Loading AI tools
קרן רוסו (נולדה ב-1974) היא אמנית ישראלית. בוגרת "המדרשה", סיימה תואר ראשון בהצטיינות במחלקה לאמנות בבצלאל בירושלים בשנת 1998. רוסו התגלתה באמנות הישראלית עם סרט-הווידאו "התלקחות אנושית ספונטאנית" שהוצג במוזיאון הרצליה בשנת 2000, והשתתפה בתערוכת בית הבובות במוזיאון ישראל בשנת 2001. רוסו היא אחת האומניות הישראליות המוערכות והפעילות כיום. היא עוסקת ביצירת עבודות ווידאו, בציור ובכתיבת טקסטים[1].
 | |
| לידה |
1974 (בת 50 בערך)  |
|---|---|
| תחום יצירה | יצירת עבודות ווידאו, בציור ובכתיבת טקסטים |
  | |
רוסו הציגה בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות רבות, במוזאונים ובגלריות מובילים בארץ ובעולם. היא זכתה בפרסים רבים כגון – פרס שרת התרבות בשנת 2012 ופרס גבעון (מוזאון תל אביב) בשנת 2002[2].
כיום רוסו חיה ופועלת בלונדון, אנגליה. בשנת 2004 ראה אור ספרה "אנציקלופדיה תרמיקה".
בין השנים 1992-1988 למדה רוסו בבית הספר התיכון על שם תלמה ילין בגבעתיים, ובין השנים 1995-1993 למדה בבית המדרש הממלכתי למורי אמנות ברמת השרון. בין השנים 1998- 1995 למדה לתואר ראשון באקדמיה לאמנות ועיצוב, בבצלאל בירושלים, ובשנת 2004 אף לימדה שם[3].
רוסו חיה ועובדת בלונדון כבר 17 שנים. היא נשואה לאמן האמריקאי דאג פישבון. רוסו מיוצגת על ידי גלריה דביר וממשיכה להציג פה באופן רציף. במקביל היא מציגה את עבודותיה ברחבי העולם[4]. בין השאר בחללי תצוגה בלונדון במרכז הברביקן, בחלל הפרויקטים של גלריה הייוורד, במוזיאון ויקטוריה ואלברט, במוזיאון הטייט מודרן, בדלפינה ובפרדייז רואו. כמו כן הציגה בביאנלת בוזאן בקוריאה, במונטווידאו, באמסטרדם, בהאוס דר קולטור דר וולט בברלין, במוזיאון ישראל, במוזיאון תל אביב, במרכז לאמנות עכשווית בתל אביב ובמוזיאון הרצליה[5][6].
רוסו היא מסוג האומניות שכל עבודה שלה היא תוצר של מחקר מעמיק. עבודותיה של רוסו נוגעות בתחומי ידע רבים ונשענות, בין היתר, על מקורות חזותיים כמו ארכיטקטורה, אמנות, קולנוע דוקומנטרי ובדיוני, על מקורות ספרותיים, מדעיים ועל מחקרים בתחומי פסיכולוגיה וקרימינולוגיה.
כבר בעבודת הגמר שלה, בבצלאל, שילבה רוסו עבודת ווידאו ויצרה את הסרט "תעתואורים" (1978) הנוגע בעולם המאוכלס ביצורי ביצות, שלדים, טקסי וודו, חלומות, ריקבון, שיגעון, מוות ותשוקה; עולם של מיתוסים, אגדות עם, סיפוריהם של הופמן וצ'ארלס דיקנס, תיאוריות אזוטריות, מחקרים מדעיים מוקדמים בתחומי הרפואה, הפיזיקה והאלכימיה, עיסוק במחלות וליקוט של פיסות מידע על אודות תופעות שאין להן הסבר רציונלי[7].
