הכפר הנאוליתי בעתלית-ים

הכפר הנאוליתי בעתלית־ים הוא הקדום בסדרת אתרים פרהיסטוריים טבועים בחוף הכרמל. האתר שוכן בתוך הים במרחק 400 מטר מקו החוף, מערבית לשפך נחל אורן בעורפו של רכס כורכר טבוע, שבהמשכו דרומה נמצא מבצר עתלית הצלבני. האתר נמצא בעומק של 8–12 מטר מתחת לפני הים. אך בזמן שהיה מיושב נמצא קו החוף ממערבית לרכס הכורכר והכפר שכן על גדתו הדרומית של נחל אורן. המבנים וקטעי הריצוף התגלו על שטח של כ־30 דונם, הממצא היה מפוזר על שטח של כ־60 דונם. כלי הצור האופיינייים תיארכו את הכפר לתקופה הנאוליתית הקדם־קרמית ג', כ-9400–8000 שנים לפני זמננו לפי תיארוך פחמן-14. האתר כולל מבני אבן, באר מים, מוקדי אש, מתקנים, קברים, כלים מאבן ועצם, עצמות בעלי חיים וממצא בוטאני.^[1][2]

עתלית־ים

מבנה פולחני מעוגל בעתלית־ים
מידות
שטח	30 דונם (מבנים), 60 דונם (ממצאים)
גובה מעל פני הים	-8 עד -12
היסטוריה
תקופות	התקופה הנאוליתית הקדם־קרמית ג'
מיקום
מדינה	ישראל ישראל
קואורדינטות	32°42′39″N 34°56′07″E
האתרים הפרהיסטוריים המוצפים בחוף הכרמל; עתלית־ים נמצאת צפונית לעתלית

גילוי האתר והחפירה

צולל היורד לתוך הבאר שנמצאה באתר

במסגרת סקר ארכאולוגי תת־ימי שגרתי שבוצע בשנת 1985 על ידי הארכאולוג הימי אהוד גלילי סקרו הארכאולוגים את אזור חוף הים של עתלית. הסקר נעשה לאחר סופה חזקה שהזיזה את חולות הים והביאה לחשיפת ממצאים בקרקעיתו. במרחק 400 מטר מהחוף, בעומק של 10 מטרים התגלה לחוקרים קיר אבנים. הסרת שכבות החול מהקיר חשפה את בסיס הקיר בתוך קרקע חרסיתית, ובנוסף נמצא גרזן מאבן צור. בעקבות החשיפה נערכו בדיקות קצרות במסגרתן תועדו המבנים ונאספו ממצאים רבים. בחודש אוקטובר 1986 התקיימה חפירה מסודרת שהתרכזה במבנה בחלקו המערבי של האתר. במסגרת החפירה נפרשה רשת חבלים על שטח של 80 מ"ר, גודל ריבועי החפירה היה 2×2 מטר. ריבוע שנחפר נעשה בתוך מסגרת ניידת בגודל של 2×2 מברזל. ניקוי פני השטח נעשה באמצעות מחפר שהופעל על ידי משאבה שהוצבה על סירה. לאחר הניקוי ניתן היה להבחין במתאר המבנה. נחפרו שני לוקוסים אחד בתוך המבנה והשני מצפון לקיר המערבי החיצוני.^[1]

בחודש ספטמבר 1990 התקיימה עונת חפירות נוספת בה נחפרה באר מים. שתי עונות חפירה נוספות התקיימו בחודשי הסתיו של 1993 ו־1994, החפירה בוצעה לאחר סערות הים של חורף 1993/1992 וסערות 1994 שחשפו מתקנים ושרידי מבנים רבים. אחד הממצאים החשובים בעונת 1993 היה מתקן פולחני.

