גולדן איי
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גולדן איי (באנגלית: GoldenEye, עין הזהב) הוא סרט קולנוע בריטי-אמריקאי וה-17 בסדרת ג'יימס בונד והראשון בכיכובו של פירס ברוסנן כסוכן MI6 הבדיוני ג'יימס בונד. בסרט, בונד נלחם כדי למנוע מעמיתו הנוכל, 006 (שון בין), להשתמש בנשק לווייני נגד לונדון כדי לגרום לקריסה פיננסית עולמית.
 | |
| כרזת הסרט | |
| מבוסס על | דמותו של ג'יימס בונד מאת איאן פלמינג |
|---|---|
| בימוי | מרטין קמפבל |
| הופק בידי | ברברה ברוקולי, מייקל וילסון |
| תסריט | מייקל פראנס, ברוס פיירסטיין, קווין וייד, ג'פרי קיין |
| עריכה | טרי רוולינגס |
| שחקנים ראשיים |
פירס ברוסנן שון בין רובי קולטריין ג'ודי דנץ' פמקה ינסן איזבלה סקורופקו אלן קאמינג |
| מוזיקה | אריק סרה |
| צילום | פיל מיהוקס |
| מדינה | הממלכה המאוחדת, ארצות הברית |
| חברת הפקה | MGM |
| חברה מפיצה | MGM/UA Distribution Co |
| שיטת הפצה | וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 17 בנובמבר 1995 |
| משך הקרנה | 130 דק' |
| שפת הסרט | אנגלית |
| סוגה | מותחן אקשן, סרט ריגול, סרט פעולה |
| מקום התרחשות | לונדון, ארכנגלסק, סיביר, סנקט פטרבורג, ברית המועצות, קובה, מונטה קרלו |
| הכנסות באתר מוג'ו |
 goldeneye |
| סרט קודם | רישיון להרוג (1989) |
| סרט הבא | מחר לנצח (1997) |
| דף הסרט ב־IMDb | |
הסרט, בבימויו של מרטין קמפבל, היה הראשון בסדרה שלא התבסס על שום יצירה של הסופר איאן פלמינג. הסרט יצא לאקרנים בשנת 1995, והוא נעשה שש שנים לאחר הסרט הקודם בסדרה. העיכוב נגרם מסכסוכים משפטיים, שבמהלכם פג תוקף החוזה של טימותי דלטון לתפקיד ג'יימס בונד והוא החליט לעזוב את התפקיד, כשהוחלף על ידי ברוסנן. גם דמותו של "M" לוהקה מחדש ןגולמה על ידי השחקנית ג'ודי דנץ' כשבכך היא הפכה לאישה הראשונה שגילמה את הדמות, והחליפה את רוברט בראון. גם תפקידה של מיס מאניפני לוהקה מחדש, קרולין בליס הוחלפה בסמנתה בונד. דזמונד לוולין היה השחקן היחיד שחזר על תפקידו הקודם, בתור Q.
זהו סרט בונד הראשון שנעשה לאחר התפרקות ברית המועצות, מה שסיפק רקע לעלילה. גולדן איי היה מעונו של איאן פלמינג בג'מייקה. הצילומים התבצעו מינואר עד יוני 1995 בבריטניה, רוסיה, מונטה קרלו, פורטו ריקו ובאולפני Leavesden. זהו גם סרט בונד הראשון שעשה שימוש ב-CGI, והוקדש לזכר מפקח האפקטים המיוחדים של הזיכיון, דרק מדינגס.
הסרט צבר ברוטו עולמי של למעלה מ-356 מיליון דולר, טוב בהרבה מכל סרטי בונד משנות ה-80, מבלי לקחת בחשבון אינפלציה, והפך ל"סרט הרביעי בעל הרווחים הגדולים ביותר של 1995" ולמרוויח ביותר בזיכיון מאז מונרייקר (1979). הוא זכה לביקורות חיוביות מהמבקרים, כאשר ברוסנן נתפס כיורש ראוי לדמותו של שון קונרי בתור בונד. הוא גם קיבל מועמדויות לפרס עבור האפקטים החזותיים המיוחדים הטובים ביותר והסאונד הטוב ביותר מהאקדמיה הבריטית לאמנויות הקולנוע והטלוויזיה. סרט ההמשך הוא מחר לנצח (1997).
עלילה
סכם
פרספקטיבה
עלילת הסרט מדברת על סוכן 006 (שון בין - בתפקיד אלק טרווליאן), אשר ג'יימס בונד חשבו למת כש"נהרג" בתחילת הסרט (קטע מקדים משנת 1986 - לפני התפרקות ברית המועצות), שחבר לגנרל אורומוב מהצבא הרוסי וברשותו מתקן להפעלת לוויין מיוחד ששמו "גולדן איי", שמסוגל לייצר EMP - פולס אלקטרומגנטי רב-עוצמה שמשבית כל מכשיר אלקטרוני ברדיוס של קילומטרים ממוקד הפגיעה.
קסניה אונטופ, החברה בארגון של גנרל אורומוב, נשלחת לגנוב מסוק מיוחד בעל מערכת למניעת השבתה אלקטרומגנטית, במהלך טקס הסרת הלוט מעל אב טיפוס של מסוק מסוג זה, שבו נוכח גם בונד.
