Loading AI tools
מין במשפחת הקרנפיים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרנף סומטרה (מכונה גם קרנף סומטרי, שם מדעי: Dicerorhinus sumatrensis) הוא מין במשפחת הקרנפיים. בדומה לשני מיני הקרנפים האפריקניים (רחב-שפה וצר-שפה), לקרנף סומטרה שתי קרניים, והגדולה שבהן היא הקרן האפית (מלשון אף). שכבת שיער חומה-אדמדמה מכסה את מרבית גופו.
 קרנף סומטרה | |
|---|---|
 | |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מפריטי פרסה |
| משפחה: | קרנפיים |
| סוג: | דיצרורינוס |
| מין: | קרנף סומטרה |
| שם מדעי | |
 Dicerorhinus sumatrensisולדהיים, 1814 | |
| תחום תפוצה | |
היסטורית
כיום | |
 | |
בעבר נפוצו הקרנפים הסומטריים ביערות הגשם, בביצות וביערות העננים בהודו, בבורמה, בתאילנד, באיים באינדונזיה. כיום מצב השימור של המין מוגדר "בסכנת הכחדה חמורה", משום שנותרו רק שש תת-אוכלוסיות עיקריות: ארבע מהן בסומטרה, אחת בבורנאו ואחת בחצי האי המלאי. קשה לאמוד את מספרם של הקרנפים הסומטריים, בשל נטייתם להתבודדות ועקב פיזורם הרב באזור מחייתם, אך האומדנים מעריכים כי חיים בעולם כ-300 פרטים בלבד. הירידה במספרם מיוחסת בעיקרה לציד שמטרתו השגת הקרניים שלהם, שערכן ברפואה העממית גבוה לאין ערוך - מחיר קילוגרם אחד של קרני קרנפים סומטריים עשוי להגיע ל-30,000 דולרים בשוק השחור[2]. הקרנפים הסומטריים סבלו גם מאובדן ניכר של בתי גידול עקב בירוא יערות שמשרת את תעשיית העץ והחקלאות.
הקרנף הסומטרי מבלה את מרבית זמנו לבדו, למעט תקופות של חיזור ושל גידול צאצאים. הוא הקרנף הקולני ביותר מכל הקרנפיים החיים כיום. המחקר על אודותיו מקיף יותר מהמחקר על אודות קרנף ג'אווה, שנוטה גם הוא להתבודד. הסיבה העיקרית לכך היא תוכנית שבמסגרתה הועברו 40 קרנפים לחיי שבי, במטרה לתרום לשימור המין. התוכנית נחלה כישלון חרוץ, אפילו לדעת יוזמיה: מרבית הקרנפים מתו ולא הומלט אף צאצא אחד במשך כ-20 שנה, ירידה חדה אף יותר מהנצפה בטבע.
הקרנף הסומטרי הוא מין יחיד בסוג דיצרורינוס (Dicerorhinus), שבמשפחת הקרנפיים. במשפחת הקרנפיים נמצאים זולתו ארבעה מינים: קרנף צר-שפה, קרנף רחב-שפה, קרנף הודי וקרנף ג'אווה. מקובל לסווג את המין קרנף סומטרי לשלושה תת-מינים:
אבותיהם הקדומים של הקרנפים התפצלו ממפריטי הפרסה בתחילת תקופת האאוקן. מהשוואת דנ"א מיטוכונדריאלי עלה כי אבותיהם של הקרנפים המודרניים התפצלו מאבותיהם הסוסיים לפני כ-50 מיליוני שנים[3][4]. חברי משפחת הקרנפיים הופיעו לראשונה בסוף האאוקן באירואסיה, והמינים המודרניים התפזרו בעולם החל בתקופת המיוקן[5].
