קרב גזאלה
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרב גזאלה (26 במאי -21 ביוני 1942) היה אחד הקרבות החשובים במסגרת המערכה במדבר המערבי. בקרב זה הביסו הכוחות הגרמנים-איטלקיים בפיקודו של ארווין רומל את הארמייה השמינית של חבר העמים הבריטי, בפיקודו של ניל ריצ'י - אשר החזיקה במערך עמדות מבוצר, שנודע בשם קו גזאלה - ולאחר מכן כבשו את נמל טוברוק האסטרטגי שבחוף המזרחי של לוב. למרות שהכוחות הבריטיים נהנו מעדיפות כמותית ואיכותית ניכרת על כוחותיו של רומל, הם ספגו במהלך הקרב את תבוסתם הקשה ביותר במהלך המערכה בזירת הלחימה של צפון אפריקה, ואיבדו עשרות אלפי חיילים, מתוכם למעלה מ-40 אלף שבויים.
![Thumb](#/media/קובץ:Bundesarchiv_Bild_101I-784-0246-22A,_Nordafrika,_Rommel_im_Befehlsfahrzeug_"Greif".jpg) | |||||||||||||||||
| פאנצר סימן 3 ורכב פיקוד במדבר לוב בעת קרבות גזאלה | |||||||||||||||||
| מערכה: המערכה במדבר המערבי | |||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | |||||||||||||||||
| תאריכים | 26 במאי 1942 – 21 ביוני 1942 (27 ימים) | ||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | מבצע צלבן | ||||||||||||||||
| קרב אחרי | קרב אל-עלמיין הראשון | ||||||||||||||||
| מקום | גזאלה, ליד טוברוק, לוב | ||||||||||||||||
| קואורדינטות |
31°57′N 23°27′E | ||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון לכוחות הציר[1] | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
.svg){kind=small}
ערב הקרב החזיקה הארמייה השמינית בקו הגנה מבוצר שכונה בשם "קו גזאלה" ממערב לנמל טוברוק, לאחר שנאלצה לסגת מרוב שטח בליטת קירנאיקה בראשית שנת 1942. ב-26 במאי התקיפו כוחותיו של רומל מהמערב. בשלב הראשון של הקרב איגפו הכוחות הניידים של רומל מדרום את קו ההגנה הבריטי, אך תוך זמן קצר מצאו עצמם מנותקים מדרגי האספקה שלהם בעקבות התקפת נגד בריטית. תיבת ביר חכים, בקצה הדרומי של מערך ההגנה הבריטי, בה החזיקו כוחות צרפת החופשית בפיקודו של הגנרל פייר קניג, הדפה התקפות חוזרות ונשנות של כוחות הציר, והחזיקה מעמד עד 11 ביוני.
רומל ארגן מחדש את כוחותיו הניידים ממזרח למרכז קו ההגנה הבריטי, באזור שנודע בשם הקלחת, ולאחר שחידש את הקשר עם כוחותיו ומאגרי האספקה שלו ממערב לקו גזאלה, חידש את המתקפה שלו והנחיל שורת תבוסות לכוחות המשוריינים של הארמייה השמינית. ב-14 ביוני נאלצו הבריטים לפנות את "קו גזאלה", והחלו לסגת מזרחה לעבר גבול מצרים, אולם כוח גדול הושאר מאחור להגן על נמל טוברוק. במהלך הימים הבאים השתלטו כוחותיו של רומל על השטח עד לגבול מצרים, וב-21 ביוני פתחו במתקפה על מצודת טוברוק, כבשו אותה תוך זמן קצר, ושבו כ-30 אלף מהמגינים. לאחר כיבוש טוברוק פלשו כוחות הציר למצרים, והמשיכו במרדף אחרי הכוחות הנסוגים של הארמייה השמינית. הארמייה השמינית נערכה מחדש הרחק מזרחה, בקו הגנה מבוצר, שנודע בשם "קו אל-עלמיין", ובמסגרת קרב אל-עלמיין הראשון, שהתקיים ביולי 1942, הצליחה לבלום את צבאו של רומל.
מערכת גזאלה, והנסיגה הבריטית שבאה בעקבותיה, כמו גם נפילת טוברוק, והתקדמות כוחות הציר אל מעבר לגבול המצרי, היוו ניצחון גדול של רומל על הארמייה השמינית. רומל קודם לדרגת גנרל-פלדמרשל בעקבות הישגיו, ואילו ניל ריצ'י, שפיקד על הארמייה השמינית, הודח, ואוקינלק לקח לידיו את הפיקוד על הארמייה באופן אישי. ניצחונו זה של רומל עורר את החשש כי יביס את הכוחות הבריטים במצרים, וימשיך מזרחה, לארץ ישראל, חשש שהביא את אנשי היישוב בארץ לתכנן תוכניות מגננה נואשות, בתקופה שכונתה מאתיים ימי חרדה. חשש זה הוסר רק בחודש נובמבר 1942, עת הובס רומל בקרב אל-עלמיין השני.
