שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
עלובי החיים (מחזמר)
מחזמר מצליח המבוסס על הרומן של ויקטור הוגו מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
עלובי החיים (בצרפתית: Les Misérables) הוא מחזמר מצליח על-פי הרומן "עלובי החיים" מאת הסופר הצרפתי ויקטור הוגו. המחזמר, שנכתב במקור על ידי הפזמונאי אלן בובליל והמלחין קלוד-מישל שנברג בשפה הצרפתית, הופיע ב-1980 כתקליט קונספט, ובאותה שנה הועלה לראשונה על הבמה בפריז. מאז עבר המחזמר גלגולים שונים, והופיע על מיטב בימות התיאטרון ברחבי העולם.
Remove ads
המחזמר מושר במלואו, ללא דיבורים (למעט מילה או משפט קצר פה ושם). הוא מציג את סיפורו של ז'אן ולז'אן, לשעבר אסיר בכלא הצרפתי שהפך לראש העירייה. ולז'אן פוגש בפנטין, אשה ענייה ואם חד-הורית שמתה ממחלה. ולז'אן נשבע לה שיטפל בבתה היחידה – קוזט. אחרי ולז'אן עדיין רודף קצין המשטרה ז'אבר, שזוכר את ולז'אן בגלגולו הקודם, וכל זאת על רקע ההתפתחויות בצרפת, בין השאר מהפכת הסטודנטים של 1830 ו-1832. הלוגו המפורסם של המחזמר, שמציג את דיוקנה של קוזט, לקוח מתוך ציוריו של הצייר אמיל בָּיָאר (אנ') לספר "עלובי החיים".
Remove ads
עלילת המחזמר
סכם
פרספקטיבה
מערכה ראשונה
ז'אן ולז'אן, אסיר מספר 24601, ישב בכלא 19 שנים – 5 שנים על כך שגנב 2 כיכרות לחם כיוון שמשפחתו גוועה ברעב, ועוד 14 שנים כיוון שברח ונתפס. סוהרו היה ז'אבר, לעתיד שוטר קפדן וחסר רגש המאמין בעליונות החוק מעל הכל. כעת הוא משתחרר על תנאי, אך מגלה שהוא אינו אדם חופשי: כרטיס השחרור הצהוב שהוא מחויב להציג על פי חוק מניא את החברה מלבטוח בו, והוא אינו מצליח להתקבל לעבודה או אפילו להשיג לעצמו לינה. מושפל, הוא מגיע לבית הבישוף, והלה מקבל אותו בסבר פנים יפות, מאכיל ומלין אותו. באמצע הלילה גונב ולז'אן את כלי הכסף של מארחו ונמלט. לאחר שנתפס על ידי השוטרים הוא מובל לבית הבישוף, וטוען שקיבל ממנו את הכלים במתנה. לתדהמתו הבישוף משקר עבורו ומאשר את גרסתו, ואף מעניק לו בנוסף פמוטי כסף. ולז'אן נקרע בין הזעם שהוא חש כלפי החברה, שממשיכה להתייחס אליו כאל פושע, לבין טוב הלב והחמלה שגילה כלפיו הבישוף. לבסוף הוא מחליט לצאת לחיים חדשים כאדם ישר והגון, ולצורך כך מגיע למסקנה שעליו להתכחש לעברו. הוא קורע את הכרטיס הצהוב שקיבל ופותח דף חדש.