לאחר מכן מגיע גנרל אורומוב לבסיס סודי ברוסיה בו הוא מפעיל את המתקן באמצעות תקשורת לוויינית ל"גולדן איי" ומכוון את הפגיעה לבסיס עצמו, כאשר הוא מחסל את מפעילי הבסיס ובורח מהמקום באמצעות המסוק, המוטס על ידי קסניה. נטליה סימיונובה היא הניצולה היחידה.
ג'יימס בונד מגיע לסנקט פטרבורג ובעזרת "ידיד" ותיק, ולנטין זוקובסקי, סוכן קג"ב לשעבר (השחקן רובי קולטריין), מגיע אל ראש ארגון יאנוס, 006 לשעבר אלק. אלק כולא אותו ואת נטליה במסוק אותו גנב (הטייגר) ומפוצץ אותו. שניהם בורחים, ונתפסים על ידי צבא רוסיה.
חוקר צבאי משוכנע שג'יימס הוא הגנב של המסוק, אבל נטליה מספרת לשניהם שה"חפרפרת" מבפנים היא גאון מחשבים בשם בוריס, שברח מהבסיס הסודי שניות לפני שאורומוב הופיע. גנרל אורומוב בעצמו מתפרץ לחדר לפתע, הורג את החוקר ולוקח את נטליה. ג'יימס גונב מהבסיס טנק ורודף אחריו ברחובות העיר.
בונד משיג את אורומוב ואונטופ בזמן נסיעתם ברכבת מיוחדת להעברת טילים בליסטיים שהייתה בשימוש הצבא הרוסי. על הרכבת נמצא גם המסוק המיוחד והמתכנתת סימיונובה. אלק הורג את אורומוב ומשאיר את בונד וסימיונובה ברכבת, העומדת להתרסק.
בזמן שבונד מנסה לחלץ את עצמו ואת סימיונובה מהרכבת, הם עולים על עקבות הארגון של אורומוב וטרווליאן בקובה, ומנסים לאתר את צלחת הלוויין המפעילה את מתקן ה-EMP. בסופו של דבר הם מגלים אותו בזמן הפעלתו מתוך אגם קטן באזור.
בונד וסימיונובה חודרים למרכז ההפעלה של המתקן ומגלים את תוכניתו של אלק - העברת כסף מבנק אנגליה לכרטיס האשראי שלו באופן אלקטרוני וכיוון פגיעת הגולדן איי ללונדון. בונד וסימיונובה מצליחים לשבש את הפעלתו של הלוויין, תוך כדי הריסתו והריסת הצלחת. לאחר מכן בונד מצליח להפיל את אלק ולהשאיר אותו שם כדי שכל המתקן יתמוטט עליו ויהרוג אותו.
בסיום הסרט מאתרים כוחות מיוחדים בראשות זוקובסקי את בונד וסימיונובה שנחלצו מאזור הצלחת לאחר שהושמדה.
שחקנים ודמויות
| שחקן | דמות | תיאור |
|---|---|---|
| פירס ברוסנן | ג'יימס בונד (007) | סוכן MI6 שנשלח לעצור את ארגון הפשע יאנוס מלהשיג את "גולדן איי", נשק לווייני סובייטי סודי. |
| שון בין | אלק טרבליאן (006) | סוכן 006 וחבר קרוב של בונד. מביים את מותו בארכנגלסק ומקים את ארגון יאנוס במשך תשע השנים הבאות. |
| איזבלה סקורופקו | נטליה סימונובה | מתכנתת במעבדת סברנאיה. שורדת את מתקפת גולדן איי על מרכז הבקרה עצמו. |
| פמקה יאנסן | קסניה אונאטופ | טייסת קרב גאורגית ועוזרתו של טרבליאן. נהנית לענות את אויביה על ידי חנק ביניהם ירכיה. |
| ג'ו דון בייקר | ג'ק ווייד | קצין CIA ותיק הנמצא במשימה זהה לזו של בונד. שיחק בעבר את הנבל בראד ויטאקר בסרט 007 באיזור המסוכן |
| רובי קולטריין | ולנטין דמיטרוביץ' זוקובסקי | גנגסטר רוסי וקצין ק.ג.ב. לשעבר, שדרכו בונד מתאם פגישה עם יאנוס. |
| צ'קי קריו | דימיטרי מישקין | שר ההגנה הרוסי. |
| גוטפריד יון | גנרל ארקדי גריגורוביץ' אורומוב | מפקד אגף החלל הרוסי, גיבור ברית המועצות וסוכן חשאי של יאנוס. מנצל את תפקידו כדי להשיג שליטה על גולדן איי. |
| אלן קאמינג | בוריס גרישנקו | מתכנת מחשבים חנון מסברנאיה, מתברר בהמשך כמשתף פעולה עם יאנוס. |
| מייקל קיצ'ן | ביל טאנר | ראש הסגל של M. |
| סרינה גורדון | קרוליין | פסיכולוגית ומעריכת מצב נפשי ב-MI6, שבונד מפתה בתחילת הסרט. |
| דזמונד לואלין | Q | ראש מחלקת המחקר והפיתוח של השירות החשאי הבריטי. |
| סמנתה בונד | מיס מאניפני | המזכירה של M. |
| ג'ודי דנץ' | M | ראש MI6 והממונה על בונד. |
| מיני דרייבר | אירינה | המאהבת של זוקובסקי. |
הפקה
סכם
פרספקטיבה
לאחר צאת הסרט הקודם בסדרה, "רישיון להרוג" ביולי 1989, החלו במאי 1990 הכנות להפקת הסרט ה-17 בסדרת ג'יימס בונד, השלישי עם טימותי דלטון, זאת בעקבות חתימתו לשחק בשלושה סרטים. הסרט היה אמור לצאת לאקרנים בסוף שנת 1991. בעקבות סכסוכים משפטיים צילומי הסרט לא יצאו אל הפועל, זאת לאחר שהחוזה עם דלטון פג בשנת 1990, והסכסוכים המשפטיים התארכו עד לשנת 1992.
