קרנף ג'אווה

קרנף ג'אווה או קרנף יערי (שם מדעי: Rhinoceros sondaicus) הוא בן למשפחת הקרנפיים, אחד מחמישה מיני קרנפים החיים בימינו והנדיר ביותר. הוא חולק את הסוג קרנף אסייתי יחד עם הקרנף ההודי. עור גופו מזכיר בצורתו ובקפליו שריון מגן. הוא קטן מהקרנף ההודי - אורך גופו 3.1–3.2 מטרים וגובהו בין 1.4 ל-1.7 מטרים, ובממדים אלו הוא מזכיר דווקא את הקרנף צר-השפה. אורך קרנו 20 סנטימטרים לכל היותר, ובכך היא הקטנה ביותר מבין קרנות הקרנפים כולם.

קרנף ג'אווה
מצב שימור
מצב שימור: סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה חמורה (CR) [1]
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מפריטי פרסה
משפחה:	קרנפיים
סוג:	קרנף אסייתי
מין:	קרנף ג'אווה
שם מדעי
Rhinoceros sondaicus ‏דֶמָרֶה, 1822[2]
תחום תפוצה

בעבר היה קרנף ג'אווה הנפוץ מבין הקרנפים האסייתים: תפוצתו השתרעה מאיי אינדונזיה, דרך דרום-מזרח אסיה וכלה בהודו ובסין. עם זאת, בימינו נמצא הקרנף בסכנת הכחדה חמורה, ולאדם ידוע רק על שתי קבוצות אוכלוסייה החיות בסביבתן הטבעית. עובדה זו מציבה אותו בשורה אחת עם היונקים הגדולים הנדירים ביותר על פני כדור הארץ^[3]. אוכלוסייה של כ-40 עד 50 פרטים חיה בפארק הלאומי אוג'ונג קולון באי ג'אווה שבאינדונזיה; אוכלוסייה נוספת, שנאמדה בכשמונה פרטים ב-2007, חיה בפארק הלאומי קאט טיין שבווייטנאם. באוקטובר 2011 דווח על ידי הקרן העולמית לשימור חיות הבר (WWF) כי נכחד האחרון שבקרנפי ג'אווה שחיו בווייטנאם. הירידה במספר קרנפי ג'אווה מיוחסת בעיקרה לציד בלתי חוקי^[4], שמתמקד בקרניו של הקרנף: הקרניים הן יקרות ערך ברפואה הסינית, ומחירן בשוק השחור עשוי להאמיר עד ל-30,000 דולרים לקילוגרם^[3]. תרומה נוספת להידלדלות האוכלוסיות הגיעה מצדם של בתי הגידול המצטמצמים, במיוחד בשל מלחמות דוגמת מלחמת וייטנאם^[5]. גם הקרנפים הנותרים שחיים באזורים המוגנים הללו, ניצבים בפני איומים משמעותיים: הציד מאיים עליהם גם בסביבות המוגנות לכאורה; הם חשופים למחלות; ומספרם הקטן מביא לירידה במגוון הגנטי ולזיווגי שארים. מעריכים כי נכון ל-2011 חיו פחות מ-50 קרנפים מסוג זה בטבע.

קרנפי ג'אווה עשויים להגיע לגיל 30–45 שנים בטבע. בעבר הם חיו ביערות גשם נמוכים, באדמות מרעה ובמישורי הצפה רחבי ידיים. במרבית זמנם הם סוליטריים (מתבודדים), למעט עתות חיזור וגידול צאצאים. עם זאת, לעיתים הקרנפים מתקהלים בסמוך לאתרי התפלשות בבוץ או ליקוק מלח. האדם הוא הטורף היחיד של הקרנף בתחום תפוצתו. הקרנפים נוהגים להתרחק מהאדם, אך לא יהססו לתקוף אם יחושו מאוימים. מדענים וסביבתנים נזהרים מהתערבות בחייו של הקרנף בשל נדירותו והסכנה הנשקפת למין בשל כך; לכן, הם מסתמכים בעיקר על מצלמות המוצבות בשטחי מחייתו ועל ניתוח דגימות מגללי צואתו. סיבות אלו הביאו לכך שקרנפי ג'אווה נחקרו פחות מכל קרנף אחר.