התקדמות כוחותיו של רומל מאל-עגילה
בעקבות ההצלחה של מבצע צלבן בשלהי 1941, הדפה הארמייה השמינית את כוחות הציר מקירנאיקה ואילצה את רומל לסגת לעמדות ההגנה החזקות שהכין באל עגילה. אולם 800 הקילומטרים שעברו כוחות חבר העמים הבריטי מתחו את קווי האספקה שלהם, ובינואר 1942 הם דלדלו את מספר חייליהם בחזית על מנת שאלו ייבנו קווי תקשורת ואספקה שיאפשרו את המשך הדחיפה מערבה לעבר טריפוליטניה. בינתיים קיבל רומל תגבורת של חיילים וטנקים, וב-21 בינואר שלח שלושה טורי שריון שמטרתם לבצע סיור טקטי. לאחר שהסיור נתקל בקווים מדוללים, החליט רומל לתקוף, וב-28 בינואר כבש את בנגזי וב-3 בפברואר את טימימי, והמשיך קדימה לעבר הנמל המבוצר של טוברוק על חוף הים התיכון.
התחפרות הארמייה השמינית בקו גזאלה
בין גזאלה וטימימי (מעט מערבה לטוברוק) הצליחה הארמייה השמינית לרכז את כוחותיה באופן מספיק כדי להסתובב ולהילחם. ב-4 בפברואר נעצרה ההתקדמות של רומל, וקו החזית שהשתרע מגזאלה על החוף (48 ק"מ מערבה לטוברוק) עד המבצר הטורקי העתיק בביר חכים, כ-80 ק"מ דרומית לגזאלה, התייצב.
'קו גזאלה' התבסס על שורת מתחמים מבוצרים (שכונו "תיבות"), שחוברו זה לזה באמצעות שדות מוקשים עמוקים. הפערים בין ה"תיבות" כוסו באש ארטילרית, והוגנו על ידי כוחות ניידים. אורכו של הקו היה כ-72 קילומטרים, הנקודה הצפונית בו הייתה גזאלה על חוף הים, והדרומית הייתה "תיבת" ביר חכים שאוישה על ידי כוחות צרפת החופשית.
הכנת הצבאות לקרב
במהלך אביב 1942 עסקו הצבאות היריבים בצבירת אספקה ובתגבור הכוחות המשוריינים שלהם, כאחד מהלקחים של הלוחמה במדבר בשנתיים שחלפו. הארמייה השמינית קיבלה מארצות הברית כמות ניכרת של טנקי M3 גרנט בעלי תותח בקוטר 75 מ"מ, שהותקן בצד התובה, ושיפרה את יכולתה לתקן במהירות כלי רכב משוריינים, שנפגעו במהלך הלחימה, בסדנאות שדה ניידות, תחום בו הצטיינו בדרך כלל הגרמנים. מלבד זאת, הבריטים גם ניסו לשפר את התיאום בין החי"ר לארטילריה, ומפקד חיל האוויר במזרח התיכון ארתור טדר אימץ אסטרטגיה חדשה שהתמקדה בסיוע לכוחות הקרקע, במקום בהשמדת כוחות האוויר של האויב.
במקביל החל רומל לשפר את מצבו הלוגיסטי ולהקים מצבורי אספקה לקראת חידוש המתקפה על כוחות חבר העמים הבריטי במדבר המערבי. הוא נהנה מהיתרון של קווי אספקה קצרים יחסית, שאפשר לו לקבל אספקה מאיטליה דרך הים התיכון בקצב מהיר יותר מזה של הבריטים, שהיו תלויים בנתיב אספקה ארוך מבריטניה ומארצות הברית סביב יבשת אפריקה למצרים, וידע שעליו לתקוף בהקדם, לפני שהמשאבים העדיפים של בעלות הברית יוכלו לבוא לידי ביטוי, ולהעניק לכוחות הבריטיים עדיפות מכרעת על כוחותיו. לקראת סוף מאי היה רומל מוכן לתקוף את קו גזאלה הבריטי. מולו ניצבו בקו גזאלה הדיוויזיה הדרום-אפריקאית הראשונה סמוך לחוף הים התיכון, דיוויזיית הח"יר ה-50 (נורת'מברלנד) מימינה, החזיקה במרכז קו הביצורים של הארמייה השמינית, ואילו הבריגדה הראשונה של צבא צרפת החופשית החזיקה בתיבת ביר חכים בקצה הדרומי של הקו. דיוויזיות השריון הבריטיות ה-1 וה-7 ושתי בריגדות טנקים עצמאיות (מצוידות בטנקי רגלים כבדים) המתינו מאחרי קו ההגנה הראשי כעתודה ניידת לביצוע התקפות נגד. הדיוויזיה הדרום אפריקאית השנייה שימשה כחיל המצב בטוברוק ואילו הדיוויזיה ההודית ה-5 (שהגיעה באפריל כדי להחליף את דיוויזיית חיל הרגלים ההודית ה-4) הוחזקה בעתודה.