הממצאים באתר

הממצאים כוללים כארבעים מבנים הבנויים מלבנים צרופות. קירות המבנים נבנו על מסד מאבן ברוחב של 1–0.6 מטר. המבנים כוללים חצרות בצורת מלבן שסביבן נבנו חדרים רבועים עם רצפת חלוקי אבן וסיד שרוף מהודק. בין המבנים ששימשו למגורים נמשכו קירות אבן ארוכים שיצרו מסדרונות ברוחב עד 1 מטר. על רצפות נמצאו מוקדי שרפה וכירות בישול.

הממצאים באתר כוללים גם מתקנים עגולים בקוטר פנימי של 2–0.5 מטר, הבנויים נדבכי אבן. הקירות האנכיים של המתקנים נמשכו לעומק של שני מטר ויותר. השערת החוקרים היא שחלק מהמתקנים שימשו כממגורות ואחרים שימשו כבארות.

הממצאים כללו גם כלי צור רבים מקרצפים, סכינים, להבים, גרזנים, ראשי חצים. בנוסף לכלים מצור נמצאו גם כלים מעצם שכללו ידיות לכלי צור, מחטים, חודים ועוד.

נמצאו גם אגני כתישה מאבן וקערה מבזלת שבסיסה היה מוגבה.^[3]

• ממצאי אבן ובזלת מעתלית־ים
• 
  משחק חצוב באבן גיר
• 
  משקולות דיג מאבן
• 
  קערות אבן
• 
  קערת אבן
• 
  קערת אבן
• 
  קערת בזלת
• 
  קערת בזלת
• 
  קערת בזלת

באר המים

תוכנית הבאר. בתצוגה במוזיאון לפרהיסטוריה ע"ש משה שטקליס בחיפה

אחד הממצאים החשובים הייתה באר מים אשר ממצאיה סייעו בתיארוך האתר. עומק הבאר היה 5.5 מטר מפני קרקעית הים. הבאר נבנתה בחלק העליון מנדבכי אבן ששוקעו בחרסית, חלקה התחתון נחצב בסלע הכורכר. תכולת הממצאים שנחפרו בבאר והוצאו מתוך השכבות שהורבדו ומילאו את הבאר כללה חפצים מאבן ומצור, מעץ ומעצם. עצמות בעלי חיים, נמצאו גם חפצים מעוטרים כגון שבר צלמית, כפתור אבן טרפזי עם חריצים אלכסוניים לכוון המרכז, אבן גיר מגולפת בצורת פאלוס ועוד וכן פחם ושרידים בוטניים ספוגים מים. לאחר שהבאר ננטשה היא הפכה לבור אשפה. השערת החוקרים היא שהבאר חדלה לתפקד בגלל עליית גובה פני הים אשר המליחה את מי הבאר. הבאר סייעה לחוקרים לשחזר את גובה פני הים בתקופה שבה התקיים היישוב, על פי השערתם, הבאר הייתה ממוקמת 5 מטר מעל פני הים ולפיכך הם הסיקו שפני הים במקום הבאר היו נמוכים באלף השישי לפנה"ס בכ־16 מטר מפני הים היום. על־פי מחקר שכבות הריבוד בתוך הבאר הגיעו החוקרים למסקנה שהבאר הייתה בשימוש במשך כ־400 שנה.^[4]

בשנת 2012 נחשפה בעמק יזרעאל באר נוספת מהתקופה הנאוליתית באר עינות ניסנית.

ממצא אורגני

הממצא האורגני כלל עצמות בעלי חיים שזוהו כעזי בר, בקר בר, חזירי בר, ומספר מועט של עצמות צבי מצוי ואייל הכרמל. חלק גדול מהעזים והחזירים היו פרטים צעירים, מה שעשוי להצביע על המצאות חיות מבויתות. על העצמות נמצאו סימני חיתוך.

באתר נמצאו גם שרידי עצמות דגים. העצמות נמצאו בחלקה העליון של שכבת חרסית ממוצא יבשתי והיו חלק משרידי האתר. שרידים אלה נחקרו על ידי הארכאוזואולוגים עמרי לרנאו ועירית זהר אשר זיהו אותן כעצמות דג הנצרן האפור הים־תיכוני (אנ') שהוא דג טורף החי בעומק של 10–100 מטר.

