Remove ads
הרב צדוק כַּהן (בצרפתית: Zadoc Kahn; 18 בפברואר 1839 – 8 בדצמבר 1905, י' בכסלו תרס"ה)[1] היה תאולוג ומנהיג יהודי צרפתי, רבה של פריז ובהמשך רבה הראשי של צרפת (1889–1905). הרב כהן היה מראשי תנועת חיבת ציון, והשפיע על ידידו, הברון דה רוטשילד, לסייע לתנועה הציונית בארץ ישראל.
 | |
| צילום מאת נאדאר | |
| לידה |
18 בפברואר 1839 מומנהיים, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
8 בדצמבר 1905 (בגיל 66) פריז, צרפת |
| מקום קבורה |
בית הקברות מונפרנאס |
| מדינה | צרפת |
| השכלה |
הישיבה בשטרסבורג בית המדרש הרבני של צרפת |
| מקום פעילות | פריז |
| תקופת הפעילות |
? – 8 בדצמבר 1905 |
| השתייכות | יהדות אורתודוקסית קונסיסטוריאלית |
| תחומי עיסוק |
רב ראשי של פריז רב ראשי של צרפת 1905-1889 |
| רבותיו |
הרב סלומון לוי הרב מואיז בלוך |
| בני דורו |
בנימין זאב הרצל אדמונד ג'יימס דה רוטשילד אליעזר בן יהודה |
| חיבוריו | "העבדות בתנ"ך ובתלמוד" |
| בת זוג | ארנסטין לבית מייר |
| צאצאים | לאון צדוק-כהן, רופא |
| תפקידים נוספים |
הקים את "החברה ללימודים יהודיים" ראש הסניף הצרפתי של "חובבי ציון" |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
נולד ב-1838 במומנהיים שבצרפת, בצפון חבל אלזס, למשפחה יהודית אדוקה. אביו היה אדם פשוט שעסק ברוכלות, אמו הייתה צאצאית לשושלת ארוכה של רבנים: סבה, הרב יעקב מאיר, היה חבר הסנהדרין של פריז שהוקם על ידי נפוליאון, ושימש כרב הראשי של שטרסבורג וחבל הריין התחתון. מגיל 11 נשלח ללמוד אצל הרב איזק בר מבישהיים, לאחר מכן ביישוב ברימאט אצל הרב סלומון לוי, שהכין אותו למבחני הכניסה לבית המדרש לרבנים במץ.
כהן למד בישיבה בשטרסבורג, היה תלמידו של הרב משה בלוך מאוּטנהיים המכונה "החכם מאוטנהיים" מחבר ספר "ישמח משה על מסכת חולין" (ירושלים תשנ"ח) ומאוחר יותר, החל משנת 1856 למד בבית המדרש לרבנים במץ. בשנת 1859 עבר עם בית המדרש לרבנים למושבו החדש בפריז. יחד עם איזידור לב הצטיין כראשון בלימודים במחזורו.
ב-1862 הוסמך לרבנות, והחל לשמש כמנהל התלמוד תורה של המכון. ארבע שנים מאוחר יותר, הפך לסגנו של הרב הראשי של פריז, לזר איזידור (Lazare Isidore). עם פרישתו של הרב איזידור, קפצו רבים על תפקיד הרב הראשי, אולם הרב כָּהן נבחר, בעיקר בשל ההתפעלות הרבה שעורר החיבור שכתב: "L'Esclavage selon la Bible et le Talmud" ("העבדות בתנ"ך ובתלמוד") ב-1867. [דרוש מקור]
בשנים 1870–1871 עמד הרב צדוק כהן מול מאורעות המלחמה בין פרוסיה ובין צרפת וניתוק חבל הולדתו, אלזס, משאר צרפת, בעקבות כיבושו על ידי פרוסיה.
Remove ads
עד שנת 1880 ייצג אדולף כרמיה את יהודי צרפת בתחומים רבים, ולאחר מותו ראו רבים ברב כַּהן את ממשיכו. באותה שנה הוא הקים את "החברה ללימודים יהודיים" (Société des Études Juives), שבראשה עמד, ואשר ביטאונה 'Revue des Études Juives' משמש עד היום כמקור מחקר חשוב ללימודי יהדות צרפת. החברה ללימודים יהודיים נחשבת כור מחצבתה של "היהדות הצרפתית" (franco-judaïsme).
