העתודה האקדמית
מסלול צבאי בו מאפשרים למשרתים בו ללמוד לימודים אקדמאים בטרם הגיוס מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
העתודה האקדמית (ידוע גם כקצונה אקדמית) היא מסלול הכשרה בו מאפשרים לאדם החייב גיוס לצבא ללמוד לימודים אקדמיים עם גיוסו ולממש את עיקר השירות הצבאי לאחר תום לימודיו, תוך ניצול ההכשרה שעבר לצורכי הצבא. במדינות בהן אין נוהג שירות חובה, מהות המסלול היא מימון הלימודים בעד התחייבות לשירות במקצוע.
בישראל, העתודה האקדמית היא תוכנית התנדבותית המופעלת על ידי צה"ל במטרה לקלוט לשורותיו חיילים בעלי הכשרה על תיכונית (כמו מהנדסים, כלכלנים, משפטנים ורופאים ובעלי תואר אקדמי) במקצועות הנחוצים לצבא.
המשרת במסלול העתודה האקדמית קרוי "עתודאי". בעברית, עתודה היא דבר הנשמר לשעת חירום, כאשר יהיה בו צורך. צה"ל דוחה את שירות החייל עם הגיעו לגיל הגיוס, ושומר אותו לזמן מאוחר יותר, כאשר יסיים את לימודיו.
בוגרי המסלול בישראל משובצים בצה"ל ובמערכת הביטחון בזיקה למקצוע אותו למדו, ומשרתים כקצינים מקצועיים.
תוכניות עתודה אקדמית קיימות במדינות רבות, בהן ארצות הברית, בה מופעלות תוכניות עתודה לקצונה כגון Naval Reserve Officer Training Corps, Army Reserve Officers Training Corps.
המסלול
סכם
פרספקטיבה
העתודאי מתחיל את מסלול העתודה בשנת הלימודים העוקבת לסיום לימודיו בבית הספר התיכון. תחילה, במקום להיכנס לשירות פעיל, יוצא העתודאי לדחיית שירות (דח"ש) לצורך לימודיו האקדמיים. עם סיום לימודיו חוזר העתודאי לשירות פעיל, יוצא לקורס קצינים או משובץ ביחידתו בתור קצין מקצועי אקדמי ומשלים את שירותו הסדיר.
במהלך דחיית השירות חלות מספר מגבלות הכוללות, בין היתר, הגבלות על יציאה מחוץ לישראל וכן מגבלות הקשורות ללימודיו האקדמיים של העתודאי. משום שהתחייב העתודאי ללימודים בנושא מסוים, הוא אינו יכול לשנות את מסלול לימודיו ללא אישור חריג, וכן הוא מחויב לסף ציונים מסוים הנקבע על ידי הצבא. כמו כן, בחלק מחופשות הקיץ ובמספר ימים נוספים מזומן העתודאי להכשרות שונות כמו: טירונות, כנסים, ומעקבים אקדמיים.
כתנאי כניסה למסלול חותמים המיועדים לשירות ביטחון (מלש"בים) על הסכם מפורט המסדיר את זכויותיהם וחובותיהם. העתודאי מקבל מענקי עידוד שנתיים בזמן לימודי התואר הראשון, מרגע חזרתו לשירות סדיר הוא מוסמך כקצין ומקבל תוספת למשכורת בשירות החובה, והצבא מתחייב לשבצו בזיקה למקצוע אותו למד. עתודאי ששובץ בתפקיד שלהבנתו הוא לא בזיקה למקצוע, צריך להתריע לגורמים הרלוונטיים בצבא על כך בתוך 3 חודשים מתחילת תפקידו. אם הצבא מכיר בכך שהתפקיד לא בזיקה למקצוע, העתודאי יועבר לתפקיד שמקיים זיקה למקצוע, או ישוחרר מהתחייבותו לפי החלטת הצבא. עתודאי שלא התריע על שאינו משובץ בתפקיד מקצועי בתוך 3 חודשים מקבלת התפקיד, מוותר על זכות זו.[3] בתמורה, בהסכם העתודאי מתחייב לשירות קבע בחתימה קשיחה של שלוש שנים בנוסף לשירות החובה. כלומר, במסלול זה ניטלת מהעתודאי הזכות לפרוש משירות הקבע ללא אישור הצבא, בניגוד לנהוג בדיני העבודה האזרחיים אשר לא דורשים את אישור המעסיק כדי להתפטר.