מינה זיסלמן

מינה זיסלמן (בליך) (Sisselman;‏ 7 בנובמבר 1916 – 2 באפריל 2010)^[1] הייתה ציירת, מורה לציור, מבקרת אמנות ופסלת סביבתית ישראלית. כלת פרס דיזנגוף לציור (1958).

מינה זיסלמן

מינה זיסלמן (1958) תצלום מאוסף מרכז המידע לאמנות ישראלית
לידה	7 בנובמבר 1916 תל אביב, ארץ ישראל
פטירה	2 באפריל 2010 (בגיל 93)
מקום קבורה	בית העלמין ירקון
לאום	ישראלי
מקום לימודים	הגימנסיה העברית "הרצליה"
תחום יצירה	פיסול, ציור
פרסים והוקרה	פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול
צאצאים	בילו בליך

קורות חיים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מינה זיסלמן נולדה ב-1916 בשכונת נווה צדק שבתל אביב הקטנה, בתם של בלה לבית כהן ופינחס זיסלמן. למדה ציור בגימנסיה הרצליה אצל ישראל פלדי, ומאוחר יותר, למשך תקופות קצרות, אצל הציירים חיים גליקסברג, יצחק פרנקל ומשה קסטל. בשנים 1947–1954 שהתה בארצות הברית, שם למדה בבית ספר לאמנות שעל יד המוזיאון לאמנויות היפות בבוסטון וכן בבית הספר של אמדה אוזנפנט בניו יורק. בנוסף קיבלה הדרכה אישית ממארק שאגאל והתיידדה עמו. ב-1954 שבה לארץ וגרה במשך 4 שנים בקיבוץ עינת, ולאחר מכן חזרה לגור בתל אביב. בין השנים 1964–1980 לימדה ציור במכון אבני בתל אביב. כמו כן לימדה בסטודיו שבביתה, ברח' מנדלי מוכר ספרים 3 בתל אביב. מ-1955 עד 1970 כתבה ביקורת אמנות בעיתונים "דבר", "הפועל הצעיר" ו"על המשמר".

עבודותיה של זיסלמן נמצאות באוספי מוזיאון ישראל, מוזיאון תל אביב, מוזיאון חיפה לאמנות, מוזיאון יד לבנים פתח תקווה, מוזיאון אילת ובאוספים פרטיים בישראל ובשאר העולם.
יצירותיה שתוכננו למבנים ציבוריים נמצאות באתרים שונים בישראל.

בשנת 1947 נישאה לאהרן בליך.^[2] הייתה אם לד"ר ברוך בליך (מומחה לתקשורת חזותית, מרצה במסלול האקדמי המכללה למינהל ובבצלאל)^[3] ובילו בליך (נולד ב-1950; אמן ומרצה בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון).^[4]

זיסלמן נפטרה ב-2 באפריל 2010.

תערוכות יחיד

• 1955 – בית יד לבנים, פתח תקווה^[5]
• 1956 – מוזיאון תל אביב לאמנות^[6]
• 1964 – גלריה לאמנות כ"ץ, תל אביב^[7]
• 1971 – גלריה הרמתי, תל אביב^[8]
• 1972 – גלריה בר-כוכבא, תל אביב^[9]
• 1980 – שתי תערוכות רצופות, גלריה מאפו, תל אביב^[10]
• 1990 – "מינה זיסלמן – עבודות (1985–1990)"; אוצרת: רותי דירקטור (רובין), גלריה שלוש, תל אביב
• 1992 – "נקודות אחדות", מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, אשדות יעקב מאוחד
• 2001 – "שיחה עם לאונרדו דה וינצ'י"; אוצרת: גליה גביש, הגלריה העירונית לאמנות, רחובות (ציורים המבוססים על דברי דה וינצ'י)
• 2006 – "אוהבת את לאונרדו, אל גרקו מקנא", גלריה שלוש, תל אביב.

יצירות במרחב הציבורי

• מתנ"ס קריית ים
• מכון וינגייט
• מרכז ספיר, כפר סבא
• בית הספר הממלכתי-דתי, יבנה
• גן ילדים, באר שבע
• מתנ"ס ערד
• מפעל הפוספטים בנחל צין.

פרסים

• 1958-תשי"ח – פרס דיזנגוף לציור, עיריית תל אביב-יפו, על ציור השמן "פרחים"^[11] (חולק ב-1959)
• 1964 – פרס ההסתדרות העובדים הכללית, ישראל.
• 1974 – פרס ראשון לעיצוב אתר הנצחה לגדוד אגוז, הרי גולן.
• 1979 – פרס לעיצוב אתר הנצחה לזכר הבנים, אשדוד.
• 1992 – פרס שר החינוך והתרבות להשלמת עבודה.

