תרגום ל-MOUT – Military Operations in Urban Terrain ("פעילות צבאית בשטח עירוני") – המונח באנגלית לשיטת לוחמה המיועדת לניהול כוחות צבא (טנקים, מסוקים, כלי רכב וחי"ר) בתוך עיר אויב.
תרגום ל-CQB – Close Quarters Battle ("קרב במתחמים סגורים") – המונח באנגלית לשיטת לוחמה המיועדת לצוות חי"ר הנלחם בתוך שטח עירוני עוין (כיצד לטהר בית, לחפות, להסתתר מצלפים וכו').
לש"ב הוא שם ספציפי של שיטת לוחמה ישראלית ליעדים הנ"ל.
המונח לוחמה בשטח בנוי הוא מודרני ומתייחס לקרבות שהתרחשו החל מהמאה ה-20 ואילך. ערך זה מתמקד בעיקר בלוחמה בשטח בנוי בעת החדשה. ללוחמה בשטח בנוי בעת העתיקה ראו: לוחמת מצור.
לוחמה בשטח בנוי שונה מאוד מלחימה בשדה פתוח. ישנם כמה גורמים מרכזיים לשוני זה:
חזית רב-ממדית כולל תת הקרקע, סבוכה ומורכבת כאשר מגעים בין הצדדים עלולים להיות קרובים מאוד ולהיווצר בפתאומיות.
כיום, שיטות כאלה נחשבות לבעייתיות ביותר ואף לפשע מלחמה מאחר שיש בהן פגיעה חסרת הבחנה באזרחים חפים מפשע, והן מפרות את עקרון המידתיות. לכן, הצבאות המערביים המודרניים (לרבות צה"ל) נמנעים משימוש בארטילריה כבדה בשטח עירוני בנוי. יוצא דופן בכך הוא צבא רוסיה, שבמלחמת צ'צ'ניה השנייה הפגיז את גרוזני באלפי פגזים, טילים, פצצות ואף פצצות תרמובריות. ההפצצה הרסה חצי מהעיר וגרמה לעשרות אלפי הרוגים.
לוחמה בשטח בנוי נגד ארגוני טרור וגרילה
לוחמה בתוך עיר נגד ארגוני טרור וגרילה שונה מאוד מלחימה בשדה פתוח כנגד צבא סדיר. הגורם המסבך העיקרי שמצוי בלוחמה בשטח בנוי הוא נוכחותם של אזרחים, הן כחמושים מסוגים שונים (מחבלים, ראשי טרור, מיליציות חמושות פוליטיות, מיליציות חמושות מקומיות המגנות על בתיהן) והן כעוברי אורח (אזרחים שלא נלחמים ופשוט מנסים לא להיפגע בחילופי האש). לפי הדין הבין-לאומי חל איסור לפגוע באזרחים, ולכן על הצבא התוקף להשתמש בירי סלקטיבי ובאופן מידתי, דבר שמגביל מאוד את השימוש בנשק כבד כגון ארטילריה. הפגיעה באזרחים והנזק הרב שנגרם לתשתיות אזרחיות יכול לשמש לתעמולה נגד הצד התוקף ולדמורליזציה של חייליו או אזרחי המדינה שמפעילה אותו.
מתקן אימונים ללוחמה בשטח בנוי של צה"ל משנת 2006, בסמוך לקיבוץ צאלים
בדרך כלל, הצד החלש במלחמה מנסה להכריח את הצד התוקף להילחם נגדו בשטח עירוני שאוהד למגן ועוין לתוקף. הדבר נכון במיוחד לגבי מיליציות לא סדירות, כגון ארגוני גרילה וארגוני טרור. הסיבות לכך:
הרבה יותר קשה לכבוש עיר מאוכלסת מאשר שטח פתוח. זאת עקב העובדה שהכוח הכובש חייב להשתמש בהרבה מאוד חיילים בשביל לטהר מבנים בשטח עירוני ואחר כך בשביל לאבטח אותם.
