סֶמיון (בצרפתית: Sémillon) הוא זן ענבים לבן עם קליפה זהובה המשמש לייצור יינות לבנים יבשים ומתוקים, בעיקר בצרפת ובאוסטרליה. קליפתו הדקה ורגישותו לבוטריטיס (אנ') (הגורם לריקבון אציל). גורמים לו להיות הזן העיקרי לייצור היין המתוק היוקרתי Sauternes (אנ'), יין בעל כינוי מקור מבוקר של חבל היינות של בורדו.
 סמיון | |
|---|---|
 | |
| מיון מדעי | |
 |
היסטוריה
מקורו של הזן הוא בחבל היינות של בורדו. במקור נקרא "סֶמיון דה סן אמיליון" (על שם העיר סנט-אמיליון), על פי תעוד משנת 1736. סֶמיון דומה להגייה המקומית של שם העיר סנט-אמיליון. הוא הגיע לראשונה לאוסטרליה בתחילת המאה ה-19 ובשנות ה-20 של המאה ה-20 כיסה הענב מעל 90% מכרמי דרום אפריקה, שם נודע בשם Wyndruif, שפירושו "ענב יין". בעבר נחשב לענב הנטוע ביותר בעולם, אם כי זה כבר לא המקרה. בשנות ה-50 של המאה ה-20 הורכבו הכרמים של צ'ילה מעל 75% סמיון. כיום הוא מהווה רק 1% מגפני דרום אפריקה.
גידול והפקה
את הסמיון קל יחסית לגדל ולעבד, הוא מייצר בעקביות שישה עד שמונה טונות של ענבים לדונם מהגפנים הנמרצים שלו. הוא עמיד למדי בפני מחלות, למעט ריקבון. הענב מבשיל מוקדם, כאשר באקלים חם יותר הוא מקבל גוון ורדרד. מכיוון שהענב בעל קליפה דקה, קיים גם סיכון לכוויות שמש באקלים חם יותר; הוא מתאים ביותר לאזורים עם ימים שטופי שמש ולילות קרירים.
ענב הסמיון כבד למדי, עם חומציות נמוכה ומרקם כמעט שומני. יש לו תפוקה גבוהה ויינות על בסיסו יכולים להתיישן זמן רב. לצד סוביניון בלאן ומוסקדל, סמיון הוא אחד משלושת זני היין הלבן היחידים המאושרים באזור בורדו.
הענב הוא גם המפתח לייצור יינות מתוקים כמו סאוטרן. כדי שהענבים ישמשו לייצור יין מתוק, עליהם להיות מושפעים מבוטריטיס (המכונה גם "ריקבון אצילי"). פטרייה זו מייבשת את הענבים, ובכך מרכזת את הסוכר והטעמים בגרגרי הענבים, הענבים מתכווצים ורמות החומצה והסוכר מועצמות.
צרפת
בצרפת הזן גדל בעיקר באזור בורדו, שם הוא משולב עם סוביניון בלאן ומוסקדלה. כשהוא יבש, מכנים אותו בורדו בלאן. עקב הפופולריות הפוחתת של הזן, משתלות מסחריות הפחיתו את מספר שיבוטי הסמיון שהן מגדלות, והיצרנים החלו לחשוש ממחסור עתידי בענבים איכותיים. בשנת 2008, 17 יצרני יין בורדו, בהם שאטו ד'אקם, שאטו אוליבייה, שאטו סודויראט ושאטו לה טור בלאנש, הקימו עמותה לגידול שיבוטים משלהם.
אוסטרליה
הסמיון גדל באופן נרחב באוסטרליה, במיוחד בעמק האנטר בצפון סידני, שם היה מכונה במשך זמן רב "האנטר ריזלינג". בעמק האנטר מיצרים ארבעה סגנונות של יינות מבוססי סמיון:
- סגנון מסחרי, המשולב לעיתים קרובות עם שרדונה או סוביניון בלאן;
- סגנון מתוק, הדומה ל"סאוטרן" הצרפתי;
- סגנון מורכב, מינרלי, שנבחר מוקדם ובעל אורך חיים רב;
- וסגנון יבש איכותי לא פחות, שניתן לשחרר למכירה זמן קצר לאחר הבציר.
הסמיון נפוץ גם אצל יצרנים אוסטרלים מחוץ לעמק האנטר באזור עמק בארוסה ונהר מרגרט וגבעות אדלייד, עם האקלים הקריר שלהם שמייצר כמה יינות במורכבות רבה[1].
ישראל
יקבי רמת הגולן ייצרו לראשונה את היין "ירדן סמיון" בשנת 1988, לאחר שפטריית הריקבון האציל (בוטריטיס) הופיעה באחד הכרמים של היקב[2]. היין דורג בין היינות המובחרים בישראל[3]. אך בתחילת שנות ה-2000 ייצורו פסק, לאחר שמשבר האקלים העלה את הטמפרטורה הממוצעת בישראל ואת היובש באויר, כך שקשה יותר לגדל זן זה בישראל בצורה מסחרית[4]. יקב דלתון גם הפיק לתקופה קצרה יין סמיון בשם "סמיון כרם אלקוש"[5]. יקב בנימינה מייצר יין מענבי סמיון מכרמי היקב אשר ברמת סירין.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
