוץ של 36 שניות.^[18] "רישיון להרוג" היה סרט בונד הראשון שקיבל דירוג PG-13 בארצות הברית, דירוג שהוחל על כל סרטי בונד מאז. מהדורת ה-DVD של רישיון להרוג מ-2006 הייתה הפעם הראשונה שבה הסרט שוחרר ללא צנזורה.^[19] זהו גם סרט בונד היחיד שקיבל במקור דירוג (גיל) 15 בבריטניה,^[20] אך ללא הקיצוצים, המדרגים שקלו להעניק לו דירוג גיל 18.^[21]

הסרט הוקרן בבכורה ב-13 ביוני 1989 בקולנוע Odeon Leicester Square בלונדון,^[22] וגייס 200,000 ליש"ט (628,493 ליש"ט בשווה ערך של 2025)^[23] למען The Prince’s Trust (אנ') .^[22]

בעיות התעוררו גם בקמפיין הפרסום: כרזות טיזר שיצר בוב פיק בהזמנת אלברט ברוקולי, על בסיס השם המקורי "Licence Revoked", נפסלו על ידי MGM^[24] לאחר שבדיקות קהל הראו כי בארצות הברית הביטוי מזוהה עם שלילת רישיון נהיגה.^[25] הפרסום העדכני של סטיבן צ'ורני, שהתאים לסגנון המסורתי, יצא באיחור והגביל את הקרנות הטרום-בכורה. MGM גם ביטלה קמפיין שיצר דון סמולן, שקודם לכן עבד על שמונה מסרטי בונד, שהתמקד באופיו הקשוח של הסרט.^[26][10]

הכנסות

"רישיון להרוג" הכניס 156.2 מיליון דולר (373.3 מיליון דולר בערכים של 2022) מתקציב של 32 מיליון דולר (78.9 מיליון דולר בערכים של 2022), מה שהניב רווח מתואם אינפלציה של 287.2 מיליון דולר, והפך אותו לסרט ה-12 הרווחי ביותר של השנה.^[27][28][29] בבריטניה הסרט הכניס 7.5 מיליון ליש"ט (24 מיליון ליש"ט בערכים של 2025)^[23] ודורג כסרט השביעי הרווחי ביותר של השנה,^[30] למרות דירוג הצפייה 15, שהגביל את מספר הצופים.^[31]

בארצות הברית וקנדה הסרט הכניס 34.6 מיליון דולר,^[32] מה שהפך אותו לסרט ג'יימס בונד הפחות מצליח כלכלית בארצות הברית, כאשר מתחשבים באינפלציה.^[33] בין הגורמים שהוצעו להכנסות הנמוכות הייתה התחרות הקשה בקולנוע, שכן הסרט יצא במקביל לנשק קטלני 2, מכסחי השדים 2, אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון (שבו כיכב שון קונרי, לשעבר ג'יימס בונד) ובאטמן.^[34]

הכנסות משמעותיות ממדינות נוספות כללו 14.2 מיליון דולר בגרמניה, 12.4 מיליון דולר בצרפת, 8.8 מיליון דולר ביפן, 8.7 מיליון דולר בהולנד ו-8.6 מיליון דולר בשוודיה.^[34]

למרות שהכניס יותר מפי 4.3 מתקציבו, "רישיון להרוג" נחשב לסרט בונד עם ההחזר הכלכלי הנמוך ביותר מבחינה ריאלית, כמו גם עם שולי הרווח הנמוכים ביותר מכל 25 הסרטים הרשמיים בסדרה נכון ל-2022. הסרט היחיד עם המילה "Kill" בכותרת הוא רצח בעיניים, שגם בוים על ידי ג'ון גלן, הוא השני מהתחתית במדד החזרי ההכנסות.

ביקורות

ביקורות בזמן יציאת הסרט

התגובות ל"רישיון להרוג" היו מעורבות. הגרדיאן שיבח את האווירה הקשוחה אך ציין שהכתיבה והבימוי יכלו להיות חדים יותר.^[35] The Observer ראה בדלטון בונד רציני יותר מהרגיל אך עדיין משעשע.^[36] מנגד, הדיילי אקספרס קטל את הסרט כעלילה מגוחכת וחסרת קישוריות, והספקטייטור הגדיר אותו כרועש, חוזר על עצמו ולא נעים לצפייה.^[37]

הטיימס טען כי הסרט לא מפתיע אך דלטון מעניק לדמות יותר חום ואישיות.^[38] הסאנדיי טיימס ציין כי בונד איבד את דמות "המרגל הג'נטלמן" והפך לדמות פעולה כמו באטמן.^[39] The Independent שיבח את ניסיון היוצרים להתרחק מאלמנטים מיושנים בספרים, אך ראה את הדמות כהרגל רע שלא מספק ריגוש אמיתי.^[40]