הרבה יותר קל להגן על שטח בנוי בגלל היותו תווך רב-ממדי, מעל לפני הקרקע – ריבוי המבנים הגבוהים, הסמטאות הצרות, מסיחי הדעת (פחי אשפה, ערמות זבל וכו) ומתחתיה – חללים תת קרקעיים המחוברים ביניהם במנהרות ויוצרים עיר תחתית ובה מתחמי פיקוד, שליטה ובקרה, עמדות שיגור אמצעי לחימה, מגורים, תחזוקה ולוגיסטיקה המחוברת אל פני השטח בפירים המאפשרים למתגונן להגיח אל פני הקרקע בהפתעה לתקוף ולשוב ולהיעלם במעבה האדמה. הבניינים מספקים עמדות למארביצלפים וחוליות נ"ט ואילו הסמטאות הן מקומות אידיאליים להטמנת מלכודות נפץ, מטעני חבלה ופצצות.
לעיתים קרובות, האוכלוסייה האזרחית המקומית תומכת במגינים החמושים ומאפשרת להם להיטמע בקרבה תוך שמירה על חתימה נמוכה. התמיכה מתבטאת במתן מקומות מסתור, לוגיסטיקה (אוכל וציוד) ואף התנדבות לשמש כמגן אנושי לחמושים (תוך ניצול לא-חוקי של החסינות המוקנית לאזרחים).
החוק הבין-לאומי אוסר על שימוש בכוח אש מופרז ולא מידתי באזורים מאוכלסים באזרחים. דבר זה מונע מהתוקף להשתמש בארטילריה כבדה, פצצות מצרר, מטוסי קרב והתקפת טנקים מסיבית. דבר זה מבטיח, בהנחה שהצד התוקף שומר על החוק הבין-לאומי, שהמגן יצטרך להתמודד רק כנגד כוחות חי"ר והנדסה, כלי רכב קלים, נגמ"שים, נגמ"שי לחימה ומסוקים.[דרוש מקור]
מלחמת התעמולה: מלחמה בשטח עירוני ומאוכלס גורמת בהכרח לנפגעים אזרחים ולנזק רב לתשתית האזרחית (בתים הרוסים, כבישים הרוסים, שלוליות ביוב ומכוניות מחוצות). צילומים של אזרחים מתים ורחובות הרוסים המשודרים בטלוויזיה ומופצים באמצעי התקשורת משפיעים מאוד על דעת הקהל, לרעת הכוח התוקף שמוצג כאכזרי וברוטלי. כמו כן, נפגעים חפים מפשע והביקורת בדעת הקהל גורמים לפגיעה מורלית בחיילי הכוח התוקף.
מלחמה בשטח עירוני דורשת הרבה יותר כוחות (בייחוד חי"ר והנדסה קרבית) מאשר קרבות רגילים. מלחמה בשטח בנוי מתבטאת באבדות גדולות לכוח התוקף וכן באבדות גדולות לאזרחים בעיר. חיל הרגלים וחיל ההנדסה פועלים בטקטיקה זהה וצמודה בלוחמה בשטח בנוי. אך עם זאת, לוחמי ההנדסה בעיקר פותחים דרך
הפתרון למגבלות והקשיים של לוחמה בשטח בנוי הוא שילוביות רב-חיילית ולחימה במסגרת צוות לחימה רב-חילי או צוות קרב משולב[1] (לרוב ברמת החטיבה, אך גם ברמת הגדוד והאוגדה) הכולל חיל רגלים קל ומשוריין (כלומר: הן לוחמי חי"ר שפועלים רגלית והן לוחמי חי"ר שפועלים על גבי נגמ"שים ומפעילים נגמ"שי לחימה), כוחות חיל הנדסה שיפעלו רגלית וממוכן (כלוחמי חי״ר) גם ויתעסקו במטעני אויב, חבלה, מיקוש ודחפורים משוריינים, כוחות חיל שריון ולעיתים קרובות גם סיוע ארטילרי וחיפוי אווירי. כל חיל מספק את היתרונות שלו ללחימה ומחפה על החסרונות של הכוחות האחרים.