[4] לאורך כל שנות השירות הצבאי, בחובה ובקבע, המשרתים במסלול כפופים לדין המשמעתי ולחוק השיפוט הצבאי. כפיפות זו, לה הם מתחייבים בחוזה, מגבילה גם בשירות הקבע את חופש העיסוק, בכך שהיא לא מאפשרת החלפת תפקיד ללא אישור שלטונות הצבא, ולא מאפשרת לפרוש מהשירות במקרה ולא ניתן אישור זה.[5] בנוסף, בעת סכסוך בין המשרת לבין המערכת הצבאית הנידון על ידי קצין שיפוט, משרתי המסלול לא נהנים מזכויות משפטיות המוקנות לאזרחים כמו כפיפות לדיני הראיות ("קצין השיפוט לא יהיה כפוף לדיני הראיות ויפעל בדרך הנראית לו המועילה ביותר לבירור התלונה"[6]). החל משנת 2003, נשים המתקבלות למסלול מתבקשות לחתום על סעיף 16א "דין אישה כדין גבר", השולל מהן זכויות המוקנות להן בשירות החובה, כמו פטור משירות ביטחון עקב נישואין או לידה. בנוסף, בחתימה על סעיף זה הן מתחייבות לשירות חובה באורך אליו מתחייבים גברים (שנתיים ושמונה חודשים, נכון לשנת 2024).[7]
דרישות הקבלה
המלש"בים המעוניינים להצטרף לתוכנית נדרשים לעבור שני שלבי מיון:
- הנתונים הנאספים בצו הראשון של המועמד צריכים להיות מתאימים ליציאה לקצונה.
- על המועמד להתקבל למכללה או לאוניברסיטה בה הוא מעוניין ללמוד.
- המועמד צריך לעבוד יום מיון אישיותי נוסף, המפוקח על ידי מערך מדעי ההתנהגות.
- בחלק מהמקצועות קיים יום מיון נוסף
לאחר איסוף הנתונים, בהתאם להיצע התקנים בכל מקצוע ולכמות הנרשמים מתקבלת החלטה סופית.
הטבות ותנאי השירות
סכם
פרספקטיבה
נכון לשנת 2019, צה"ל מעניק לעתודאים "מענק עידוד עתודה" בגובה 10,500 ש"ח בכל שנת לימודים. וכן מבטיח מספר הטבות בתנאי השירות:
- החזר עבור דמי הרשמה ממוסדות הלימוד וקורס פסיכומטרי בגובה של עד 2,500 ש"ח.
- שכר העתודאים במהלך שירות החובה גבוה משכר חיילי חובה שאינם עתודאים ביחידות עורפיות (בזכות התואר הראשון ודרגות הקצונה), אם כי נמוך משכר חיילים קרביים.
- היתר עבודה פרטית במהלך שירות החובה החל מגיל 22 ללא צורך בהוכחת מצוקה כלכלית (בכפוף לאישור מפקד היחידה בדרגת סא"ל).[8]
- במקרה של אי-שיבוץ במקצוע שנלמד – שינוי שיבוץ, ובמקרים חריגים אף שחרור מלא משירות הקבע (הגדרת השיבוץ במקצוע שמורה אך ורק לגורמים המוסמכים בצה"ל, ולכן לרוב לא משוחרר העתודאי משירות קבע).
- עתודאים המסיימים קק"ץ זכאים ללבוש מדי קבע כבר בשירות החובה.
עם החזרה לשירות מקבל העתודאי דרגת קמ"א (קצין מקצועי אקדמאי), או דרגה מקבילה לה כגון: קר"פ (קצין רפואה); לאחר קורס קציני משפטים, עתודאים למשפטים מקבלים את דרגת הקמ"ש (קצין משפטים). עתודאים יוצאים לקורס קצינים בהתאם למדיניות היחידה אליה שובצו על פי הערכת מפקד, דרישות תפקיד ומתאם קצונה. לרוב העתודאי יצא בסמוך לחזרה לשירות, ומקבל בסיום הקורס דרגת סגן. בכניסה לקבע עתודאי קמ"א מקבל דרגת קא"ב, ועתודאי סגן מקבל דרגת סרן. עתודאי היוצא לקורס קצינים רק בשירות הקבע שלו, יקבל בסיומו ישירות דרגת סרן.