במוזיאון הרצליה לאמנות הציגה רוסו, בשנת 1999, את סרט הווידאו - "Spontaneous Human Combustion"- שצולם באנגליה ודן בתופעה מוזרה של אנשים הנשרפים מאליהם, בבעירה ספונטנית, ללא תלות בקיומו של גוף אחר, מבעיר או בוער. התופעה מתרחשת בבית, בחדר השינה. הסרט בנוי כסרט דוקומנטרי הסוקר את התופעה ויש בו ראיונות עם כבאים, שוטרים, מדענים וקרובי משפחה של הדמויות, כמו גם עדויות משטרתיות ומדעיות, אלא שדיאלוגים אלה מבוימים. לדברי רוסו: הדמויות הן כלי להעברת אינפורמציה והן גם מייצגות את היחיד מול החברה, את האינדיבידואל מול הרשויות - את היחס של החברה לאינדיבידואל במצוקה. במהלך עשיית הסרט לא שמתי לב לכך שכל הקורבנות הן נשים (חוץ מקורבן אחד -הכורה). הנשים מתות והגברים מדברים עליהן. הקורבנות מאפשרים לדמויות לרדת למעמקים. הקורבנות כולם דיכאוניים, אלכוהוליסטים, מטאפורה לאמן כקורבן[7].
בשנת 2001 הציגה רוסו בתערוכת "בית-הבובות" שאצרה שרית שפירא ז"ל וכתבה עליה את המילים הבאות: "בעבודתה של קרן רוסו, לאחר הירידה למכרה החושך והגיהנום, הופכים הדמויות והחפצים לתוצרים של הכורים, למה שנכרה מבשר האדמה, נקרע ונבדל מבטנה של 'האם הגדולה' ויוצא לאור. ומה שעולה מן המכרה, 'מן המעמקים' בלשונה של רוסו, הוא בובה – נוכחות לא חיה ולא מתה"[1].
בשנת 2006 הציגה רוסו את התערוכה "זמן אמת" במוזיאון ישראל, בה הוצגה עבודת-ווידאו בשם "הכלכלה של העודפות" (2005): האומנית החדירה מצלמת ווידאו לתוך מערכת ביוב תת-קרקעית (באסקס שבאנגליה) והסיעה אותה על מסילה לאורך צנרת ומחילות.
באותה שנה (2006), יצרה קרן רוסו את סרט-הווידאו "נקודת-המוצא", בו יורדת עין-המצלמה מחלל גלריה אל מתחת לרצפה ואל מעברים תת-קרקעיים, ארקדות, תעלות מים וכו'. כעבור שנה, בשנת 2007, יצרה רוסו עבודת-ווידאו נוספת בעקבות הפתיחה השערורייתית והמדממת בשנת 1996 של "מנהרת הכותל". רוסו צילמה את עצמה כשהיא זוחלת לאורך מחילה צרה, וחופרת את דרכה בעזרת ציפורני כלי-מתכת ידני. היא פוגשת במחילה אישה חופרת אחרת, ואז נולד מאבק אלים בין השתיים.
בשנת 2008 תיעדה רוסו בווידאו תימהוני לונדוני בשם ויליאם ליטל, שנוהג לחפור מנהרות מתחת לביתו .
בשנת 2012 יצרה רוסו את עבודת הווידאו "אֶקסטֶרְנְשטַיין",שהוצגה במוזיאון הרצליה. העבודה עוסקת בפסגת צוק בצפון-גרמניה, שהוכר על ידי הנאצים כמקום קדוש שבמשך מאות בשנים שימש כמקום מפגש טקסי של נאו-נאצים ונאו-פגאניים[1].
בתערוכת היחיד תולדות העתיד הקרוב (2019) הוצגו שלוש עבודות וידאו המתייחסות כולן להיסטוריה התרבותית של גרמניה ולמורשת האקספרסיוניסטית: הסרט TED-Stadt, שנוצר בשנת 2016, הוא מסע בתוך מודל של עיר פרעונית בסגנון מצרי קדום. המודל הוזמן, בשנת 1917, על ידי יצרן הביסקוויטים הגרמני הרמן בלסן, שביקש לבנות את העיר לרווחת עובדיו, ותוכנן בידי האמן האקספרסיוניסט ברנהרד הוטגר. המודל המקורי אבד, ורוסו שחזרה אותו על פי תצלומים מסרט תעמולה גרמני משנת 1939. סרטה של רוסו עוקב אחר עיר הרפאים בצילומי שחור־לבן, כשברקע סאונד אלקטרוני עכשווי.
