לוחמה בשטח בנוי

לוחמה בשטח בנוי (בראשי תיבות: לש"ב) היא שיטת לוחמה לתמרון קרבי המתנהל בשטח בנוי כגון עיר או כפר.

חיילים אמריקאים באימון לוחמה בשטח בנוי

חיילי חי"ר אמריקאים מנסים לפגוע בצלפים במנהיים שבגרמניה, במלחמת העולם השנייה

בעברית יש למונח זה משמעויות אחדות:

• תרגום ל-MOUT – Military Operations in Urban Terrain ("פעילות צבאית בשטח עירוני") – המונח באנגלית לשיטת לוחמה המיועדת לניהול כוחות צבא (טנקים, מסוקים, כלי רכב וחי"ר) בתוך עיר אויב.
• תרגום ל-CQB – Close Quarters Battle ("קרב במתחמים סגורים") – המונח באנגלית לשיטת לוחמה המיועדת לצוות חי"ר הנלחם בתוך שטח עירוני עוין (כיצד לטהר בית, לחפות, להסתתר מצלפים וכו').
• לש"ב הוא שם ספציפי של שיטת לוחמה ישראלית ליעדים הנ"ל.

המונח לוחמה בשטח בנוי הוא מודרני ומתייחס לקרבות שהתרחשו החל מהמאה ה-20 ואילך. ערך זה מתמקד בעיקר בלוחמה בשטח בנוי בעת החדשה. ללוחמה בשטח בנוי בעת העתיקה ראו: לוחמת מצור.

סקירה כללית

לוחמה בשטח בנוי שונה מאוד מלחימה בשדה פתוח. ישנם כמה גורמים מרכזיים לשוני זה:

• חזית רב-ממדית כולל תת הקרקע, סבוכה ומורכבת כאשר מגעים בין הצדדים עלולים להיות קרובים מאוד ולהיווצר בפתאומיות.
• שדה הראייה מוגבל.
• מקומות מסתור רבים.
• אפשרויות רחבות להטמנת מלכודות, מטעני נפץ וצלפים.

במלחמת העולם השנייה ובתורת הלחימה הנאצית, אשר הגיעה לשיאה בחזית המזרחית כנגד הסובייטים במבצע ברברוסה, השיטה לכבוש עיר הייתה בפשטות הפגזה והפצצה שלה בכמויות עצומות של תחמושות מן האוויר ומן היבשה עד שהעיר הייתה מרוסקת והמגינים נכנעים. גם בעלות הברית השתמשו בשיטה דומה, כאשר חילות האוויר של ארצות הברית ובריטניה גרמו למאות אלפי אזרחים הרוגים בהפצצות שיטתיות של דרזדן, המבורג וטוקיו. על הירושימה ונגסאקי הטילה ארצות הברית פצצות אטום, בעקבותיהן נכנעה האימפריה היפנית.

כיום, שיטות כאלה נחשבות לבעייתיות ביותר ואף לפשע מלחמה מאחר שיש בהן פגיעה חסרת הבחנה באזרחים חפים מפשע, והן מפרות את עקרון המידתיות. לכן, הצבאות המערביים המודרניים (לרבות צה"ל) נמנעים משימוש בארטילריה כבדה בשטח עירוני בנוי. יוצא דופן בכך הוא צבא רוסיה, שבמלחמת צ'צ'ניה השנייה הפגיז את גרוזני באלפי פגזים, טילים, פצצות ואף פצצות תרמובריות. ההפצצה הרסה חצי מהעיר וגרמה לעשרות אלפי הרוגים.

לוחמה בשטח בנוי נגד ארגוני טרור וגרילה

לוחמה בתוך עיר נגד ארגוני טרור וגרילה שונה מאוד מלחימה בשדה פתוח כנגד צבא סדיר. הגורם המסבך העיקרי שמצוי בלוחמה בשטח בנוי הוא נוכחותם של אזרחים, הן כחמושים מסוגים שונים (מחבלים, ראשי טרור, מיליציות חמושות פוליטיות, מיליציות חמושות מקומיות המגנות על בתיהן) והן כעוברי אורח (אזרחים שלא נלחמים ופשוט מנסים לא להיפגע בחילופי האש). לפי הדין הבין-לאומי חל איסור לפגוע באזרחים, ולכן על הצבא התוקף להשתמש בירי סלקטיבי ובאופן מידתי, דבר שמגביל מאוד את השימוש בנשק כבד כגון ארטילריה. הפגיעה באזרחים והנזק הרב שנגרם לתשתיות אזרחיות יכול לשמש לתעמולה נגד הצד התוקף ולדמורליזציה של חייליו או אזרחי המדינה שמפעילה אותו.