תוכניות עלית
במסלול העתודה מספר תוכניות עלית שהלומדים בהם נהנים מתנאים משופרים כמו מענקים מוגדלים, וליווי אישי. במסגרת תפקידים אלו לעיתים הדרישות האקדמיות מצד הצבא גבוהות יותר. בתוכניות העילית לרוב תהיינה "מנהלה" עצמאית שמתערבת בשיבוצי העתודאים המשרתים בהן, דבר המגדיל את המיצוי המקצועי שלהם. בכלל תוכניות אלו ניתן למצוא את תוכנית ברקים, תכנית גבישים, תוכנית פסגות, תוכנית סילון, ואת תוכנית צמרת.
תוכנית עתידים בצה"ל
סכם
פרספקטיבה
ערך מורחב – תוכנית עתידים
תוכנית עתידים נוסדה במטרה לשלב צעירים מהפריפריה הגאוגרפית והחברתית של מדינת ישראל במוסדות להשכלה גבוהה בישראל.[9] תוכנית עתידים בצה"ל כוללת 4 מסלולים המאפשרים לבוגרי תיכון מהפריפריה לדחות את גיוסם לצה"ל ולרכוש השכלה אקדמית. הסטודנטים בתוכנית זוכים לליווי חברתי ואקדמי הניתן להם על ידי חונך אישי וכן לסיוע כלכלי הכולל מימון שכ"ל, מחשב נייד, פעילויות העשרה ומלגת קיום (עד 16,500 ש"ח מדי שנה). לאחר מכן בוגרי המסלולים משתלבים בצה"ל בתפקידים בתחום אותו למדו.
מסלול זה מאפשר ללמוד לתואר ראשון לפני הגיוס לצה"ל (בעיקר במקצועות ההנדסה, המדעים המדויקים והרפואה). במהלך הלימודים הסטודנטים מחויבים בפעילות קבועה למען הקהילה, במגוון עמותות וגופים הפועלים בשיתוף עם "עתידים". בגמר הלימודים, בוגרי המסלול מתגייסים לצה"ל ומשרתים 6 שנות שירות מקצועי. מרבית המשתתפים בתוכנית (63%) לומדים או למדו את מקצועות ההנדסה,[9] 16% את מקצועות המדעים, ו-10% את מקצועות הרפואה. כמו כן, 80% מהסטודנטים והבוגרים למדו או לומדים באוניברסיטאות.
מסלול המכינה הקדם-אקדמית מאפשר לבוגרי תיכון שלא התקבלו למסלול העתודה לשפר את הישגיהם (תעודת בגרות ופסיכומטרי) במסגרת מכינה קדם-אקדמית אוניברסיטאית (אונ' ת"א/טכניון/האונ' העברית י-ם). בתום שנה, מתמודדים בוגרי המסלול על מקום בעתודה האקדמית של צה"ל.
המסלול פועל לשיפור מערכת החינוך בפריפריה, באמצעות שילוב מורים צעירים בחטיבות הביניים ובתיכונים. במסגרת המסלול, לומדים הסטודנטים לתואר ראשון במדעים מדויקים (מתמטיקה/ביולוגיה/כימיה/פיזיקה) או אנגלית ובמקביל – לתעודת הוראה. הלימודים מתקיימים באוניברסיטה העברית בי-ם. במהלך הלימודים הסטודנטים מחויבים בפעילות קבועה למען הקהילה, במגוון עמותות וגופים הפועלים בשיתוף עם "עתידים". בגמר הלימודים בוגרי המסלול משרתים 6 שנים כמורים אקדמאים לובשי מדים בבתי הספר התיכוניים ובחטיבות הביניים ביישובי הפריפריה. נכון להיום 46 מורים בוגרי המסלול משרתים בפריפריה.[10]
מסלול המאפשר לרכוש תואר ראשון בהנדסה (Bsc.), בתחום האלקטרוניקה, המכאטרוניקה והתוכנה ב-2 שלבים. בשלב ראשון – לימודים לדיפלומת הנדסאי ול־50% מתואר ראשון בהנדסה. לאחר מכן, שירות צבאי כהנדסאים בתפקידי מפתח מקצועיים ובסיום השירות הצבאי השלמה לתואר ראשון מלא בהנדסה. הלימודים מתקיימים במכללה האקדמית אורט בראודה כרמיאל או במכללת סמי שמעון בבאר-שבע.