הקרנף הסומטרי נחשב למין הקרוב ביותר לאבותיהם של הקרנפיים, מפני שהוא חולק תכונות רבות ביותר עם אבות המשפחה[2]. ראיות בדמות מאובנים מצביעות על כך שהקרנף הסומטרי התפצל מהסוגים האחרים במשפחה לפני 16–23 מיליוני שנים, ואולם תארוך מולקולרי קבע כי הפיצול אירע לפני כ-25.9 מיליוני שנים. מבחינה מורפולוגית, הקרנף הסומטרי דומה מאוד לקרנף הצמרירי, שהיה נפוץ באירואסיה בתקופת הפליסטוקן, אך מחקרים מורפולוגיים אחדים הטילו ספק בטענה זו[6]. מחקרים מולקולריים מאוחרים הצביעו גם הם על קרבה רבה בין המינים.
גובה כתפיו של קרנף סומטרי בוגר נע בין 120 ל-145 סנטימטרים, אורך גופו כ-250 סנטימטרים, ומשקלו בין 500 ל-800 קילוגרמים; ואולם נצפו פרטים גדולים יותר, שמשקלם הגיע אף לטון. בדומה לשני הקרנפים האפריקניים, לקרנף הסומטרי זוג קרניים. הגדולה מבין השתיים היא הקרן האפית, שאורכה 15–25 סנטימטרים, ותועד גם קרנף בעל קרן שאורכה 81 ס"מ[7]. הקרן השנייה נמצאת מאחורי הקרן האפית, והיא קטנה ממנה בהרבה: אורכה אינו עולה על עשרה סנטימטרים. צבע הקרניים אפור כהה או שחור. קרניהם של הזכרים גדולות מאלו של הנקבות, והבדל זה הוא הביטוי היחידי לדו-צורתיות בין הזוויגים אצל הקרנף הסומטרי. תוחלת חייו המשוערת בסביבתו הטבעית היא בין 30 ל-45 שנים. תוחלת החיים בשבי נמוכה יותר: הפרט המבוגר ביותר שתועד הוא נקבה שחיה 32 שנים ו-8 חודשים בגן החיות של לונדון, ומתה ב-1900[8].
שני קפלי עור עבים מקיפים את גוף הקרנף, מאחורי רגליו הקדמיות ולפני רגליו האחוריות. קפל עור קטן יותר נמצא סביב לצוואר. העור עצמו דק: עוביו נע בין 1 ל-1.6 סנטימטרים. קרנפים החיים בטבע אינם מפתחים שכבת שומן תת-עורית. כמו כל הקרנפים, ראייתו של הקרנף הסומטרי חלשה מאוד. הקרנף הסומטרי מהיר וזריז; הוא מסוגל לטפס על הרים ולעבור מדרונות תלולים או גדות נהר בקלות יחסית[9].
הקרנף הסומטרי חי ביערות גשם, בביצות וביערות עננים. הוא נפוץ באזורים הרריים הסמוכים למקורות מים, ובמיוחד בעמקים תלולים ועשירים בצמחייה. בעבר היו שטחי תפוצתו רציפים, והגיעו עד לבורמה, מזרח הודו ובנגלדש. לפי טענות לא מאומתות, קרנפים סומטריים חיו גם בקמבודיה, בלאוס ובווייטנאם. כיום כל הפרטים חיים בחצי האי המלאי, באי סומטרה ובסבה שבבורנאו. חוקרים אחדים מקווים כי אוכלוסיית הקרנפים שבבורמה תשרוד גם היא, אולם הסיכויים לכך נחשבים לקלושים. בשל מהומות על רקע פוליטי בבורמה לא הוערכה אוכלוסיית הקרנפים שם, ויש המשערים שהם נכחדו לחלוטין[10].
הקרנפים הסומטריים פזורים על פני אזור תפוצתם במידה גבוהה בהרבה מהקרנפים האסייתים האחרים, ולכן פעילי איכות הסביבה מתקשים להגן על המין ביעילות[10]. כיום ידוע על שישה אזורים בלבד שבהם אוכלוסיות לא קטנות: ארבעה פארקים לאומיים בסומטרה, פארק לאומי בחצי האי המלאי ושמורת טבע בסאבה שבבורנאו[11].