תוכנית המתקפה של רומל, שקיבלה את שם הקוד מבצע ונציה, הייתה לבצע תנועת איגוף עמוקה סביב קו גזאלה עם כוחותיו הניידים מדרום לתיבת ביר חכים. דיוויזיית השריון האיטלקית אריאטה, באגפו השמאלי, נועדה לנטרל את תיבת ביר חכים. מימינה ינועו דיוויזיות השריון הגרמניות ה-21 וה-15 צפונה, מאחורי קווי ההגנה של הארמייה השמינית, יתקפו וישמידו את השריון הבריטי, וינתקו את דיוויזיות הרגלים שהחזיקו בקו גזאלה מעורפן. באגף הימני הקיצוני נועדה הדיוויזיה הקלה ה-90 לנוע לכיוון אל-אדם, מדרום לטוברוק, במטרה לתקוף את קווי האספקה הבריטיים, ולבלום הגעת תגבורות בריטיות מאזור טוברוק לקו גזאלה.
במקביל נועדה הדיוויזיה השנייה של הקורפוס ה-20 הממונע האיטלקי, הדיוויזיה הממונעת ה-101 'טרייסטה', ליצור פרצה בשדות המוקשים הבריטיים סמוך לתיבת סידי מופתח, מצפון לתיבת ביר חכים, כדי ליצור נתיב אספקה קצר לכוחות הניידים הגרמניים. רומל גילה אופטימיות רבה, וציפה שבתום היום הראשון למתקפה, כוחותיו יכבשו את אל-עדם, אל-דודה וסידי רזג וכן את תיבת 'גשר האבירים', כ-40 קילומטרים צפונית-מזרחית לביר חכים, ויציבו אותו בעמדה נוחה לתקוף למחרת מהעורף את הכוחות הבריטיים בקו גזאלה, ולחבור לקורפוסים ה-10 וה-21 האיטלקיים, שיתקפו את קו גזאלה ממערב.
רומל מבצע תנועת איגוף
בשעה 14:00 ב-26 במאי, פתחו הקורפוסים ה-10 וה-21 האיטלקים בהתקפת הסחה חזיתית על החלק הצפוני של קו גזאלה, לאחר הרעשה ארטילרית כבדה. בניסיון להטעות את בעלות הברית צורפו למתקפה גם יחידות ניידות גרמניות ואיטלקיות, כדי ליצור רושם שכל כוחות הציר מעורבים במתקפה. אולם באותו ערב, בחסות החשיכה, שבו הכוחות הללו לאזורי הריכוז שלהם מדרום לטריק קאפוצו.
בשעות הלילה של 26/27 במאי, הוביל רומל את האלמנטים הניידים של ארמיית השריון אפריקה - קורפוס אפריקה הגרמני, הקורפוס הממונע ה-20 האיטלקי, והדיוויזיה הקלה ה-90 הגרמנית - בתנועת איגוף סביב הקצה הדרומי של מערך ההגנה הבריטי, ואם שחר הגיעו כוחותיו לאזור שמדרום לתיבת ביר חכים.
בשלב זה החלה תוכניתו של רומל להשתבש. התקדמות דיוויזיות 'אריאטה' התעכבה לאחר שנתקלה בבריגדה הממונעת ההודית ה-3 (מהדיוויזייה המשוריינת השביעית), שהתחפרה בתיבה מאולתרת, כ-6 ק"מ דרומית-מזרחית לתיבת ביר חכים, והיא ספגה אבדות ניכרות לפני שהכריעה את התנגדותה. תיבת ביר חכים, שאוישה על ידי הבריגדה הראשונה של צבא צרפת החופשית תחת פיקודו של מארי-פייר קניג, התבררה כבעיה קשה מששיער רומל, ודיוויזיית אריאטה כשלה בכיבושה תוך שהיא סופגת אבדות כבדות מתותחי ה-75 מ"מ הצרפתיים[5].