הסרט האוס אטלנטיס (2016) חוקר את ההיסטוריה של מבנה אקספרסיוניסטי שתכנן הוטגר בשנת1931 עבור פטרון האומנות לודוויג רוזיליוס, והכיל אוסף חפצי אמנות פרהיסטוריים עתיקים שלו. הסרט מתאר בעיקר את פנים המבנה המפואר, הכולל תקרת פסיפס כחולה וגרם מדרגות לולייני. הוא משלב חומרים ארכיונים של המבנה ותמונות עכשוויות שלו, לאחר שהוסב לבית מלון.
הסרט יונקר האוס (2019) נוצר במיוחד לתערוכה ועוסק בביתו הפרטי של האדריכל קרל יונקר (1850-1912), שחי חיי פרישות והקדיש את חייו לבניית ביתו בלמגו שבצפון גרמניה. סרטה של רוסו עוקב אחרי גילופי העץ המכסים את הבית כולו ועובר בין הפנים לחוץ, בין הבית לבין הנוף הגרמני[8].
לצד הסרטים התערוכה כוללת גם רישומי פחם גדולים של פסלים ומוטיבים ארכיטקטוניים היסטוריים. רוסו משלבת בהם אלמנטים הלקוחים מסרטי מדע בדיוני[8].
- 1998 – פרס אלחנני לבוגר מצטיין, בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים
- 1999 – מלגת השלמת פרויקט מטעם עיריית תל אביב
- 2000 – פרס לאמן צעיר, משרד החינוך התרבות והספורט
- 2000 – מלגת קרן תרבות אמריקה-ישראל ע"ש שרת
- 2002 – פרס ע"ש שמואל גבעון, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב
- 2002 – פרס קרן ברטלסמן
- 2004 – פרס דלפינה, לונדון
- 2005 – מלגת קרן תרבות אמריקה-ישראל ע"ש שרת
- 2012 – פרס שרת התרבות והספורט, משרד התרבות והספורט.[3]
- 2006 - פרויקט צפייה מרחוק, המרכז לאמנות עכשווית, תל אביב גלריה דביר, תל אביב
- 2010 - תולדות העתיד הקרוב, אגף אניאס ובני שטינמץ לאדריכלות ועיצוב, גלריות 1, 2, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב.
תערוכות קבוצתיות
- 2000–2001 - פרק 4, בית הבובות, מוזיאון ישראל, ירושלים
- 2001 - נרטיב וסיפורים אחרים תצוגות ווידאו, מוזיאון חיפה לאמנות
- 2001 - רישומים סדנאות האמנים בתל אביב (רחוב אליפלט)
- 2002 - איפה הילדים? המשכן לאמנות ע"ש חיים אתר, קיבוץ עין חרוד
- 2003 - אמנות ישראלית צעירה: אוסף ז'אק וגניה אוחנה במוזיאון תל אביב לאמנות, אולם מרקוס ב' מיזנה, האגף ע"ש גבריאלה ריץ', מוזיאון תל אביב לאמנות
- 2005 - מיסטי-כאן: דימויי קבלה, מיסטיקה ורוחניות באמנות העכשווית בישראל, הגלריה לאמנות ע"ש אברהם ברון, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר שבע
- 2005 - מה את שותקת? מוזיאון הרצליה לאמנות, בית יד-לבנים, הרצליה
- 2006 - בין מקומות- אמנות חדשה מישראל, חו"ל
- 2007 – תחתיות, המעבדה - המרכז לאמנויות הבמה, ירושלים
- 2008 – שדים, מוזיאון בת-ים לאמנות עכשווית, בת-ים
- 2009 - האיש בעל ראש הדלעת, המשכן לאמנות ע"ש חיים אתר, קיבוץ עין חרוד
- 2011 - Aesthetikos , מרכז לאמנות מדע וטכנולוגיה על שם פ.ק הניך בטכניון, חיפה
- 2011 – אסקייפ, בית האמנים ע"ש יוסף זריצקי, תל אביב
- 2012 - א"ש לילה, רחובות יפו העתיקה
- 2013 – מיתוגרפיות, יפו 23, ירושלים
- 2013 - תערוכת פרסי משרד התרבות והספורט לאמנות ועיצוב, מוזיאון אשדוד לאמנות
- 2014 - שטח הפקר, בית האמנים, ירושלים
- 2015 - מחילות – תפיסות של חלל, מרחב, זמן, בית קנר, גלריה עירונית לאמנות, ראשון לציון.
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