יתרונות המגינים

מתקן אימונים ללוחמה בשטח בנוי של צה"ל משנת 2006, בסמוך לקיבוץ צאלים

בדרך כלל, הצד החלש במלחמה מנסה להכריח את הצד התוקף להילחם נגדו בשטח עירוני שאוהד למגן ועוין לתוקף. הדבר נכון במיוחד לגבי מיליציות לא סדירות, כגון ארגוני גרילה וארגוני טרור. הסיבות לכך:

• הרבה יותר קשה לכבוש עיר מאוכלסת מאשר שטח פתוח. זאת עקב העובדה שהכוח הכובש חייב להשתמש בהרבה מאוד חיילים בשביל לטהר מבנים בשטח עירוני ואחר כך בשביל לאבטח אותם.
• הרבה יותר קל להגן על שטח בנוי בגלל היותו תווך רב-ממדי, מעל לפני הקרקע – ריבוי המבנים הגבוהים, הסמטאות הצרות, מסיחי הדעת (פחי אשפה, ערמות זבל וכו) ומתחתיה – חללים תת קרקעיים המחוברים ביניהם במנהרות ויוצרים עיר תחתית ובה מתחמי פיקוד, שליטה ובקרה, עמדות שיגור אמצעי לחימה, מגורים, תחזוקה ולוגיסטיקה המחוברת אל פני השטח בפירים המאפשרים למתגונן להגיח אל פני הקרקע בהפתעה לתקוף ולשוב ולהיעלם במעבה האדמה. הבניינים מספקים עמדות למארבי צלפים וחוליות נ"ט ואילו הסמטאות הן מקומות אידיאליים להטמנת מלכודות נפץ, מטעני חבלה ופצצות.
• לעיתים קרובות, האוכלוסייה האזרחית המקומית תומכת במגינים החמושים ומאפשרת להם להיטמע בקרבה תוך שמירה על חתימה נמוכה. התמיכה מתבטאת במתן מקומות מסתור, לוגיסטיקה (אוכל וציוד) ואף התנדבות לשמש כמגן אנושי לחמושים (תוך ניצול לא-חוקי של החסינות המוקנית לאזרחים).
• החוק הבין-לאומי אוסר על שימוש בכוח אש מופרז ולא מידתי באזורים מאוכלסים באזרחים. דבר זה מונע מהתוקף להשתמש בארטילריה כבדה, פצצות מצרר, מטוסי קרב והתקפת טנקים מסיבית. דבר זה מבטיח, בהנחה שהצד התוקף שומר על החוק הבין-לאומי, שהמגן יצטרך להתמודד רק כנגד כוחות חי"ר והנדסה, כלי רכב קלים, נגמ"שים, נגמ"שי לחימה ומסוקים.^{[דרוש מקור]}
• מלחמת התעמולה: מלחמה בשטח עירוני ומאוכלס גורמת בהכרח לנפגעים אזרחים ולנזק רב לתשתית האזרחית (בתים הרוסים, כבישים הרוסים, שלוליות ביוב ומכוניות מחוצות). צילומים של אזרחים מתים ורחובות הרוסים המשודרים בטלוויזיה ומופצים באמצעי התקשורת משפיעים מאוד על דעת הקהל, לרעת הכוח התוקף שמוצג כאכזרי וברוטלי. כמו כן, נפגעים חפים מפשע והביקורת בדעת הקהל גורמים לפגיעה מורלית בחיילי הכוח התוקף.

