צביה כהן

צִביה כהן (נולדה ב-12 בפברואר 1930) היא עיתונאית ישראלית. כלת פרס רפפורט לנשים פורצות דרך 2023.

צביה כהן

לידה	12 בפברואר 1930 (בת 94) ירושלים, פלשתינה (א"י)
שם לידה	צביה ברגנר
מדינה	ישראל ישראל
השכלה	התיכון ליד האוניברסיטה אוניברסיטת ניו יורק אוניברסיטת טמפל
מעסיק	דבר הפועלת, למרחב
בן או בת זוג	דוד כהן
מספר צאצאים	2

ביוגרפיה

צביה ברגנר נולדה בירושלים. סיימה לימודיה התיכוניים בתיכון בית הכרם, ירושלים. בשנת 1947 התגייסה לפלמ"ח ושירתה עד סוף מלחמת העצמאות בגדוד השלישי של חטיבת יפתח.

סיימה לימודי ריפוי בעיסוק בישראל ובארצות הברית. בעלת תואר ראשון בשיקום, בהצטיינות יתרה, מאוניברסיטת ניו יורק. בעלת תואר שני בחינוך מאוניברסיטת טמפל שבפילדלפיה.

בוגרת הקורס לעיתונאות של אגודת העיתונאים והמחלקה ללימודי חוץ בטכניון.

בהיסטוריה המקצועית של צביה כהן שני שלבים. הראשון - בשיקום מוגבלים. השני - בעיתונות, באמצעי תקשורת כתובה ואלקטרונית. היא מאמינה ש"ידע הוא כוח", זה כלי התמודדות בסיסי ביותר. לפיכך היא דואגת, בין היתר, לספק לציבור מידע על זכויות ושירותים, להציג מפעלים חברתיים ואנשים מעוררי השראה. היא רואה כמשימה לעודד את החברה ליצור הזדמנויות שוות לשני המינים כעיקרון חיוני, לא רק לקידום האישה, אלא גם לשלמות החברה כולה. התנדבותה בגופים ציבוריים משמשת ערוץ נוסף לפעילותה, עליה זכתה במספר פרסים ואותות.

עבדה בארצות הברית בשיקום בבתי חולים וניהול בית חולים למחלות כרוניות.

עם שובה לישראל עבדה בניהול אגף השיקום בבית חולים "מחנה ישראל" של מלב"ן. עסקה בהוראת פסיכולוגיה ב"מדרשה למחנכים למוזיקה". ניהלה את מחלקת הפרסום ויחסי הציבור של ויצו.

בעלת פינה על נשים בעיתונות העולם, בתוכניתו של ד"ר יואל רפל ברשת ב' של "קול ישראל".

כתבת בעיתון "ידיעות אחרונות" ובשבועון "לאשה". ערכה את המדור "לאשה ולבית" בעיתון "למרחב" (1961–1973).

ערכה את הירחון "דבר הפועלת" (1973–1994),^[1] שבמהלך כהונתה שינה שמו ל"נעמת" (כשם התנועה שהיה ביטאונה). במסגרת ירחון "נעמת" הפיקה חוברות רבות לקידום מעמד האישה, בהן: "אישה שקולה" - מדריך כלכלי; "דברים לגופך" - מדריך לבריאות האישה; "מורה נבוכות" - מדריך לדיני אישות; "א-ב בחיסכון" - מדריך לחיסכון בבית; "איך לעשות כסף בבית" - דרכים ליוזמה אישית; "לראות את הנולד" - מדריך זכויות ליולדת ולאם; "אלפון לחיילת" - מדריך למשרתות בצה"ל; "יותר נשים בעוני" - תמונת מצב.

הקימה עם הוצאת "עם עובד" את ספריית "זהות" לפרסום ספרות מקור וספרות מתורגמת העוסקת בנשים, כולל "נשים בישראל - לקסיקון" (1991).

כיהנה כיו"ר מועצת ארגוני נשים בישראל^[2] וסגן נשיא הארגון הבינלאומי של נשים יהודיות (1998–2000). מועצת ארגוני נשים היא ארגון גג של ארגוני הנשים הגדולים בישראל. מייצגת אותם בכנסת, באו"ם ומול גופים ישראליים ובינלאומיים שונים. במסגרת פעילותה במועצת ארגוני נשים ארגנה פעילויות מגוונות שהיו משותפות לארגוני הנשים, בהן:

• תוכנית למניעת אלימות בגיל הרך במעונות הילדים, בשיתוף משרד החינוך. הופק ספר "כועסים - מה עושים?" - אנתולוגיה לשירי ילדים נגד אלימות, הוצאת מודן (2000).
• הכשרה מקצועית לנשים, בעיקר אלה שחזרו למעגל העבודה, בשיתוף משרד העבודה.
• עידוד הקמה של עסקים קטנים, בשיתוף בנק הפועלים.