השרידים הבוטניים כללו ענפים ושורשים של אלון התבור, כ־26,000 גרעיני חיטה שרופים ופולי קטניות. נמצאו גם זרעי עץ לבנה רפואי שלהשערת החוקרים שימש להרעלת דגים במי הלגונות לצורך דיג.

• ממצאים אורגניים מעתלית־ים
• 
  קרני עז
• 
  לסת עז
• 
  עצמות דג נצרן

קברים

צילום שלד אדם שנמצא באתר

בקרבת הבתים נמצאו 15 שלדים. חלק מהשלדים נמצאו בתוך הבתים. השלדים נמצאו בקברי קבורת יחיד עם גולגולת שלמה. ראשם של הנקברים פנה מערבה כאשר הפנים הופנו דרומה לכוון ההר. חלק מהשלדים נמצאו בקבורה ראשונית בתנוחה עוברית, בחלק מהקברים נמצא ריכוז עצמות שמצביע אולי על קבורה משנית.

השלדים נחקרו על ידי ישראל הרשקוביץ מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב. גובה האוכלוסייה על פי השלדים נע בין 144–165 ס"מ. הממצאים העלו מחלות ילדות, שחפת ועוות בעצם האוזן האופייני לצוללים בצלילה חופשית במים קרים. נמצאו גם סימני שחיקת שיניים האופיינית לאוכלוסייה של טווי רשתות דיג. אצל שמונים אחוז מהשלדים התגלו סימנים של ספונדילוליזיס, מחלה הנובעת מלחץ על הגב התחתון שיכול לנבוע גם מחתירה לצורכי דיג.^[5]

מתקן פולחני

מבנה פולחני שנמצא באתר

בחפירות 1993 נתגלו שבע אבני כורכר גדולות שהיו סדורות במעגל בקוטר של כ־2.5 מטר. אורך האבנים נע בין 2.1–1.0 מטר, רוחב בין 0.8–0.6 ועובי בין 0.5–0.3 מטר. פתח המעגל היה לכוון צפון־מערב. חלק מהאבנים ניצבו מאונכות בתוך החרסית והיתר נמצאו במצב אופקי. בצידן הפנימי של האבנים נמצאה שכבה עבה של טרוורטין אפור שהוא סלע משקע הבנוי סידן פחמתי הנוצר בהתאדות של מי מעיינות עשירים ביוני סידן. הימצאותו מעידה על נוכחות מים מתוקים באזור בעבר. בתוך המתקן בתוך החרסית נמצאו שרידי צמחייה ורכיכות מים מתוקים, וכן ראשי חיצים, להבי מגל מסוגים שונים, גרזנים, גרעינים ועוד. ממערב למעגל האבנים נמצאו מספר לוחות אבן באורך 1–2 מטר שכללו ספלולים רבים. הערכת החוקרים הייתה שמדובר במתקן פולחני שאולי קשור במי מעיין.^[6][7]

נטישת האתר

לדעת החוקרים הכפר, שפעל 400 שנה, ננטש בגלל עליית מפלס פני הים התיכון. לפני כ־18,000 שנה היה שיאו של עידן הקרח האחרון, בתקופה זאת מפלס פני הימים היה נמוך בכ־120 מטר ממפלסם כיום. בארץ ישראל היה מישור החוף רחב בכ־20 ק"מ. בתקופה הנאוליתית הייתה התיישבות לאורך החופים. בעקבות התחממות החלו מי הים לעלות ולחדור לבארות המים של המתיישבים. בסקר ארכאולוגי שנעשה בים לאורך קטע החוף בין עתלית לחיפה נמצאו שישה כפרים ששייכים לתקופה הנאוליתית.^[8] תאוריה שהעלו חוקרים איטלקים הטוענים שהאתר ננטש בגלל צונאמי נשללה על ידי אהוד גלילי. לדבריו אין באתר סימני הרס פתאומיים. בדיקת השלדים מראה על מוות ממחלות שונות.^[9]

