Loading AI tools
אמנית בינתחומית ישראלית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נאוה הראל-שושני (נולדה ב-16 ביוני 1951) היא אמנית בינתחומית ואוצרת ישראלית. עוסקת בפיסול בטכניקה מעורבת, בעבודות רדי מייד וכן בעבודות דיגיטליות ובווידאו. מתמקדת באמנות מושגית. הציגה בתערוכות יחיד וקבוצתיות, בעיקר בישראל. פסלי חוץ שלה נמצאים ב"פארק המחצבות" בכרמיאל, ב'מרכז הרפואי החדש' בעמק הירדן, ובמושב אלמגור.
נאוה הראל-שושני נולדה בשנת 1951 בכפר סבא, שלוש שנים לאחר הולדת אחיה הבכור, דובי הראל, היום אמן ובעבר מדען מחשבים. נשואה לגדעון שושני ואם לשלוש בנות. בת לאלה קובלנוב (שהייתה בתם של יקירי ירושלים לולה קובלנוב והמהפכן אברש'ה קובלנוב, שנמלט ממוסקבה כשהייתה תינוקת) ונתן (המבורגר) הראל, אחיו התאום של יוסי הראל שהיה מוכר כמפקד אוניית המעפילים אקסודוס. לאחר שירות בצבא (מודיעין), כולל שנה בקבע בסיני, עברה לאלמגור, מושב עובדים בעמק הירדן. עבדה 16 שנים במלונאות, רובן כמנהלת מחלקות קבלה והזמנות, ובמקביל למדה אמנות במכון לאמנויות בתל חי ובסדנאות של אמנים שונים ועסקה בכך ככל שהתאפשר לה, עד שהתפנתה להפוך את האמנות לציר המרכזי בחייה המקצועיים. בשנת 2004 ייסדה את הגלריה לאמנות בבית יגאל אלון שבגינוסר, והייתה המנהלת והאוצרת שלה עד שנסגרה בסוף 2015. לאחר שהנהלה חדשה של המקום שינתה את ייעודה. כיום אוצרת עצמאית, יועצת ומלווה בהתנדבות את צוות גלריות מחניים. חיה ויוצרת באלמגור גם כיום.
עבודותיה משנות ה-10 של המאה ה-21 הן תגובה למציאות הפוליטית והחברתית, תוך התייחסות לתכונות האנושיות המאפשרות את אותה מציאות. העבודות עשויות בעיקר מהכלאה וצירוף חומרים וחפצים מן המוכן (רדי מייד) והחל מ-2016 גם עבודות דיגיטליות ועיטור בחומרים וברקמה על גבי צילומים.
הראל-שושני פיתחה שפה של דימויים חזותיים ורעיוניים, רובם אירוניים. "השימוש באבסורד בוחן רעיונות ומצבים מזוויות בלתי שגרתיות, לפעמים הומוריסטיות, המגלות נקודת ראות חדשה".[2] הראל-שושני נוגעת גם בצד האנושי והפגיע של האדם ומפנה את המבט לזיכרון אישי או קולקטיבי, למערכות יחסים, לחרדה מאובדן, לזיקנה, לאימהוּת ולהורות.
על תערוכתה הראשונה בנושא זיקנה נכתב שהיא "מגרדת עצב פתוח, מתארת סוף קשה וידוע מראש, אבל היותה שזורה בנימי אהבה, בקולה של זוגיות, מאפשרים מעט הקלה למתבונן".[3]
הבחירות של הראל-שושני בדימויים לקוחות מתוך עולם תרבותי עשיר בעל מקורות בתוך שדה האמנות ומחוצה לו. הראל - שושני נותנת ביטוי בעבודותיה לטקסטים ודימויים יהודיים, ישראליים ובינלאומיים. כך השתמשה בסדרה שעוסקת בדיון בחיים בישראל, יהודים לצד ערבים, בצמח הצבר. השימוש בדימוי של הצבר באמנות, בעיקר בציור, הוא אחד מאבני היסוד של השיח הציבורי המקומי. הרבה אמנים פלסטינים וישראלים אימצו את הדימוי כדי לדון באותנטיות ובזכות ההיסטורית על הארץ. הראל-שושני משתמשת בחלק מהעבודות בעלי הצמח עצמו (עבודות מתכלות) ולוקחת את הדיון למקומות חדשים ועכשוויים, במקום להתעסק בלעומתיות, ובניכוס של המקום לאחת משתי הקבוצות. הראל-שושני מציעה דיון מקרב, שמציג את הצבר כמקום משותף, מקום מפגש שיכול לכלול ולאפשר חיים בצוותא; חיים שבהם כל אחת מהקבוצות מביאה ערך מוסף ובכך כולם יוצאים נשכרים מההעשרה ההדדית.