לוחמי חטיבת כפיר של צה"ל לפני יציאה לפעילות מבצעית בשטח בנוי. לוחמי חיל הרגלים הכרחיים ללחימה בשטח בנוי, לטיהורו וכיבושו.
חיל רגלים:לוחמים רגליים או ממוכנים החמושים בנשק קל וכוללים גם קלעי סער וצלפים. בשל היותם רגליים ללוחמי החי"ר יש נגישות מלאה לכל תווכי הלחימה בשטח העירוני: הרחובות עצמם, הסמטאות, המבנים והבתים – מבחוץ ומבפנים, גגות, תעלות ביוב ואף מנהרות תת-קרקעיות. לוחמי החי"ר יכולים לסרוק ולטהר בתים ולוודא שלא מסתתרים בהם חוליות נ"ט המאיימות על הטנקים והכלים המשוריינים. לוחמי החי"ר מסייעים בהשמדת לוחמי האויב, בהיותם מסוגלים לאש נק"ל, מקלעים וצלפים הגורמת נזק סביבתי נמוך יחסית לטיל, פגז וכדור טנק. ביכולתם לשבות לוחמי אויב ולאסוף מודיעין צבאי (כגון מסמכים שהושארו בבתים). הקלעים והצלפים יכולים לחפות על כלל הכוחות מרחוק, כגון מראש בניין גבוה, לתצפת ולאסוף מודיעין צבאי ובמקרה הצורך לירות ולהרוג באש מדויקת חמושים המהווים איום על הכוחות, כולל צלפי אויב וחוליות נ"ט. לפרישת לוחמי חי"ר בשטח בנוי יש חשיבות ממעלה הראשונה בשליטה על השטח ובהחזקתו.
חיל ההנדסה / הנדסה קרבית: החיל מפעיל ופורש לוחמים פלסים שנעים באופן רגלי וממוכן כלוחמי חי"ר (ממוכן על כלי רכב קרביים משוריינים) שכולל קלעי סער, מקלענים, חובשים וכדומה, כולל נשק קל ואמצעים הנדסיים. הם חמושים בציוד חבלה וחומרי נפץ, סוגי מטענים, אמל"ח הנדסי, מיקוש, ציוד לחימה תת-קרקע וכדומה. ייעודם העיקרי הוא לפלס ולפתוח את הדרך לצד כוחות החי"ר והשריון, כניסה ראשונית לשדה הקרב והמשך לחימה לצידם. חשיבותם היא עליונה של הבטחת שאר כוחות היבשה בגלל מהותם בלחימה והצורך ההנדסי, הפיכת השטח לבטוח יותר לתנועה. בעיקר נגד זירות מטענים, מבנים ממולכדים, ופיצוץ תשתיות טרור. חיל ההנדסה הישראלי מפעיל גם דחפורי D9 משוריינים שלהם התעסקות ועבודה שונה בלש"ב ובחיל בפרט, החל מפריצת צירים וניקוי זירות מטענים, וכלה בהפלת בתים תחת אש והריסת מבנים. לחיל ההנדסה הקרבית תפקידים רבים בלוחמה בשטח הבנוי – פיצוץ מבוקר של תשתיות ומבני טרור, טיהור ולחימה בבתים לצד כוחות חי"ר ושריון, סריקה ואיתור מנהרות ופירים, נטרול מטענים, חבלה ושימוש כוח עזר בשטחים בנויים (רחובות, סמטאות, מבנים, בתים, גגות, תעלות ומנהרות תת-קרקע), וביצוע משימות הנדסיות, פתיחות שטח ממולכד, איסוף מודיעין, סיור, תצפיות ולוחמת חי"ר לצד אלו.