קטלוגים

• מינה זיסלמן – עבודות (1985–1990); אוצרת: רותי דירקטור (רובין), תל אביב: גלריה שלוש, תש"ן.
• מינה זיסלמן, נקודות אחדות, אשדות יעקב מאוחד: מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, 1992.
• מינה זיסלמן, שיחה עם לאונרדו דה וינצ'י; אוצרת התערוכה: גליה גביש, רחובות: הגלריה העירונית לאמנות, תשס"א.
• מינה זיסלמן: עבודות: "אוהבת את לאונרדו אל גרקו מקנא", תל אביב: גלריה שלוש, 2006.

תמונות

• 
  פתיחת תערוכת אהרן כהנא בגלריה מקרא סטודיו בתל אביב, 1947: בשורה הראשונה, משמאל לימין: יוסף זריצקי (נואם), כהנא, אריה לובין, אביגדור סטימצקי, מינה זיסלמן; מימין: מידה כהנא ואפרים ליפשיץ.
• 
  פתיחת תערוכת אביגדור סטימצקי במוזיאון תל אביב בשדרות רוטשילד, שנות ה-50: עומדים במרכז: סטימצקי וזריצקי; משמאלם: מינה זיסלמן ואהרן בליך; מימין: ליאו פיין, חיים גליקסברג, ציונה תג'ר; יושבים: יצחק דנציגר, אברהם נתון, רוברט בזר, ולפניהם דב פייגין ושמאי הבר.

מיצירותיה

• 
  במרכז ספיר, כפר סבא

לקריאה נוספת

• 'Sisselman, Mina,' in: Who's Who in World Jewry, 1972, p. 851.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מינה זיסלמן

• מינה זיסלמן, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
• מינה זיסלמן, על המשמר, 10 ביוני 1955 (עם תערוכתה בבית יד לבנים בפתח תקווה)
• אריה לרנר, תערוכות: מינה זיסלמן בפתח-תקוה, דבר, טור 2, 17 ביוני 1955
• א., מינה זיסלמן במוזיאון ת"א, דבר, 9 בנובמבר 1956
• א. נהור, תערוכת מינה זיסלמן, חרות, 23 בנובמבר 1956
• הכבשה השחורה מנווה צדק, מעריב, 27 במרץ 1964 (עם תערוכתה בגלריה כץ)
• מיכל ציקלג, ארכיטקטורה בציור, דבר, 22 במרץ 1971
• מיה ברתל, עולמה של מינה זיסלמן, דבר, 25 במאי 1972 (עם תערוכתה בגלריה בר-כוכבא)
• מינה זיסלמן, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. אתר "נשמה"
2. פרסום נשואין: תל אביב, הצופה, 11 בפברואר 1947.
3. ברוך בליך באתר המסלול האקדמי המכללה למינהל; ברוך בליך באתר בצלאל.
4. בילו בליך באתר הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, הטכניון; בילו בליך באתר מוזיאון חיפה לאמנות.
5. מינה זיסלמן, על המשמר, 10 ביוני 1955; אריה לרנר, תערוכות: מינה זיסלמן בפתח-תקוה, דבר, טור 2, 17 ביוני 1955.
6. א., מינה זיסלמן במוזיאון ת"א, דבר, 9 בנובמבר 1956; א. נהור, תערוכת מינה זיסלמן, חרות, 23 בנובמבר 1956.
7. הכבשה השחורה מנווה צדק, מעריב, 27 במרץ 1964.
8. משה בן-שאול, סיור בתערוכות: מינה זיסלמן – תערוכת יחיד, מעריב, טורים 2–3, 18 במרץ 1971; מיכל ציקלג, ארכיטקטורה בציור, דבר, 22 במרץ 1971.
9. מיה ברתל, עולמה של מינה זיסלמן, דבר, 25 במאי 1972.
10. משה בן-שאול, אמנות עכשיו: תערוכות חדשות: תל-אביב, מעריב, טור 1, 27 בנובמבר 1980; על הקו: חלוקת התערוכות של מינה זיסלמן, מעריב, 27 בנובמבר 1980.
11. חולקו פרסי דיזנגוף לפסלים, ציירים ותלמידים מצטיינים, חרות, 26 במרץ 1959; 6 אמנים יקבלו היום את פרס דיזנגוף, דבר, 25 במרץ 1959.