- 1823, מונטריי
לאחר שמונה שנים ולז'אן, כעת מסייה מדליין, הוא ראש עיריית מונטריי ומנהל בית החרושת. העוני בעיר גדול, וגם מי שהשיג עבודה מתפרנס בדוחק. פנטין, אחת מעובדות בית החרושת, מגדלת בסתר את בתה קוזט. אביה ניהל עם פנטין רומן קצר ונטש אותה בהריון, ללא אמצעים. היא נאלצת להפקיד את גידול בתה בידי זרים ולצאת לעבוד, ואת עיקר משכורתה היא שולחת לפונדקאי ואשתו שמגדלים אותה. אחד המכתבים שבו הם כותבים לה לשלוח עוד כסף, מתגלה על ידי העובדות, והן דורשות שתפוטר, בעילה שהיא ודאי "משלימה הכנסה" מזנות. מנהל העבודה, שניסה לחזר אחריה ללא הצלחה, לא מהסס ומפטר אותה. פנטין מושלכת לרחוב ועתה נאלצת באמת לעסוק בזנות. כשהיא מסרבת לקבל לקוח עשיר, הוא משפיל אותה ומתפתחת ביניהם תגרה. למקום מגיע השוטר ז'אבר. הוא מאמין ללקוח ואוסר את פנטין. ולז'אן (מדליין), שאף הוא נקלע למקום, פוקד עליו לקחת אותה לבית החולים כיוון שהיא חולה מאוד. ז'אבר מציית בחוסר שביעות רצון.
בעודם עומדים ברחוב, הם עדים לכרכרה דוהרת ללא שליטה, והיא מוחצת תחתיה אדם. איש מבין עוברי האורח לא מושיט יד מחשש שימחץ. ולז'אן מהסס, אך באין מתנדבים הוא נחלץ לעזרתו ומרים את הכרכרה הכבדה, פעולה הדורשת כוח פיזי רב, דבר שהוא יודע שעלול לעורר את חשדו של ז'אבר. הלה אכן נזכר שהכיר רק אדם אחד חזק כל כך: אסיר 24601, ששבר שחרור על תנאי, ומאז הוא מנסה לאתרו ולהשיבו לכלא. הוא מספר זאת לולז'אן ומוסיף שמלאכתו הושלמה: אותו פושע־נמלט נתפס, ויובא למשפט בקרוב. ולז'אן מתלבט האם להתוודות ולהציל את הנשפט החף מפשע, או להמשיך בחייו הנוכחיים, שבהם הוא מקפיד להיות אדם ישר, בפרט שתושבי העיר ופועלי בית החרושת תלויים בו. לבסוף המצפון מכריעו והוא חושף את זהותו האמיתית בבית המשפט. משם הוא ממשיך היישר לביה"ח, לבקר את פנטין.
פנטין על ערש דווי, הוזה שהיא רואה את קוזט. כשולז'אן נכנס היא מספרת לו עליה והוא מבטיח שידאג לילדה וייקח אותה תחת חסותו. לאחר שהיא מתה בזרועותיו, מגיע למקום ז'אבר, שלא מוכן לוותר ולאפשר לולז'אן להימלט שוב. ולז'אן מסכים להסגיר את עצמו, אך רק לאחר שידאג לקוזט. ז'אבר מסרב להאמין, ובין השניים מפתח עימות. ולז'אן יוצא כשידו על העליונה ונמלט.
הוא מגיע לפונדק של הזוג תנרדייה, מגדליה של קוזט. לזוג בת בשם אפונין שאותה הם מגדלים כנסיכה, ואילו בקוזט הם מתעללים ומשתמשים בה כשפחה. ולז'אן נחרד לגלות את מצבה של קוזט ופודה אותה בכסף רב. הוא לוקח אותה איתו לפריז ומגדל אותה כבתו.
בעיר חיים ולז'אן וקוזט, ז'אבר שדולק בעקבותיהם, וגם משפחת תנרדייה, שנאלצה לסגור את הפונדק ללא תמיכתה הכספית של פנטין, וכעת מתפרנסת מגנבות ומכיוסים. הרחוב הפריזאי מקבץ אליו עניים, פושעים, זונות, טיפוסים מפוקפקים וסטודנטים, וגם את גברוש, ילד רחוב פוחח (בספר מצוין כי הוא בנם הזנוח של הזוג תנרדייה, במחזמר אין לכך אזכור). במעבר אקראי של ולז'אן וקוזט ברחוב, תנרדייה מזהה אותו כאדם ש"גזל" ממנו את קוזט. תנרדייה לוכד את ולז'אן, אך התערבותו של ז'אבר – כעת שוטר בדרגת מפקח – נותנת לולז'אן את ההזדמנות לברוח יחד עם קוזט. מריוס, אחד הסטודנטים, מתאהב בקוזט ממבט ראשון. הוא מבקש מאפונין שתנסה לאתר אותה בעבורו, בלי להבחין שאפונין מאוהבת בו בסתר. היא מאוכזבת, אך מסכימה.