במאי 1993 חברת MGM הכריזה על צילומי הסרט ה-17 בסדרה. את ההפקה הובילו המפיקים ברברה ברוקולי ומייקל וילסון, זאת לאחר ההידרדרות הבריאותית של המפיק אלברט ברוקולי, שאף נפטר כשבעה חודשים לאחר צאת הסרט לאקרנים. לאחר שהתסריט הושלם בינואר 1994, התפטר דלטון מתפקידו באפריל של אותה השנה.
לקראת החזרת הונג קונג לסין ב-1991 פותח תסריט לסרט ג'יימס בונד, שבו בונד נשלח לחקור פיצוץ במפעל כימי בסקוטלנד ואיום מסתורי על הונג קונג. הוא נעזר בסוכנים ומגלה שאיל טכנולוגיה מושחת עומד מאחורי המזימה. בהמשך, העלילה שונתה: בונד חודר למפעל נשק כימי תוך שימוש בתחרות גלישה ככיסוי, ומטוס קרב בריטי מתרסק בסין. MI6 מגלה שגורם לא ידוע פרץ למתקני צבא, ובונד יוצא לחשוף את האחראי. בסיום, הנבל שורד את חורבן בסיסו ומנסה לחסל את בונד.
הפקה מוקדמת וכתיבה
במאי 1993, MGM הכריזה כי הסרט השבעה-עשר בסדרת ג'יימס בונד נמצא בהפקה מוקדמת, על בסיס תסריט של מייקל פרנס. פרנס חקר את התסריט שלו באמצעות ביקורים ברוסיה, ראיונות עם סוכני ק.ג.ב. לשעבר וביקורים במעבדות מחקר גרעיניות.
מצבו הבריאותי של אלברט ברוקולי הלך והחמיר (הוא נפטר שבעה חודשים לאחר יציאת הסרט), ולכן בתו, ברברה ברוקולי, תיארה אותו כמי שלקח "צעד אחורה" בהפקת הסרט.[1] ברברה ומייקל ג'י. וילסון לקחו את ההובלה, בעוד ברוקולי פיקח על הסרט כמפיק מייעץ, תחת הקרדיט "מציג".[2]
וילסון רצה למסגר את הסרט בעידן שלאחר המלחמה הקרה ובקריסת ברית המועצות, כאשר היו חששות מהפצת נשק להשמדה המונית.[3] ברוקולי פנה לדלטון שוב ושאל אם הוא מוכן לחזור, וגילה כי הוא פתוח לרעיון.[3]
באוגוסט 1993, לאחר שהגיש את הטיוטה הראשונה, פרנס המשיך לעבוד על התסריט. דלטון הביע עניין לשלב את האלמנטים הטובים ביותר מסרטיו הקודמים ולהפוך אותם לסרט אחד אחרון. ברוקולי הדגיש כי לאחר הפסקה כה ארוכה, דלטון לא יכול היה לחזור לסרט בודד בלבד, אלא היה עליו להתחייב למספר סרטים.[3] בינואר 1994, התסריט של פרנס היה מוכן, אך ההפקה התעכבה. באפריל 1994, דלטון התפטר רשמית מהתפקיד,[4] ולאחר מכן הסביר כי אינו יכול להתחייב לארבעה או חמישה סרטים נוספים.[3]
תהליך הכתיבה והפיתוח
במהלך 1994, התסריט עבר שינויים נוספים. פרנס יצר את הדמות "אוגוסטוס טרווליאן", המפקד של בונד ב-MI6 ובוגד שעבר לברית המועצות. כמו בגרסה הסופית, התוכנית שלו כללה גניבת נשק EMP מסלולי. הטיוטה הראשונה נפתחה במרדף מכוניות בין אסטון מרטין לרכבת מהירה.
