מטוס הווסטווינד (באנגלית: IAI Westwind) מתוצרת התעשייה האווירית לישראל הוא מטוס מנהלים דו-מנועי אשר יכול לשאת בין שבעה לעשרה נוסעים. המטוס המוצלח נתן לחברה דריסת הרגל בשוק התעופה האזרחית. קו הייצור של המטוס פעל במשך כעשרים שנה.
מטוסי השחף, המבוססים על ווסטווינד, פעלו בשירות חיל האוויר הישראלי בגף סיורי ים של טייסת 120 והוּצאו משירות בשנת 2017.
.jpg) | |||||||||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | מטוס מנהלים | ||||||||||||
| ארץ ייצור |
 ישראל | ||||||||||||
| יצרן | התעשייה האווירית לישראל | ||||||||||||
| טיסת בכורה | 1965 | ||||||||||||
| תקופת שירות | 1978–2017[1] (כ־39 שנים) | ||||||||||||
| נוסעים | 10 (מספר מקסימלי בתצורת מטוס־מנהלים) | ||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
היסטוריה
פיתוח המטוס
תכנונו של הווסטווינד מתבסס על תכנון של חברת Aero Commander למטוס סילוני בשם Jet Commander שהתבסס בעצמו על מטוס קודם של אותה חברה שהיה בעל שני מנועי מדחף (ונקרא, כמו החברה, Aero Commander). ה-Jet Commander טס לראשונה ב-2 בינואר 1963 (תחת השם Aero Commander 1121 Jet Commander) ולאחר תקופת מבחן נכנס לייצור סדרתי ונמסר ללקוחות החל בשנת 1965. זמן קצר לאחר מכן נרכשה חברת Aero Commander על ידי חברת רוקוול אינטרנשיונל, שלה היה כבר מטוס מנהלים דומה - ה-Rockwell Sabreliner ונאסר עליה לייצר את שני המטוסים במקביל בשל חוקים נגד מונופול. ברוקוול הוחלט למכור את הזכויות על הג'ט קומנדר והתעשייה האווירית רכשה אותן בשנת 1967[2]. בינואר 1970 נערכה טיסת הבכורה של הג'ט קומנדר הראשון שייצרה התעשייה האווירית[3].
ייצור בתעשייה האווירית
בתעשייה האווירית יוצרו 150 מטוסים על פי התכנון המקורי כדי למלא את ההזמנות שעליהן התחייבה חברת Aero Commander, ואז פנו מהנדסי החברה לשיפור התכנון. הם האריכו את גוף המטוס והוסיפו לו מכלי דלק בקצות הכנף. זמן קצר לאחר תחילת הייצור של הדגם הוחלפו מנועי הטורבו סילון במנועי טורבו מניפה חסכוניים יותר. הדגם החדש קיבל את השם "ווסטווינד" (או דגם 1123). הוא קיבל רישוי טיסה בארצות הברית בדצמבר 1971. תחום ייצור המטוסים בתעשייה האווירית הגיעה לאיזון תקציבי ב-1975[4].
ב-1974 הוחל בפיתוח דגם חדש של ה"ווסטווינד" (דגם 1124)[5]. הוא הוצג לראשונה במאי 1975[6], טיסת הבכורה נערכה ב-22 ביוילי 1975[7]. והוא קיבל רישוי טיסה בארצות הברית במרץ 1976[8]. עד 1978 כבר נמכרו 95 מטוסים מדגם זה[9], ובסך הכל החזיקה התעשייה האווירית נתח של כ-10% משוק מטוסי המנהלים בארצות הברית באותן שנים[10].
ווסטווינד 2
באוקטובר 1979 הוצג הדגם החדש של המטוס שעבר שיפורים, תוכננה עבורו כנף חדשה והוספו לו כנפונים בקצות הכנף. פנים המטוס עבר שינויים רבים נוספים, והמטוס קיבל את השם "ווסטווינד 2" - "Westwind II"[11]. בשנת 1980 נמכרו 73 יחידות בשווי כולל של 200 מיליון דולר[12]. בשנת 1982 החזיקה התעשייה האווירית כבר נתח של כ-25% משוק מטוסי המנהלים בארצות הברית[13].
המטוס האחרון ירד מפס הייצור בשנת 1987, לאחר ש-244 מטוסים נבנו.
בשנת 2000 השיקה התעשייה האווירית תוכנית השבחה ללקוחות המטוס. אפשרויות השבחה כללו: שדרוג המנועים, שיפור מערכות האוויוניקה, השבחה לעיצוב הפנים וכלל מערכות המטוס[14].
סי-סקאן/שחף
שחף הוא הכינוי בצה"ל למטוס סיור ימי סילוני מדגם "סי-סקאן" המבוסס על הווסטווינד מתוצרת התעשייה האווירית. תכנון המטוס החל בשנת 1976[15], בעקבות הפיגוע במלון סבוי בתל אביב במרץ 1975, שבו שמונה מחבלים חדרו בסירת גומי לחוף הים של ת"א[16].
המטוס הופעל עבור חיל הים הישראלי על ידי חיל האוויר בשנים 1977-2016[17]. בשנת 2000 החליט צה"ל לרכוש מטוסים חדשים, שיחליפו את השחף, מדגם "קינג-אייר 200" מתוצרת חברת ריית'יאון האמריקנית, כדי שיוכל להשתמש בכספי הסיוע אמריקאי לישראל[18]. אך בשנת 2001 הוחלט להשביח את המטוסים הקיימים במקום רכישת מטוסי סיור ימיים חדשים[19]. בתחילת ינואר 2017 הוצא משירות מבצעי[16]. השחף הוחלף בכלי טיס בלתי מאויש מדגם הרון 1[20].
המטוס מסוגל לגלות ולזהות מטרות ממרחק רב, כמו כן למטוס יכולת גילוי צוללות[21].במטוס שני חלונות דמויי בועה, משני צידי הגוף, המאפשרים זווית ראייה גדולה יותר מאשר בחלונות מקובלים, למטרת זיהוי עין של מטרות על ידי צופים. מטוסי השחף אוישו על ידי "גף סיורי ים" הכפוף לשייטת ספינות הטילים והוטסו על ידי חיל האוויר, לפי המשימות שנקבעו על ידי חיל הים.
את המטוס הפעילו שבעה אנשי צוות: קברניט, טייס משנה ונווט מחיל האוויר ומפקד משימה ושלושה חיילים מחיל הים. מפקד המשימה הוא קצין בוגר קורס חובלים או קורס קציני שליטה בחיל הים.
דגמים
| דגם | יצרן | תאריך אישור שירות | מהירות מרבית | משקל המראה מרבי | מספר נוסעים | הערות |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1121 | Aero Commander | 4 נובמבר 1964 | 0.765 מאך | 7,620–7,938 ק"ג | 8 | |
| 1121A | Aero Commander | 19 בספטמבר 1967 | 0.765 מאך | 7,938 ק"ג | 8 | הוכנסו שיפורים במערכת הדלק ותא הטייס |
| 1121B | Aero Commander | 23 באפריל 1968 | 0.765 מאך | 7,938 ק"ג | 8 | |
| 1123 | התעשייה האווירית | 8 בדצמבר 1971 | 0.785 מאך | 9,389 ק"ג | 10 | המטוס הוארך בשלושה אינץ'. שולבו מכלי דלק בקצות הכנפיים |
| 1124 | התעשייה האווירית | 17 במרץ 1976 | 0.785 מאך | 10,659 ק"ג | 10 | פרופיל החרטום שופר, שולב סנפיר בגג המטוס |
| 1124A | התעשייה האווירית | 17 באפריל 1980 | 0.785 מאך | 10,659 ק"ג | 10 | נקרא גם "וסטווינד 2" (באנגלית Westwind II), שולב כנפון קצה-כנף |
קישורים חיצוניים
- מטוס "ג'ט קומאנדר" מפגין את כישוריו בדרום אמריקה, מעריב, 29 בנובמבר 1971
- דן ארקין, מטוס ה"ווסטווינד" - חוצפן ישראלי, מעריב, 6 בפברואר 1980
- 4 מטוסי "וסטווינד" נמכרו לקונצרן מקסיקאי, דבר, 24 במרץ 1981
- תמונת המטוס באתר Airliners.net.
- מטוס הסיור הימי − סרט בערוץ 2 ינואר 2010.
- ה"שחף" יוצא משירות מבצעי, באתר חיל האוויר הישראלי
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