מיון ואבולוציה; אטימולוגיה

המחקרים הראשונים אודות קרנפי ג'אווה בוצעו ב-1787 על ידי סביבתנים לא-מקומיים, כששני קרנפים נורו על האי. גולגולותיהם נשלחו לסביבתן ההולנדי הידוע פטרוס קמפר. קמפר נפטר ב-1789 בטרם הספיק לפרסם את גילויו כי מדובר במין שונה מאלו שהיו ידועים עד אז. קרנף ג'אווה נוסף נורה בסומטרה, וגופתו נשלחה לז'ורז' קיווייה, מדען צרפתי נודע. קיווייה הכיר בבעל החיים כמין נפרד ב-1822, ובאותה שנה העניק לו אנסלם גאֵטן דֶמָרֶה את השם המדעי "Rhinoceros sondaicus". בכך הוא המין האחרון שזוהה במשפחת הקרנפיים^[6].

שמו המדעי מורכב משתי מלים: "Rhinoceros" ו-"sondaicus". המילה "Rhinoceros" נגזרת מיוונית: "rhino" פירושו "אף" ו-"ceros" פירושו "קרן". המילה "sondaicus" נגזרת מהמילה "sunda" (סונדה), שהוא האזור הביוגאוגרפי המכיל את איי סומטרה, ג'אווה, בורנאו וסביבתם.

המין קרנף ג'אווה מחולק לשלושה תת-מינים מובחנים, כאשר שניים מהם כנראה נכחדו:

• Rhinoceros sondaicus sondaicus, או "'קרנף ג'אווה אינדונזי", הוא תת-מין שבעבר חי בג'אווה ובסומטרה. בימינו מונה האוכלוסייה כ-40–50 פרטים החיים בפארק הלאומי אוג'ונג קולון שבקצהו המערבי של האי ג'אווה.
• Rhinoceros sondaicus annamiticus, או "קרנף ג'אווה וייטנאמי" - הוא תת-מין שבעבר חי ברחבי וייטנאם, קמבודיה, לאוס ואף בתאילנד ובמלזיה. עד לאוקטובר 2011 הייתה קבוצה שנאמדה בפחות מ-12 פרטים. הקרנף הווייטנאמי האחרון נהרג ב-25 באוקטובר 2011 על ידי ציידים לא חוקיים שחיו ביערות הנמוכים שבפארק הלאומי קאט טיין שבווייטנאם. מניתוח ממצאים גנטיים, עולה כי האב הקדמון המאוחר ביותר של שני תת-המינים חי לפני 300,000 עד שני מיליוני שנים לערך^[7][8].
• Rhinoceros sondaicus inermis, או "קרנף ג'אווה הודי", הוא תת-מין שתפוצתו השתרעה מבנגל ועד לבורמה. משערים כי הוא נכחד בעשור הראשון של המאה ה-20. מאפיינו הבולט של תת-מין זה היה קרניים קטנות מאוד אצל הזכרים והיעדרן המוחלט אצל הנקבות. המצב הפוליטי בבורמה מנע את קיומן של הערכות מסודרות של מצב המין במדינה, אולם הסיכויים לשרידתו של המין נמוכים מאוד^[9][10][11].

תיאור

קרנפי ג'אווה קטנים יותר מבני דודם הקרנפים ההודים, ודומים בגודלם לקרנפים צרי-השפה. אורך גופם (כולל הראש) עשוי להגיע ל-3.2 מטרים, וגובהם בין 1.4 ל-1.7 מטר. משקל הבוגרים מוערך בין 900 ל-2,300 קילוגרמים, אף שלא נעשו מדידות מסודרות של המין בשל נדירותו^[3]. דו-הצורתיות הזוויגית אינה משמעותית, אם כי הנקבות מעט גדולות יותר. הקרנפים בווייטנאם קטנים במידה ניכרת מאחיהם באי ג'אווה, לפי מחקרים שהסתמכו על צילומי הקרנפים ועל טביעות הרגליים שלהם^[12].