טקטיקות של הכוח התוקף

מלחמה בשטח עירוני דורשת הרבה יותר כוחות (בייחוד חי"ר והנדסה קרבית) מאשר קרבות רגילים. מלחמה בשטח בנוי מתבטאת באבדות גדולות לכוח התוקף וכן באבדות גדולות לאזרחים בעיר. חיל הרגלים וחיל ההנדסה פועלים בטקטיקה זהה וצמודה בלוחמה בשטח בנוי. אך עם זאת, לוחמי ההנדסה בעיקר פותחים דרך

לוחמת תמרון

ערך מורחב – לוחמת תמרון

שילוביות רב-חילית

ערך מורחב – שדה הקרב המשולב

הפתרון למגבלות והקשיים של לוחמה בשטח בנוי הוא שילוביות רב-חיילית ולחימה במסגרת צוות לחימה רב-חילי או צוות קרב משולב^[1] (לרוב ברמת החטיבה, אך גם ברמת הגדוד והאוגדה) הכולל חיל רגלים קל ומשוריין (כלומר: הן לוחמי חי"ר שפועלים רגלית והן לוחמי חי"ר שפועלים על גבי נגמ"שים ומפעילים נגמ"שי לחימה), כוחות חיל הנדסה שיפעלו רגלית וממוכן (כלוחמי חי״ר) גם ויתעסקו במטעני אויב, חבלה, מיקוש ודחפורים משוריינים, כוחות חיל שריון ולעיתים קרובות גם סיוע ארטילרי וחיפוי אווירי. כל חיל מספק את היתרונות שלו ללחימה ומחפה על החסרונות של הכוחות האחרים.

לוחמי חטיבת כפיר של צה"ל לפני יציאה לפעילות מבצעית בשטח בנוי. לוחמי חיל הרגלים הכרחיים ללחימה בשטח בנוי, לטיהורו וכיבושו.

• חיל רגלים: לוחמים רגליים או ממוכנים החמושים בנשק קל וכוללים גם קלעי סער וצלפים. בשל היותם רגליים ללוחמי החי"ר יש נגישות מלאה לכל תווכי הלחימה בשטח העירוני: הרחובות עצמם, הסמטאות, המבנים והבתים – מבחוץ ומבפנים, גגות, תעלות ביוב ואף מנהרות תת-קרקעיות. לוחמי החי"ר יכולים לסרוק ולטהר בתים ולוודא שלא מסתתרים בהם חוליות נ"ט המאיימות על הטנקים והכלים המשוריינים. לוחמי החי"ר מסייעים בהשמדת לוחמי האויב, בהיותם מסוגלים לאש נק"ל, מקלעים וצלפים הגורמת נזק סביבתי נמוך יחסית לטיל, פגז וכדור טנק. ביכולתם לשבות לוחמי אויב ולאסוף מודיעין צבאי (כגון מסמכים שהושארו בבתים). הקלעים והצלפים יכולים לחפות על כלל הכוחות מרחוק, כגון מראש בניין גבוה, לתצפת ולאסוף מודיעין צבאי ובמקרה הצורך לירות ולהרוג באש מדויקת חמושים המהווים איום על הכוחות, כולל צלפי אויב וחוליות נ"ט. לפרישת לוחמי חי"ר בשטח בנוי יש חשיבות ממעלה הראשונה בשליטה על השטח ובהחזקתו.

דחפור די-9 בשירות צה"ל של חיל ההנדסה הקרבית. הדחפור המשוריין התגלה כחיוני ויעיל ביותר בלוחמה בשטח בנוי.

• חיל ההנדסה / הנדסה קרבית: החיל מפעיל ופורש לוחמים פלסים שנעים באופן רגלי וממוכן כלוחמי חי"ר (ממוכן על כלי רכב קרביים משוריינים) שכולל קלעי סער, מקלענים, חובשים וכדומה, כולל נשק קל ואמצעים הנדסיים. הם חמושים בציוד חבלה וחומרי נפץ, סוגי מטענים, אמל"ח הנדסי, מיקוש, ציוד לחימה תת-קרקע וכדומה. ייעודם העיקרי הוא לפלס ולפתוח את הדרך לצד כוחות החי"ר והשריון, כניסה ראשונית לשדה הקרב והמשך לחימה לצידם. חשיבותם היא עליונה של הבטחת שאר כוחות היבשה בגלל מהותם בלחימה והצורך ההנדסי, הפיכת השטח לבטוח יותר לתנועה. בעיקר נגד זירות מטענים, מבנים ממולכדים, ופיצוץ תשתיות טרור. חיל ההנדסה הישראלי מפעיל גם דחפורי D9 משוריינים שלהם התעסקות ועבודה שונה בלש"ב ובחיל בפרט, החל מפריצת צירים וניקוי זירות מטענים, וכלה בהפלת בתים תחת אש והריסת מבנים. לחיל ההנדסה הקרבית תפקידים רבים בלוחמה בשטח הבנוי – פיצוץ מבוקר של תשתיות ומבני טרור, טיהור ולחימה בבתים לצד כוחות חי"ר ושריון, סריקה ואיתור מנהרות ופירים, נטרול מטענים, חבלה ושימוש כוח עזר בשטחים בנויים (רחובות, סמטאות, מבנים, בתים, גגות, תעלות ומנהרות תת-קרקע), וביצוע משימות הנדסיות, פתיחות שטח ממולכד, איסוף מודיעין, סיור, תצפיות ולוחמת חי"ר לצד אלו.