ניתוח גנטי של אוכלוסיות הקרנפים מלמד על שלוש תת-אוכלוסיות מובחנות[12]. התברר גם כי מצר מלאקה אינו מהווה מחסום עבור הקרנפים, שלא כהרי בוקיט בריסאן; לכן הקרנפים שבמזרח סומטרה ובחצי האי המלאי קרובים יותר אלו לאלו מאשר לקרנפים שמעבר להרים, כלומר במערב סומטרה. למעשה, השוני הגנטי בין הקרנפים במזרח סומטרה ובין אלה שבמלזיה כה קטן, עד כי נראה שהם התפצלו רק לאחר הפליסטוקן.
על פי רוב, הקרנפים הסומטריים הם בעלי חיים סוליטריים (חיים בגפם). יוצאות מכלל זה הן עתות הרבייה וגידול הצאצאים, בהן נפגשים הזכרים והנקבות. תחומי המחיה של הקרנף הסומטרי פרושים על שטחים רחבי ידיים: גודל הטריטוריות של הזכרים הוא כ-50 קילומטרים רבועים, ושל הנקבות - 10–15 קמ"ר[9]. בניגוד לזכרים, הטריטוריות של הנקבות אינן חופפות זו את זו בדרך כלל. הקרנפים מסמנים את הטריטוריה שלהם באמצעות שפשוף האדמה ברגליהם, כיפוף עצים צעירים ופיזור צואה. הם פעילים בעיקר בזמן האכילה, לרוב כשמזג האוויר נוח - בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות הערב. במהלך היום נוהגים הקרנפים לנוח ולהתפלש בבוץ על מנת להתקרר. בעונות הגשומות הם נעים לאזורים גבוהים יותר, ובחודשים הקרים הם חוזרים לאזורים נמוכים[9].
חלק ניכר מזמנו מבלה הקרנף בהתפלשות בבוץ. כשאין בוץ באזור, הקרנף ימצא שלוליות ויעמיקן בעזרת רגליו וקרנו. ההתפלשות בבוץ מסייעת לקרנף לשמור על טמפרטורת גופו ולהגן על עורו מטפילים חיצוניים ומחרקים. קרנפים שחיו בשבייה, ונמנעה מהם האפשרות להתפלש בבוץ, סבלו במהרה מבעיות עור, מהפרשות מוגלתיות, מבעיות עיניים, מציפורניים מודלקות ומנשירת שיער, עד שלבסוף מתו. באופן טיפוסי, הקרנף הסומטרי יתפלש בבוץ בשעות הצהריים במשך שעתיים עד שלוש לפני שיחל בחיפוש מזון. בשבייה לעומת זאת, הקרנפים יבלו בבוץ רק במשך 45 דקות בממוצע ביום.
בשל גודלו וחוזקו של הקרנף הסומטרי, לא ידוע על בעל חיים שנוהג לטרוף אותו, והאדם הוא אפוא אויבו העיקרי. טיגריסים וכלבי בר יכולים להרוג גורים, אך אלו האחרונים נוטים להישאר בסמוך לאמם, ותדירות הטריפות הללו אינה ידועה. אף על פי שתחום המחיה של הקרנפים הסומטריים חופף את זה של אוכלוסיות פילים וטפירים, נראה שהם אינם נוטים להתחרות זה בזה בהשגת מזון או אזורי מחיה.
 |
 |
 |
 |
| תזונתו של הקרנף הסומטרי מורכבת מצמחים רבים. | |
| קולותיו של הקרנף הסומטרי (קובצי wav)[13] | |
|---|---|
הקרנפים הסומטריים נוהגים לאכול לפני רדת החשיכה ובשעות הבוקר המוקדמות. תזונתם מורכבת מעצים צעירים, מעלים, מפירות ומנבטים[8]. קרנף טיפוסי צורך כ-50 קילוגרמים של מזון מדי יום. מניתוח הגללים נמצא כי הקרנף ניזון מלמעלה ממאה מינים של צמחים, והוא נוהג לגוון את מזונותיו באופן תדיר[14]. חביבים עליו במיוחד מיני צמחים ממשפחות החלבלוביים, הפואתיים והמלסטומטיים (Melastomataceae).