- מסלול פסגה
תוכניות נוספות
- עתודת עולים – צה"ל מאפשר למלש"בים בעלי תעודת בגרות לא-ישראלית ללמוד לפני הצבא לתואר אקדמי. התוכנית נקראת גם עתודה ב'. במסגרת זו העתודאי לא מחויב לשרת בקבע, אך עם זאת הצבא אינו משתתף במימון שכר הלימוד וכן אינו מתחייב לשיבוץ במקצוע.
- עתודה קרבית – תוכנית לשילוב עתודאים כלוחמים ביחידות קרביות, במקביל למקצוע אותו למדו, מתוך כוונה להעלות את רמתן של יחידות השדה בכוח לוחם ואיכותי בעל ניסיון אקדמי. התוכנית הוחלה על עתודאים בעבר אך הופסקה.
- עתודה חרדית – תוכנית המיועדת לחרדים אשר אין להם השכלה במקצועות חול. תנאי הקבלה הם שנתיים בישיבה שבה חתמו על תורתם אומנותם. הלימודים מתקיימים במכון לב ומובטח למתקבלים שירות על פי אורח חיים חרדים (אם רצונם בכך).
היבטים משפטיים
סכם
פרספקטיבה
הסכם העתודה מעלה שאלות חוקיות רבות. עצם חוקיות ההסכם טרם נתקפה בבתי המשפט, אך היבטים מסוימים בו פותחו עם השנים ואף הגיעו לפסיקת בג"ץ. בעבר, המתגייסים במסגרת מסלול העתודה לא קיבלו מענקים בתקופת לימודיהם לתואר ראשון, ואף הדרגות שהתקבלו היו שונות. נכון להיום, אין אפשרות לצאת מהמסלול מבלי לקבל את הסכמת הצבא, וככלל יש לשלם סכום השווה לסך הכספים שהשתלמו במהלך לימודי התואר. בפקולטות למשפטים בקורס דיני עבודה, מוצג קושי חוקי במדיניות זו, נוכח המתח בינה ובין פסיקות דומות בדיני עבודה,[11] אשר הגבילו את משך האפשרות להגביל עובד בשל השקעה בהכשרתו המקצועית, ובמיוחד כשהוא מעוניין לפדות את העלות של ההשקעה בו. קושי נוסף שמוצג הוא בעצם גביית המענק לאחר תקופה בה העתודאים כבר שירתו את הצבא. עד שנת 2018, עתודאים שלא מימשו את התחייבותם לשירות קבע לא נדרשו לשלם כספים, ואילו כיום הדבר נתון לשיקול דעת ראש חטיבת תומכ"א שיכול לגבות מהם עד מלוא סכום מענקי עידוד העתודה שהשתלמו להם בתקופת לימודיהם.
דיני משפט העבודה אינם חלים על הקשר בין הצבא לבין העתודאים, אך ההלכות בעניין הגבלת העיסוק והחזרת מענקי הכשרה מקצועית נתפסו בבתי הדין לעבודה כעומדים במתח מול תקנת הציבור. כך, בניגוד לעניינים רגילים במשפט העבודה, המדובר בעניין הרלוונטי אף ליחסי העתודאים מול צה"ל, שאמור להיות חייב אף הוא חובת הגינות כלפי משרתיו, אף למעלה ממעסיק פרטי.