תצוגת ממצאים

חלק מהממצאים שנמצאו בחפירה ותמונות שצולמו, מוצגים במוזיאון לפרהיסטוריה ע"ש משה שטקליס. המוצגים כוללים הסברים על האתר, דגם מוקטן של מבני מלבני, כלים, ושרידי עצמות בעלי חיים ועוד. הממצאים מוצגים באגף המוקדש לחפירות של אתרים טרום־היסטוריים נוספים שנמצאו מתחת לפני הים בחוף הכרמל.

לקריאה נוספת

• אהוד גלילי ואברהם רונן, עתלית־ים, חדשות ארכאולוגיות צ', הוצאת רשות העתיקות, 1987, עמוד 25
• אהוד גלילי ויעקב ניר, עתלית־ים – 1990, חדשות ארכאולוגיות צז', הוצאת רשות העתיקות, 1991, עמוד 40
• אהוד גלילי יעקב שרביט וענת שפרוני, עתלית־ים – 1993–1994, חדשות ארכאולוגיות 109, הוצאת רשות העתיקות, 1999, עמוד 41–43
• עירית זהר, ניצול משאבי הים על ידי אוכלוסיית הכפר הנאוליתי מעתלית־ים, עבודת מוסמך, אוניברסיטת חיפה, 1994

• Ehud Galili, Baruch Rosen, Mina Weinstein Evron, Israel Hershkovitz, Israel: Submerged Prehistoric Sites and Settlements on the Mediterranean Coastline—the Current State of the Art, The Archaeology of Europe's Drowned Landscapes, Springer International Publishing, 2020, עמ' 443–481, ISBN 978-3-030-37367-2. (באנגלית)

ראו גם

• אקווה אלטה – הליך שקיעתה תחת המים של העיר ונציה, בימינו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הכפר הנאוליתי בעתלית-ים בוויקישיתוף

• שלדים מול כביש־החוף מאמר של אהוד גלילי ויעקב שביט באתר מט"ח
• האתר הנאוליתי הקדם־קיראמי "עתלית־ים" באתר רשות העתיקות
• עפרי אילני, צונאמי או קרחונים שנמסו: מדוע שקעה עתלית?, באתר הארץ, 3 ביוני 2008

הערות שוליים

1. אהוד גלילי ואברהם רונן, עתלית-ים, חדשות ארכאולוגיות צ', הוצאת רשות העתיקות, 1987, עמוד 25
2. Galili, E., Rosen, B., Evron, M.W., Hershkovitz, I., Eshed, V., Horwitz, L.K. (2020). Israel: Submerged Prehistoric Sites and Settlements on the Mediterranean Coastline—the Current State of the Art. In: Bailey, G., Galanidou, N., Peeters, H., Jöns, H., Mennenga, M. (eds) The Archaeology of Europe’s Drowned Landscapes. Coastal Research Library, vol 35. Springer, Cham.
3. אבנר רבן, האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל, החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, 1992, עמוד 78
4. אהוד גלילי ויעקב ניר, עתלית-ים - 1990, חדשות ארכאולוגיות צז', הוצאת רשות העתיקות, 1991, עמוד 40
5. שלדים מול כביש החוף - אתר מט"ח
6. אהוד גלילי, יעקב שרביט וענת שומרוני, עתלי-ים - 1994-1993, חדשות ארכאולוגיות חוברת 109, 1999, עמודים 42-41
7. שחזור אפשרי של המתקן הפולחני באתר רשות העתיקות
8. אהוד גלילי, שלדים מול כביש-החוף אתר מט"ח
9. עפרי אילני, צונאמי או קרחונים שנמסו: מדוע שקעה עתלית?, באתר הארץ, 3 ביוני 2008