בשנים 1881–1882 החלה הגירה גדולה של יהודים ממזרח אירופה, וחלקם הגיע לצרפת. הרב כַּהן נרתם לקליטת המהגרים, אולם נאלץ להתמודד עם ארגוני הצדקה היהודיים בצרפת, שביקשו לצמצם את מספרם. כאשר עלה על הפרק רעיון יישוב יהודים במושבות בארגנטינה, תמך בכך הרב כַּהן, ואף הסמיך את הברון הירש להוציא את התוכנית לפועל.
ב-1882 סייע הרב כהן לרב שמואל מוהליבר להיפגש עם הברון רוטשילד. בעקבות פגישה זו הוקמה המושבה מזכרת בתיה והחל שיתוף הפעולה של הברון עם היישוב היהודי בארץ ישראל.
בשנת 1889, בגיל 50, נבחר הרב כַּהן לשמש כרבה של צרפת כולה [2], תפקיד שבמסגרתו תרגם עם רבנים נוספים את התנ"ך לצרפתית, והיה שותף לכתיבתה של אנציקלופדיה יהודית. רבות מדרשותיו הועלו על הכתב ופורסמו בכמה קבצים.
Remove ads
בשנת 1895, התחוללה פרשת דרייפוס. הרב כַּהן הכיר את דרייפוס מאלזס, ואף היה זה שחיתן אותו. הוא היה משוכנע בחפותו, והעיד על יושרו בפני בית המשפט. הוא יצא נגד התקשורת, בטענה שכבר הרשיעה את דרייפוס לפני תום משפטו, ולאחר שהורשע ביקש לבקר את דרייפוס בכלאו, אך בקשתו נדחתה.
כרבה הראשי של צרפת לחם הרב כַּהן לא רק למען דרייפוס, אלא נגד האנטישמיות בצרפת בכלל, ובמיוחד נגד העיתון האנטישמי "La Libre Parole". פעילותו האקטיבית הייתה בניגוד לעמדת רבני צרפת, שסברו כי יש להחריש ולתת לפרשה לגווע, ולגרום בכך נזק פחוּת ליהודי צרפת. הוא הצהיר כי "ליהדות אין מה להתבייש, לא בעבר ולא בהווה שלה, וזה דבר שיש להצהיר באופן גלוי ואמיץ."[3]
Remove ads
עם הקמתה של תנועת חיבת ציון, הצטרף אליה הרב כַּהן ועמד בראש הסניף הצרפתי. הוא אף שימש כאחד מראשי ארגון כל ישראל חברים. בשלב זה האמין כי היעד הנכון ליהודים המהגרים מארצות המצרות את צעדיהם הוא ארץ-ישראל, ולכן תמך בכל מאודו בחלוצים בני העלייה הראשונה והשנייה הן מוראלית והן כספית. הוא היה מעורב מאוד בנעשה במושבות ארץ-ישראל, ולא פעם הציג שליחים מטעם חלוצי הארץ בפני הברון רוטשילד, ועודד אותו לתמוך בהם, כמו בהקמת המושבה עקרון.