למרות שההסכם דומה בתוכנו לחוזה, ועל-אף שבבג"ץ אמיר מנור נשען צה"ל על ההיבט ההסכמי על-מנת להשיב רופא לשירות חובה וקבע, עמדת הצבא היא שמסמך העתודה איננו "חוזה" אלא "הסכם". פועל יוצא של קביעה זו היא שעתודאים המוצאים מהשירות נדרשים ככלל לשלם כספים בשווי מלוא מענקי עידוד העתודה שהשתלמו להם, גם כאשר לא הפרו את ההסכם, וזאת בסתירה לכאורה להוראות סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, המגבילות את הפיצוי החוזי למי שאינו ניפר לאינטרס ההשבה בלבד. עבור עתודאים בחובה מתכנסת ועדה שלה הסמכות לשקול שיקולים להפחתת הסכום.[12]
בפסיקת בג"ץ
בעבר, אף שיבוץ העתודאים במקצוע שבו למדו לא הובטח. כך, בבג"ץ 3246/92 – גלעד הר-עוז ו-59 אח' נ' שר הביטחון ואח' פ"ד מו(5), 301, נדחתה עתירתם של עתודאים שלא שובצו במקצועם. כיום ההסכם מכיל באופן מובנה התחייבות לשיבוץ העתודאים במקצועם. חרף זאת, בדוח מבקר המדינה עלו ליקויים בלתי מבוטלים במיצוי המקצועי של עתודאים.[13]
בבג"ץ 8648/17 אמיר מנור נ' צה"ל ואחרים, דן בית המשפט העליון בעתירתו של רופא עיניים שבתום תקופה של למעלה משנתיים נמצא בלתי כשיר רפואית לשרת, אך זמן מה לאחר שחרורו ולאחר שנתגלו עובדות חדשות נקרא לבדיקה רפואית בשנית. הצבא טען שמשנתגלה שהעותר מסוגל להתמחות ברפואת עיניים באיכילוב, קמה הצדקה לבדיקה רפואית חוזרת. העותר טען כי בשל קוצר ידם של שירותי הרפואה בצבא נעשה לקוי ראייה במידה הפוסלת אותו משירות, ורק בשל טיפול יקר לאחר שחרורו שבה לו ראייתו. עוד טען העותר כי לצבא אין סמכות לשלוח אותו לבדיקה חוזרת עם שחרורו, וכן כי שירת בשירות חובה מתוך מחויבות ובאופן ראוי. העותר הוסיף וטען כי גיוסו יביא לכך שתקן ההתמחות שלו כרופא עיניים באיכילוב לא יאויש, ומטופלים רבים ייפגעו.
הצבא עמד על סמכותו לערוך בדיקה חוזרת, וכן על ההתחייבות החוזית של העותר. בית המשפט העליון קיבל את טענות הצבא, והכשיר את קריאתו של העותר לשירות.
באשר לטענת העותר כי לא ניתן לקרוא לו לשירות לאחר שחרורו, קבע בית המשפט כי אף שמבחינת הסעיף הכללי ניתן היה לקבל את עמדת העותר, יש לדחות את טענותיו בשל העילה החוזית: "בין העותר[הרופא] לבין הצבא נכרת הסכם, לפיו מימן הצבא את לימודי הרפואה שלו – ובתמורה התחייב העותר לתרום מזמנו ומפירות לימודיו לצבא. החלק הראשון בהסכם זה קוים במלואו, ואילו החלק השני לא הושלם.". ברם, הנמקה זו, הנכונה באופן מלא למסלול צמרת, נכונה באופן חלקי בלבד למסלולי עתודה אחרים, בהם אין מימון מלא של הלימודים.
בהמשך, התכנסה ועדה בראשות השופט בדימוס אילן שיף, נוכח מחלוקת בין העותר לצבא כיצד יש לפרש את פסק הדין של בג"ץ, ולבסוף הוחזר העותר לשירות קבע מלא.[14]
בבג"ץ 4763/10 נטלי סוסקין ואח' נ' צה"ל, בג"ץ דחה עתירת עתודאיות נגד חיובן ב-3 שנות שירות בשל שיהוי אך ציין כי התנהלות צה"ל לא תקינה.
בבג"ץ 6523/20 פלוני נגד צה"ל יועמ"ש אכ"א (ניתן ב-8 בנובמבר 2020),[15] עתודאי למשפטים שהוצא ממסלול העתודה לאחר למעלה משנתיים בשירות חובה, ביקש לעתור כנגד ההחלטה להורידו בדרגה. מכתבי הטענות עלה כי בין הצדדים ניטשה מחלוקת כיצד יש לכנות את ההליך. בעוד שפלוני כינה את הפעולה "הפשטה מדרגת הקמ"א", פרקליטות המדינה וכן רשויות הצבא קראו להליך "ביטול תוקף הדרגה".