ברברה ברוקולי הרגישה שהתסריט של פרנס לא מספיק ממוקד, ולכן הביאה את ג'פרי קיין לשכתב אותו. קיין שמר על רבים מרעיונותיו של פרנס אך הוסיף את פרולוג הפתיחה ושכתב את דמותו של טרווליאן לכדי הגרסה הסופית.[5] קווין וויד ערך שכתוב נוסף במשך שלושה שבועות, וברוס פירסטין השלים את הנוסח האחרון.[6][7] בסרט, הקרדיט ניתן לקיין ולפירסטין, בעוד שפרנס קיבל קרדיט רק על הסיפור – דבר שהוא הרגיש כלא הוגן.[8]
סצנת הפתיחה, שבה אדמירל מתפתה ואז נרצח, נכתבה מחדש לאחר שהצבא האמריקאי דרש זאת, ולכן הלאום של האדמירל שונה מאמריקאי לקנדי.[9]
למרות שהתסריט לא התבסס על ספר של איאן פלמינג, השם "גולדן איי" הגיע משם האחוזה של פלמינג בג'מייקה, שבה כתב את ספרי בונד.[10] פלמינג העניק למקום את השם בהשראת הרומן "Reflections in a Golden Eye" (השתקפות בעין זהב) של קרסון מק'קולרס ו"מבצע גולדן איי",[11] תכנית חירום שפלמינג פיתח במלחמת העולם השנייה למקרה של פלישה נאצית דרך ספרד.[12][13]
התאמת בונד לעידן החדש
למרות שהסרט יצא רק שש שנים לאחר רישיון להרוג, העולם הפוליטי השתנה באופן דרמטי. זו הייתה הפעם הראשונה שסרט בונד הופק אחרי נפילת חומת ברלין וסיום המלחמה הקרה, מה שהוביל לספקות לגבי הרלוונטיות של הדמות בעידן החדש.[14]
היו קולות בתעשייה שחשבו שאין טעם להחיות את הסדרה, ושבונד עדיף שיישאר "אייקון של העבר".[15] המפיקים שקלו קונספטים חדשים, כולל סרט תקופתי בשנות ה-60, ג'יימס בונד אישה, או בונד שחור. לבסוף, הם החליטו לחזור לבסיסים של הסדרה, תוך הימנעות מהגישה הרגשנית יותר של סרטי דלטון ומהפוליטיקלי קורקט של שנות ה-90.[16]
אחת החדשנויות של "גולדן איי" הייתה הליהוק של אישה בתפקיד M. בסרט, M החדשה מבססת מיד את סמכותה על בונד, מכנה אותו "דינוזאור שוביניסטי מיזוגני" ו"שריד של המלחמה הקרה", דבר שמסמן כי בונד פחות סוער מהגרסה של דלטון ב-1989.[17]
בחירת הבמאי
ג'ון וו קיבל הצעה לביים אך דחה אותה, אם כי אמר שההצעה הייתה כבוד גדול.[18] גם מייקל קטון-ג'ונס ופיטר מדק נשקלו, אך לבסוף הוחלט לבחור בבמאי הניו זילנדי מרטין קמפבל.[19] ברוסנן תיאר את קמפבל כ"לוחמני" בגישתו לסרט ואמר ש"הייתה תשוקה אדירה משני הצדדים".[20]
ליהוק
כדי להחליף את טימותי דלטון, המפיקים בחרו בפירס ברוסנן, שנמנע ממנו להחליף את רוג'ר מור ב-1986 בשל חוזהו להמשך השתתפותו בסדרה רמינגטון סטיל. הוא הוצג לציבור במסיבת עיתונאים במלון Regent Palace Hotel ב-8 ביוני 1994.[21]
לפני שפנו לברוסנן, מל גיבסון, יו גרנט וליאם ניסן דחו את התפקיד. ניסן אף ציין כי ארוסתו דאז, נטשה ריצ'רדסון, אמרה שלא תינשא לו אם יקבל את התפקיד.[22] המפיקים נפגשו גם עם רייף פיינס, שלימים גילם את M בסרטים סקייפול (2012), ספקטר (2015) ולא זמן למות (2021).[23] פול מקגאן היה הבחירה השנייה של האולפנים אם ברוסנן היה מסרב. ברוסנן קיבל שכר של 1.2 מיליון דולר מתוך תקציב כולל של 60 מיליון דולר (כ-2% מעלות ההפקה כולה).[24]
השחקנית הבריטית ג'ודי דנץ' לוהקה לתפקיד M, והחליפה את רוברט בראון, מה שהפך את הסרט לראשון בסדרה עם אישה בתפקיד זה.[25] ההחלטה נחשבת כמושפעת מהמנהלת של MI5 דאז, סטלה רימינגטון.[26]
הדמות של נטליה סימיונובה נכתבה תחילה כ"מרינה וארוסקיה", והייתה מיועדת לפולינה פוריצקובה, אך לבסוף איזבלה סקורופקו לוהקה לתפקיד. בוריס גרישצ'נקו נכתב במקור כ"אלכסיי מקווניו", אך אלן קאמינג היה חלק מהקאסט המוקדם.[27][28]