תזונתו של הקרנף הסומטרי עשירה בסיבים תזונתיים ומכילה רמה בינונית בלבד של חלבונים[15]. לתזונתו של הקרנף חשובים גם אתרי ליקוק מלח (אזורים שבהם בעלי חיים מלקקים מלח מן האדמה), כמו מעיינות חמים. נוסף על ההיבט התזונתי, לפעילות הליקוק גם היבט חברתי - הזכרים מבקרים באזורים אלו על מנת לאתר נקבות בתקופת הייחום. לא כל הזכרים נוהגים לבקר באתרי ליקוק מלח, וחלקם מקבל את תצרוכת המלחים שלו מצמחים עשירים במינרלים[16].
הקרנף הסומטרי הוא הקולני שבמיני הקרנפים החיים[13]. תצפיות על קרנפים שנערכו בגני חיות גילו כי הם משמיעים קולות באופן קבוע, וידוע כי הם נוהגים באופן דומה גם בסביבתם הטבעית[7]. ברפרטואר הקולות של הקרנף נמצאים שלושה קולות מובחנים, המכונים "eeps", "whales" ו-"whistle-blows". קריאת ה-eep היא קריאה קצרה שאורכת כשנייה, והיא השכיחה ביותר. אחריה נמצאת קריאת ה-whale, ששמה ניתן לה בשל דמיונה לקולות שמשמיעים לווייתנים גדולי-סנפיר. זוהי הקריאה המלודית ביותר מן השלוש, והיא אורכת בין ארבע לשבע שניות. קריאת ה-whistle-blow החזקה מורכבת משריקה שאורכת שתי שניות, ומיד אחרי כן נשיפת אוויר חזקה. מטרת השמעת הקולות אינה ידועה לאשורה, אך משערים שהם נועדו להזהיר מפני סכנה, לשדר מוכנות מינית ועוד.
נקבות הקרנף הסומטרי מגיעות לבגרות מינית בגיל 6–7 שנים, והזכרים מגיעים לבגרות מינית רק בגיל 10. ההיריון אורך בין 15 ל-16 חודשים. הגור, שמשקלו בהמלטה הוא בדרך-כלל 40–60 קילוגרמים, יונק מאמו במשך 15 חודשים, וחי לצדה בשנות חייו הראשונות. בסביבה הטבעית, המרווח בין המלטה להמלטה נע בין ארבע לחמש שנים. הטיפול ההורי על מגוון היבטיו טרם נחקר באופן מסודר[9].
הרגלי הרבייה של הקרנף הסומטרי נחקרו רבות בשבייה. היחסים המיניים מתחילים בתקופת חיזור המאופיינת בעלייה בכמות הקולות שמשמיע הקרנף, בזקיפת הזנב, בהפרשת שתן מוגברת ובמגע פיזי תדיר יותר. הן הזכרים והן הנקבות משתמשים באפם כדי לשפשף את ראשו ואיברי מינו של בן המין השני. נוהגי החיזור דומים לאלו של הקרנף צר-השפה. לעיתים קרובות זכרים צעירים מגלים התנהגות אגרסיבית למדי כלפי הנקבות, ולפעמים הם אף פוצעים או הורגים אותן במהלך החיזור. בסביבה הטבעית נקבות יכולות לברוח מזכרים אגרסיביים, אך בתחומה המוגבל של סביבת השבי אין הן יכולות להימלט, וזהו אחד הגורמים לשיעור ההצלחה הנמוך של גרעיני רבייה של המין[17].