העותר טען כי אין להוריד אותו בדרגה, שכן שירת באופן ראוי ומתוך מחויבות. כמו כן, העותר טען שהחלטת הוועדה ניתנה מתוך משוא פנים ותוך פגיעה בהליך ההוגן, וכן כי ההחלטה מפלה אותו למול עתודאים היוצאים על רקע נפשי (פרופיל 21 נפשי), אשר אינם מורדים מדרגתם ואינם נדרשים לשלם כספים עם יציאתם מהמסלול. העותר הוסיף וטען שברקע הוצאתו מעתודה עומד סירובו לצאת להשלמה חילית אותה סיים אך לא עבר, בפעם נוספת, אך אין לתת לכך משקל נוכח מגבלה רפואית ביציאה להשלמה חילית וכן נוכח הבטחות של מפקדים בכירים כי לא יצטרך לצאת להשלמה זו.
ואולם, טענתו המרכזית של העותר נגעה למדיניות ההורדה בדרגה באופן כללי. לשיטת העותר, הורדה בדרגה היא עונש קיצוני וחריג, והפשטה של אדם מדרגה שהשיג בעמל רב כרוכה מניה וביה בפגיעה בכבוד האדם שלו. בתוך כך, הזכיר העותר את הוראת הפיקוד העליון הרלוונטית,[16] וכן סקר פסיקה ובה הומחשה מדיניות בתי הדין הצבאיים בהורדתם בדרגה. בתשובתו לתגובת המדינה, הוסיף העותר וטען כי בתי הדין הם הסמכות בשאלות ערכיות צבאיות.
את הטיעון בעניין זה סיכם העותר כך:
"כיצד ייתכן שהגונב ממית והמועל, והנשבע לשקר, והבועל פקודה, והמשתמש בסם – נאמר פה אחד יוקרת הדרגה וכבוד האדם המה; ואילו 'סירובי' לצאת להשלמה חילית, שלאו סירוב הוא – האם שם כלו הקיצין?"
עוד הוסיף העותר כי הנימוק שהוצג לו בעל פה בוועדת ההוצאה ממסלול העתודה, לפיו הורדתו בדרגה נעשית כדי לשמור על יוקרת דרגת הקמ"א, איננו עומד – משדווקא ככל שדרגה בכירה ויוקרתית יותר, ככה נמנעים מלפגוע בה.
הצבא השיב כי הוראת פיקוד העליון קובעת במפורש כי ככלל, עתודאי המוצא ממסלול העתודה, תבוטל דרגתו. עוד הסביר הצבא כי הפקודות מסבירות במפורש כי במקרה של אי התאמה, עתודאים משובצים כחוגרים רגילים, ורק במקרים חריגים יינתן להם לשמור על דרגות הקמ"א. עם זאת, הובהר כי עתודאים שהשלימו קורס קצינים והשלמה חילית בטרם הוצאתם משובצים כקצינים ודרגתם לא נשללת.
בית המשפט העליון דחה את עתירתו של פלוני. נקבע כי העתירה דומה ברוחה לעתירות המבקשות התערבות בעניינים של כוח אדם ושיבוץ לתפקיד, בהן נדרש סטנדרט גבוה להתערבות שיפוטית. העתירה לא עמדה בסטנדרט זה, והפסיקה אליה הפנו אינה ממין העניין. עם זאת, הודגש כי אין באמור כדי לנקוט עמדה בשאלת חוקיות הוצאתו של העותר ממסלול העתודה מלכתחילה.
תחולת קיצור שירות החובה
ביולי 2020, כ-170 עתודאים גייסו כספים לצורך עתירה כנגד החלטת הצבא שלא להחיל לגביהם את משך קיצור שירות החובה, מ-36 חודשים ל-32 ו-30 חודשים בהתאמה, עבור מי שחתם על ההסכם והתחיל את לימודיו בטרם הקיצור האמור. מבין התורמים, כ-109 עתודאים חתמו על ייפוי כוח לצורך עתירה לבג"ץ.
ברקע הדברים, עומדת פרשנות מהותו של יום החיול שעוברים העתודאים, במסגרתו חותמים על ההסכם, עוברים שרשרת חיול. יום החיול נדרש משום שעל-פי חוק שירות הביטחון, יוצא-צבא לא ייקרא להתייצב לשירות סדיר אלא אם כן הזמן שנקבע להתייצבות הוא שנתיים מיום הגיעו לגיל 18.
לשיטת העותרים, עתודאי היוצא לדחיית שירות אינו דומה למי שיצא לדחיית שירות קצובה, משהחוק מחייב פוקד שיורה לו להתייצב במועד. כך, על-פי טענתם, הוראת הפוקד היא קונסטיטוטיבית, דהיינו, מכוננת את חובת השירות (בניגוד למצב בו ההוראה דקלרטיבית, ואז צו הפוקד אך "מזכיר" לעתודאי כי עליו להתייצב לשירות).