במסגרת הטלוויזיה הקהילתית בת"א-יפו השתתפה בעשיית סרטים מגוונים בנושאים אישיים וחברתיים, בהם כאלה שעוררו דיונים ציבוריים. התוכנית "הכניסה לסבים-אסורה" שעסקה בבני משפחה שאינם מתירים לסבים ולסבתות לראות את נכדיהם, תרמה לשינוי חקיקה בנושא. קיימה ראיון (עם יוסי וישנייה) של הטייסת הישראלית הראשונה רחל מרקובסקי-לנדאו.

כהן היא אלמנתו של דוד כהן, שהיה ממקימי ממר"ם, המהנדס הראשי של ממר"ם בשנים 1959–1963, מנהל השיווק של חברת יבמ ישראל (1964–1967), ומנכ"ל החברה (1967–1984). היא אם לבן ובת וסבתא. מתגוררת בתל אביב.

חברות במועצות ציבוריות

• מליאת רשות השידור; הוועד למען החייל; המועצה להתנדבות; המועצה לישראל יפה; המועצה לתרבות ואמנות; דירקטוריון קרן יהושע רבינוביץ; חברה במזכירות ובוועדות השונות של אגודת העיתונאים.^[3]
• כיום חברה בוועד המנהל ובמועצה של קרן תל אביב לפיתוח.
• כיום חברה במועצת הכללית (קופת חולים).

פרסומים

• בת חן - ספר על הח"ן (הקדמה של גולדה מאיר) - הוצאת שקמונה (1972).
• חיל הנשים - חלק מאנציקלופדיה צה"ל בחילו - אנציקלופדיה לצבא ולביטחון - הוצאת רביבים (1982).
• התנדבנו לצבא הבריטי - על החיילות הארצישראליות במלחמת העולם השנייה - הוצאת ידיעות אחרונות (2005).
• במסגרת מועצת ארגוני נשים: מידע שווה זהב - מדריך זכויות ושירותים לאישה המבוגרת (1999).
• בשיתוף עיריית ת"א-יפו: מדריך זכויות ושירותים לגמלאי ת"א-יפו (2002). מדריך לאורח חיים בריא לגמלאי ת"א-יפו, יחד עם המרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי (2012).

פרסים

• פרס ע"ש שרה רייכנשטיין, על הראיון הטוב ביותר "פלמחאיות ראשונות מספרות על ימים ראשונים" (פורסם ב"למרחב", 1966).
• פרס ע"ש ולטר שווימר, על סדרת ראיונות על "הנערה הסוטה" (פורסם ב"למרחב", 1970).^[4]
• הסרט הטוב ביותר בפסטיבל סרטי גמלאים "יפה שעה אחת קודם" (עם ריקי וישנייה 2004).
• הסרט הטוב ביותר בפסטיבל בינלאומי "יוצרים מציאות" "יפה שעה אחת קודם" (עם ריקי וישנייה 2010).
• פרס רפפורט לשנת 2023 - פרס לנשים פורצות דרך. פרס על מפעל חיים לאשה מעוררת השראה (הפרס על-שם רות וברוך רפפורט, המוענק על ידי "קרן ברוך ורות רפפורט" (The Bruce and Ruth Rappaport Foundation))

אותות

• אות השירות בהסתדרות (1993).
• תואר יקירת תל אביב-יפו (2007).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא צביה כהן בוויקישיתוף

• צביה כהן, באתר הפלמ"ח
• הספרים של צביה כהן, באתר "סימניה"
• צביה כהן, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. חילופי עורכות בדבר הפועלת, דבר, 3 ביולי 1974
2. צביה כהן, באתר של מועצת ארגוני נשים בישראל
3. נבחר ועד חדש לאגודת העתונאים, מעריב, 18 במרץ 1969
   נפתחה האסיפה הדו-שנתית של עיתונאי תל אביב, דבר, 14 במרץ 1983
4. תמר אבידר, העתונאיות שזכו בפרס, מעריב, 28 במאי 1970
   הוענק פרס שווימר לעתונאות, דבר, 26 במאי 1970