הדמות של אלק טרווליאן נכתבה במקור כ"אוגוסטוס טרווליאן", דמות מבוגרת ומנטור של בונד. אנתוני הופקינס ואלן ריקמן סירבו לתפקיד, ולכן הדמות נכתבה מחדש כעמיתו של בונד, ושון בין לוהק לתפקיד. ולדימיר זוקובסקי נקרא תחילה "ולנטין קוסגין, הידוע גם כרומלי". גנרל אורומוב היה במקור "איליה בורצ'נקו". דמותו של גנרל פושקין מ-007 באזור המסוכן נכללה בתסריט הראשוני, אך שונתה לשר ההגנה מישקין.[29][30]
צילומים
הצילום הראשי של הסרט החל ב-16 בינואר 1995 ונמשך עד 2 ביוני. אולפני Pinewood, בהם צולמו בדרך כלל סרטי ג'יימס בונד, היו תפוסים לצילומי הסרט First Knight (אנ').[31] לכן, עם זמן מועט למציאת חלל מתאים לתפאורות הגדולות, חברת Eon שכרה מפעל ישן של רולס-רויס בשדה התעופה ליבסדן, הרטפורדשייר.[32] האנגרי המטוסים הרחבים והגבוהים הוסבו לאולפנים, סדנאות ומשרדים, וכך נולדו Leavesden Studios.[33]
סצנת הבאנג'י צולמה בסכר קונטרה (המכונה גם סכר ורצאסקה או סכר לוקרנו) (אנ') שבשווייץ. הקטע שבו גנרל אורומוב יורה בחייל המבוהל בהתחלת הסרט הושפע מהמערבון חבורת הפראים מ-1969.[34] סצנות הקזינו והדגמת מסוק הטייגר צולמו במונטה קרלו. מרדף הטנק צולם בחלקו בסנט פטרסבורג וצולם מחדש באולפני ליבסדן.[35]
הקטעים הכוללים את הרכבת המשוריינת צולמו ברכבת עמק ננה, ליד פיטרבורו. הרכבת הורכבה מקטר דיזל-חשמלי של British Rail Class 20 וזוג קרונות סימן 1 , שלושתם עוצבו בכבדות כדי להידמות לרכבת משוריינת סובייטית.[36][37]
שיא הסרט, הקרב על צלחת הלוויין, צולם במצפה הכוכבים ארסיבו בפוארטו ריקו. חזית מטה MI6 שימשה לצילומי משרדה של M. חלק מהסצנות ברוסיה צולמו בפועל בלונדון,[34] כמו קופסת המלכות במסלול המרוצים Epsom Downs, שהוסבה לשדה תעופה – מה שחסך בעלויות וצמצם סיכוני אבטחה.[38]
הצי הצרפתי סיפק לסרט את אוניית המלחמה La Fayette ואת מסוק הקרב החדיש Eurocopter Tiger, ואף אישר שימוש בלוגו הצי לצורכי קידום. עם זאת, בעקבות התנגדותו הפומבית של ברוסנן לניסויים הגרעיניים של צרפת ותמיכתו בגרינפיס, משרד ההגנה הצרפתי ביטל את הקרנת הבכורה של הסרט בצרפת.[39]
אפקטים ופעלולים
"גודלן איי" היה הסרט האחרון עליו עבד מפקח האפקטים המיוחדים דרק מדינגס, שנודע במומחיותו בדגמים מוקטנים. זהו גם סרט הבונד הראשון ששילב אפקטים ממוחשבים. בין הדגמים שנבנו: סביבת החוץ של הבסיס הסודי בסברנאיה, התרסקות הרכבת של יאנוס, והאגם המסתיר את צלחת הלוויין, מאחר שלא נמצא אגם עגול מתאים בפוארטו ריקו.[40]
רמי ז'וליין, מתאם פעלולי הרכב, תיאר את המרדף בין Aston Martin DB5 ל-Ferrari F355 כעימות בין רכב ישן ופגיע למכונית מרוץ. כדי לשלוט בהחלקות הגלגלים על גבי הקרח והשלג, הוצמדו מסמרים לצמיגי הפרארי, ובמהלך אחד הצילומים, שני הרכבים התנגשו.[41]
סצנת הפעלולים הגדולה ביותר הייתה מרדף הטנק, שצולם בסנט פטרסבורג ובאולפני ליבסדן, ונמשך שישה שבועות.[42][43] טנק T-55 רוסי הושאל ממוזיאון צבאי, עבר התאמות והורכבו עליו מסלולי גומי כדי למנוע נזק לרחובות העיר.[44][40]
בעימות הסופי בין בונד לטרווליאן, הבמאי מרטין קמפבל שאב השראה מהקרב בסרט מרוסיה באהבה. פירס ברוסנן ושון בין ביצעו את רוב הפעלולים בעצמם, מלבד רגע אחד בו אחת הדמויות נזרקת לקיר. ברוסנן נפצע בידו בסצנת הסולם, מה שדרש שינוי בלוח זמני הצילומים.[40]
סצנת הבאנג'י מגובה 220 מטרים בסצנת הפתיחה, שבוצעה על ידי וויין מייקלס בסכר קונטרה שבשווייץ, נבחרה בשנת 2002 לפעלול הקולנועי הטוב בכל הזמנים.[45]
