Remove ads
צלם ואמן מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיקי קרצמן (נולד ב-1959) הוא צלם, אמן ופעיל זכויות אדם ישראלי. לשעבר צלם עיתונות בעיתונים "הארץ", "חדשות" ו"העיר." פרופסור חבר במחלקה לצילום של האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל וזוכה פרס א.מ.ת. לשנת 2011.[1] ב-2015 נבחר לרשימת 50 הצלמים המחויבים ביותר מבחינה חברתית בתולדות הצילום של מרכז הצילום הבינלאומי (ICP) במנהטן, ניו יורק.[2]
לידה |
1959 (בן 65 בערך) בואנוס איירס, ארגנטינה |
---|---|
לאום | ישראלי |
תחום יצירה | צלם, אמן (תרבות) |
פרסים והוקרה |
|
בן או בת זוג | דורין פרנקפורט |
מיקי קרצמן נולד ב-1959 בארגנטינה והיגר לישראל עם משפחתו בשנת 1971. תחילה נשלחו למעון עולים בלוד,[3] ולאחר חצי שנה עברו להתגורר בקריית אונו.[4]
מפגשו הראשון עם צילום היה במגמה לצילום טכני בבית הספר התיכון ע"ש יצחק בן צבי, קריית אונו. לאחר שירות קרבי בצה"ל עבד כצלם רפואי בבית החולים "איכילוב" למשך שנה.[4] ב-1983 התחיל לעבוד במעבדת הצילום של עיתון "חדשות" ובהמשך כצלם מערכת, עד לסגירת העיתון. בין השנים 1993–2012 עבד עבור עיתון "הארץ", בו, בין היתר, צילם לטור השבועי "אזור הדמדומים" של גדעון לוי, שמתעד הפרות זכויות אדם בפרט ואת חיי האוכלוסייה הפלסטינית ככלל בשטחי יהודה ושומרון ועזה תחת שלטונה הצבאי של מדינת ישראל ותושבי ההתנחלויות בשטחים אלו. קרצמן העיד שהעיסוק בצילום עיתונות נתפס עבורו כאקטיביסטי ופוליטי.[5] גם גדעון לוי, שותפו לטור, העיד כי בעיניו, הצילום בידי קרצמן הוא רעיוני ואידאולוגי.[3] באותן השנים צילם קרצמן גם לעיתון "העיר".
בשנת 1992 התקיימה תערוכת הצילום הראשונה של קרצמן בגלריה בוגרשוב בתל אביב. את התערוכה אצרה אריאלה אזולאי.[4] מאז הציג בעשרות תערוכות קבוצתיות ותערוכות יחיד בישראל ומחוצה לה, הבולטות בהן הן תערוכת היחיד המשותפת עם הצייר דוד ריב במוזיאון ישראל (2003, אוצרת: שרית שפירא), התערוכה במסגרת הביאנלה בסאו פאולו (2006), התערוכה במרכז לאמנות עכשווית (La Virreina Centre de la Imatge) בברצלונה ובמוזיאון לאמנות בת זמננו (MUSAC) בלאון, ספרד (2013-2012, אוצר: אוקטביו זאיה), תערוכה במוזיאון לאמנות עכשווית בסנטיאגו (2017, אוצר: Christian Viveros-Fauné) ותערוכה משותפת לו ולשבתאי פינצ'בסקי במוזיאון תל אביב לאמנות (2021, אוצרת: רז סמירה) בשם "אנטי מיפוי".
קרצמן מוכר בפעילותו למען זכויות אדם. ב-2004 הקים ביחד עם יהודה שאול ואבי מוגרבי את ארגון "שוברים שתיקה" האוסף עדויות של חיילים על שירותם בשטחים. מאז שנת 2009 הוא מכהן כיו"ר הדירקטוריון של הארגון.[4] בנוסף, הוא חבר המועצה הציבורית של ארגון בצלם.[6] קרצמן העיד שכבר בנעוריו פיתח מודעות פוליטית שבשלה לכדי אקטיביזם בבגרותו. את החינוך השמאלני שקיבל בגיל צעיר הוא מייחס, בין השאר, למציאות המשפחתית שלו בארגנטינה של שנות ה-70, כאשר חמישה מחברי משפחת אמו נעלמו בתקופת שלטון החונטה הצבאית.[5][3]
מאז שנת 1989 עוסק בהוראת צילום במוסדות שונים. בין השנים 2006 ל-2014 כיהן כראש המחלקה לצילום באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל ונמנה עם סגל המרצים של האקדמיה עד היום.[7]
בין השנים 1997 ל-1999 לימד בבית הספר קמרה אובסקורה ובהמשך בסדנת אמני הקיבוץ בחבצלת ובמדרשה לצילום גאוגרפי. בין השנים 2002 ל-2006 לימד קרצמן בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה עד מינויו לראש המחלקה לצילום באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. החל מ-2014 לימד בבית הספר "בסיס" והיה אחראי על לימודי הצילום בבית הספר עד סגירתו.[7][8]
במרכז פעילותו האמנותית של קרצמן עומד הסכסוך הישראלי-פלסטיני ומושגים הקשורים בנושא זה, כגון מקום, חברה, מרחב וגבולות. בעבודתו הוא עוסק בהתחקות אחר פעולות מחיקה והדחקה של העבר וההווה הפלסטיני במדינת ישראל ובשטחים, כמו גם בשאלות כיצד מושרשים מושגים, כיצד נבנה מיתוס או קונצנזוס ומה נמצא בשוליים של הסיפור.[5][3]
בשנת 2021 יצא לאור, בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ספרו "עובד ארכיון".
קרצמן הוא אב לשתי בנות, בת זוגו היא מעצבת האופנה דורין פרנקפורט.
קרצמן הציג בכחמישים תערוכות קבוצתיות. החשובות שבהן:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.