בדומה לקרנפים ההודים, לקרנפי ג'אווה קרן אחת בלבד (לקרנפים האפריקניים ולקרנף סומטרה שתי קרניים). קרנו היא הקטנה ביותר מבין אלו של הקרנפים החיים, ואורכה בדרך-כלל אינו עולה על 20 סנטימטרים. הקרנף אינו משתמש בקרנו בזמן מאבקים עם קרנפים האחרים, ובמקום זאת הוא משתמש בה על מנת להעמיק שלוליות, למשוך צמחים מטה על מנת לאוכלם ולפלס את דרכו בין צמחייה עבותה. שיניו החותכות ארוכות וחדות, והן משמשות אותו בזמן מאבק. מאחורי השיניים החותכות נמצאות שתי שורות של שיניים טוחנות המשמשות ללעיסת צמחים קשים. בדומה לקרנפים אחרים, חושי הריח והשמיעה שלו חדים, אולם ראייתו חלשה מאוד. תוחלת חייו עומדת על 30–45 שנים^[12].

עורו של הקרנף חסר שיער ומכוסה כתמים, וצבעו אפור או אפור-חום. קפלי עור בולטים נמצאים באזור הכתף, הגב והישבן. הקפלים הללו משווים לעור הקרנף מראה של שריון מגן. בשל הסיכונים שבהתערבות בחייו של מין כה נדיר, דרך הלמידה העיקרית את מאפייניו של הקרנף היא דרך דגימות הצואה שהוא מותיר ומצלמות המפוזרות בתחומי המחייה שלו. רק לעיתים רחוקות הם נראים או נמדדים ישירות^[13].

תפוצה ובתי גידול

הפארק הלאומי אוג'ונג קולון בג'אווה הוא ביתם של מרבית קרנפי ג'אווה הנותרים

האוכלוסייה העולמית של קרנפי ג'אווה מונה לכל היותר מאה פרטים בטבע, אפילו לפי הערכות אופטימיות. הם נחשבים לנדירים ביותר מבין היונקים הגדולים, אף שאחדים טוענים כי קרנפי סומטרה נמצאים בסיכון רב יותר בשל העובדה שההגנה על תחום מחייתם חלשה יותר. בימינו חיים קרנפי ג'אווה באזור אחד בלבד: הפארק הלאומי אוג'ונג קולון שבקצה המערבי של האי ג'אווה^[7][14]. נכון ליוני 2024, ככל הידוע חיים באי 82 קרנפי ג'אווה בלבד^[4].

בעבר, תפוצתם של קרנפי ג'אווה השתרעה מאסאם ובנגל (שם היא חפפה את תפוצתם של קרנף סומטרה והקרנף ההודי), מזרחה דרך מיאנמר, תאילנד, קמבודיה, לאוס, וייטנאם ודרומה לכיוון חצי האי המלאי, איי ג'אווה וסומטרה, וייתכן שאף בורנאו^[15]. הקרנפים חיים ביערות גשם צפופים, בינות עשבים גבוהים, קנים וסוף, לרוב בסמוך לנהרות, למישורי הצפה או אזורים עם שלוליות בוץ רבות. תת-המין הווייטנאמי חי באזורים גבוהים יחסית לתת-המין השני, כנראה בשל הגעת האדם וציד בלתי חוקי^[9].

תחומי מחייתם של קרנפי ג'אווה נמצאים בתהליך הצטמצמות מזה אלפי שנים. בסביבות שנת 1000 לפנה"ס הגיעו הקרנפים עד לתוככי סין, אולם גבולה הצפוני של תפוצתם החל לנוע דרומה בקצב ממוצע של 500 מטרים בשנה, בעיקר בשל הרחבת תחומי המחייה של בני האדם באזור^[16]. הם נכחדו מהודו בעשור הראשון של המאה ה-20^[11]. בחצי האי המלאי הוא ניצוד ללא הבחנה עד שנכחד ב-1932^[17]. ציידים מקומיים וחוטבי עצים בקמבודיה טוענים כי הבחינו בקרנפי ג'אווה בהרי קרדאמום, אולם סקרים שנערכו באזור לא מצאו עדות לקיומם^[18].