כותרות הפתיחה, שעוצבו על ידי דניאל קליינמן, התמקדו בהתפרקות ברית המועצות, תוך הצגת הרס סמלים קומוניסטיים כמו פסלי סטלין, כוכב אדום, פטיש ומגל.[46] מפלגות קומוניסטיות, בעיקר בהודו, מחו על כך ש"סמלים סוציאליסטיים נהרסים לא על ידי ממשלות, אלא בידי נשים בביקיני" (כפי שמופיע בשיר הפתיחה לסרט), ואף איימו להחרים את הסרט.[47][48][49]
מותגים נוספים ושיווק משולב
הסרט היה הראשון במסגרת חוזה בן שלושה סרטים עם BMW, ולכן שולב בו דגם BMW Z3 החדש.[50] הרכב הופיע חודשים לפני השקתו, ודגם במהדורת "007" נמכר תוך יום. כחלק מהקמפיין, עיתונאים הוסעו ב-Z3 מארוחת ערב מפוארת להקרנת הבכורה בניו יורק.[51]
בסרט, הדגם מצויד בגאדג'טים של Q, כולל מנגנון השמדה עצמית וטילים נסתרים, אך הם אינם בשימוש בשל ההסכם שנחתם בשלבי ההפקה המאוחרים.[40] למרות זאת, הופעת הרכב נחשבת למהלך מוצלח של שיווק סמוי, כשעשור לאחר מכן דורג כאחת מהחסויות הרווחיות בקולנוע.[52]
כל המחשבים בסרט סופקו על ידי IBM, ובכמה סצנות ניתן לראות את מסך הפתיחה של מערכת OS/2 Warp. בסצנת המעבדה של Q, בונד מתעלם מהוראותיו של Q ומשתמש ב-ThinkPad, מהלך שהבמאי שילב כדי להדגיש את חוסר תשומת לבו של בונד – וגם לקידום IBM.[53]
השעון של בונד, Omega Seamaster Professional 300M, הוצג לראשונה בסרט כגאדג'ט עם לייזר חיתוך ומשדר נפצים. מאז הפך שעוני Omega לחלק בלתי נפרד מסרטי הסדרה.[54]
בסצנה בה טנק דוהר דרך משאית מלאה במשקאות, התכנון המקורי כלל משאית של פפסי, אך לבסוף נחתם חוזה עם Perrier (אנ'), שסיפקה כ-90,000 פחיות לצילום.[55]
שיווק
בשנות ה-90, עיצובי הפוסטרים המצוירים של ג'יימס בונד הוחלפו בצילומי פוטומונטאז'. תחת ניהול צוות השיווק של MGM, הופקו פוסטרים רבים בעיצוב רנדי בראון וארל קלאסקי.[56]
בארה"ב, הפוסטר המקדים הציג תקריב מוזהב של עיני בונד עם אקדח Walther PPK, ללא שם הסרט, אלא עם הסלוגן "There is no substitute" ("אין תחליף") ולוגו 007 באדום. בשוק הבינלאומי, פורסם פוסטר שבו פירס ברוסנן בטוקסידו מחזיק אקדח עם משתיק קול, לצד לוגו הסרט והסלוגן "You know the name. You know the number" ("אתה יודע את השם. אתה יודע את המספר").[56]
גרסת הפוסטר הסופית כללה רקע שחור עם קולאז' סצנות פעולה ושלושת השחקנים הראשיים. בגרסה הבינלאומית בונד הופיע בטוקסידו, ואילו בגרסה האמריקאית רק פניו נראו מהצללים – עיצוב זה שימש גם לעטיפת פסקול הסרט ולמשחק GoldenEye 007 ל-Nintendo 64.[56]
טריילר מקדים פורסם ביולי 1995, ולאחריו טריילר נוסף שחושף את העימות בין 007 ל-006.[53] סגן נשיא MGM לשעבר הסביר ב-2019 שהבחירה בחשיפת העלילה נבעה מהרצון לקדם את המתח בין הדמויות.[57]
מוזיקה
שיר הנושא "גולדן איי" נכתב על ידי בונו והאדג' ובוצע על ידי טינה טרנר, אך לא שולב בפסקול הסרט.[58] להקת Ace of Base כתבה שיר נושא חלופי, אך חברת התקליטים חששה מכישלון הסרט והשיר שוכתב ל-The Juvenile (אנ').[59]
הפסקול הולחן על ידי אריק סרה, לאחר שג'ון בארי דחה הצעה להשתתף.[60] הפסקול ספג ביקורת על היעדר קשר לסגנון המסורתי של ג'יימס בונד, ומרטין קמפבל, במאי הסרט, הביע אכזבה משיתוף הפעולה עם סרה.[61][62] בעקבות כך, ג'ון אלטמן הלחין מחדש את סצנת מרדף הטנקים בסנט פטרסבורג.[63]
סרה שילב מוזיקת סינתיסייזר, כולל גרסה ייחודית לנעימת ג'יימס בונד, בעוד אלטמן ודיוויד ארץ' סיפקו מוזיקה סימפונית מסורתית.[64] שיר הסיום, The Experience of Love, התבסס על מנגינה שסרה יצר לסרט ליאון.