ביקורות בצפון אמריקה היו חלוקות: The Globe and Mail טען שהסרט "נטול בונד",^[41] בעוד הוושינגטון טיימס ביקר את הדרך בה דלטון גילם את זעמו.^[42] הניו יורק טיימס התרשם מהטון האפל שהוסיף דלטון אך טען שהסרט נשאר צפוי.^[43]

רוג'ר אברט בשיקגו סאן טיימס העניק 3.5 כוכבים מתוך 4 ושיבח את הפעלולים.^[44] Newsweek כינה את הסרט "סרט אקשן טהור", אך ציין שדלטון לא הטביע חותם אישי.^[45] טיים אהב את סצנות המשאיות אך ביקר את הכתיבה וראה בדלטון שחקן "משועמם".^[46]

ביקורות כיום

דעות על רישיון להרוג השתנו עם השנים. כיום הסרט זוכה ל-80% ביקורות חיוביות ב-Rotten Tomatoes, אך הדעות נותרו מעורבות.^[47]

Empire העניק לסרט שני כוכבים מתוך חמישה וקבע כי דלטון "די חסר תקווה" בתפקיד.^[48] IGN דירג אותו במקום ה-15 מתוך 21 סרטי בונד באותה תקופה, בטענה שהוא "קודר מדי וחרג מהמתכון הרגיל של הסדרה".^[49] דזמונד לואלין, שגילם את Q, אמר שהסרט היה "סרט טוב, אבל לא סרט בונד".^[50]

MSN מיקם אותו במקום האחד שלפני האחרון בדירוג סרטי בונד אך הגן על דלטון, שלדבריו "לא קיבל הזדמנות הוגנת".^[51] טיים אאוט הסכים עם הטענה הזו.^[52]

בציון 25 שנה לסרט, אסקווייר קרא לצפות בו מחדש.^[53] High-Def Digest העניק לו ארבעה מתוך חמישה כוכבים בגרסת הבלו ריי.^[54] British GQ הגדיר אותו כ"הכי אנדרייטד" בסדרה.^[55] Digital Spy הילל את דלטון כ"בונד הטוב ביותר", וקרא לסרט "סטייה מהנה ואלימה".^[56] Den of Geek טען כי זהו אחד הסרטים הטובים ביותר בסדרה, ושדלטון הגשים באופן מושלם את חזונו לדמות.^[57]

חלק מהמבקרים מצאו את העלילה איטית מדי, כמו ג'יימס ברדינלי, שהעניק לו שלושה מתוך ארבעה כוכבים אך טען שההתמקדות בסיפור פגעה בזרימה.^[58] לעומתו, ריימונד בנסון, מחבר תשעת ספרי בונד, אמר שהסרט נאמן יותר לפלמינג מרוב סרטי בונד שלאחר שנות ה-60.^[59] הבמאי ג'ון גלן אף כינה אותו "אחד מהטובים שבסרטי בונד". שנים לאחר מכן, רוברט דווי (שגילם את הנבל) השווה את דלטון לדניאל קרייג, וטען שדלטון היה הראשון שהכניס לדמות עומק ואפלה אמיתית.^[60]

עיבודים

תסריט הסרט "רישיון להרוג" עובד לרומן מאת ג'ון גרדנר, שהיה אז הסופר הרשמי של סדרת ספרי ג'יימס בונד. זו הייתה הנובליזציה הראשונה של סרט בונד מאז James Bond and Moonraker ב-1979.^[61]

הסרט עובד גם לרומן גרפי בן 44 עמודים, שפורסם ב-1989 על ידי Eclipse Comics ו-ACME Press.^[62] הקומיקס עוקב אחר עלילת הסרט אך מקצר את הסיום, ובגלל סירובו של טימותי דלטון לאשר שימוש בדמותו, ג'יימס בונד צויר אחרת.^[63]

Domark הפיצה משחק מחשב בשם 007: Licence to Kill למספר פלטפורמות. במשחק 007 Legends מ-2012 נכלל שלב המבוסס על הסרט, עם קרי לוול שחזרה לדבב את דמותה, פאם בובייה.

פרסים ומועמדויות

• מועמדות לפרס אדגר אלן פו (1990) – הסרט הטוב ביותר.^[64]
• מועמדות לפרס MPSE Golden Reel (1989) – מיקס סאונד מצטיין.^[65]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רישיון להרוג בוויקישיתוף

• "רישיון להרוג", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "רישיון להרוג", באתר נטפליקס
• "רישיון להרוג", באתר AllMovie (באנגלית)
• "רישיון להרוג", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "רישיון להרוג", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• "רישיון להרוג", באתר Metacritic (באנגלית)
• "רישיון להרוג", באתר אידיבי
• "רישיון להרוג", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)