התנהגות

קרנף ג'אווה הוא בעל חיים סוליטרי, למעט עתות הרבייה והטיפול בצאצאים. לעיתים, קבוצות קטנות של קרנפים תתאספנה בסמוך לאתרי ליקוק מלח או שלוליות בוץ. התפלשות בבוץ היא התנהגות נפוצה אצל כלל מיני הקרנפים: היא מסייעת להם בקירור גופם, במניעת מחלות ובמניעת חדירה של טפילים לגוף. קרנפי ג'אווה מעדיפים להשתמש בשלוליות בוץ טבעיות או כאלו שחפרו בעלי חיים אחרים, ולא לחפור את השלוליות בעצמם. פעולת ליקוק המלח חשובה גם היא לקרנפים, שכן באמצעותה הם משיגים תצרוכת חשובה של חומרים מזינים.

שטחן של טריטוריות המחייה של הזכרים נע בין 12 ל-20 קילומטרים רבועים; הטריטוריות של הנקבות קטנות יותר, ושטחן בין 3 ל-14 קמ"ר בלבד. הטריטוריות של הזכרים חופפות זו את זו במידה מועטה מזו של הנקבות. לא ידוע אם הקרנפים נלחמים זה בזה בשל תחרות על שטחי מחיה^[19]. הזכרים מסמנים את הטריטוריה שלהם באמצעות ערימות גללים ושתן. כן נראה כי הקרנף מתקשר עם בעלי חיים אחרים באמצעות שפשוף האדמה בכפות רגליו ובאמצעות כיפוף עצים צעירים.

קרנפי ג'אווה שקטים באופן ניכר מהקרנפים הסומטרים, לכן קיימות רק הקלטות מעטות של הקולות שהם משמיעים. לקרנפים הבוגרים אין טורפים זולת האדם. הקרנפים, ובמיוחד אלו החיים בווייטנאם, ביישנים ונסוגים לתוך היער כל אימת שיתקרב אליהם אדם. זוהי תכונה חשובה התורמת להישרדותו, אך היא מקשה על חקירת מאפייניו והתנהגותו של הקרנף^[5]. עם זאת, הקרנף לא יהסס לתקוף באגרסיביות אדם שיתקרב אליו יתר על המידה. תקיפה שכזו עלולה לכלול דקירה עם השיניים החותכות של הלסת התחתונה ודחיפה חזקה בעזרת הראש^[19]. אם כן, באופן יחסי התנהגותו אנטי-חברתית, וייתכן כי זוהי אדפטציה ללחצים המופעלים על המין ואוכלוסייתו; ראיות מן העבר מצביעות כי בעבר היו קרנפי ג'אווה ידידותיים יותר, בדומה למיני קרנפים אחרים^[7].

תזונה ורבייה

קרנפי ג'אווה הם בעלי חיים צמחוניים, ונוהגים לאכול מגוון רב של צמחים. חלקי הצמחים המועדפים עליהם הם נבטים, ענפים קטנים, עלים צעירים ופירות שנשרו. הם ניזונים בעיקר מצמחים שגדלים באזורים שטופי שמש כמו קרחות יער ואדמות ללא עצים גבוהים. מבחינת התזונה, קרנפים אלו הם הסתגלנים ביותר מבין הקרנפים החיים. לפי הערכות, הקרנף מכניס לגופו כ-50 קילוגרמים של צמחים מדי יום. בדומה לקרנף הסומטרי, הוא צריך לשלב מקורות מלח בתזונתו. מספר קרנפים נצפו שותים מים מלוחים, כנראה מכיוון שאין באזור מחייתם אתרי ליקוק מלח^[12].