הפצת הסרט והכנסות
סכם
פרספקטיבה
הקרנות בכורה
הקרנת הבכורה התקיימה באולם המוזיקה רדיו סיטי בניו יורק ב-17 בנובמבר 1995.[65] כעבור כמה ימים, ב-21 בנובמבר, התקיימה הצגת הבכורה הבריטית בנוכחות צ'ארלס, נסיך ויילס[66]. ברוסנן החרים את הבכורה הצרפתית על מנת לתמוך במחאה של גרינפיס כנגד תוכנית הגרעין הצרפתית.[67]
בגרמניה, הסרט הוקרן בבכורה ב-5 בדצמבר ב-Mathäser-Filmpalast במינכן, בנוכחות פירס ברוסנן, ועלה להקרנות כלליות ב-28 בדצמבר.[68] בשוודיה, הבכורה התקיימה ב-8 בדצמבר ב-Rigoletto בסטוקהולם, בנוכחות ברוסנן ואיזבלה סקורופקו, יחד עם שחרור כללי באותו יום.[69] המסיבה שלאחר ההקרנה נערכה בגראנד הוטל בסטוקהולם.[70][71]
הכנסות
מבחינה מסחרית, הסרט היה המצליח ביותר בסדרה מאז מונרייקר, והסרט הרביעי בהצלחתו בשנת 1995,[72] תוך התחשבות באינפלציה.[73]
הסרט הרוויח יותר מ-26 מיליון דולר בסוף השבוע הראשון להקרנתו, ב-2,667 בתי קולנוע בארצות הברית וקנדה. בבריטניה, הוא הכניס 5.5 מיליון דולר – שיא לסרט שאינו שובר חגים – ב-448 אולמות קולנוע,[74] והפך לשלישי ברווחיו בהיסטוריה אחרי פארק היורה ובאטמן לנצח.[75]
עריכה ודירוגי גיל
הסרט נערך כדי להבטיח דירוג PG-13 מטעם איגוד הקולנוע האמריקאי (MPAA) ודירוג 12 מהוועדה הבריטית לסיווג סרטים (BBFC). העריכות כללו הסרת פגיעת הכדור הגלויה בראשו של טרווליאן בפרולוג, צמצום מספר מקרי המוות כאשר אונאטופ יורה בעובדים בתחנת סברנאיה, קיצור הסצנות האלימות יותר במותו של האדמירל, הסרת קטעים בוטים ממותה של אונאטופ, וצמצום הסצנה בו בונד מכה אותה באגרוף בצוואר ברכב.[76][77]
בשנת 2006, הסרט שוחזר למהדורת "James Bond Ultimate Edition" ב-DVD, שבה שוחזרו הקטעים שנחתכו בבריטניה, מה שגרם לשינוי דירוג הסרט ל-15. עם זאת, העריכות של ה-MPAA נשארו ללא שינוי.[77]
ביקורות וקבלה
סכם
פרספקטיבה
תגובות ראשוניות
"גודלן איי" התקבל בחיוב ברובו. האתר Metacritic נתן לסרט ציון של כ-65% מתוך 100 על סמך 19 ביקורות, מה שמעיד על "ביקורות חיוביות בדרך כלל",[78] בעוד שהאתר Rotten Tomatoes נתן לו ציון של כ-80% עם ציון ממוצע של 7.1/10 על בסיס 85 ביקורות. דעת המבקרים באתר קובעת: "הסרט הראשון והטוב ביותר של פירס ברוסנן בתפקיד בונד, GoldenEye מביא את הסדרה לקונטקסט מודרני יותר, והתוצאה היא כניסה לטכנולוגיה מתקדמת, מלאה באקשן ומתוחכמת".[79]
האתר IGN דירג את גולדן איי כסרט החמישי הטוב ביותר בסדרה. צופי קולנוע שנסקרו על ידי CinemaScore העניקו לו דירוג ממוצע של "A−" בסולם שבין A+ ל-F.[80]
רוג'ר איברט משיקאגו סאן טיימס נתן לסרט 3 מתוך 4 כוכבים וטען כי בונד של ברוסנן "רגיש יותר, פגיע יותר ושלם פסיכולוגית" מהגרסאות הקודמות, תוך שהוא מדגיש את "אובדן התמימות" של הדמות מאז הסרטים הקודמים.[81] ג'יימס ברדינלי שיבח את ברוסנן כ"שיפור משמעותי לעומת קודמו" עם "כישרון לוויכוח בצירוף קסמו הטבעי", אך ציין כי "כרבע מהסרט סובל מהאטת קצב מיותרת".[82]
מבקרים רבים שיבחו את ההתייחסות של M לבונד כ"דינוזאור מיזוגני שוביניסטי".[83][84] טוד מקארתי מ-Variety טען שהסרט "נושם חיים יצירתיים ומסחריים חדשים" לתוך הסדרה. ג'ון פוצ'יו מ-DVD Town תיאר אותו כ"כניסה מסחררת לעין ולאוזן בסדרת בונד", שהוסיפה "ממד אנושי" לדמות.[85] איאן נתן מאמפייר אמר כי הסרט "מחדש את הרוח הבריטית הבלתי ניתנת לערעור", וטען שסרטי מת לחיות "אפילו לא מתקרבים ל-007".[86]
עם זאת, לא כל הביקורות היו חיוביות. ריצ'רד שיקל מטיים כתב כי לאחר "שליש מאה של שימוש אינטנסיבי", המוסכמות של בונד "בקושי שורדות".[87] אוון גליברמן מ-Entertainment Weekly טען כי הסדרה "נכנסה למצב כמעט סופני של תשישות".[88] קנת' טורן מלוס אנג'לס טיימס אמר כי מדובר ב"ישות בגיל העמידה שמנסה בכל מחיר להיראות אופנתית".[89] דיוויד אימר מ-Premiere כתב כי "ההומור המסורתי של הסדרה כמעט ואינו קיים" וכי ""גולדן איי" אינו קלאסיקת בונד בשום צורה".