חיל שריון: החיל המפעיל את הטנקים, ובעיקר טנקי מערכה. הטנקים מספקים חיפוי כבד ללוחמי החי"ר וההנדסה, הן כמחסה הגנתי (מאחורי הטנק המשוריין) והן בסיוע אש מסיבי ממקלעים בינוניים או כבדים, ואף ירי פגזים מתותח הטנק. באמצעות ירי פגזים מסוגלים הטנקים להשמיד עמדות מבוצרות, לטהר שטחים ולספק אש חיפוי. בנוסף לטנקים יכולת פריצת מכשולים מוגבלת ובחלקם אף יכולת מוגבלת לתובלת חי"ר, אספקה ופינוי פצועים. החיל מפעיל גם פלוגות מסייעות המתפקדות כפלוגות חי"ר.
ארטילריה: בדרך כלל צבאות מערביים נמנעים מלהפעיל ארטילריה בשטח בנוי או מפעילים אותה באופן מאוד מרוסן בגלל הדיוק הסטטיסטי של הירי שיוצר סיכון גבוה לפגיעה גם בבלתי מעורבים (עקב החטאות או פיזור סטטיסטי של הפגיעות). החיפוי הארטילרי נעשה בעיקר באמצעות מרגמות, היורות פצמ"רים בקטרים של 52–120 מ"מ (תלוי בגודל המרגמה) במסלול תלול מאוד, ולעיתים גם על ידי תותחיהוביצר וארטילריה רקטית. שימוש בארטילריה נעשה בדרך כלל או לריכוך המטרות לפני כניסת הכוחות או לצורכי מיסוך אש וחילוץ כוחות שהסתבכו או נפגעו.
חיל אוויר: החיל המפעיל כלי טיס שונים – החל בכלי טיס בלתי מאוישים טקטיים שעוקבים אחר המתרחש, עבור במסוקי קרב שמשגרים חימוש מונחה מדויק וכלה במטוסי קרב שיכולים להטיל פצצות כבדות – ומספק חיפוי אווירי לכוחות. כלי הטיס, בעיקר הכטב"מים, מספקים צילומי אוויר עדכניים (תצ"א) ותמונה חיה של השטח ובכך יוצרים מודיעין צבאי טקטי בעל ערך רב בזמן אמת המועבר לכוחות ומאפשר למפקדים לקבל תמונת מצב בזמן אמת של השטח ונוכחות כוחות האויב בו. מסוקי הקרב מחפים על הכוחות מלמעלה ויכולים לשגר חימוש מונחה מדויק כמעט לכל מקום בשטח, ובכך לנטרל או להשמיד באופן נקודתי מטרות אויב לבקשת כוחות הקרקע (למשל: מסוק קרב יורה טיל על צלף אויב המסתתר באחד הגגות). מטוסי הקרב יכולים להשמיד מטרות מהאוויר בדיוק ניכר וזאת באמצעות פצצות מונחות בגדלים שונים – החל מפצצות טקטיות קטנות וכלה בפצצות גדולות המכילות כ-1,000 ק"גחומר נפץ מרסק שיכולות להשמיד בניין רב-קומות שלם. בדרך כלל לאויב המתבצר בשטח בנוי אין תשובה כנגד מטוסי הקרב שמפציצים מגובה רב ויכולת אמיתית לפגוע בהם.
ההתפתחות הטכנולוגית של טנק המערכה (Main Battle Tank) על כלל מערכותיו ויכולותיו מאפשרות לו יתרונות גם בלוחמה בשטח בנוי. לטנקים אמצעי תצפית ואופטיקה מתקדמים, עבירות גדולה במהירות גבוהה וכוח אש משמעותי. זאת בנוסף לשיפור הגדול במרוצת השנים בשריון לכלי רכב, שהפך מלוחות פלדה למיגון רב-שכבתי מתקדם הכולל שריון פאסיבי מרוכב, שריון ריאקטיבי ומיגון אקטיבי ייעודי. כל אלו מאפשרים לטנק שרידות גבוהה מאוד ויתרונות רבים בלוחמה בשטחים צפופים, דבר ההופך את הנוכחות של כוחות השריון בלוחמה בשטח בנוי לחיונית עבור כוח סדיר בלוחמה אי-סימטרית.