פועל יוצא של פרשנות זו, לשיטתם, הוא שהאמור בהסכם העתודה לפיו העתודאי מתחייב כי "תקופת השירות הסדיר בה אני חייב לפי החוק, כפי שיתוקן מעת לעת, תידחה מתאריך...", משמעו שנוסח ההסכם מחייב את הצבא להחיל את קיצור השירות אף על מי שבעת חתימת ההסכם התחייב במשך שירות חובה ארוך יותר.
כאמור, במהלך אותה דחיית שירות עוברים העתודאים טירונות ולעיתים מזומנים אף לימי עיון או ראיונות במהלך לימודיהם.
בית המשפט העליון קבע כי לא השתכנע מטיעוני העותרים, והמליץ להם למשוך את עתירתם, כפי שעשו. בית המשפט לא נדרש לטענותיהם של העותרים לעניין פירוש המסמך עליו חתמו, אלא למעשה קבע כי אף אם היה כתוב בו ברחל בתך הקטנה כי קיצור השירות צריך לחול עליהם, אין בכך כדי להועיל, משאין נפקות להיבט ההסכמי.
לפי עמדת השופט הנדל, כפי שהתבטאה בדיון, הרי שכלל לא מדובר בהסכם, ויש לבחון את שאלת קיצור השירות כשאלה פרשנית בחוק שירות ביטחון. כך, לשיטת הנדל, החלת הצו של שר הביטחון לפי שנתון היא החלטה סבירה, משאינה מפלה את העתודאים הללו, ואין נפקא מינה להיבטים ההסכמיים.
לשיטת השופט פוגלמן, לצבא אין בכלל סמכות לשנות את משך שירות החובה בהסכם. ההיבטים החוזיים בהסכם עליו חותם העתודאי רלוונטיים לשירות הקבע בלבד.
ביקורת
סכם
פרספקטיבה
פרק זה טעון עדכון. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לעדכן אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא המקור הרשמי העדכני ביותר מלפני 13 שנה.כנגד מסלול העתודה האקדמית מושמעת לעיתים ביקורת על ידי עתודאים שסיימו את לימודיהם והתגייסו לצה"ל. חלק ניכר מהביקורת נובע מכך, שהתחייבותם ארוכת השנים של העתודאים נעשית בהיותם בני נוער, כאשר עדיין חסרה לחלקם הבגרות והפרספקטיבה הדרושות להחלטה מעין זו, ומבלי שיהיו מודעים לטיבו האמיתי של השירות הצבאי שהם מתחייבים אליו.[17][18] כמו כן, החתימה על ההסכם נעשית עוד בטרם חוו העתודאים אינטראקציה אמיתית עם המערכת הצבאית ולכן הם חותמים על ההסכם מבלי להכיר את היתרונות והחסרונות של המערכת הצבאית. העובדה כי התחייבות העתודה לקבע היא "קשיחה" ובלתי ניתנת לביטול, היא אחד החסרונות הבולטים של המסלול.[19]
ביקורת מרכזית נוספת קשורה לאי שיבוץ העתודאים בצה"ל בתפקידים התואמים את המקצוע שרכשו. במחקר של ממד"ה משנת 2001 נמצא כי "עצם הצבתם של מהנדסים לתפקידים שאינם מתאימים להכשרתם, זוהה כאחד הגורמים המרכזיים לאי שביעות רצונם מהשירות וחוסר נכונותם להמשיך לשרת בצבא".[20] לצה"ל אפשרויות מוגבלות בשיבוץ העתודאים לתפקיד הקשור להשכלה האקדמית שרכשו (לעיתים בשל עודפי עתודאים במחזור גיוס, ללא מספיק תקני תפקידים מתאימים עבורם,[21] אך לרוב פשוט כי התקינה מורכבת גם מערב רב של תפקידים שאין כל קשר בינם לבין המקצוע שרכש העתודאי). כך, למשל, תפקידם של עתודאים לרפואה לרוב הוא כרופאים יחידתיים כלליים בבסיסים או ביחידות שדה,[22] תפקיד שלא כולל התמחות בתחום רפואי ספציפי, ולפיכך מהווה סטייה ממסלול ההתמחות הרגיל של רופאים באזרחות.