טנק מרכבה סימן 4מ עם מערכת "מעיל רוח" במבצע צוק איתן.

• חיל שריון: החיל המפעיל את הטנקים, ובעיקר טנקי מערכה. הטנקים מספקים חיפוי כבד ללוחמי החי"ר וההנדסה, הן כמחסה הגנתי (מאחורי הטנק המשוריין) והן בסיוע אש מסיבי ממקלעים בינוניים או כבדים, ואף ירי פגזים מתותח הטנק. באמצעות ירי פגזים מסוגלים הטנקים להשמיד עמדות מבוצרות, לטהר שטחים ולספק אש חיפוי. בנוסף לטנקים יכולת פריצת מכשולים מוגבלת ובחלקם אף יכולת מוגבלת לתובלת חי"ר, אספקה ופינוי פצועים. החיל מפעיל גם פלוגות מסייעות המתפקדות כפלוגות חי"ר.
• ארטילריה: בדרך כלל צבאות מערביים נמנעים מלהפעיל ארטילריה בשטח בנוי או מפעילים אותה באופן מאוד מרוסן בגלל הדיוק הסטטיסטי של הירי שיוצר סיכון גבוה לפגיעה גם בבלתי מעורבים (עקב החטאות או פיזור סטטיסטי של הפגיעות). החיפוי הארטילרי נעשה בעיקר באמצעות מרגמות, היורות פצמ"רים בקטרים של 52–120 מ"מ (תלוי בגודל המרגמה) במסלול תלול מאוד, ולעיתים גם על ידי תותחי הוביצר וארטילריה רקטית. שימוש בארטילריה נעשה בדרך כלל או לריכוך המטרות לפני כניסת הכוחות או לצורכי מיסוך אש וחילוץ כוחות שהסתבכו או נפגעו.
• חיל אוויר: החיל המפעיל כלי טיס שונים – החל בכלי טיס בלתי מאוישים טקטיים שעוקבים אחר המתרחש, עבור במסוקי קרב שמשגרים חימוש מונחה מדויק וכלה במטוסי קרב שיכולים להטיל פצצות כבדות – ומספק חיפוי אווירי לכוחות. כלי הטיס, בעיקר הכטב"מים, מספקים צילומי אוויר עדכניים (תצ"א) ותמונה חיה של השטח ובכך יוצרים מודיעין צבאי טקטי בעל ערך רב בזמן אמת המועבר לכוחות ומאפשר למפקדים לקבל תמונת מצב בזמן אמת של השטח ונוכחות כוחות האויב בו. מסוקי הקרב מחפים על הכוחות מלמעלה ויכולים לשגר חימוש מונחה מדויק כמעט לכל מקום בשטח, ובכך לנטרל או להשמיד באופן נקודתי מטרות אויב לבקשת כוחות הקרקע (למשל: מסוק קרב יורה טיל על צלף אויב המסתתר באחד הגגות). מטוסי הקרב יכולים להשמיד מטרות מהאוויר בדיוק ניכר וזאת באמצעות פצצות מונחות בגדלים שונים – החל מפצצות טקטיות קטנות וכלה בפצצות גדולות המכילות כ-1,000 ק"ג חומר נפץ מרסק שיכולות להשמיד בניין רב-קומות שלם. בדרך כלל לאויב המתבצר בשטח בנוי אין תשובה כנגד מטוסי הקרב שמפציצים מגובה רב ויכולת אמיתית לפגוע בהם.

שריון בלוחמה בשטח בנוי

לוחמי חיל ההנדסה בעזה, במהלך הקרבות של מלחמת חרבות ברזל

טנק מערכה M1 אברהמס אמריקני מפטרל בעיראק, 2008.

לוחמת שריון בשטח בנוי היא שיטת לוחמה לתמרון קרבי המשלבת כלי רק"ם כבדים, בעיקר טנקים וציוד הנדסי כבד (לרוב דחפורים משוריינים). המתנהלת בשטח בנוי כגון עיר או כפר.

