Loading AI tools
רב ומקובל איטלקי ממוצא פורטוגזי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי משה בן מרדכי זַכּוּת (ידוע בכינויו הרמ"ז) (אמסטרדם, שפ"ה 1625? – מנטובה, ט"ז בתשרי ה'תנ"ח, 1 באוקטובר 1697) היה רב, מקובל, ומשורר יהודי ממוצא פורטוגזי. נצר למשפחת זכות שהגיעה מפורטוגל להולנד אחר הגירוש.
לידה |
1625 ה'שפ"ה אמסטרדם |
---|---|
פטירה |
1697 (בגיל 72 בערך) ט"ז בתשרי ה'תנ"ח מנטובה, דוכסות מנטובה |
מדינה | הרפובליקה ההולנדית, האיחוד הפולני-ליטאי, הרפובליקה של ונציה ודוכסות מנטובה |
תקופת הפעילות | ?–1697 |
רבותיו | רבי שאול מורטירה, רבי בנימין הלוי, רבי יצחק מפוזנא. |
תלמידיו | רבי בנימין הכהן, רבי אברהם רוויגו, רבי יהודה בריאל, רבי ישעיהו באסאן, רבי אביעד שר שלום באזילה. |
רב קהילת הספרדים בוונציה | |
רב העיר מנטובה | |
הרמ"ז כיהן כרב קהילת יהדות מנטובה וכראש ישיבה בה ובקהילת הספרדים בוונציה, והוא נחשב לאחד מגדולי המקובלים ביהדות איטליה במאה ה-17. דרך בית מדרשו נפוצו כתביו של ר' חיים ויטל העוסקים בקבלת האר"י וכן מנהגי התפילה המבוססים עליהם.
רבי משה זכות היה בן למשפחת אנוסים מפורטוגל שגלתה לאמסטרדם, נין ונכד להיסטוריון והאסטרונום רבי אברהם זכות. הוא למד בבית המדרש "עץ חיים" של קהילת אמסטרדם שנוסד על ידי ר' מנשה בן ישראל ולמד בישיבתו של הרב שאול מורטירה בתקופה שלמד שם גם ברוך שפינוזה. על מנת ללמוד קבלה עבר לעיר פוזנן שבפולין שם למד אצל ר' יצחק מפוזנא שהיה תלמידו של ר' שפטיל בן השל"ה. ובשנת 1645 עקר לאיטליה. לפי אוצר ישראל את עיקר לימודיו בקבלה עשה בעיר ורונה אצל ר' בנימין הלוי, תלמידו של ר' חיים ויטל שבא לאיטליה בשנת 1659.
הרמ"ז הגיע לוונציה אחר בקשת הרב הראשי של העיר הרב עזריה פיגו שיחליפו בתפקידו מחמת זיקנה, שם היה למגיה ספרים. לפי הצעת תלמידיו עבר בשנת 1673 למנטובה, שם ייסד ישיבה והיה לו חוג גדול של תלמידים, וכן שימש כרב העיר תמורת שכר שנתי של 300 דוקטים. הרמ"ז ייסד בישיבתו מפעל העתקה של כתבי האר"י, ומהם נפוצו כתבי האר"י באירופה. הרמ"ז סינן את כתבי תלמידי האר"י, והגיע למסקנה כי הכתבים היחידים בהם ראוי ללמוד את תורת האר"י הם כתבי ר' חיים ויטל, אותם כינה "סולת נקיה" ו"מקובלים מפי עליונים", ושלל את הלימוד והעיסוק בכתבי תלמידי האר"י האחרים, דוגמת רבי מנחם עזריה מפאנו ואחרים, אותם גרס כמיוסדים על "מחשבות וסברות".
במנטובה ישב הרמ"ז עד יום מותו, ט"ז בתשרי ה'תנ"ח, 1 באוקטובר 1697[1]. במאה העשרים התגלתה מצבתו במחסן לחומרי בנייה בעיר.[דרוש מקור]
מצאצאיו, חיים היום באיטליה ובישראל, בעיקר בנתניה וירושלים. רחובות על שמו נמצאים בתל אביב ובבאר שבע.
מסופר עליו כי בצעירותו למד את השפה הלטינית, ולאחר שעמד על דעתו, צם 40 יום ולילה בתקווה לשכוח אותה. ביצירתו "תפתה ערוך" שילב רעיונות של דנטה אליגיירי, ביצירתו זו, המחולקת לשני חלקים, מונולוג של החוטא ומונולוג של המשחית, זכתה להערכה רבה באיטליה ומחוצה לה, והשפיעה, בין השאר, על רמח"ל שנשא את נכדת הרמ"ז.[2]
הרמ"ז העמיד תלמידים רבים, הבולטים והידועים שבהם היו:
הרמ"ז כתב חיבורים רבים בנגלה ובנסתר, ואף הגהות על ספרים שונים, חלקם זכו למהדורות רבות וחלקם עדיין בכתב יד ולא נדפס. הוא נהג לעטר את הספרים שהגיה בשירים פרי עטו. הרמ"ז היה מומחה ללשון וערך והגיה חיבורים של מחברים אחרים בעיקר בחלקים המבארים מילים זרות. כמו כן העתיק כוונות וחיבורי מקובלים קודמים. רוב ספריו הודפסו מחדש בתוספת הערות והשוואה לכתבי יד על ידי מכון "קול בטחה", בהגהת "זקן המקובלים בדרום" ומשמר מנהגי יהדות תימן הרב יצחק נחום (ב"ר שלמה נחום) מתפרח מחכמי חברת אהבת שלום.
להלן רשימה מחיבוריו, שבדפוס ושבכתב יד, לפי נושאים[3]:
תנ"ך, משנה, תלמוד והלכה
תפילה, כוונות, פיוטים, תקונים, בקשות וקינות
את סדרי התיקונים הכין הרמ"ז לדפוס על פי מה ששמע מרבו המקובל בנימין הלוי ובהוספות משלו.
קבלה
שירה ומחזות
שירים ופיוטים נוספים של הרמ"ז נדפסו גם בספרים של אחרים.[6]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.