מזרחה משם, דיוויזיית הפאנצר ה-15 הפתיעה את הבריגדה המשוריינת ה-4 (מהדיוויזייה המשוריינת השביעית), שקיבלה פקודה לנוע דרומה כדי לבלום את התקדמות כוחותיו של רומל, והסבה לה אבדות כבדות, אולם גם השריון הגרמני ספג אבדות ניכרות, והופתע מהטווח ומהעוצמה של תותחי ה-75 מ"מ של טנקי הגרנט, שזו הייתה הופעת הבכורה שלהם בזירת הלחימה הצפון אפריקאית. הבריגדה נסוגה לעבר אל-עדם והעבירה את הלילה ליד בסיס האספקה בלחמד ממזרח לאל-עדם. דיוויזיית הפאנצר ה-21 תקפה את הבריגדה המשוריינת ה-22, בעת שהאחרונה נעה דרומה לעזרת הדיוויזיה המשוריינת ה-7, הפתיעה אותה וגרמה לה אבדות כבדות.
עד שעות הבוקר המאוחרות התקדמו יחידות קורפוס אפריקה צפונה למרחק כ-40 ק"מ בעורפו של קו גזאלה, אולם בשעות אחר הצהריים תקפו הבריגדה המשוריינת ה-2 (של הדיוויזיה המשוריינת ה-1) ובריגדת הטנקים העצמאית ה-1 את שני האגפים שלהן. למרות שהתקפות הנגד של השריון הבריטי לא היו מתואמות, הן גרמו אבדות כבדות ליחידות הרגלים המוסעות של שתי דיוויזיות הפאנצר הגרמניות, פיזרו את דרגי התובלה שלהם, ואילצו אותן לעבור למגננה. יחידות קורפוס אפריקה, שנותקו מדרגי האספקה שלהן, סבלו ממחסור בדלק ובתחמושת. מצד שני, הטנקים הבריטיים ספגו אף הם אבדות ניכרות, בעיקר מאש תותחי הנ"ט הגרמניים.
באגף הימני של כוחות הציר, תקפה הדיוויזיה הקלה ה-90 את הבריגדה הממונעת ה-7 בתיבת רטמה (Retma) ואילצה אותה לסגת מזרחה לעבר ביר אל-גובי. לאחר שיחידות הדיוויזיה חידשו את התקדמותן לעבר אל-עדם, הן נתקלו במפקדה הקדמית של הדיוויזיה המשוריינת ה-7 ליד ביר-ביוד (Bir Beuid), הפיצו את אנשיה ושבו מספר קצינים בכירים, כולל מפקד הדיוויזיה, בריגדיר פרנק מסרווי, וקצין האג"מ שלו, שהצליחו להימלט מאוחר יותר. הפגיעה במפקדת הדיוויזיה גרמה לכך שהיא נותרה ללא פיקוד למשך היומיים הבאים.
כמתוכנן, הדיוויזיה הקלה ה-90 הגיעה לאזור אל-עדם בשעות הבוקר וכבשה מספר בסיסי אספקה. בעלות הברית הגיבו באיטיות אך בשעות הצהריים הייתה לחימה כבדה. למחרת היום נשלחה הבריגדה המשוריינת ה-4 לאל-עדם והניסה את הדיוויזיה הקלה ה-90 חזרה לדרום-מערב.
קרב השריון המשיך להתחולל עוד כשלושה ימים ויחד עם עמידתם של המגינים בביר חכים, ארמיית השריון אפריקה מצאה עצמה לכודה באזור הנקרא "the Cauldron", עם ביר חכים מדרום, טוברוק מצפון, שדות המוקשים הנרחבים של בעלות הברית ממערב, ותקיפות מצד השריון של בעלות הברית מצפון וממזרח. מצב האספקה של רומל בערב 31 במאי נהיה לנואש. דיוויזיית הפרשים המשוריינת 'אריאטה', שתפקידה היה להגן על עורף הגרמנים, הדפה התקפות חוזרות ונשנות של הבריגדות הבריטיות המשוריינות ב-29 במאי, ובמשך השבוע הראשון של יוני.
מתוך תיאור גרמני של הקרבות:
- "במהלך עשרת הימים הראשונים להתקפתנו כנגד הצרפתים הבריטים נשארו רגועים בצורה מדהימה. דיוויזיית 'אריאטה' לבדה הותקפה על ידיהם ב-2 ביוני, אולם היא הצליחה להגן על עצמה בעקשנות. לאחר מתקפת נגד מידי דיוויזיית הפאנצר ה-21 המצב שם חזר להיות שקט"[6].