הרגליהם המיניים של קרנפי ג'אווה לא ידועים לאשורם מכיוון שעל-פי רוב החוקרים שומרים על מרחק רב מהקרנפים, וכן בשל העובדה שלא מוחזקים קרנפי ג'אווה בגני חיות. הנקבות מגיעות לבגרות מינית בגיל שלוש עד ארבע שנים, בעוד שהזכרים מגיעים אליה בגיל שש. משך ההיריון נע בין 16 ל-19 חודשים, לאחריהם הגור ניזון מחלב אימו במשך כשנתיים. המרווח בין הלידות הוא ארבע עד חמש שנים. נהגי הרבייה של ארבעת מיני הקרנפים האחרים הם דומים מאוד, לכן משערים כי נהגיהם של קרנפי ג'אווה דומים אף הם^[20].

שימור

ציור מ-1861 המתאר ציד קרנפי ג'אווה

הסיבה המרכזית להידלדלות הקריטית של אוכלוסיות קרנפי ג'אווה הייתה ציד בלתי-חוקי שנועד להשגת קרניהם היקרות. קרניהם נסחרו בסין במשך למעלה מ-2,000 שנים, שכן הרפואה הסינית מייחסת להן סגולות מרפאות. עורם של הקרנפים שימש כחומר גלם להכנת שריונות לחיילים הסיניים, וכן מספר שבטים מקומיים בווייטנאם השתמשו בו כאחד הרכיבים בנוגדן לארס של נחשים^[21]. קושי נוסף התעורר בהגברת המודעות בקרב המקומיים העניים, שהעדיפו למכור את החיה "חסרת התועלת" עבור סכום גדול של כסף^[16]. כאשר אמנת וושינגטון לחיות מוגנות (CITES) נכנסה לראשונה לתוקף ב-1975, קרנפי ג'אווה הוכנסו תחת הנספח הראשון, כלומר, נאסר הסחר בכל איבר מגופו של קרנף ג'אווה או במוצר שיוצר מאיבריו^[22]. מבדיקות שנערכו בשוק השחור עולה כי מחירו של קילוגרם אחד של קרני קרנפים אסייתיים (קרנף ג'אווה, קרנף סומטרה וקרנף הודי) עשוי להגיע עד 30,000 דולרים, פי שלושה מערכן של קרני קרנפים אפריקאיים (קרנף צר שפה וקרנף רחב שפה)^[3].

סיבה נוספת שהביאה להצטמצמות אוכלוסיות הקרנפים הייתה אובדן בתי גידול טבעיים, שהוסבו לאזורים חקלאיים. עם זאת, גורם זה אינו משמעותי בימינו מכיוון שהקרנפים כה מעטים וחיים רק בשני אזורים המוגנים על-פי תחיקה לאומית. על אף מאמצי השימור הרבים, הסיכויים להישרדותו של המין נראים נמוכים מאי-פעם: מספרם קטן מאוד, והעובדה שתחום תפוצתם מצומצם מאוד טומנת בחובה סכנות נוספות, שנובעות מאי-היכולת של האוכלוסייה לספוג "מכות" נוספות (כגון מחלות). חוקרים מעריכים כי כדי לשמור על המגוון הגנטי של המין יש צורך באוכלוסייה של כ-100 קרנפים^[14]. על פי הערכות לא נותרו למין יותר מעשורים בודדים לפני הכחדתו.

אזורי המחיה

חצי האי אוג'ונג קולון נחרב עם התפרצותו של הר הגעש קרקטואה ב-1883. קרנפי ג'אווה התיישבו מחדש באזור לאחר ההתפרצות, אולם בני האדם לא חזרו למקום במספרים גדולים, ובכך הפך המקום לאזור בטוח לקרנפים^[14]. ב-1931, כשהמין עמד על סף הכחדה בסומטרה, הכריזה ממשלת אינדונזיה על המין כמין מוגן, והוא נחשב ככזה עד ימינו^[9]. בסקר שנערך ב-1967 נאמד מספר הקרנפים באזור אוג'ונג קולון בכ-25 פרטים בלבד. עד שנת 1980 הוכפל מספר הקרנפים, ומאז נשאר יציב. באזור אוג'ונג קולון אין לקרנפים טורפים טבעיים; למרות זאת, הם נאלצים להתחרות מול בהמות אחרות על המשאבים שממילא אינם מצויים בשפע. תחרות זו היא כנראה הסיבה לכך שמספר הקרנפים בחצי האי נמוך מכושר הנשיאה של המקום^[23].

