מחברות עמנואל

"מחברות עמנואל" הוא ספר מאת עמנואל הרומי, משורר ובלשן יהודי איטלקי בן המאה ה-14, שבו נידונים נושאים מחיי המחבר ובני תקופתו, והוא משקף את החיים בניצני תקופת הרנסאנס. הספר מכיל דברי מוסר ולצדם הלצות, שירי קודש, שירי אהבה וחשק ודברי מדע. הספר הושפע מהשירה האיטלקית בת זמנו, וכלל גם, לראשונה בשפה העברית, שירים במבנה סונטה.

מחברות עמנואל

תבליט מאיטליה במאה ה-14
מידע כללי
שפת המקור	עברית

המחברת האחרונה, העשרים ושמונה במספר והנודעת מכולן, זכתה לשם "מחברת התופת והעדן", ומפרטת בין היתר את גורלם המר של החוטאים והרשעים לאחר המוות וכפי הנראה נכתבה זמן קצר לאחר ובהשראת הקומדיה האלוהית של דנטה אלגיירי.

כמה מדבריו של עמנואל הרומי מתוך "מחברות עמנואל":

• "ודע כי חברת הנדיב מציאה גדולה והגונה, וחברת הנבל חרטה מגונה."
• "ודימו החכמים בשכלם, העולם הזה לסולם, זה יורד בו וזה עולה."

היחס לספר בספרות הרבנית

בגלל אופיו עורר הספר מחלוקת בקהילה היהודית, ורבי יוסף קארו אסר בספרו "שולחן ערוך" לקרוא בו:

מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק, כגון ספר עמנואל, וכן ספרי מלחמות, אסור לקרות בהם בשבת; ואף בחול אסור משום מושב לצים (תהילים א, א), ועובר משום אל תפנו אל האלילים (ויקרא יט, ד) לא תפנו אל מדעתכם; ובדברי חשק, איכא תו משום מגרה יצר הרע; ומי שחיברן ומי שהעתיקן, וא"צ לומר המדפיסן, מחטיאים את הרבים.

— שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ש"ז, סעיף ט"ז

מהדורות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. פירוט המהדורות.

השפעה מאוחרת של "מחברות עמנואל"

חוקרת הספרות דבורה ברגמן, במאמרה "יחוס אבות של 'אלוף בצלות ואלוף שום'"^[1], הציגה שלל הקבלות רעיוניות בין יצירתו של חיים נחמן ביאליק, "אלוף בצלות ואלוף שום", ובין המחברת השמונה-עשרה ב"מחברות עמנואל". כך, למשל, מתארת ברגמן את עלילת החלק השלישי של המחברת, הקרוי "הנדיב מקמרינו": "עמנואל, הגיבור הנודד, מתקבל בכבוד גדול בבית נדיב מסביר-פנים. הוא מבדר את הנוכחים ומרשים אותם בחוכמתו, מתכבד בסעודת מלכים, ויוצא לדרך לאחר פרידה נרגשת וחגיגית. במרכז ההתרחשות עומדת הסעודה, והיא זוכה לפירוט רחב". מבנה זה של הסיפור דומה מאוד למבנה סיפורו של אלוף בצלות ולמבנה סיפורו של אלוף שום.

לא רק במבנה הכללי, אלא גם באחדים מפרטי העלילה מתגלה זיקה בין שתי היצירות. דוגמה מובהקת לכך היא שאלת המארח לאורחו ב"מחברות עמנואל": "הלא חסרת דבר בבית הנכבד?" ותשובת האורח: "הדג והבשר טפל והשום והבצל והחציר עיקר", ובדומה לה שאלת המלך את אורחו ב"אלוף בצלות ואלוף שום": "הֶעָרְבָה לְךָ אֲרוּחָתִי הָפָּעַם?" ותשובתו המגומגמת של האורח, לפיה חסר בצל בתבשיל.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: מחברות עמנואל

• עמנואל הרומי, מחברות עמנואל, ב"פרויקט בן יהודה"
• מחברות עמנואל, מהדורת דפוס שונצינו, קונסטנטינופול ה'רצ"ה (1535) באתר HebrewBooks
• ירון כהן צמח, מדריך הטרמפיסט בעולם הבא: מפגש בין דנטה לבין עמנואל הרומי, באתר e-mago
• רשימת מאמרים על מחברות עמנואל באתר רמב"י
• שמואל אשכנזי, ‏מחברות עמנואל הרומי, הוצאת דב ירדן - מאמר ביקורת, קרית ספר, גיליון לה, תש"כ, באתר Academia.edu

הערות שוליים

1. דבורה ברגמן, "יחוס אבות של 'אלוף בצלות ואלוף שום'", ספר יצחק בקון: פרקי ספרות ומחקר, בעריכת אהרן קומם, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 1992

ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.