ההתפתחות הטכנולוגית של טנק המערכה (Main Battle Tank) על כלל מערכותיו ויכולותיו מאפשרות לו יתרונות גם בלוחמה בשטח בנוי. לטנקים אמצעי תצפית ואופטיקה מתקדמים, עבירות גדולה במהירות גבוהה וכוח אש משמעותי. זאת בנוסף לשיפור הגדול במרוצת השנים בשריון לכלי רכב, שהפך מלוחות פלדה למיגון רב-שכבתי מתקדם הכולל שריון פאסיבי מרוכב, שריון ריאקטיבי ומיגון אקטיבי ייעודי. כל אלו מאפשרים לטנק שרידות גבוהה מאוד ויתרונות רבים בלוחמה בשטחים צפופים, דבר ההופך את הנוכחות של כוחות השריון בלוחמה בשטח בנוי לחיונית עבור כוח סדיר בלוחמה אי-סימטרית.

עם זאת, הפעלת טנקים לבדם בשטח בנוי הופכת אותם לפגיעים, בייחוד לרקטות נ"ט (דוגמת RPG-7 ו-RPG-29 שלמרות היותן פשוטות וישנות יכולות לחדור גם שריון מודרני) וטילי נ"ט מתקדמים יותר. איום נוסף הוא מטעני חבלה אותם קל מאוד להטמין ולהסתיר בתוואי השטח העירוני. מטעני גחון כבדים שמכילים למעלה מ-100 ק"ג חומר נפץ יכולים להשבית ואף להשמיד טנק מערכה מודרני. הטנק מוגבל בראות לטווח רחוק בשטח בנוי וגם מרחב התמרון שלו מוגבל (לרחוב), ושדה האיומים עליו הוא מכל כיוון אפשרי (בניגוד ללוחמה נגד שריון בשטח פתוח שם האיום המרכזי הוא חזיתי). הפתרון למגבלות אלו היא לחימה במסגרת צוות קרב משולב והסתייעות צמודה בכוחות חיל רגלים והנדסה קרבית.

הפצצות שטיח

צבאות לא-מערביים, שלא מוגבלים על ידי הדין הבין-לאומי, דיני המלחמה, אמנות בין-לאומיות כגון אמנת ז'נבה וערכי זכויות אדם, משתמשים גם בהפגזה ארטילרית והפצצת שטיח (Carpet Bombing) חסרות הבחנה על מנת להשמיד את כוחות האויב ולהכניע את העיר, ללא עכבות מוסריות של פגיעה באזרחים.

טקטיקות לוחמה בשטח בנוי – הלכה למעשה

טקטיקות הצבא האמריקני

בתחילת שנות התשעים, התו"ל האמריקני ללש"ב היה מבוסס על כוחות קלים ומהירים, הנכנסים לעיר, מבצעים את המשימה ויוצאים.

במבצע איירין במוגדישו, סומליה הסתייעו האמריקנים רק בג'יפים ממוגנים מדגם האמר ומסוקי סער מדגם UH-60 בלק הוק החמושים במקלעי מיניגאן. כוחות החי"ר לא היו מצוידים לשהייה ממושכת וחמושים במעט מאוד נשק כבד. בעקבות הסתבכות במבצע, שבו הופלו שני מסוקי בלקהוק על ידי חוליות RPG סומליות, היה צורך בחילוץ הכוחות בשטח. שיירה שהגיעה בהאמרים נאלצה לסגת עקב חוסר היכולת שלהם לפרוץ מתרסים מאולתרים ולספוג פגיעות של רקטות נ"ט. בסופו של דבר חולץ הכוח באמצעות נגמ"שים משוריינים של האו"ם. 19 חיילים נהרגו בכוח האמריקני, ויותר מ-1,000 איש (חמושים ואזרחים) נהרגו לסומלים. בעקבות תוצאות המבצע הובהר שבשטח עירוני צריך כוחות שריון כבדים, ושמיגון קל איננו מספיק להגן על החיילים.

לעומת זאת, לכיבוש הערים במלחמת עיראק 2003 התכוננו האמריקנים היטב, תוך שהם למדו מהקרבות שישראל ניהלה במבצע חומת מגן וגם נעזרו במומחים ישראלים.