הרחוב תוסס משמועות על הדחתו של הגנרל למרק, האדם היחיד בממשלה שדואג לעניים. הסטודנטים, תחת הנהגתו של אנז'ולרא הכריזמטי, נאספים בבית הקפה ABC כדי לתכנן מהפכה, מתוך מטרה להיאבק על זכויותיהם הסוציאליות ולהשפיע על עתיד השלטון המסואב (האירוע המיוחס, המרד הרפובליקני בפאריס של יוני 1832, אכן התרחש במציאות). במהלך האספה מגיע גברוש ומבשר על מותו של למרק. הסטודנטים רואים בכך אות לתחילת המאבק ויוצאים לרחוב בהנהגת אנז'ולרא. מריוס נמצא פיזית בין חבריו הסטודנטים אך מחשבותיו נודדות אל קוזט.
בינתיים, בביתם המפואר, מתברר שגם קוזט התאהבה במריוס. ולז'אן, שרואה אותה יושבת בחצר טרודה במחשבות, מנסה לדובב אותה. בתגובה היא מנסה לחלץ ממנו מידע על עברה ועל עברו, אך כמו תמיד הוא מסרב לספר לה, ויוצא מן החצר. אפונין מביאה את מריוס אל החצר, והוא וקוזט מתוודים על אהבתם, בעוד שהיא נשארת שבורת לב מעבר לגדר. חבורת הפושעים של תנרדייה מגיעה כדי לשדוד את הבית, ואפונין בוגדת בהם מתוך דאגה למריוס ומבריחה אותם. ולז'אן משוכנע שידו של ז'אבר השיגה אותו וקורא לקוזט לשוב הביתה כיוון שהם עומדים לברוח השכם בבוקר.
ערב המהפכה: קוזט ומריוס שבורי לב מפרידתם הצפויה. מריוס נקרע בין הרצון ללכת אחר קוזט לבין חובתו המוסרית להישאר עם חבריו, ולבסוף בוחר להצטרף למאבק הסטודנטים. ז'אבר – נאמנו של השלטון – מתכנן להתחזות לאחד מהם, ולהפיל אותם מבפנים. הזוג תנרדייה מתכננים לנצל את המצב כדי לבזוז את גופות המתים (הצפויים).
מערכה שנייה
הסטודנטים מקימים את המתרס ברחוב. ז'אבר מממש את תוכניתו ומצטרף אליהם כמרגל. מריוס מופתע למצוא את אפונין על המתרס, מחופשת לנער. הוא חושש לחייה וכדי לשלוח אותה משם הוא מבקש ממנה למסור מכתב לקוזט, בתקווה שעוד לא עזבה. אפונין מוסרת את המכתב לולז'אן, והוא קורא בו ומגלה על אהבתה של בתו. אפונין שבורת הלב חוזרת למתרס כדי להיות עם מריוס, ובדרך חולמת על האושר שהיה מנת חלקה לו השיב לה אהבה.
בינתיים במתרס, ז'אבר נותן עצות כוזבות לסטודנטים, אך מזימתו מסוכלת על ידי גברוש, שחושף את זהותו האמיתית. הסטודנטים כובלים אותו בפינה. אפונין חוזרת למתרס פצועה, מדממת מכדור שספגה בדרך. מריוס מבין לראשונה שהיא מאוהבת בו, והיא מתה מאושרת בזרועותיו.