ביקורות בדיעבד
לאורך השנים, "גודלן איי" זכה להערכה רבה יותר ומדורג לעיתים קרובות כסרט הטוב ביותר של ברוסנן בתפקיד בונד. IGN דירג אותו במקום החמישי ברשימת סרטי בונד הטובים ביותר,[90] Entertainment Weekly דירג אותו שמיני,[91] ו-MSN דירג אותו במקום התשיעי.[92] EW אף דירגו את זיניה אונאטופ במקום השישי ברשימת נערות בונד הזכורות ביותר, בעוד IGN דירגו את נטליה במקום השביעי ברשימה דומה.[93]
לסרט יש קהל מעריצים גדול ונלהב, במיוחד בקרב אלו שגדלו עם משחק הווידאו GoldenEye 007. בסקר שנערך ב-2021 על ידי Yahoo! בקרב 2,200 מומחים ומעריצים מושבעים של בונד, הסרט דורג כסרט בונד הטוב ביותר,[94][95] לפני קאזינו רויאל של דניאל קרייג ובשרות הוד מלכותה של ג'ורג' לזנבי.[96]
פרסים ומועמדויות
הסרט היה מועמד לשני פרסי באפט"א – על הסאונד הטוב ביותר ועל האפקטים הוויזואליים המיוחדים – אך הפסיד ללב אמיץ ואפולו 13, בהתאמה.[97]
המלחין אריק סרה זכה בפרס BMI על הפסקול, והסרט היה מועמד גם בפרסי Saturn Awards בקטגוריות הסרט הטוב ביותר בז'אנר האקשן, ההרפתקאות או המתח והשחקן הטוב ביותר. כמו כן, הסרט היה מועמד בפרסי MTV Movie Awards בקטגוריות הקרב הטוב ביותר וה"סנדוויץ' הטוב ביותר בסרט".[98][99][100]
הופעות במדיות נוספות
עיבודים לספר ולקומיקס
"גולדן איי" היה הסרט השני והאחרון של ג'יימס בונד שעובד לרומן על ידי הסופר ג'ון גארדנר. הספר נאמן ברובו לעלילת הסרט, אך גארדנר הוסיף סצנה אלימה לפני קפיצת הבנג'י שבפתיחה, בה בונד מחסל קבוצת שומרים רוסיים – שינוי שנותר ואף הורחב במשחק הווידאו GoldenEye 007.
בסוף 1995, חברת Topps Comics החלה לפרסם עיבוד לקומיקס בן שלושה חלקים לסרט. התסריט עובד על ידי דון מקגרגור והאיורים נוצרו על ידי ריק מגיאר. הגיליון הראשון יצא בינואר 1996, אך מסיבה לא ידועה Topps ביטלה את ההפקה, ועד היום העיבוד לא פורסם במלואו.
משחקים אלקטרוניים
בשנת 1995, Tiger Electronics הוציאה משחק אלקטרוני נייד בסגנון third-person shooter בשתי גרסאות שונות: אחת עם מסך LCD וכפתורים בצורת צלב, והשנייה כחלק מקו ה-Grip Games, בעיצוב אחיזת אקדח עם הדק לירי.
משחקי וידאו
סכם
פרספקטיבה
ערך מורחב – GoldenEye 007 (משחק וידאו, 1997)
משחק וידאו שמבוסס על הסרט יצא בשנת 1997 לקונסולת הנינטנדו 64, אשר זכה להצלחה רבה.[101] המשחק זכה לשבחים רבים ובשנת 2000 דורג במקום הראשון ברשימת "100 משחקי הווידאו הגדולים ביותר" של מגזין Computer and Video Games.[102] בשנת 2003, מגזין Edge כלל אותו בין עשרת משחקי היריות הטובים ביותר בכל הזמנים.[103] המשחק מבוסס על הסרט אך כולל משימות רבות שהורחבו או שונו.[104]
גרסת מרוצים של "גודלן איי" פותחה עבור קונסולת Virtual Boy, אך בוטלה לפני שחרורה.[105]
בשנת 2004, חברת Electronic Arts הוציאה את המשחק GoldenEye: Rogue Agent, המשחק הראשון בסדרת ג'יימס בונד שבו השחקן אינו משחק בתפקיד בונד עצמו. הדמות הראשית היא ג'ונתן האנטר, סוכן שאפתן המכונה "גולדן איי", המגויס על ידי הנבל אוריק גולדפינגר. למעט הופעתה של זיניה אונאטופ, המשחק לא היה קשור לסרט, והוא זכה לביקורות פושרות ואף לשליליות.[106][107][108] מבקרים רבים, בהם אריק קוואלס, מתחו ביקורת על השימוש בשם "גולדן איי" כניסיון לרכב על הצלחת המשחק של Rare.[109][110]
בשנת 2010, קבוצת מפתחים עצמאית שחררה את GoldenEye: Source, מוד מרובה-משתתפים המבוסס על מנוע ה-Source של Valve.[111]
חידוש מודרני
בכנס E3 ב-15 ביוני 2010, נינטדנו הכריזה על חידוש למשחק המקורי "GoldenEye 007". זהו עיבוד מודרני של עלילת הסרט, כאשר דניאל קרייג מגלם את בונד. התסריט עודכן על ידי ברוס פיירסטין, וניקול שרזינגר ביצעה גרסה מחודשת לשיר הנושא. המשחק פותח על ידי Eurocom ופורסם על ידי Activision עבור ה-Wii וה-Nintendo DS בנובמבר 2010.
בשנת 2011, המשחק הופץ מחדש עבור פלסטיישן 3 ו-Xbox 360 תחת השם "GoldenEye 007: Reloaded", אך גרסאות אלו נבדלו באופן משמעותי מהמשחק המקורי של Nintendo 64 מבחינת סביבות וכלי נשק.[112]
קישורים חיצוניים
"גולדן איי", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"גולדן איי", באתר נטפליקס
"גולדן איי", באתר AllMovie (באנגלית)
"גולדן איי", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"גולדן איי", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"גולדן איי", באתר Metacritic (באנגלית)- "גולדן איי", באתר אידיבי
- "גולדן איי", תסריט הסרט באתר Scripts.com (באנגלית)
"גולדן איי", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.