עם זאת, הפעלת טנקים לבדם בשטח בנוי הופכת אותם לפגיעים, בייחוד לרקטות נ"ט (דוגמת RPG-7 ו-RPG-29 שלמרות היותן פשוטות וישנות יכולות לחדור גם שריון מודרני) וטילי נ"ט מתקדמים יותר. איום נוסף הוא מטעני חבלה אותם קל מאוד להטמין ולהסתיר בתוואי השטח העירוני. מטעני גחון כבדים שמכילים למעלה מ-100 ק"גחומר נפץ יכולים להשבית ואף להשמיד טנק מערכה מודרני. הטנק מוגבל בראות לטווח רחוק בשטח בנוי וגם מרחב התמרון שלו מוגבל (לרחוב), ושדה האיומים עליו הוא מכל כיוון אפשרי (בניגוד ללוחמה נגד שריון בשטח פתוח שם האיום המרכזי הוא חזיתי). הפתרון למגבלות אלו היא לחימה במסגרת צוות קרב משולב והסתייעות צמודה בכוחות חיל רגלים והנדסה קרבית.
הפצצות שטיח
צבאות לא-מערביים, שלא מוגבלים על ידי הדין הבין-לאומי, דיני המלחמה, אמנות בין-לאומיות כגון אמנת ז'נבה וערכי זכויות אדם, משתמשים גם בהפגזה ארטילרית והפצצת שטיח (Carpet Bombing) חסרות הבחנה על מנת להשמיד את כוחות האויב ולהכניע את העיר, ללא עכבות מוסריות של פגיעה באזרחים.
טקטיקות הצבא האמריקני
בתחילת שנות התשעים, התו"ל האמריקני ללש"ב היה מבוסס על כוחות קלים ומהירים, הנכנסים לעיר, מבצעים את המשימה ויוצאים.
במבצע איירין במוגדישו, סומליה הסתייעו האמריקנים רק בג'יפים ממוגנים מדגם האמר ומסוקי סער מדגם UH-60 בלק הוק החמושים במקלעימיניגאן. כוחות החי"ר לא היו מצוידים לשהייה ממושכת וחמושים במעט מאוד נשק כבד. בעקבות הסתבכות במבצע, שבו הופלו שני מסוקי בלקהוק על ידי חוליות RPG סומליות, היה צורך בחילוץ הכוחות בשטח. שיירה שהגיעה בהאמרים נאלצה לסגת עקב חוסר היכולת שלהם לפרוץ מתרסים מאולתרים ולספוג פגיעות של רקטות נ"ט. בסופו של דבר חולץ הכוח באמצעות נגמ"שים משוריינים של האו"ם. 19 חיילים נהרגו בכוח האמריקני, ויותר מ-1,000 איש (חמושים ואזרחים) נהרגו לסומלים. בעקבות תוצאות המבצע הובהר שבשטח עירוני צריך כוחות שריון כבדים, ושמיגון קל איננו מספיק להגן על החיילים.
לעומת זאת, לכיבוש הערים במלחמת עיראק2003 התכוננו האמריקנים היטב, תוך שהם למדו מהקרבות שישראל ניהלה במבצע חומת מגן וגם נעזרו במומחים ישראלים.