בנובמבר 1895 נפגש עמו הרצל, שהושפע עמוקות מפרשת דרייפוס, במטרה לשתפו בייסוד "אגודת היהודים" - גוף מייצג ומבצע מרכזי של העם היהודי. הרב כַּהן קיבל את הרצל במאור פנים ואף הביע אהדה לרעיונותיו. הרב ניסה להשתמש בכח השפעתו הרבה על בית רוטשילד, על הברון הירש ועל ה יק”א, לטובת הצעותיו של הרצל, אך הללו התנגדו להרצל ולרעיון הציונות המדינית וסברו כי נאמנותם של יהודי צרפת צריכה להיות לארצם בלבד.[4] מסיבה זו הרב צדוק לא נענה להזמנת הרצל שיהיה ציר בקונגרס ולא הגיע לבזל. על אף שסייע לחלוצים בארץ ישראל, הוא מעולם לא תמך בגלוי בציונות המדינית. עם זאת היה קשר הדוק בינו לבין הרצל ועל כך יעידו המכתבים והמברקים ששלח לו הרצל מעת לעת, בהם עדכן אותו על הנעשה לאחרונה. [5]
לדברי גליקסון, הרב צדוק "היה יהודי יקר בעל נפש, אבל מנהיג דעתן ותקיף לא היה, הוא לא היה מסוגל להסתבך במלחמה עם 'אצילי בני ישראל', משום שבכלל לא היה איש מלחמה, ופחות מכל היה מסוגל לפולמוס-דעות..." הרצל הבחין בחולשה זו והדבר עורר את חשדו, אך לימים, משהכיר אותו ועמד על טיבו הוא הוקיר את הרב צדוק ואת פעילות הציונית, בנפרד מהתנועה הציונית שייסד הרצל.[4]
Remove ads
הרב כַּהן תמך מאוד ברעיון החייאת השפה העברית, ועודד את אליעזר בן-יהודה להשלים את כתיבת המילון העברי הראשון. הוא סחף בהתלהבותו זו את הברון רוטשילד, שתמך בבן יהודה כלכלית. בפרק "המבוא הגדול" למילון, בפרק התודות, הקדיש לו בן יהודה פסקה:
"ופה המקום לי להודות תודתי והכרת טובה העמקה שלי מעמקי נפשי לכל מי שעזר לי במפעלי זה עזרה רוחנית, מוסרית או חמרית... להנדיב ברון אדמונד די רותשלד שתמכני שנים רבות ונתן לי היכֹלת להתקים בירושלם ולעבד עבודתי, ואת הרב צדוק כַּהן שתמך עבודת המילון בכל כחו..."[6]
הרב כַּהן נפטר בפריז ולאחר מותו קיימו חלוצי ארץ ישראל עצרות לזכרו. אלברט ענתבי, מעסקני ארץ ישראל, יזם בשנת 1906, חודשים ספורים לאחר מותו של הרב כַּהן, את הקמתה של שכונת נחלת צדוק בירושלים, בצמוד לשכונת שערי חסד, שנבנתה שנתיים אחריה [7].
עירית ראשון לציון הנציחה את שמו ופועלו ברחוב הנושא את שמו "הרב צדוק" בשכונת קדמת ראשון". [8]
חודשים ספורים לאחר מותו הפרידה צרפת את הדת מהמדינה, והרבנים הראשיים הבאים שכיהנו לא נחשבו עוד לבעלי תפקיד ממשלתי.
- אות לגיון הכבוד בדרגת אביר (1879)
- אות לגיון הכבוד בדרגת קצין (1901)
- 1867 - L'Esclavage selon la Bible et le Talmud ("העבדות בתנ"ך ובתלמוד")
- Études sur le livre de Joseph le zélateur, 1887
- Titus d'après le Talmud et d'après l'histoire (טיטוס לפי התלמוד וההיסטוריה)
- Souvenirs et regrets, Paris, 1898 ( זכרונות ומחשבות נוגות) הכוללים את ההספד שנשא ב-22 בפברואר 1886 לפרופסור נתניאל פיליפ סאנדר.
- La Bible du Rabbinat, 1899 - תרגום (בשותפות) התנ"ך לצרפתית הקרוי "תנ"ך הרבנות הצרפתית"
- La Bible de la jeunesse, 1899 - תנ"ך הנוער
- Jewish Encyclopedia) - השתתפות בג'ואיש אנציקלופדיה
- Sermons et allocutions) (4 volumes) - דרשות ונאומים - ב4 כרכים
- Biographie de M. Isidore Loeb - הביוגרפיה של מר איזידור לב
- בן-ציון אייזנשטט, הרב ר' צדוק הכהן, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק ג, עמודים 21–22, באתר היברובוקס
- איזידור זינגר, אדואר אנדרֶה, "צדוק כהן", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- אתר Virtual Judaica (באנגלית)
- מידע רב על הרב כָּהן, כולל פעילותו הציונית (צרפתית)
- תעודת הוקרה(הקישור אינו פעיל) לרב כָּהן מטעם חברת 'אהבת אחים' הירושלמית
- צדוק כהן, באתר הבנק אוצר התיישבות היהודים
- הרב צדוק כהן, העבדות על פי התורה והתלמוד, מצרפתית: יצחק שמואל פוכס, באתר היברובוקס
צדוק כהן (1839-1905), (מפריס), דף שער בספרייה הלאומית
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
Remove ads