ולז'אן מגיע למתרס ומתנדב לסייע במאבק, מתוך מטרה לאתר את אהובה של בתו ולשמור עליו עבורה. הסטודנטים מבהירים לו שאם יבגוד בהם יסיים כמו ז'אבר. ולז'אן יורה והורג צלף שניסה לפגוע באנז'ולרא, ובתמורה להכרת התודה מבקש שיניחו לו לטפל בז'אבר. ז'אבר משוכנע שולז'אן ינצל את ההזדמנות כדי "לסגור איתו חשבון", אולם להפתעתו ולז'אן מתיר את כבליו ומסביר לו שהוא מבין שהוא בסך הכול מילא את תפקידו. ז'אבר שוטח בפניו את משנתו: פעם גנב – לעולם גנב, ומתרה בו שאם ישחררו הוא ישוב לרדוף אותו. ולז'אן מסביר לו בפשטות שהוא טועה והוא אדם כמו כולם, ואף נותן לו את כתובתו למקרה שישוב בחיים. הוא מעמיד פנים כאילו ירה בז'אבר, והלה נמלט.
הסטודנטים חוגגים את הערב הראשון על המתרס בשתייה ובשירה, ובמהלכה מגלה ולז'אן שמריוס הוא אהובה של בתו. כשהלילה יורד וכולם ישנים, הוא נושא תפילה לאל שישמור על מריוס ושישיב אותו בשלום אל ביתו, אפילו בתמורה לחייו שלו.
למחרת היום המצב מחמיר והתחמושת של הסטודנטים אוזלת. גברוש מתנדב לאסוף קליעים מאנשי־משמר מתים, וקופץ מעבר למתרס לפני שמספיקים לעצור בעדו. הוא מספיק לזרוק את התיק עם הקליעים לעבר הסטודנטים ואז נורה ומת. אנשי המשמר מקיפים את הסטודנטים אך הם מסרבים להיכנע. בקרב האחרון נהרגים כולם ומריוס נפצע אנושות. ולז'אן, פצוע גם הוא, נושא אותו על כתפיו דרך תעלות הביוב. ז'אבר חוזר בניסיון לאתר את גופתו של ולז'אן. כשהוא לא מוצא אותה הוא מסיק כיצד נמלט ויורד אל הביוב. תנרדייה בוזז את גופות הסטודנטים וגם את מריוס, בשעה שהוא וולז'אן שכבו בביוב מעולפים, והוא חשב שהם מתים.
ז'אבר משיג לבסוף את ולז'אן בביוב, ומזכיר לו את הבטחתו. ולז'אן לא מנסה להתחמק אך מבקש שעת חסד כדי להביא את מריוס לבית החולים. ז'אבר מהסס אך מסכים. לאחר מכן נתקף ז'אבר במשבר אמונה חריף – אמות המוסר והחסד שגילה אצל ולז'אן סודקות את תמונת עולמו ומערערות את צדקת דרכו. הוא הקדיש את חייו במטרה לאסור שוב את ולז'אן, וכעת חש שהקרקע נשמטת תחת רגליו. הוא מחליט לשים קץ לחייו ומשליך את עצמו לנהר הסן.
בתום הקרבות הנשים מחזירות את הרחוב לקדמותו, ומבכות את מותם של הבחורים הצעירים. בבית הקפה השומם יושב מריוס לבדו, מתקשה להתמודד עם העובדה שהוא חי בעוד חבריו מתים. כמו כן המחשבה על מצילו המסתורי טורדת את מנוחתו. עם הזמן הוא מחלים ומתחזק בעידודה ובתמיכתה של קוזט האוהבת. הוא מבקש את ידה מולז'אן. ולז'אן נעתר לבקשתו, ובשעה שהם לבד מספר לו את סיפור חייו ומשביע אותו שלא לספר לקוזט. הוא מסביר לו שז'אבר עדיין בעקבותיו ולמען שלומה של קוזט עליו להסתלק מחייה.