בפארק הלאומי "קאט טיין" שבווייטנאם מצויים הקרנפים הנותרים מתת-המין R.s. annamiticus. בעבר היו הקרנפים נפוצים באזור דרום-מזרח אסיה. במלחמת וייטנאם נעשה שימוש בטקטיקות שונות, שזרעו הרס רב במערכות האקולוגיות בהן חיו הקרנפים: השימוש בנפלם, השרה מלאכותית של עלים (אייג'נט אורנג'), הפצצות אוויריות ושימוש במוקשים - כולם פגעו בקרנפים, אם באופן ישיר ואם באופן עקיף. כמו כן, כל האזור הוצף בכלי נשק זולים, והמקומיים החלו לצוד את הקרנפים באמצעות כלי נשק במקום במלכודות שיעילותן נמוכה יותר. בתחילת שנות ה-90 נמצאו עקבות של למעלה מ-15 קרנפים, אולם החוקרים חוששים כי מספרם ירד, וכעת אחדים מעריכים כי האוכלוסייה מונה שלושה עד שמונה קרנפים ממין נקבה, ואף לא זכר אחד^[24][14].

בשבי

בתחילת המאה ה-19 הוצגו לפחות ארבעה קרנפים בגני חיות באדלייד, בכלכותה ובלונדון. מספר הקרנפים שהוחזקו בשבי ושתועדו הוא לפחות 22, וייתכן כי המספר גדול יותר שכן בעבר היה בלבול בין קרנף ג'אווה לקרנף ההודי^[25]. קרנפי ג'אווה מעולם לא הסתדרו היטב בחיי השבי: הקרנף המבוגר ביותר שחי בשבי הגיע לגיל 20, כמחצית מגילם של קרנפים החיים בטבע. קרנף ג'אווה האחרון שחי בשבי מת בגן החיות באדלייד שבאוסטרליה בשנת 1907. התוכניות להקמת גרעיני רבייה של קרנפים סומטרים בשנות ה-80 וה-90 נכשלו, ולכן לא סביר כי יהיו ניסיונות להקים גרעיני רבייה דומים עבור קרנפי ג'אווה^[3].

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קרנף ג'אווה
טקסונומיה בוויקימינים: Rhinoceros sondaicus

• קרנף ג'אווה, באתר ITIS (באנגלית)
• קרנף ג'אווה, באתר NCBI (באנגלית)
• קרנף ג'אווה, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• קרנף ג'אווה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• קרנף ג'אווה, באתר GBIF (באנגלית)
• קרנף ג'אווה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מידע ותמונות, באתר Rhino Resource Center
• קרנף ג'אווה, באתר International Rhino Foundation
• גיליון מידע באתר UNEP (תוכנית הסביבה של האו"ם)
• קרנף ג'אווה בארכיון הסרטונים של AP
  | קישור קרנף בפארק הלאומי אוג'ונג קולון, אינדונזיה, 2011 | קישור הקרנף נכחד בווייטנאם, 2011 | קישור נקבת קרנף ממליטה, ג'קרטה, 2012 |