"הצבר הוא הדימוי המייצג עבורי את תושבי הארץ הזו, יהודים וערבים. שני עמים שמצויים בקונפליקט קיומי עמוק, כואב ובלתי פתור. זה נושא שאני חיה אותו, שחיי מושפעים ממנו מאד ולפיכך העיסוק בו באמצעות האמנות שלי הוא בלתי נמנע. עליו של הצבר דוקרניים, פירותיו מתוקים ועמידותו גבוהה – ייצוג ראוי לשני עמים שלולא עיקשותם יכול היה המזרח התיכון להיות גן עדן. שיחיו משמשים למשוכות בלתי עבירות, חוסמות, מגדירות גבולות. ככזה הוא מתאים לייצוג הקונפליקט בו שרויים שני העמים."[4]
ב-2016 החלה להתגבש הסדרה "בכי תמרורים", של עבודות דיגיטליות שטיפלו בתמרורי אזהרה. "מדובר במניפולציה שאני מבצעת באמצעים דיגיטליים על תמרורי דרך, בעיקר כאלה שבאים להתריע. אני מתערבת בתוכן של התמרור, משבשת אותו, משנה ומחליפה, כך שיביע את הלך הרוח והדעות שלי עצמי, בעיקר בתחום הפוליטי-חברתי. לעיתים מביאה גם תוכן פרובוקטיבי שתפקידו לנער וליצור טלטלה, לזמן חשיבה נוספת אודות המצב החברתי והפוליטי בארץ" (נאוה הראל-שושני).
מציאות מטופלת (Reality Touch-up) היה גוף עבודות חדש, שהחל להתרקם ב-2017, אשר מורכב ברובו (אך לא כולו) מצילומים של האקטיביסטית תמר פליישמן (Tamar Fleishman), שהודפסו על גבי קנבס ועוטרו באמצעות רקמה ופריטי נוי שונים. אלה צולמו ברובם בשטחים הכבושים, בעיקר במחסום קלנדיה, ומכילים תכנים קשים. "ניסיתי לרכך, לברוא מציאות חדשה, לכאורה, באמצעות הוספת שכבות של צבע וחום למציאות קרה וקודרת של עם שאיבד את זכויותיו הבסיסיות. אך החשוב מכל - באמצעות הייפוי והקישוט אני מנסה ליצור מעין 'מלכודת דבש', כזו שתצוד גם את עיני האנשים שמתעלמים או לא מודעים; שתגרום להם לראות - מבעד לתפאורה הססגונית שהוספתי - את הדיכוי, החורבן, ההשפלה והאומללות שיצר הכיבוש" (נאוה ה.ש).
"נאוה הראל-שושני, אמנית בעלת מודעות גבוהה לצדק, שוויון ודמוקרטיה עבור כל תושבי ארצנו הקטנה, שאדמותיה מהוות מוקד מחלוקת ומאבק מאז הקמתה. ערכי מגילת העצמאות, יסודות החירות, הצדק והשלום הם נר לרגליה. שוויון חברתי לכולם ללא הבדלי דת, גזע ומין, חופש דת, מצפון ולשון הם הכוח המניע את יצירתה, בה היא מביעה את תחושותיה, דעותיה ותגובותיה". (נוגה מגדל אוצרת התערוכה "הכל דבש!" בגלריה ע"ש אפטר במעלות-תרשיחא.
בין השנים 2004 עד 2015 מיסדה והייתה אוצרת הגלריה לאמנות בבית יגאל אלון השוכן בקיבוץ גינוסר לחוף הכנרת. לקראת סוף 2015 הגלריה נסגרה לאחר ששינתה את ייעודה.
באמנות של הראל-שושני יש חזרתיות המזקקת את המסר. הפיוטיות הצורנית והרעיונית הופכת לביקורת נוקבת רוויה בהומור. הרוגטקה מקבלת תלבושות ומשמעויות הלקוחות מזירת הציבוריות הישראלית על כל גווניה. הראל-שושני: "מרכיב דומיננטי בעבודות המחאה שלי הן הרוגטקות. כלי נשק שלכאורה איננו קטלני, אך ההיסטוריה שלנו מלמדת כי ביכולתו לשנות גורלות".
הראל-שושני מפקיעה את האיום והנטייה לאלימות ופוגעניות מהמקומות הצפויים, ומכוונת אזהרה חוצה מגזרים ומגדרים. הרגישות לשפה מתבטאת בנתינת השמות לעבודות ומזכה אותן בנדבך נוסף.
_24,24,35_ס'מ.jpg)
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