כיבוש הערים נערך ברובו באופן חלק, עם מעט אבדות לאמריקנים. האמריקנים הגיעו בכוח מוחץ מבחינת היקף וכוח אש, שפעל במגוון רב של כלים. כלי הרכב היו ממוגנים היטב, ונעשה שימוש בטנקים, נגמ"שים, בולדוזרים ולא רק בג'יפים. אפוד מגן (שכפ"צ), הוכיח את יעילותו בעצירת כדורים שנורו אל עבר החלק העליון של הגוף. בנוסף להכנות אלו נקטו האמריקנים מדיניות של הימנעות מעימות שלא הכרחי להשלמת המשימה והיה תיאום בין טנקים לחיל הרגלים. לעומתם, משמר הרפובליקה העיראקית נלחם בחוסר ניסיון בלחימה עירונית. משמר הרפובליקה העיראקית וצבא עיראק היו צבאות סדירים ולא ארגוני גרילה. לכן, המלחמה נגדם הייתה מלחמה של צבא נגד צבא, בה לארצות הברית היה יתרון מוחץ, ופחות מלחמה א-סימטרית נגד גרילה. חלק מרמת הארגון הנמוכה של המגינים, נגרמה עקב שיבוש מערכות השליטה והבקרה שלהם.
לעומת זאת, האבדות האזרחיות היו גבוהות ביותר. על פי סוכנות הידיעות AP, בדיקה של מחצית מרישומי בתי החולים העיראקיים הראתה שלפחות 3,240 אזרחים נהרגו בין 20 במרץ2003 ל-20 באפריל 2003.
אחרי כיבוש עיראק החלו לצוץ התארגנויות גרילה וטרור, שהציבו מארבים לכוחות האמריקנים וגרמו לאבדות רבות. "צבא המהדי" של מוקתדא א-סאדר, ארגוני טרור שיעים במימון איראן שגם חימשה אותם, ארגוני טרור סוניים בהנהגת אבו מוסעב א-זרקאווי ולוחמי אל-קאעידה שבאו מסוריה הסבו אבדות רבות לאמריקנים. החמושים ביצעו גל נרחב של פיגועי התאבדות ופיצוץ מכוניות תופת כנגד אזרחים שיעים ומוסדות הממשלה העיראקית האזרחית. רבים מחיילי הקואליציה (ובפרט חיילי הכוחות המזוינים של ארצות הברית) נהרגו ממטעני גחון ומטעני צד שהוטמנו בצירי תנועה, וכן מירי רקטות נ"ט. נכון לספטמבר 2007, כ-63% מהחיילים האמריקאים נהרגו ממטעני חבלה מאולתרים (IED) שהוצבו בצירי התנועה.[2] למעט הטנקים ונגמ"שי הבראדלי, תנועת החיילים האמריקאים נעשתה ברכבי שטח, דוגמת ה-HMMWV ונגמ"ש הסטרייקר, שמיגונם לא היה מספק, והם היו פגיעים מאוד למטעני חבלה וירי נ"ט. אחרי אבדות רבות שהוסבו לצבא ארצות הברית בכלי רכב אלה החלה ארצות הברית במיזם לשדרוג המיגון שעל כלי הרכב (למשל: הוספת מיגון כלוב לסטרייקר) וכן הכנסת כלי רכב ממוגנים ייעודיים שתוכננו לעמוד בפני מטעני חבלה ומארבים, שנקראים בשם הגנריMRAP (ראשי תיבות של Mine Resistant Ambush Protected) וכן שורה של רכבי הנדסה קרבית (כמו הבאפלו) שנועדו לפתוח צירים ולטפל במטעני חבלה.
צה"ל פיתח תרגולות מיוחדות ועקרונות ללוחמה בשטח בנוי. חלקן מיועדות לכיבוש מלא של עיר ואילו אחרות מיועדות למבצעים נקודתיים כגון מעצר מחבלים. התרגולות של צה"ל השתנו והשתכללו מאז מלחמת לבנון הראשונה והושפעו בעיקר מהניסיון של צה"ל בכיבוש הערים צור, צידון, ביירות, ובמחנות הפליטים הצפופים בלבנון. תרגולות אלה מבוססות על כוח אדם איכותי, טכנולוגיה מתקדמת ותיאום רב-יחידתי בין כל הכוחות בשטח.
