מרדכי עליאש

1949 – מרץ 1950

קורות חייו

סכם

פרספקטיבה

עליאש נולד בעיר אומן שבאוקראינה בשנת 1892 לעקיבא ורחל^[1]. התחנך בישיבות ורכש את השכלתו המשפטית בבית ספר למשפטים בירוסלאבל ובאוניברסיטאות ברלין ואוקספורד. הוא היה בעת ובעונה אחת איש המערב ואיש המסורת. עלה לארץ ישראל בשנת 1919. עם עלייתו ועד לשנת 1920 שימש כמזכיר הכללי של ועד הצירים בראשותו של מנחם אוסישקין. בנובמבר 1921 הגן יחד עם הארי סאקר על שלושת הנאשמים היהודים שהואשמו בזריקת פצצות על הערבים שתקפו את רחוב היהודים במהלך מאורעות ב' בנובמבר תרפ"ב^[2].

מרדכי עליאש התגורר בירושלים והפך להיות מבכירי עורכי הדין בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי. היה יושב ראש הסתדרות עורכי הדין (הגוף שקדם ללשכת עורכי הדין). בין המתמחים שעבדו אצלו היו יצחק אולשן, לימים נשיא בית המשפט העליון שהצטרף בשנת 1927 למשרדו של עו"ד עליאש בירושלים, בנימין הלוי^[3], גם הוא לימים שופט בית המשפט העליון והשופט שמעון אגרנט, לימים נשיא בית המשפט העליון.

ד"ר עליאש, שהיה שומר מסורת, היה ממייסדי בית הכנסת המרכזי ישורון בירושלים^[4].

כציוני נלהב, הרבה עליאש להעניק שירות משפטי למוסדות היישוב, שימש כיועץ משפטי של הוועד הלאומי ופרקליטם של רבים מחבר ארגון "ההגנה". עליאש שימש גם כיועץ המשפטי של הרבנות הראשית^[5]. פעל בשליחויות של המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, גוף שהיה משרד החוץ של המדינה שבדרך. בשנת 1929 הופיע בשם כנסת ישראל בפני ועדת הכותל שהקימו הבריטים בעקבות מאורעות תרפ"ט, ולקראת סיום המנדט הבריטי הופיע בשנים 1945–1947 בפני ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל.

ביתו בירושלים היה בית-ועד לחברה הגבוהה והתארחו בו בצוותא פקידים בכירים של הממשל המנדטורי עם בני האריסטוקרטיה הערבית ומנהיגי היישוב.

בשנת 1949 נתמנה לציר ישראל הראשון בבריטניה. הוא נפטר במרץ 1950, בעודו מכהן כציר ישראל בלונדון^[6], ונקבר בבית הקברות סנהדריה בירושלים, בהלוויה רבת משתתפים בנוכחות אישי ציבור רבים^[7]. לאחר מלחמת ששת הימים הועתק קברו להר הזיתים, לצד קברי משפחתו.

הוא היה נשוי לפרידה (נפטרה בשנת 1938), ולשניים היו בן ובת.

כפר מרדכי קרוי על שמו, וכן רחובות במרכז ירושלים, ברמת גן ובבאר שבע.

קורות חייו