מחלקת הנדסה של חיל הנחתים האמריקני, פועלת בעיר פלוג'ה שבעיראק, 2004. ברקע ניתן לראות דחפור די-9 ונגמ"ש אמפיבי AAV.

רכב הנדסה קרבית אמריקאי באפלו אחרי שנפגע ממטען גחון.

כיבוש הערים נערך ברובו באופן חלק, עם מעט אבדות לאמריקנים. האמריקנים הגיעו בכוח מוחץ מבחינת היקף וכוח אש, שפעל במגוון רב של כלים. כלי הרכב היו ממוגנים היטב, ונעשה שימוש בטנקים, נגמ"שים, בולדוזרים ולא רק בג'יפים. אפוד מגן (שכפ"צ), הוכיח את יעילותו בעצירת כדורים שנורו אל עבר החלק העליון של הגוף. בנוסף להכנות אלו נקטו האמריקנים מדיניות של הימנעות מעימות שלא הכרחי להשלמת המשימה והיה תיאום בין טנקים לחיל הרגלים. לעומתם, משמר הרפובליקה העיראקית נלחם בחוסר ניסיון בלחימה עירונית. משמר הרפובליקה העיראקית וצבא עיראק היו צבאות סדירים ולא ארגוני גרילה. לכן, המלחמה נגדם הייתה מלחמה של צבא נגד צבא, בה לארצות הברית היה יתרון מוחץ, ופחות מלחמה א-סימטרית נגד גרילה. חלק מרמת הארגון הנמוכה של המגינים, נגרמה עקב שיבוש מערכות השליטה והבקרה שלהם.

לעומת זאת, האבדות האזרחיות היו גבוהות ביותר. על פי סוכנות הידיעות AP, בדיקה של מחצית מרישומי בתי החולים העיראקיים הראתה שלפחות 3,240 אזרחים נהרגו בין 20 במרץ 2003 ל-20 באפריל 2003.

אחרי כיבוש עיראק החלו לצוץ התארגנויות גרילה וטרור, שהציבו מארבים לכוחות האמריקנים וגרמו לאבדות רבות. "צבא המהדי" של מוקתדא א-סאדר, ארגוני טרור שיעים במימון איראן שגם חימשה אותם, ארגוני טרור סוניים בהנהגת אבו מוסעב א-זרקאווי ולוחמי אל-קאעידה שבאו מסוריה הסבו אבדות רבות לאמריקנים. החמושים ביצעו גל נרחב של פיגועי התאבדות ופיצוץ מכוניות תופת כנגד אזרחים שיעים ומוסדות הממשלה העיראקית האזרחית. רבים מחיילי הקואליציה (ובפרט חיילי הכוחות המזוינים של ארצות הברית) נהרגו ממטעני גחון ומטעני צד שהוטמנו בצירי תנועה, וכן מירי רקטות נ"ט. נכון לספטמבר 2007, כ-63% מהחיילים האמריקאים נהרגו ממטעני חבלה מאולתרים (IED) שהוצבו בצירי התנועה.^[2] למעט הטנקים ונגמ"שי הבראדלי, תנועת החיילים האמריקאים נעשתה ברכבי שטח, דוגמת ה-HMMWV ונגמ"ש הסטרייקר, שמיגונם לא היה מספק, והם היו פגיעים מאוד למטעני חבלה וירי נ"ט. אחרי אבדות רבות שהוסבו לצבא ארצות הברית בכלי רכב אלה החלה ארצות הברית במיזם לשדרוג המיגון שעל כלי הרכב (למשל: הוספת מיגון כלוב לסטרייקר) וכן הכנסת כלי רכב ממוגנים ייעודיים שתוכננו לעמוד בפני מטעני חבלה ומארבים, שנקראים בשם הגנרי MRAP (ראשי תיבות של Mine Resistant Ambush Protected) וכן שורה של רכבי הנדסה קרבית (כמו הבאפלו) שנועדו לפתוח צירים ולטפל במטעני חבלה.

כלקח מהאינתיפאדה השנייה, החל גם חיל האוויר האמריקני לבצע סיכולים ממוקדים. בבולט שבהם, ב-8 ביוני 2006, חוסל אבו מוסעב א-זרקאווי בתקיפה אווירית.

נכון ליוני 2009, נהרגו יותר מ-4,000 חיילים אמריקנים בעימותים עם ארגוני הטרור והגרילה העיראקיים.

