בשנת 1953 רכש מירום מצלמת כיס ראשונה והחל לצלם כחובב. בעקבות עבודתו כדייג החל לצלם את אגם החולה, והמשיך לתעד את ייבוש האגם בין השנים 1951–1958.
את השכלתו האמנותית הראשונה רכש כאוטודידקט מספרות מקצועית וממגזינים ושנתונים בינלאומיים לצילום. בשנת 1957 השתלם בצילום בצרפת. הוא עבד בפריז כמדפיס תצלומים בחברה בה הדפיסו צלמי עיתונות רבים כגון אנרי קרטייה ברסון, וצלמים נוספים. באותה תקופה הוצגו תצלומים מסדרת "שירת האגם הגווע" בתערוכה במוזיאון תל אביב לאמנות, שהייתה אחת מן התערוכות הראשונות של צלם ישראלי במוזיאון. בשנים 1963–1970 הוציא מירום מדי שנה "שנתון ישראלי לאמנות הצילום". בסדרת אלבומים זו איגד צילומים מאת צלמים חובבים ומקצועיים כאחד. בשנת 1974 הפסיק מירום לפעול כצלם ופתח עסק להפקה ושיווק של תצלומים מן הארכיון שלו, אשר הודפסו על לוחות עץ לבוד. בשנת 2000 זכה בפרס על מפעל חיים בצילום מטעם מוזיאון ישראל. בשנת 2009 נערכה לו תערוכת מחווה, "שירת האגם 2" בגלריית בית האמנות במבשרת ציון, בסיס התערוכה שימש כפלטפורמה לתערוכת מחווה נרחבת: 1900–2009, במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן בקיבוץאשדות יעקב מאוחד. בשנת 2010 זכה בפרס ישראל לצילום, המוענק אחת לחמש שנים.[2]
מירום היה נשוי לחנה עד מותה בשנת 2000, והיה אב לשלושה.
