Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משה אליעזר בֶּילינסון (בכתיב ארכאי: בעלינסאָן; ברוסית: Бейленсон; מכונה גם בראשי התיבות: מאב"ן; 1835 – ו' באדר תרס"ח, 8 בפברואר 1908) היה עיתונאי, בעל בית דפוס, סופר וגנאלוג.
בילינסון נולד ב-1853 בדוברובנה שעל גדות הדנייפר בפלך מוהילב של האימפריה הרוסית (רוסיה הלבנה), נכדו של רבי משה בן נחמן ראסקס (ר' משהלע ראסקעס) משקלוב. אביו מנחם בילינסון נשא לאשה בת ממשפחת מרגוליס. אין מידע רב על ילדותו, אבל כנראה קבל חינוך תורני נרחב. זמן מה חי בטירספול, ואחר כך עבר לעיר אודסה.
במחצית השנייה של שנת 1859 פרסם בדפוס ראָם בווילנה את תרגומו לרומן "האנוסים" לפיבוס פיליפסון, לעברית בשם "גלות ספרד, או: האנוסים בארץ שְפַּניה [=ספרד]". כעבור מספר חודשים, ב-1860, פרסם חוברת אפולוגטית בשם "צבי לצדיק, או: אחד מני אלף המגן", שבה הגן על עמדות היהדות כנגד עמדות הנצרות והקראות ("מאמר הצטדקות להגן כבוד עם ישורון ותורתו", כדבריו).[1]
בשנת 1862 ייסד בית דפוס עברי באודסה. מדיניות הליברליזציה היחסית שהונהגה באימפריה הרוסית הביאה בכנפיה גם הקלות על בתי הדפוס והעיתונות, ואפשרה צמיחתה של עיתונות יהודית רב–לשונית. בילינסון ניצל חופש זה, והיה בין השוקדים על הפצתה של ההשכלה ברחוב היהודי בעיתונים ובספרים. ב-1855, בימי מלחמת קרים, עמד בחליפת מכתבים עם ראשי המשכילים בעניין הוצאתה של עיתונות עברית. בשנת 1865 ערך והדפיס מאסף מדעי וספרותי בשם " עלי הדס" שהשתתפו בו רבים מהמשכילים של אותה תקופה. בין היתר התפרסמה בו לראשונה יצירה משל פרץ סמולנסקין (בילינסון ניסה "לתקן ולשפר" את סגנונו של סמולנסקין, אולם רוב תיקוניו נדחו על ידי המחבר). במאסף הופיעו גם חלופי מכתבים בינו לבין לודוויג פיליפסון,[דרושה הבהרה] אודות מצב היהודים באימפריה הרוסית, ובינו לבין יצחק אייזיק בן יעקב (מכתבים אלה פורסמו בחוברת א, עמ' 27–24). כתב העת לא הצליח מבחינה כלכלית, ולאחר ארבע חוברות פסק מלהופיע.
בבית הדפוס של בילינסון הודפס העיתון היידי הראשון ברוסיה, "קול מבשר", שנוסד על ידי עורך "המליץ" אלכסנדר צדרבוים (ארז). כאשר בשנת 1871 עבר צדרבוים עם עיתונו "המליץ" לבירה סנקט פטרבורג, לאחר שקיבל אישור להעביר לשם את הדפסת עיתונו העברי "המליץ" ועיתונו הרוסי "וֶסטניק", אולם "קול מבשר" נותר באודסה, שכן השלטונות לא התירו להדפיס בעיר הבירה עיתון ב"ז'ארגון". צדרבוים מינה את משה לייב לִילְיֶנבְּלוּם לעוזרו הראשי (והעורך בפועל) ב"קול מבשר", אולם חילוקי דעות עם בילינסון גרמו לו לעזוב את המערכת בקיץ 1871. צדרבוים הציע את המשרה לאחד העם, אולם זה לא הסכים לתנאיו,[2] ובילינסון היה לעורך בפועל של העיתון. הוא חתם על מאמריו בכינוי הספרותי 'מאב"ן' (=משה אליעזר בן נחמן). במקביל, הוציא לאור את ספריו של יוסף שלמה דלמדיגו "ספר עילם" ו"מעין גנים" בצירוף הערות וקורות חיים של המחבר.
ניסיונותיו להוציא כתבי עת נוספים הביאו אותו בשנים 1879–1885 לערוך ולהדפיס שני פרסומים שעסקו בסוגיות הלכתיות: הקובץ "יגדיל תורה" (1879–1885), שבו השתתפו גדולי הרבנים בדורו, וקבץ "מכילתא דרבנן" (תרמ"ו 1885). הוא עיבד את יצירתו של הנרי וודסוורת' לונגפלו "יהודה המכבי" למחזה ביידיש (תרמ"ג), וכן הדפיס מילון ביידיש למונחים לועזיים (תרמ"ז).
בתקופה שבין 1891 ל-1892 נקלע בית הדפוס לקשיים כלכליים והתקשה לתפקד. חתנו, שלמה (סלומון) איסַקַויץ ואשתו רחל סייעו בידו. הם צרפו את בית הדפוס שלו אל בית הדפוס שלהם כחברה בת, ובאישור השלטונות החלו לעבוד במשותף. וכך נתאפשר המשך קיומו של בית הדפוס, ומכאן ואילך הופיעו שמות שתי המשפחות במשותף כמדפיסים. בנו של בילינסון, הלל, שהתמחה בטכניקות ההדפסה, התגייס לנהל את בית הדפוס הישן של אביו ו"לעשות בו משטרים חדשים וסדרים מתוקנים".[3]
בילינסון התרכז בחקר אילנות יוחסין של המשפחות היהודיות הוותיקות ברוסיה, שהוא עצמו נמנה עם אחת מהן. הוא פרסם שלוש עבודות בנושא זה: "מגילות יוחסין" (תרנ"א), "ילקוט משפחות" (תרנ"ג) ומילואים לקובץ האחרון (1893), שנדפסו כולן בבית הדפוס שלו באודסה. על אף שאין ליצירות אלה ערך ספרותי רב, הן שימשו מקור רב ערך לחקר ההיסטוריה של המשפחות היהודיות ברוסיה, ועד היום יש ביקוש למידע הכלול בהן.
בשנים תרנ"ח–תרס"ב 1901 הוציא ארבע חוברות של "שלֹמי אמוני ישראל: קובץ מאמרים לספרות לשוננו הקדושה" (שלוש חוברות, וחוברת נוספת שכותרתה "קונטרס אחרון: מלואים לספר שלמי אמוני ישראל"). בראש החוברת האחרונה הוא מודיע: "אני מניח את עט-הסופרים מידי ולא אכתוב עוד חיבורים. יכתבו חיבורים צעירים ממני".[1]
משה אליעזר בלינסון (1835-1908), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