בחתונתם של קוזט ומריוס מופיע הזוג תנרדייה. מצבם השתפר בעקבות הבזיזות והם מציגים את עצמם כאנשי החברה הגבוהה. הם מנסים לסחוט את מריוס ומספרים לו שאביה של קוזט הוא רוצח. כהוכחה הם מציגים בפניו טבעת שהייתה על הגופה שהרג, היא טבעתו של מריוס שתנרדייה שדד ממנו בביוב. מריוס מבין שולז'אן היה האיש שהצילו אותו, ויחד עם קוזט הם ממהרים לוז'אן ומבקשים את סליחתו ואת אהבתו.
ולז'אן, בודד ועל ערש דווי, יושב לאור הנרות בפמוטים שקיבל מהבישוף, ונושא תפילה לאל שיסלח לו על חטאיו ושיאסוף אותו אליו. הוא הוזה שדמותה של פנטין המנוחה מודה לו על דאגתו לקוזט וקוראת לו לבוא אליה. כשמריוס נכנס הוא מתנצל בפני ולז'אן, מודה לו על שהציל את חייו ומספר על כך לקוזט. ולז'אן מאושר לפגוש במריוס ובקוזט, ובקשתו האחרונה היא שיקראו את המכתב שבו כתב את סיפור חייה המלא של קוזט. ולז'אן מת, והבמה מתמלאת בכל משתתפי המחזמר לשיר סיום מלא תקווה לגורלם של עלובי החיים.
Remove ads
דמויות
ערך מורחב – עלובי החיים - דמויות
Remove ads
שירים עיקריים מהמחזמר
מערכה ראשונה
מערכה שנייה
Remove ads
המחזמר בתחילתו
אף על פי שכבר במאה ה-19 שקלו מלחינים רבים להפוך את "עלובי החיים" לאופרה, רק 120 שנה לאחר מכן הפזמונאי הצרפתי אלן בובליל החליט להפוך את הרומן האהוב למחזמר, שלימים הפך למפורסם כמעט כמו הספר עצמו. בובליל פנה לשותפו, קלוד-מישל שנברג, שילחין את מילות השירים. "על מנת להתחיל במלאכת ההלחנה", אומר שונברג, "אתה חייב לאהוב את הספר. כשקראתי אותו, כבר שמעתי את המוזיקה"[2].
אחרי שנתיים של עבודה מפרכת מצד הכותב והמלחין, הוקלטו השירים בהקלטה בת שעתיים. תקליט הקונספט, שיצא ב-1980, מכר 260,000 עותקים. הגרסה הבימתית הראשונה של המחזמר עלתה בספטמבר 1980 בתיאטרון בפריז והציגה 100 פעמים בפני למעלה מ-500,000 צופים סה"כ. המחזמר תוכנן להציג שמונה שבועות בלבד, אך הציג שישה עשר שבועות, והפסיק רק משום שאולם התיאטרון התחייב להפקות אחרות.
Remove ads
המחזמר בלונדון וברודוויי
סכם
פרספקטיבה
בשנת 1982, במאי תיאטרון צעיר בשם פיטר פראגו התרשם מאוד מההקלטה של "עלובי החיים", והביא אותה לתשומת לבו של המפיק הבריטי קמרון מקינטוש. מקינטוש, מפיק בעל עבר עשיר במחזות זמר (היה אחראי על "אוליבר!", "גבירתי הנאווה" ועוד), החל לעבוד על גרסה אנגלית למחזמר. הוא ביקש מהעיתונאי והפזמונאי הרברט קרצ'מר ליצור גרסה אנגלית למחזמר יחד עם בובליל ושונברג, ומהבמאי טרבור נאן לביים. ההצגה הראשונה באנגליה הועלתה באוקטובר 1985 בלונדון, והמחזמר מציג עד היום (נכון למאי 2024)[3].
ההפקה בברודוויי עלתה במרץ 1987. המחזמר זכה בשמונה פרסי טוני (פרסי התיאטרון האמריקני) ביניהם פרס טוני למחזמר הטוב ביותר, ופרס המוזיקה המקורית הטובה ביותר. המחזמר תוכנן לרדת במרץ 2003, כעבור 16 שנים מאז שעלה, אך הורדת המחזמר נדחתה, בין השאר בגלל דרישת הקהל, למאי 2003. המחזמר נמצא במקום הרביעי ברשימת מחזות הזמר שהציגו בתקופה הארוכה ביותר (לפניו ברשימה: "פנטום האופרה", "קאטס" ו"שיקגו"). באוקטובר 2006 הועלה שוב המחזמר על במות ניו יורק לתקופה מוגבלת של שישה חודשים שהוארכה מספר פעמים ולבסוף ירד מהבמה בינואר 2008.