תקופת הייחום עצמה נמשכת כ-24 שעות, ומתצפיות נראה כי מחזור הייחום הוא בן 21 עד 25 ימים. קרנפים בגן החיות של סינסינטי נצפו מזדווגים במשך 30–50 דקות, בדומה למשך ההזדווגות אצל קרנפים אחרים. הריונות רבים בגן החיות הסתיימו בכישלון; בחינת הסיבות לכישלון ההריונות בגן החיות העלתה כי הביוץ של נקבת הקרנף הסומטרי מזורז על ידי הזדווגות, וכי רמות הפרוגסטרון משתנות באופן בלתי צפוי[18]. ריבוי הקרנף בגן החיות נחל הצלחה לראשונה ב-2001, כאשר החדירו לגופה של קרנפה הרה פרוגסטין[19].
בעבר נפוצו קרנפים סומטריים רבים ברחבי דרום-מזרח אסיה, אולם כיום מספרם מוערך בכ-300 בלבד. הגם שהם אינם נדירים כקרנפי ג'אווה, הם ניצבים בפני בעיות כבדות משקל: הם ניצודים בכמויות בלתי מבוטלות באופן בלתי חוקי; אובדן בתי הגידול שלהם מפעיל עליהם לחץ; והאוכלוסיות שלהם קטנות ומרוחקות זו מזו. יתר על כן, בעוד מספרם של קרנפי ג'אווה יציב ככל הנראה, מספר הקרנפים הסומטריים נמצא בירידה. מצב השימור של המין מוגדר "בסכנת הכחדה חמורה", בעיקר בשל הציד ואובדן סביבות המחיה. כיום חלק ניכר מאזור התפוצה של המין כולל אזורים הרריים ובלתי-נגישים באינדונזיה[20][21].
ציד הקרנפים הסומטריים מניב רווחים נאים לסוחרי הקרניים - מחיר קרנו של קרנף סומטרי עשוי להגיע עד ל-30 אלף דולרים לקילוגרם[2]. ציידים אירופים מעולם לא צדו את הקרנפים באינטנסיביות. הקרנפים חמקמקים וקשה לצפות בהם, ולכן שיטת הציד המועדפת על הסוחרים היא באמצעות מלכודת מוכנה הממתינה לקרנף (למשל, בורות המכוסים באדמה כדי להסוותם, אליהם נופלים הקרנפים). בשנות ה-70 של המאה ה-20 תועד שימוש באיברי גופם של הקרנפים בקרב המקומיים בסומטרה. למשל, השתמשו בקרני הקרנפים כקמעות בשל האמונה כי הקרניים מציעות לבעליהן הגנה כלשהי מרעלים. בשר קרנף מיובש שימש כתרופה נגד שלשולים, צרעת ושחפת. "שמן-קרנפים", שהוא שמן קוקוסים שהושרתה בו גולגולת של קרנף במשך שבועות מספר, שימש לטיפול במחלות עור. בעבר הייתה קיימת סברה שהרפואה הסינית עושה שימוש נרחב בקרני הקרנפים להכנת תרופה לעירור החשק המיני, אולם התברר שאין בכך אמת[2].
סכנה נוספת נשקפת לקרנף הסומטרי מבירוא יערות הגשם באינדונזיה ובמלזיה, שנעשה גם באופן בלתי חוקי בשל העובדה שהעצים ביערות הם עצים קשים ולכן יקרים ומבוקשים. עצים נדירים, כמו עצי איפיל (Intsia bijuga) ועצי הגוטה פרצ'ה (Palaquium), הם יקרי ערך בשווקים בינלאומיים, ומחירם עשוי להאמיר עד 1,800 דולרים למטר מעוקב. רעידת האדמה שהתרחשה באוקיינוס ההודי בשנת 2004 שימשה צידוק להגברת כריתת העצים, אף שהם מיוצאים ברובם לשווקים חיצוניים ואינם נמצאים בשימוש נרחב בבנייה. כך, מספר ההיתרים לכריתת עצים גדל באורח ניכר לאחר רעידת האדמה והצונאמי[11], ועל כן בתי הגידול של הקרנפים הסומטריים מוסיפים להצטמצם.