לוחמת שטח בנוי בצה"ל

כוחות צה"ל בשכם בזמן מבצע חומת מגן. בתמונה ניתן לראות לוחם חי"ר חמוש במקלע נגב – מקלע קומפקטי היעיל בשטח בנוי – וברקע טנק מרכבה סימן 2 המשמש לתמיכה וסיוע לכוחות החי"ר.

דחפורי D9 משוריינים הורסים בית של מחבל ששימש לפעילות טרור ברצועת עזה. הדחפורים הממוגנים בכבדות הוכיחו את עצמם ככלי יעיל וחיוני בלוחמה בשטח בנוי. הם מנקים מטענים, פורצים מכשולים ואף הורסים מבנים תחת אש.

לוחמי חטיבת כפיר מתאמנים בלוחמה בשטח בנוי

דחפור D9 משוריין מפנה הריסות ברצועת עזה במהלך מלחמת חרבות ברזל, 2023–2024

צה"ל פיתח תרגולות מיוחדות ועקרונות ללוחמה בשטח בנוי. חלקן מיועדות לכיבוש מלא של עיר ואילו אחרות מיועדות למבצעים נקודתיים כגון מעצר מחבלים. התרגולות של צה"ל השתנו והשתכללו מאז מלחמת לבנון הראשונה והושפעו בעיקר מהניסיון של צה"ל בכיבוש הערים צור, צידון, ביירות, ובמחנות הפליטים הצפופים בלבנון. תרגולות אלה מבוססות על כוח אדם איכותי, טכנולוגיה מתקדמת ותיאום רב-יחידתי בין כל הכוחות בשטח.

תרגולות הלוחמה הנוכחיות של צה"ל הוכחו כיעילות והתבטאו במספר אבדות נמוך בקרבות עם הפלסטינים (כ-250 חיילים נהרגו בין שנת 2000 לשנת 2005 באינתיפאדה השנייה). צה"ל נכנס לראשונה באופן מסיבי למרכזי הערים ומחנות הפליטים הפלסטינים במבצע חומת מגן באפריל 2002. מאז ביצע צה"ל אלפי כניסות – משוריינות, רכובות ורגליות – לצורך מלחמה בטרור, סיכול פיגועים ועצירת מבוקשים.

כוחות הלחימה בצה"ל שמתעסקים בלחימה זו, הם חיל הרגלים, חיל ההנדסה הקרבית וכוחות מיוחדים נוספים.

חלק מעקרונות הפעלת הכוח בשטח בנוי הם:

• השגת מודיעין טוב על אזור הפעולה והמיליציות הפועלות בו. השגת המודיעין מתאפשרת על ידי אמצעי ביון ומעקב מתקדמים וכן באמצעות הפעלת סוכנים ומודיעים להם אחראי השב"כ.
• "שיטת הנחיל": התקדמות לא ליניארית אל שטח המבצעים ותקיפת המחבלים מכל הכיוונים.
• שימוש בטנקים ובנגמ"שים כבדים על מנת להכניס כוחות רגלים בבטחה אל לב העיר, תוך סיפוק הגנה מפני אש אויב ורקטות נ"ט.
• שימוש בתומ"ת M-109^{[דרוש מקור]} וב"מחבט" M-163 (תותח נ"מ מתנייע) בירי בכינון ישיר על מנת לפגוע בצלפים על הגגות.
• שימוש בדחפורי D9 משוריינים על מנת לפתוח צירים לרכבים משוריינים ולחיילים, ניקוי זירות מטענים ונטרול מלכודות נפץ, פריצת מכשולים והרס בתים שמשמשים לירי על כוחות צה"ל.
• ניצול יתרונות טכנולוגיים כגון אמצעי ראיית לילה ואמצעי שליטה ובקרה מתקדמים.
• שימוש באפוד מגן קרמי, שהוכיח את יעילותו בעצירת כדורים והצלת חיים.
• תנועה בתוך הבתים, ומעבר מבית לבית על ידי שבירת הקירות הפנימיים (באמצעים קרים או חמים), כדי למנוע תנועה של חיילים ברחוב, חשופים לירי, מארבים, צלפים ומטעני צד.
• תפיסת עמדות והתבצרות במבנים שטוהרו. על טקטיקה זו נמתחה ביקורת מפני שהחיילים המתבצרים חושבים שהם מוגנים, אך הם למעשה פגיעים לירי טילי נ"ט (לקח ממלחמת לבנון השנייה).
• "אלמנת קש" – צלפים תופסים עמדות במבנים שולטים ומשם יורים על חמושי האויב.
• שימוש בסיוע אווירי של מזל"טים המספקים מודיעין ותמונה מקיפה של זירת הלחימה.
• סיוע אווירי של מסוקי חיל האוויר לתצפיות, לחילוץ, לחיפוי אווירי, לירי טילים מדויק אל עבר חוליות RPG וקסאם, ולביצוע סיכולים ממוקדים.
• תמיכה של טנקי מרכבה הכוללים מסדרון אחורי לנשיאת לוחמי חי"ר וסיוע בנשק כבד הכולל פגזי רקפת 105 מ"מ וכלנית 120 מ"מ רב-תכליתיים ומק"כ 0.5 (ששימש במקור כמדמה תותח באימונים).
• היו מקרים בהם השתמש צה"ל בצפע שריון (צפ"ש) על מנת לנקות רחובות ממולכדים שבהם נמצא אויב מבוצר היטב ומטעני חבלה מסוגים שונים.