הערות שוליים

1. קרנף ג'אווה באתר הרשימה האדומה של IUCN
2. Rookmaaker, L.C. (1982). "The type locality of the Javan Rhinoceros (Rhinoceros sondaicus Desmarest, 1822)". Zeitschrift fur Saugetierkunde 47 (6): 381–382
3. Dinerstein, Eric (2003). The Return of the Unicorns; The Natural History and Conservation of the Greater One-Horned Rhinoceros. New York: Columbia University Press. ISBN 0-231-08450-1
4. נעצרו ציידים שהרגו 26 קרנפים נדירים, הנמצאים בסכנת הכחדה חמורה, באתר ynet, 11 ביוני 2024
5. Santiapillai, C. (1992). "Javan rhinoceros in Vietnam". Pachyderm 15: 25–27
6. Rookmaaker, Kees (2005). "First sightings of Asian rhinos", in Fulconis, R.: Save the rhinos: EAZA Rhino Campaign 2005/6. London: European Association of Zoos and Aquaria, 52
7. Fernando, Prithiviraj; Gert Polet, Nazir Foead, Linda S. Ng, Jennifer Pastorini, and Don J. Melnick (June 2006). "Genetic diversity, phylogeny and conservation of the Javan hinoceros (Rhinoceros sondaicus)". Conservation Genetics 7 (3): 439–448
8. Asian Rhino Specialist Group (1996). Rhinoceros sondaicus ssp. annamiticus. 2007 IUCN Red List of Threatened Species. IUCN 2007. Retrieved on January 13, 2008
9. Foose, Thomas J. (1997), Asian Rhinos – Status Survey and Conservation Action Plan., IUCN, Gland, Switzerland, and Cambridge, UK, ISBN 2-8317-0336-0
10. Rookmaaker, Kees (1997). "Records of the Sundarbans Rhinoceros (Rhinoceros sondaicus inermis) in India and Bangladesh". Pachyderm 24: 37–45
11. Rookmaaker, L.C. (June 2002). "Historical records of the Javan rhinoceros in North-East India". Newsletter of the Rhino Foundation of Nature in North-East India (4): 11–12
12. van Strien, Nico 2005. "Javan Rhinoceros", in Fulconis, R.: Save the rhinos: EAZA Rhino Campaign 2005/6. London: European Association of Zoos and Aquaria, 75–79
13. Munro, Margaret. "Their trail is warm: Scientists are studying elusive rhinos by analyzing their feces", National Post, May 10, 2002
14. Derr, Mark. Racing to Know the Rarest of Rhinos, Before It’s Too Late", The New York Times, July 11, 2006. Retrieved on 2007-10-14
15. Cranbook, Earl of; Philip J. Piper (2007). "[The Javan Rhinoceros Rhinoceros Sondaicus in Borneo". The Raffles Bulletin of Zoology 55 (1): 217–220. University of Singapore. Retrieved on 2007-11-04
16. Corlett, Richard T. (2007). "The Impact of Hunting on the Mammalian Fauna of Tropical Asian Forests". Biotropica 39 (3): 202–303
17. Ismail, Faezah. "On the horns of a dilemma", New Straits Times, June 9, 1998
18. Daltry, J.C.; F. Momberg (2000). Cardamom Mountains biodiversity survey. Cambridge: Fauna and Flora International
19. Hutchins, M.; M.D. Kreger (2006). "Rhinoceros behaviour: implications for captive management and conservation". International Zoo Yearbook 40: 150–173. Zoological Society of London
20. Hutchins, M.; M.D. Kreger (2006). "Rhinoceros behaviour: implications for captive management and conservation". International Zoo Yearbook 40: 150–173. Zoological Society of London
21. Stanley, Bruce. "Scientists Find Surviving Members of Rhino Species", Associated Press, June 22, 1993
22. Emslie, R. (1999), African Rhino. Status Survey and Conservation Action Plan., IUCN/SSC African Rhino Specialist Group. IUCN, Gland, Switzerland and Cambridge, UK, ISBN 2831705029
23. Dursin, Richel. "Environment-Indonesia: Javan Rhinoceros Remains At High Risk", Inter Press Service, January 16, 2001
24. Williamson, Lucy. "Baby boom for near-extinct rhino", BBC News, September 1, 2006. Retrieved on 2007-10-16
25. Rookmaaker, L.C. (2005). "A Javan rhinoceros, Rhinoceros sondaicus, in Bali in 1839". Zoologische Garten 75 (2): 129–131

ערך טוב