ארמיית הפנצר אפריקה שומרת על היוזמה ב"קלחת"
כשהוא מוצא עצמו לכוד בין שדה המוקשים נרחב ובין התנגדות בריטית עקשנית, ומנותק מקווי האספקה שלו, מצבו של רומל החל להיות מסוכן. אולם, מוקדם ב-29 במאי הצליחו הדיוויזיות האיטלקיות 'אריאטה' ו'טרייסטה' לפרוץ נתיב בשדות המוקשים מצפון לביר חכים, ולהעביר דרכו אספקה חיונית לכוחות הציר הלכודים בקלחת, תחת אש ארטילרית בריטית כבדה[7]. ב-30 במאי תקפו כוחותיו של רומל בקלחת את מערך ההגנה הבריטי מעורפו, במטרה לחבור אל אלמנטים מהקורפוס האיטלקי ה-10, שהיו עסוקים בטיהור נתיב בשדה המוקשים, וליצור נתיב אספקה מאובטח לכוחות הציר, שהחזיקו בשטח "הקלחת" ממזרח למרכז מערך ההגנה הבריטי. במהלך התקפותיו מערבה ביומיים הבאים, השמיד רומל את בריגדת החי"ר ה-150 מהדיוויזיה ה-50 הבריטית בתיבת סידי מופתח, וכתוצאה נוצרו שני פערים בשדה המוקשים שפתחו לו נתיב אספקה ישיר ופיצלו את חזית בעלות הברית לשניים.
בערב 1 ביוני, שלח רומל את הדיוויזיה הקלה ה-90 ואת דיוויזיית 'טרייסטה' דרומה כדי לחדש את המתקפה על ביר חכים שממנה יצאו קבוצות פשיטה שהטרידו ללא הרף את קווי האספקה שלו. גם המתקפה הזו נכשלה והמאבק על ביר חכים עתיד היה להימשך למשך 10 ימים נוספים.
אוקינלק מצדו, שלא היה מודע לבעיות האספקה הקשות של רומל אך נתמך על השערות מודיעיניות אופטימיות מדי על מספר האבדות בשריון שהוסבו לגרמנים, דחק בריצ'י לנצל את היעדרותו של השריון הגרמני ולשגר התקפת נגד לאורך החוף כדי להבקיע לטמימי ולמחילי. אולם ריצ'י היה מודאג עקב החשיפה של טוברוק והתרכז בהבאת תגבורות לתיבת אל-אעדם וביצירת תיבות הגנה חדשות למול הפערים שנוצרו בשדה המוקשים.
ב-5 ביוני, הארמייה השמינית שיגרה סוף כל סוף את מתקפת הנגד שלה אך ליריביה היו מספר ימים להתכונן לכך ובצפון הקורפוס ה-13 נעצר בלי שהתקדם כלל. ההתקפה שבוצעה על ידי הדיוויזיות ה-7 וה-5 באגף המזרחי של "הקלחת" הצליחה תחילה, אולם מרכזי ההגנה של כוחות הציר היו מערבה משציפו וכך כשהבריגדה המשוריינת ה-22 ניסתה להתקדם היא נתקלה באש כבדה ונבלמה. עם שחר הצטרפה בריגדת הטנקים ה-32 למתקפה כשהיא מתקדמת מצפון, אך גם עליה הונחתה אש כבדה שחיסלה כ-50 מתוך 70 הטנקים שלה.
בשעות הצהריים המוקדמות של 5 ביוני, החליט רומל לתקוף מזרחה עם 'אריאטה' ודיוויזיית הפאנצר ה-21 וצפונה לעבר התיבה בגשר האבירים בעזרת אלמנטים מדיוויזיית הפאנצר ה-15. הדחיפה מזרחה לעבר ביר אל-חאטמט פיזרה את מטה הפיקוד הטקטי של שתי הדיוויזיות הבריטיות וכמו כן גם את מטה הפיקוד של הבריגדות ה-9 וה-10 ההודיות. הפיקוד והשליטה של הכוחות התמוטט לחלוטין. הבריגדה המשוריינת ה-22, אשר איבדה 60 מסך 156 טנקיה, נאלצה לסגת משדה הקרב בעקבות התקפות מחודשות מדיוויזיית הפאנצר ה-15. מההתקפה של בעלות הברית נותרו ב"קלחת" שלושה גדודי חי"ר הודים, רגימנט סיור וארבעה רגימנטי ארטילריה. ללא גיבוי מצד השריון הן נדרסו על ידי האויב בזו אחר זו.