עלובי החיים הוא המחזמר שמוצג במשך התקופה הארוכה ביותר בלונדון. באוקטובר 1995 חגגו בלונדון את חגיגות העשור למחזמר, עם הפקה מיוחדת שבה אחד משירי הסולו של ז'אן ולז'אן הושר על ידי 17 שחקנים ששיחקו את ולז'אן במדינות שונות, כל שחקן מהמדינה ומההפקה שלו.
בשנת 2010 חגג המחזמר את יום הולדתו ה-25. לכבוד המאורע גיבש המפיק קמרון מקינטוש, להקת שחקנים מיוחדת הכוללת, בין השאר, את ג'ון אואן ג'ונס ואת ארל קרפנטר. להקת שחקנים זו, מופיעה עם המחזמר ברחבי בריטניה וגם בעולם, בנוסף להפקה המתקיימת בלונדון. הפקה מיוחדת זו סיימה את סיבוב ההופעות שלה במרכז הבארביקאן שבלונדון, המקום שבו עלתה ההצגה לראשונה לפני עשרים וחמש שנה. ההפקה בהרכב זה הופיעה שם במשך ארבעה עשר יום, בנוסף להפקה המקורית[3].
באוקטובר 2010 חגג המחזמר את יום הולדתו ה-25 באירוע חגיגי שנערך באצטדיון הO2 בלונדון. לשם כך הורכב קאסט שחקנים מיוחד הכולל את אלפי בו בתפקיד ואל-ז'אן, מאט לוקאס כוכב הטלוויזיה הבריטי בתפקיד תרנדייה וניק ג'ונאס (מהלהקה האחים ג'ונאס) בתפקיד מריוסז[4]. לקאסט נבחרו גם שחקני עבר מהמחזר ביניהם ליאה סלונגה בתפקיד פנטין (שכיכבה במשך שנים במחזמר בלונדון, ברודוויי ובחגיגת העשור בתפקיד אפונין). הקונצרט שודר בשידור חי ברחבי האולם באולמות קולנוע ותיאטראות. בסוף הקונצרט התכנס הקאסט המקורי משנת 1985 לשיר את השיר "One Day More", ואל הבמה עלו כל חברי הקאסט ששיחקו במחזמר לאורך השנים.
בשנת 2019 הוחלט על שיפוץ אולם התיאטרון בו הוצג המחזמר בלונדון ובעקבות זאת נוצרה גרסת קונצרט שלו, שהוצגה במשך תקופת השיפוצים מ-10 באוגוסט ועד 30 בנובמבר של אותה שנה בתיאטרון גילגוד הסמוך. לשם כך הוחזרו לתפקיד ז'אן ולז'אן אלפי בו וג'ון אואן ג'ונס, הנחשבים בין המבצעים הטובים ביותר בכל הזמנים של תפקיד זה. את תפקיד ז'אבר בהפקה זו מילא מייקל בול. המחזמר שב לתיאטרון הבית שלו, שנחנך כעת בשם תיאטרון סונדהיים (כהוקרה לפועלו של המלחין היהודי סטיבן סונדהיים), בדצמבר 2019 ונערכו בו מעט שינויי תפאורה ועלילה.