אף שהם נדירים, הקרנפים הסומטריים הוצגו מדי פעם בגני חיות במשך למעלה ממאה שנים. גן החיות של לונדון רכש שני קרנפים סומטריים ב-1872. אחד הפרטים, נקבה ושמה "Begum", נלכדה ב-1868 וחייתה בשבי עד מותה בשנת 1900. זהו זמן החיים הארוך ביותר שנצפה אצל קרנף סומטרי בשבי. לפני היכחדותו של תת-המין D. s. lasiotis נמצאו לפחות שבעה פרטים בגני חיות ובקרקסים. עם זאת, הקרנפים הסומטריים לא התרגלו לסביבות החיים החדשות והלא-טבעיות שלהם. רק קרנף סומטרי אחד נולד בשבי בגן החיות של כלכותה ב-1889, ואף קרנף אחד לא נולד בשבי בכל המאה ה-20.
למרות אחוזי ההצלחה האפסיים של הרבייתו בשבי, בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 נעשו כמה ניסיונות להרבות קרנפים סומטריים בתנאי שבי. במסגרת אחת התוכניות הללו הועברו בין 1984 ל-1986 כ-40 קרנפים סומטריים מבית גידולם הטבעי לגני חיות ולשמורות טבע בכל רחבי העולם. המחקר הרב שהושקע לא הצליח להביא לשיפור באחוזי הרבייה, ואף קרנף לא נולד עד סוף שנות התשעים. רוב המומחים הסכימו כי התוכנית נחלה כישלון. ב-1997 הכריזה קבוצת מומחים של איגוד השימור העולמי (IUCN) כי התוכנית נכשלה, אף ששמרה על אחוזי תמותה סבירים[10]. ב-2004 התפרצה מחלה במרכז לשימור קרנפים סומטריים במלזיה, ולאחריה נותרו רק שמונה קרנפים סומטריים בשבי[21].
בספטמבר 2001 המליטה נקבת קרנף סומטרי זכר בריא בגן החיות של סינסינטי, לאחר שהוענקו לה טיפולים הורמונליים מיוחדים. זו הייתה הלידה המוצלחת הראשונה זה 112 שנים של קרנף סומטרי בשבי. בהמשך נולדו עוד שני קרנפים, ב-2004 וב-2007. על אף ההצלחות הללו, תוכניות ההרביה בשבי של הקרנפים עודן נתונות במחלוקת. תומכיהן טוענים כי לגני החיות חשיבות מכרעת במאמצי השימור של המין: בגני החיות אפשר ללמוד את הרגלי הרבייה של הקרנפים, וכן להעלות את המודעות הציבורית ולסייע בגיוס כספים עבור מאמצי השימור בסומטרה. מתנגדיהן של התוכניות, לעומת זאת, טוענים כי חסרונותיהן רבים וגדולים: התוכניות יקרות מאוד; העברת הקרנפים מסביבת מחייתם הטבעית משנה את תפקידם האקולוגי; ולבסוף אוכלוסיות שבי אינן מסוגלות להתחרות בשיעורי ההתאוששות שמגלות אוכלוסיות החיות בסביבתן הטבעית והנתונות להגנה טובה[22].
מלבד הפרטים המעטים שהוחזקו בשבי ואלו שתמונותיהם הופיעו בספרים, הקרנפים הסומטריים נותרו לא מוכרים, ועמדו בצלם של הקרנפים האחרים הידועים יותר, כמו הקרנף ההודי, הקרנף רחב-השפה והקרנף צר-השפה. עם זאת, לאחרונה תועד הקרנף בסביבתו הטבעית בכמה קטעי וידאו. תיעוד נרחב יחסית של הקרנף בוצע על ידי חברת "Asia Gerographic" בסרט שנקרא "The Littlest Rhino" ("הקרנף הקטן ביותר"). הקרנף הסומטרי מופיע גם בסרט הדוקומנטרי "The Forgotten Rhino" ("הקרנף הנשכח") מ-2001, שהתמקד בעיקר בקרנף ההודי ובקרנף ג'אווה.