רומל המשיך לשמור על היוזמה, בנה את כוחו בקלחת ושלח התקפות כנגד נקודות כוח של האויב. בין 6 ל-8 הוא שלח התקפות נוספות על ביר חכים, אך למרות שהמתחם ההגנתי צומצם הצליחו המגינים הצרפתים להחזיק מעמד ולגבות מחיר כבד מהאויב בעזרת תותחיהם ובסיועם של יחידות מהבריגדה הממונעת ה-7 והבריגדה ההודית ה-29, אשר הטרידו פעם אחר פעם את קווי התקשורת של האויב. כשהם מתוגברים בקבוצות קרב נוספות, כוחות הציר תקפו פעם נוספת ב-9 ביוני, כשהם מבקיעים סוף סוף את ההגנות למחרת היום. באותו זמן הורה ריצ'י לכוחות הצרפתיים להתפנות מעמדותיהם שבהם לא ניתן היה להחזיק יותר. למרות שהיה מכותר, הצליח גנרל קניג למצוא פערים בעמדות האויב דרכם הוא נסוג, ואחר כך חבר אל יחידות תובלה מהבריגדה הממונעת ה-7 כ-8 קילומטרים מערבה. כ-2,700 (כולל 200 פצועים) מתוך 3,600 החיילים שהיו בחיל המצב הצליחו להגיע לביר חכים. כשהשתלטה הדיוויזיה הקלה ה-90 על העמדה ב-11 ביוני, היא שבתה רק 500 צרפתים, רובם פצועים אשר נבצר מהם לנוע.
השריון הבריטי מובס
ב-11 ביוני ביצע רומל דחיפה לעבר אל-אעדם בעזרת דיוויזיית הפאנצר ה-15 והדיוויזיה הקלה ה-90 ולמחרת היום אילץ את בריגדת המשמר ה-201 לסגת מתיבת גשר האבירים לעבר טוברוק. הבריגדה ה-29 ההודית הדפה התקפה על תיבת אל-אעדם ב-12 ביוני, אך משמאלה הבריגדות המשוריינות ה-2 וה-4 נדחפו 6.5 קילומטר אחורנית על ידי דיוויזיית הפאנצר ה-15 ונאלצו לנטוש את טנקיהם הפגועים בשדה הקרב. ב-13 ביוני, דיוויזיית הפאנצר ה-21 התקדמה ממערב כדי להצטרף לתקיפה, כשהיא נתקלת בבריגדה המשוריינת ה-22. פעם נוספת הציג קורפוס אפריקה את העליונות הטקטיקת שלו בשלבו במתקפה טנקים ותותחי נ"ט. רומל, שהסתייע רבות במודיעין שנמסר לו על ידי יירוט שדרי הרדיו של בעלות הברית, שלח התקפות שריון כנגד יחידות הקוראות לעזרה. בסוף היום, כוח הטנקים הבריטי הדלדל מ-300 טנקים ל-70, וקורפוס אפריקה שלט על קו עמדות דומיננטי שהיווה איום חמור לא רק על טוברוק אלא גם על ניתוק הקורפוס ה-8 בקו גזאלה. בתום יום הקרבות ב-13 ביוני, בריגדת המשמר נטשה את תיבת גשר האבירים שהייתה למעשה מוקפת. בעקבות התבוסות הללו, 13 ביוני נודע ברחבי הארמייה השמינית כ"יום שבת השחור".
הארמייה השמינית נסוגה מקו גזאלה
ב-14 ביוני אישר אוקינלק לריצ'י לסגת מקו גזאלה. עמידתם של המגינים באל-אעדם ובשתי התיבות השכנות הייתה איתנה והדיוויזיה ה-1 של דרום אפריקה הצליחה לסגת דרך כביש החוף ללא פגע. מאחר שהכביש לא יכל להכיל שתי דיוויזיות במקביל נאלצו שתי בריגדות מהדיוויזיה ה-50 למצוא דרך חלופית. הם לא יכלו לסגת ישירות ממזרח בגלל נוכחות שריון האויב, לכן הם תקפו דרום מערב כשהם פורצים דרך קווי הדיוויזיות האיטלקיות 'ברשיה' ו'פאביה' ומשם נעו דרומה לעבר המדבר לפני שפנו מזרחה ונעו חזרה לשטחים ידידותיים.
היה זה ברור לאוקינלק כי לונדון לא תשקול נסיגה לעמדות ההגנה החזקות מסביב לגבול מצרים-לוב. לכן הורה לריצ'י ב-14 ביוני להחזיק בקו המשתרע מדרום מזרח לאקרומה (מערבה מטוברוק) דרך אל-אעדם וביר אל-גובי. אולם, בערב 15 ביוני העמדה בנקודה 650 נדרסה ולמחרת היום המגינים בנקודה 187 אולצו להתפנות בגלל מחסור באספקה. במהלך היום היו גם התיבות באל-אעדם ובסידי רזג נתונות ללחץ כבד מידי קורפוס אפריקה, וב-17 ביוני ננטשו שניהם, ובכך אבד הסיכוי למנוע את כיתור טוברוק בידי כוחות הציר. ריצ'י, אשר הורה לארמייה השמינית לסגת מעמדות ההגנה במרסא מטרוח, כ-160 קילומטרים מזרחית לקו החזית, הותיר את טוברוק להחזיק מעמד ולאיים על קווי התקשורת של כוחות הציר, בדומה לשהתרחש ב-1941.