המחזמר בשפות שונות
המחזמר תורגם מאנגלית לשפות שונות, והוצג ב-38 ארצות ברחבי העולם, ביניהן:
Remove ads
המחזמר בישראל
סכם
פרספקטיבה
המחזמר הופק בישראל בתיאטרון הקאמרי בשנת 1987 בתרגומו של אהוד מנור ובבימויו של הבמאי האנגלי סטיבן פימלוט. ישראל הייתה בין המקומות הראשונים בהם הוצג המחזמר בגרסה מקומית[5]. המחזמר זכה להצלחה גדולה והציג מאות פעמים במשך מספר שנים (השחקנים בתפקידי הילדים הוחלפו כשגדלו). ההצגה ה-300 שודרה בשידור ישיר וחגיגי ב-17 בנובמבר 1988 ברדיו ברשת ג'[6]. בהפקה נמכרו תקליט ויניל וקלטת שהכילו שירים נבחרים מתוך המחזמר בעברית (בהקלטות אולפן). ההקלטה לא יצאה בפורמט של תקליטור ובשנות האלפיים, נדיר להשיגה. ההפקה הוצגה מה-25 ביולי 1987 ועד ל-31 במרץ 1989[7].
בתפקיד הראשי של ז'אן ולז'אן הופיע השחקן והזמר דודו פישר, שעסק עד אז בעיקר בחזנות וזו הייתה הופעתו הבימתית הראשונה[5]. פישר זכה להצלחה גדולה בתפקיד, ובעקבותיה הופיע כז'אן ולז'אן בברודוויי בשנים 1993 ו-1994. לאחר מכן הוזמן להופיע בהפקה הלונדונית של המחזמר, שם הופיע בפני המלכה אליזבת. בכל ההפקות הללו סירב פישר, כיהודי אורתודוקסי, להופיע בלילות שבת ובשבת[8].
בשנת 1999 הועלה מחדש המחזמר בהפקת המשכן לאמנויות הבמה ובבימויו של טים סאפל (בשיתוף מלי סטיל; עוזר במאי: משה קפטן) כשדודו פישר שב לתפקיד הראשי.
בשנת 2012 הופק המחזמר בידי "בית צבי", בבימויו של דניאל אפרת, והוצג בתיאטרון רמת גן.
בין ספטמבר 2016 ליולי 2018 הוצג המחזמר כ-350 פעמים[9] בהפקה של תיאטרון הבימה, בבימויו של משה קפטן[10][11].
שחקנים ודמויות
- ערך מורחב – עלובי החיים - דמויות
Remove ads
הסרט המבוסס על המחזמר
- ערך מורחב – עלובי החיים (סרט, 2012)
מיד לאחר חגיגות חצי היובל למחזמר הודיע המפיק אלן בובליל כי בכוונתו להפיק סרט קולנוע אשר יהיה מבוסס על המחזמר (בניגוד לסרטים הקודמים שהופקו על בסיס הספר). הוא חבר לבמאי טום הופר וגייס צוות כוכבים מרשים: אן האת'וויי, יו ג'קמן, ראסל קרואו, סאשה ברון כהן, הלנה בונהם קרטר, אמנדה סייפריד ועוד. הסרט יצא למסכים ב-5 בדצמבר 2012[12]. הסרט זכה לביקורות טובות במיוחד לאור ההפקה המרשימה, והעובדה שהשחקנים שרו חי בזמן הצילומים ולא הוסיפו אחר כך את השירה באולפן ההקלטות. אן התוואי אף זכתה על תפקידה בסרט בפרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר[13].
Remove ads
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של עלובי החיים (באנגלית)
עלובי החיים, ברשת החברתית פייסבוק
עלובי החיים, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- עידית סוסליק, עכבר העיר, "עלובי החיים" עושים כבוד למסורת הפקות הענק, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2016
מיכאל הנדלזלץ, העליבות הזוהרת של "עלובי החיים", באתר הארץ, 19 באוקטובר 2016- דני שדה, שואוטיים: 10 מחזות הזמר הכי שווים בלונדון, באתר ynet, 27 בספטמבר 2015
- אורין ויינברג, "עלובי החיים": מסע רגשי מטלטל, באתר ynet, 7 באוקטובר 2016
- ניר סלונים, עלובי החיים: לא רק מחזמר השנה – מחזמר העשור, באתר מאקו, 2 בנובמבר 2016
Remove ads
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads