Loading AI tools
פעיל ציוני סוציאליסטי בפולין ובארץ ישראל, ממנהלי ההסתדרות הכללית, עיתונאי ועורך ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נחמן (נְיוֹמָה) תמיר (מירְסקי) (16 באוגוסט 1913 – 21 בספטמבר 1999) היה פעיל ציוני סוציאליסטי בפולין ובארץ ישראל, ממנהלי ההסתדרות הכללית, עיתונאי ועורך ישראלי.
 | |
| נחמן תמיר (בסביבות 1958) | |
| לידה |
16 באוגוסט 1913 פינסק, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
21 בספטמבר 1999 (בגיל 86) ירושלים |
| מדינה |
ישראל |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
  | |
תמיר נולד בקיץ תרע"ג (1913) בעיירה פינסק (ברוסיה הלבנה; לאחר המלחמה בפולין), הרביעי משבעת ילדיהם של מלכה לבית קפלן וישראל מירסקי (בן הרב מרדכי-יעקב מירסקי). אביו היה בעל בית מסחר לצורכי בניין, ואמו הייתה אישה משכילה, שידעה עברית על בוריה. למד בגימנסיה העברית של רשת "תרבות" בעירו, ואחרי כן למד במכון למדעי היהדות בוורשה. במהלך לימודיו בגימנסיה הצטרף לתנועת "השומר הצעיר", כיהן כראש ה"קן", כראש המחוז ולבסוף נבחר להנהגה הראשית של התנועה בפולין. בשלוש השנים שעשה בוורשה ערך את עיתון התנועה "המצפה" וכתב ספר הדרכה למדריכים ביידיש (1933).
בשנת 1934 נישא לטובה גוּרמַן (1909–1991), עלה לארץ ישראל עם גרעין "במסילה" של השומר הצעיר והיה ממייסדי קיבוץ מסילות שבעמק בית שאן. בארץ נולדו שתי בנותיו, אלדמע (1936) ונעמי (1946).
ראשית הקריירה הפוליטית שלו הייתה במזכירות מועצת פועלי נס ציונה (מקום מושבו הראשון של גרעין "במסילה"). בהמשך היה ל"תרבותניק" (אחראי תרבות) של הקיבוץ; העיסוק הכפול בפוליטיקה ובתרבות ליווה אותו כל חייו. בשנת 1937 נשלח כציר לקונגרס הציוני ה-20. במאי 1939 עשה את שליחותו הראשונה, לפולין, והספיק לחזור ארצה עם אשתו ובתו בספטמבר 1939, עם תחילת מלחמת העולם השנייה, ברכבות מופצצות.
אחיו הבכור אייזיק מירסקי היגר לארגנטינה, ושני אחים נוספים עלו לארץ ישראל בטרם המלחמה והיו פעילים בתעשייה (דב מירסקי) ובחינוך (דבורה גת מירסקי), אולם שלושת אחיו הנותרים והוריו נספו בשואה.[1] לימים הנציח את עיירת הולדתו בעריכת הכרך "פינסק: ספר עדות" של ספר היזכור "פינסק" (תשכ"ז 1966), ואת האלבום "יהודי פולין בטרם שואה / די פוילישע יידין פארן אומקום" (1983).
בהמשך התגייס ל"הגנה". מ-1941 שירת בש"י תחת שאול אביגור. במסגרת תפקידו זה גר כשנה וחצי בירושלים ואחר-כך בחיפה. לאחר מלחמת העצמאות השתחרר מצה"ל בדרגת סרן.
בשנים 1942–1949 כיהן כמנהל ועדת התרבות של מועצת פועלי חיפה. ב-1950 עבר לנהל את בית הספר לפעילי ההסתדרות בתל אביב. בהמשך אותה שנה יצא בשליחות "האיחוד העולמי" לארגנטינה. ב-1956 יצא בשליחות ההסתדרות לארצות הברית, וב-1959 יצא לצרפת לערוך את העיתון היהודי Notre Parole. שימש עוד פעמיים בשליחות בדרום אמריקה, ופעם נוספת בארצות הברית.
היה חבר מרכז מפא"י ולימים חבר מרכז רפ"י, ושימש כדובר המפלגה. לאחר מכן היה חבר הוועד הפועל של ההסתדרות, כיהן כראש מחלקת החינוך של ההסתדרות והיה ממנהלי המרכז לתרבות. במסגרת זו ערך והוציא את ירחון ההסתדרות "החודש" ואת קובצי "עיונים" לבעיות חברה חינוך, תרבות ותקשורת. ב-1974 התמנה כמנהל המחלקה החדשה להסברה ותקשורת בהסתדרות.[2]
בין השנים תשכ"ב–תשכ"ו (1961–1965) ערך והוציא בהוצאה פרטית את הירחון "ליקוטים מעיתונות העולם" – מבחר מעיתונות העולם, שנועד להיות מעין גרסה עברית של Reader's Digest. במשך כל חייו פרסם כתבות על ההווי הקיבוצי, ביקורות פוליטיות, הומורסקות, מערכונים, סיפורים, ביקורות ספרותיות, ראיונות עם סופרים ואמנים וסיפורים לילדים, ביותר מ-20 עיתונים וכתבי עת (בהם "דבר", "הדור", "ידיעות אחרונות", "מעריב", "מאזנים", "משמר לילדים"), חלקם בשמו וחלקם בשמות עט (מיראי, שמגר, אבי-נעמי, אלישע, ס"ש אורנה, ס"ש חמוטל, נ' בן ישראל ועוד). כמו כן היה בעל טורים בעיתונים "ואני אומר", "דגש קל" ועוד.
היה חבר אגודת העיתונאים ואקו"ם.
תמיר נפטר בירושלים בסתיו 1999, שמונה שנים לאחר אשתו. בן 86 במותו. נקבר בהר המנוחות. הותיר את שתי בנותיו, חמש נכדות וכן נינות.
בתו אלדמע יזרעאלי עסקה בחינוך, מתגוררת ביישוב מכמנים שבמשגב. בתו נעמי ענֵר היא פסיכואנליטיקאית מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל, מתגוררת בירושלים.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