טוברוק נופלת
מפקדו של הקורפוס ה-13, ויליאם גוט, מינה את מפקדה של הדיוויזיה הדרום האפריקנית השנייה הנדריק קלופר למפקד חיל המצב בטוברוק. מלבד שתי הבריגדות של הדיוויזיה הדרום האפריקנית, לפיקודו עמדו גם בריגדת המשמר הממונעת ה-201, בריגדת החי"ר ההודית ה-11, בריגדת הטנקים ה-32 ובריגדת הנ"מ ה-4. אומנם טוברוק כבר החזיקה מעמד במצור שנמשך 9 חודשים לפני ששוחררה במבצע צלבן שנערך בדצמבר 1941, אולם הפעם חיל הים המלכותי לא יכל להבטיח כי יצליח להעביר אספקה לכוחות הנצורים. אוקינלק מצדו, לא ראה חשיבות בהחזקת טוברוק וכבר אמר לריצ'י כי הוא לא מתכוון להחזיק בה בכל מחיר. יתרה מזאת, בפברואר 1942 הגיעו הצבא, חיל הים ומפקד חיל האוויר בקהיר להחלטה כי אל לטוברוק לעמוד במצור נוסף. ב-21 ביוני 1942, נפלה טוברוק עת נכנעו 35,000 חיילי הברית לכוחות הציר.
מיד לאחר כיבוש טוברוק קודם רומל לדרגת פילדמרשל. לעומתו, ריצ'י, שעמד בראש הארמייה השמינית הודח בעקבות ההפסד בגזאלה ונפילת טוברוק, כשאוקינלק לוקח לידיו את הפיקוד על הארמייה באופן אישי.
משכבשה את טוברוק, התקדמה ארמיית הפנצר אפריקה לעבר מצרים. אוקילנק הרוויח זמן בכך שנמנע מעימות ישיר עם רומל, ובמקום זאת הטריד את כוחות הציר בעזרת קבוצות קרב קטנות אך חזקות. הוא גמר אומר לנטוש את העמדה במרסה מטרוח מאחר שאגפה הימיני הפונה לדרום היה חשוף. הוא החליט לסגת עוד כ-160 קילומטרים מזרחה ליד אל-עלמיין, היכן שהמדרונות התלולים של שקע קטארה פסלו אפשרות של תנועת שריון באגפו הדרומי.
על אף הניצחון, לא היה תחליף לאבדות השריון של כוחות הציר. היחלשות דיוויזיות הפנצר בתום הקרב פגעו קשות בקורפוס אפריקה. כתוצאה, רומל לא היה מסוגל לנצל את ניצחונו. יתרה מזאת, האספקה הניכרת של טנקים אמריקאים הבטיחה לבריטים עליונות מספרית למשך שארית המערכה בצפון אפריקה.
רומל ביצע מספר התקפות על קו עלמיין בין 30 ביוני ל-1 ביולי במה שנודע כקרב אל עלמיין הראשון, אך התקפותיו נבלמו. על אף הצלחתו של אוקינלק בעצירת התקדמות כוחות הציר בעלמיין, צ'רצ'יל איבד את אמונו בו. הוא אומנם הציג יכולת טובה כמפקד ארמייה, אך מינה מספר קצינים בכירים שהוכחו כבלתי מתאימים לתפקידם. הוא ציפה מניל ריצ'י, שהיה אך בעל ניסיון כמפקד דיוויזיה, לפקד על ארמייה; הוא העביר מתפקידו את מפקד השריון המנוסה ביותר של הארמייה השמינית, ויליאם גוט, מהפיקוד על הדיוויזיה המשוריינת ה-7 לקורפוס ה-13, שהיה מערך של חיל רגלים; עוד הוא מינה את פרנק מסרוויי שחסר ניסיון בפיקוד על מערך שריון למפקד הדיוויזיה המשוריינת ה-7.
מצבם של כוחות הציר לאחר קרב גזאלה לא נעלם מעיניו של רומל. האחרון כתב ביומנו ב-4 ביולי: "כוחותינו תשושים". ב-5 ביולי תיאר רומל את המצב כקריטי; ב-17 ביולי אמר, "האויב, אשר לו עליונות בעיקר בחי"ר, בולע יחידה איטלקית בזו אחר זו. הגרמנים חלשים מכדי להגן על עצמם. אני יכול להתייפח!"[8]. בחודש אוגוסט הוחלף אוקינלק על ידי הגנרל הרולד אלכסנדר כראש פיקוד המזרח התיכון, וכראש הארמייה השמינית מונה במקומו מפקד הקורפוס ה-13 של הארמייה השמינית, הגנרל ויליאם גוט. לאחר שגוט נהרג בתאונה אווירית בדרכו לקחת פיקוד על הארמייה, מונה במקומו הגנרל ברנרד מונטגומרי.