[23] תפקידם של עתודאים להנדסה, מתבטא לרוב בליווי פרויקטי פיתוח ואחריות על הקשר בין הצבא לתעשייה, ליווי תהליכי הפרויקט כגון כתיבת מסמכי אפיון וניסויים הלקוחים בעיקר מתחום ניהול פרויקטים והנדסת מערכת,[24] במקום עיסוק כחלק מצוות המבצע מחקר ופיתוח, כמצופה ממהנדס מתחיל שמגיע לתעשייה. תפקידים כאלו מספקים לעיתים עניין ואתגר עבור העתודאים, אך הם שונים מהתפקידים המתאימים באזרחות, וכוללים שכר נמוך הרבה יותר מאשר בענף ההייטק.[23] לפיכך עתודאים אלו לא צוברים ניסיון ממשי כמהנדסים, ובמקביל חלה ירידה ברמת מקצועיותם בתחום לימודיהם, כיוון שהם לא עוסקים באופן ישיר בפתרון בעיות טכניות אלא מערכתיות ולרוב ניהוליות. במקביל, חלק מהעתודאים משובצים לתפקידים שאינם קשורים כלל להשכלה האקדמית שרכשו, עובדה המעלה תרעומת רבה בקרב העתודאים ומהווה לטענתם הפרת ההסכם של צה"ל עימם,[25] אך הדבר קשה להוכחה מול צה"ל, משום שרק לצה"ל הסמכות לקבוע זאת ולשחררם משירות קבע בשל כך, ולרוב קביעה זו לא נעשית.[26]
דו"ח מבקר המדינה לשנת 2007 עוסק בהרחבה בנושא העתודה האקדמית. ממצאי הדו"ח מצביעים על אי מיפוי התקנים לאקדמאים בצבא ועל אי מיצוי יכולותיהם המקצועיות של בוגרי מסלול העתודה האקדמית. כמו כן מצביע הדו"ח על בעיות נוספות במסלול כגון הסמכה לקצונה, אי סיום חובות אקדמיים של בוגרי המסלול, שיבוץ מהנדסי חשמל ללא תעודת חשמלאי לעבודות הנוגדות את חוק החשמל, אי מיצוי הפוטנציאל לקבע ואי שילוב נשים במסלול. בנוסף מציין הדו"ח שבתוכנית "עתידים" לא משולבים תושבי פריפריה כמתוכנן.[27]
ראו גם
- תוכניות מצוינות נוספות בצה"ל
קישורים חיצוניים
- קצונה אקדמית
- עתודה אקדמית, באתר "עולים על מדים" של פורטל אגף משאבי האנוש של צה"ל
- אתר עתודאים
- דו"ח נציב קבילות חיילים לשנת 2000 העוסק בנושא העתודה בהרחבה (קובץ גדול)
- שילובי חיילי העתודה האקדמית בצה"ל – מתוך דו"ח מבקר המדינה 58א' לשנת 2007 (עמודים 521–540)
- אביב ברטלה, נתוני צה"ל: מאיזה תיכון יוצאים רוב העתודאים?, באתר ynet, 14 ביוני 2013
- אביב ברטלה, העתודאים החדשים לומדים תזונה וגיאולוגיה, באתר ynet, 28 בפברואר 2014
- מורן רגב, העתודאים של צה"ל: מעט נשים, יותר רופאות, באתר ynet, 6 בנובמבר 2015
- פורומים:
- "פורום עתודה" בפורטל "תפוז אנשים", פורום מקיף בנושא העתודה האקדמית, עם מידע למועמדים לעתודה, עתודאים בלימודים ועתודאים בשירות. לעיתים מתארחים בפורום נציגים רשמיים של מדור עתודה.
- מדריך העתודאי לגלקסיה, קהילת ידע בהובלת עתודאים
- נעמי סומר, מערכת אתר צה"ל.מהפכת העתודאים יוצאת לדרך. כל ההטבות והחידושים. 22 ביולי 2019(הקישור אינו פעיל, 26 באוקטובר 2022)
מיכל עבר-הדני, כל הנתונים המפתיעים מאחורי האנשים שמתגייסים עם מקצוע, באתר צה"ל, 3 בפברואר 2019
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.