תרגולות הלוחמה הנוכחיות של צה"ל הוכחו כיעילות והתבטאו במספר אבדות נמוך בקרבות עם הפלסטינים (כ-250 חיילים נהרגו בין שנת 2000 לשנת 2005 באינתיפאדה השנייה). צה"ל נכנס לראשונה באופן מסיבי למרכזי הערים ומחנות הפליטים הפלסטינים במבצע חומת מגן באפריל 2002. מאז ביצע צה"ל אלפי כניסות – משוריינות, רכובות ורגליות – לצורך מלחמה בטרור, סיכול פיגועים ועצירת מבוקשים.
השגת מודיעין טוב על אזור הפעולה והמיליציות הפועלות בו. השגת המודיעין מתאפשרת על ידי אמצעי ביון ומעקב מתקדמים וכן באמצעות הפעלת סוכנים ומודיעים להם אחראי השב"כ.
"שיטת הנחיל": התקדמות לא ליניארית אל שטח המבצעים ותקיפת המחבלים מכל הכיוונים.
שימוש בדחפורי D9 משוריינים על מנת לפתוח צירים לרכבים משוריינים ולחיילים, ניקוי זירות מטענים ונטרול מלכודות נפץ, פריצת מכשולים והרס בתים שמשמשים לירי על כוחות צה"ל.
שימוש באפוד מגן קרמי, שהוכיח את יעילותו בעצירת כדורים והצלת חיים.
תנועה בתוך הבתים, ומעבר מבית לבית על ידי שבירת הקירות הפנימיים (באמצעים קרים או חמים), כדי למנוע תנועה של חיילים ברחוב, חשופים לירי, מארבים, צלפים ומטעני צד.
תפיסת עמדות והתבצרות במבנים שטוהרו. על טקטיקה זו נמתחה ביקורת מפני שהחיילים המתבצרים חושבים שהם מוגנים, אך הם למעשה פגיעים לירי טילי נ"ט (לקח ממלחמת לבנון השנייה).
"אלמנת קש" – צלפים תופסים עמדות במבנים שולטים ומשם יורים על חמושי האויב.
שימוש בסיוע אווירי של מזל"טים המספקים מודיעין ותמונה מקיפה של זירת הלחימה.
היו מקרים בהם השתמש צה"ל בצפע שריון (צפ"ש) על מנת לנקות רחובות ממולכדים שבהם נמצא אויב מבוצר היטב ומטעני חבלה מסוגים שונים.
בקרבות בשטח בנוי שניהל צה"ל בעשור הראשון של המאה ה-21 בשטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה ספג צה"ל אבדות בודדות תוך הריגת מאות מחבלים ומעצר אלפים.
למרות זאת, נמתחה ביקורת על התרגולות של צה"ל:
הורים שכולים טענו שעקרונות הפעלת הכוח בשטח בנוי של צה"ל עדינות ו"מוסריות" מדי ובכך מסכנות חיילים שלא לצורך. חלק מההורים השכולים קוראים להפעלה מסיבית של נשק כבד כגון דחפורים, ארטילריה וחיל אוויר.
פעילי שמאל וארגוני זכויות אדם טוענים שצה"ל מפעיל כוח מופרז ולא מידתי בערים הפלסטיניות וגורם לנזק שלא היה הכרחי מטעמים צבאיים.
ביקורת מצד חלק מהחיילים עצמם, בעיקר חיילי מילואים, נגעה לציוד והכשרה בלתי ראויים שאינם מאפשרים יישום של עקרונות הלחימה.
ערך מורחב – לוחמת תמרון
.jpg)
.jpg)
אתגרי לחימה במרחבים צפופי אוכלוסין, יואב מרדכי בכנס המכון למחקרי ביטחון לאומי 2014
"מהיר באופן היסטורי": המומחה האמריקני ללוחמה בשטח בנוי נדהם מההישגים של צה"ל, סרטון בערוץ "עכשיו 14", באתר יוטיוב (אורך: 04:00), 1 בפברואר 2024