בליל 14-13 בספטמבר 1942 נעשה ניסיון נחיתה אמפיבי בטוברוק על ידי כוחות בריטים, ניו-זינלדים ורודזים (מבצע הסכמה). מטרת המבצע הייתה לשחרר לא פחות מ-16,000 חיילים בריטים שבויים מידי האיטלקיים, שבעלות הברית האמינו כי לא יתנגדו יתר על המידה. כוח הפשיטה כשל לנוכח אש כבדה שנורתה מסוללות החוף האיטלקיות שהטביעו את המשחתת סיק (HMS Sikh), ולנוכח ההתנגדות של הגדוד האיטלקי שהוצב במקום. משהחל המבצע להתמוטט וכוח הפשיטה נסוג, הטביעו מפציץ גרמני מסוג יונקרס Ju 88 את הסיירת הקלה קובנטרי ומטוס קרב איטלקי מדגם C.200 את המשחתת זולו. סך הנפגעים של הכוח התוקף הבריטי במהלך המבצע כללו 280 אנשי חיל הים, 300 נחתים ו-160 חיילים הרוגים, פצועים ושבויים.
בעלות הברית
פיקוד המזרח התיכון (אוקינלק)
- הדיוויזיה הדרום אפריקנית הראשונה (דן פינאר)
- בריגדת החי"ר הדרום אפריקנית ה-1
- בריגדת החי"ר הדרום אפריקנית ה-2
- בריגדת החי"ר הדרום אפריקנית ה-3
- הדיוויזיה הדרום אפריקנית השנייה (הנדריק קלופר)
- בריגדת החי"ר הדרום אפריקנית ה-4
- בריגדת החי"ר הדרום אפריקנית ה-6
- בריגדת החי"ר ההודית ה-9
- בריגדת החי"ר ההודית ה-11
- הדיוויזיה ה-50 (ויליאם ראמסדן)
- בריגדת החי"ר הבריטית ה-150
- בריגדת החי"ר הבריטית ה-151
- בריגדת החי"ר הבריטית ה-69
- הבריגדה הפולנית העצמאית
- בריגדת הטנקים ה-1
- בריגדת הטנקים ה-32
- הדיוויזיה המשוריינת ה-1 (הרברט למסדן)
- הבריגדה המשוריינת הבריטית ה-2
- הבריגדה המשוריינת הבריטית ה-22
- בריגדת המשמר הממונעת ה-201
- הדיוויזיה המשוריינת ה-7 (פרנק מסרווי)
- הבריגדה המשוריינת הבריטית ה-4
- הבריגדה הבריטית הממונעת ה-7
- הבריגדה ההודית הממונעת ה-3
- בריגדת החי"ר ההודית ה-29
- הבריגדה ה-1 של צבא צרפת החופשית (קניג)
כוחות עתודה
- הדיוויזיה ההודית ה-5
- בריגדת החי"ר ההודית ה-10
- הבריגדה ה-2 של צבא צרפת החופשית
- הדיוויזיה ההודית ה-10
- בריגדת החי"ר ההודית ה-20
- בריגדת החי"ר ההודית ה-21
- בריגדת החי"ר ההודית ה-25
- בריגדת החי"ר ההודית ה-11
- הבריגדה המשוריינת הבריטית ה-1
- בריגדת החי"ר ההודית ה-5
כוחות הציר
ארמיית השריון אפריקה (ארווין רומל)
- קורפוס אפריקה (ולטר נהרינג)
- דיוויזיית הפאנצר ה-15 (גוסטב פון ורסט - נפצע ב-29 במאי)
- דיוויזיית הפאנצר ה-21 (גאורג פון ביסמרק)
- הדיוויזיה הקלה ה-90 (אולריך קלימן)
- הקורפוס הממונע ה-20 האיטלקי
- דיוויזיית השריון אריאטה
- הדיוויזיה הממונעת ה-101 'טרייסטה'
קבוצת קריוול (לודוויג קריוול)
- הקורפוס האיטלקי ה-10
- דיוויזיית חיל הרגלים ה-60 האיטלקית 'סברתה'
- הדיוויזיה הממונעת ה-102 האיטלקית 'טרנטו'
- הקורפוס האיטלקי ה-21
- דיוויזיית חיל הרגלים ה-17 האיטלקית 'פאביה'
- דיוויזיית חיל הרגלים ה-27 האיטלקית 'ברשיה'
- בריגדת הרובאים ה-15 הגרמנית (הופרדה מהדיוויזיה הקלה ה-90)
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