תמונות של הקרנף הסומטרי צולמו לראשונה על ידי פעילי שימור סביבה באפריל 2006, כאשר מצלמות שלהם תיעדו פרט בוגר ובריא בתוך ג'ונגל בסאבה[23]. בנוסף, הקרן העולמית לשימור חיות הבר צילמה סרטון בשעות החשכה, בו נראה הקרנף בזמן אכילה, תוך שהוא מרחרח את ציוד ההסרטה. הקרן לשימור חיות הבר עשתה שימוש בסרטון כדי לשכנע את הממשלות המקומיות להפוך את האזור לבטוח עבור הקרנף[24].
במאה ה-19 תיעדו חוקרי טבע כמה אגדות עממיות העוסקות בקרנף הסומטרי. בבורמה רווחה בעבר האמונה כי הקרנף הסומטרי נוהג לאכול אש. בסיפורים דובר על קרנף אוכל-אש שעקב אחר עשן עד שהגיע למדורות שהודלקו בידי בני אדם, ואז נהג לתקוף את המחנה שלהם. לפי אמונה בורמזית אחרת, הזמן הטוב ביותר לצוד קרנף סומטרי הוא בחודש יולי, שכן אז הקרנפים הסומטריים נוהגים להתאסף לאורו של הירח המלא. במלזיה סופר כי קרנו של הקרנף חלולה, ולכן ניתן להשתמש בה כמעין צינור לנשימת אוויר ולהתזת מים. במלזיה ובסומטרה האמינו המקומיים כי הקרנף נוהג להשיר את קרנו מדי שנה ולקבור אותה באדמה. בבורניאו סופר כי לקרנף יש מנהג מוזר: אחרי שהוא עושה את צרכיו בנחל, הוא אוכל את הדגים ש"שותקו" מהשתן או מהצואה[7].
הקרנף הסומטרי הראשון המתועד נורה במרחק 16 קילומטרים מהעיר בנגקולו (הסמוכה לחוף המערבי של סומטרה) ב-1793. איורים של בעל החיים ותיאור כתוב שלו נשלחו לחוקר הטבע ג'וזף באנקס, שבאותם ימים שימש נשיאה של החברה המלכותית של לונדון. עם זאת, רק ב-1814 זכה הקרנף הסומטרי לקבל שם מדעי מידי יוהאן פישר פון ולדהיים, מדען גרמני ומנהלו של מוזיאון הטבע במוסקבה[25].
השם המדעי "Dicerorhinus sumatrensis" נגזר מהמונחים היווניים "di", שמשמעותו "שניים", "cero" או "ceras" (κερας) שמשמעותם "קרן", ו-"rhinos" (ρινος) שמשמעותו "אף"[26]. השם הספציפי של המין, "Sumatrensis", נגזר משמו של האי סומטרה, האי האינדונזי שקרנפים אלו התגלו בו לראשונה. בתחילה סיווג קרולוס ליניאוס את כל מיני הקרנפים תחת אותו סוג (Rhinoceros), לכן שמו המדעי של הקרנף באותה עת היה Rhinoceros sumatrensis. ג'ושוע ברוקס הפריד את הקרנף הסומטרי בעל שתי הקרניים מהקרנפים בעלי קרן אחת, לכן ב-1828 נתן לסוג את השם Didermocerus. קונסטנטין וילהלם למברט גלוגר הציע את השם Dicerorhinus ב-1841, ומאוחר יותר אף הוצע השם Ceratorhinus. על פי רוב השם המוקדם ביותר הוא המשמש כשמו של המין, אך החלטה מ-1977 של הנציבות הבינלאומית למינוחים זואולוגיים קבעה כי שמו יהיה דווקא Dicerorhinus[27].
קרנף סומטרה בארכיון הסרטונים של AP Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