בקרבות בשטח בנוי שניהל צה"ל בעשור הראשון של המאה ה-21 בשטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה ספג צה"ל אבדות בודדות תוך הריגת מאות מחבלים ומעצר אלפים. למרות זאת, נמתחה ביקורת על התרגולות של צה"ל:

• הורים שכולים טענו שעקרונות הפעלת הכוח בשטח בנוי של צה"ל עדינות ו"מוסריות" מדי ובכך מסכנות חיילים שלא לצורך. חלק מההורים השכולים קוראים להפעלה מסיבית של נשק כבד כגון דחפורים, ארטילריה וחיל אוויר.
• פעילי שמאל וארגוני זכויות אדם טוענים שצה"ל מפעיל כוח מופרז ולא מידתי בערים הפלסטיניות וגורם לנזק שלא היה הכרחי מטעמים צבאיים.
• ביקורת מצד חלק מהחיילים עצמם, בעיקר חיילי מילואים, נגעה לציוד והכשרה בלתי ראויים שאינם מאפשרים יישום של עקרונות הלחימה.

קרבות נודעים בשטח בנוי

• הקרב על סטאלינגרד, רוסיה (1942–1943)
• מרד גטו ורשה, פולין (1943)
• מרד ורשה, פולין (1944)
• קרב בודפשט, הונגריה (1945)
• הקרב על ברלין, גרמניה (1945)
• קרבות בביירות, לבנון (שנות ה-80, בייחוד 1982)
• מבצע איירין, מוגדישו, סומליה (1992–1993)
• הקרבות בקוסובו, יוגוסלביה (1994)
• הפצצת גרוזני, צ'צ'ניה (1996, 1999)
• מבצע חומת מגן, ערי יהודה ושומרון (2002), ובמיוחד הקרב בשכם והקרב בג'נין
• הקרבות בפלוג'ה, עיראק (2004)
• מבצע עופרת יצוקה (2008–2009)
• מבצע צוק איתן (2014)
• מלחמת חרבות ברזל (2023), ובעיקר התמרון הקרקעי שכלל קרבות בפרוורי ומרכז העיר עזה (קרב ג'באליה (2023), קרב שג'אעייה (2023)) וקרבות בח'אן יונס, המאופיינים ברשת מנהרות לחימה, מילכוד רב, חוליות נ"ט ושימוש של חמאס באזרחים כמגן אנושי

לקריאה נוספת

• משה גבעתי, הישרדות בספטמבר – לקחים מבצעיים ממלחמות ישראל, חולון: הוצאת "רעות", תשע"ג–2013.
• דוד דוכן, לוחמה אורבנית בעידן הפוסטמודרני, הוצאת רסלינג, 2016

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לוחמה בשטח בנוי בוויקישיתוף

אלוף (מיל') גיא צור, עקרונות הלוחמה בשטח בנוי, אתר מערכות, 2023

• אלוף משה בר כוכבא, ‏לוחמה בשטח בנוי, מערכות 319, יולי 1990, עמ' 8–19
• אלוף קובי ברק, לחימה בערים: אתגר ישן-חדש, גיליון 477, אפריל 2018, עמ' 32–37
• יגיל הנקין, מלחמה בשטח בנוי והלקח של ג'נין, "תכלת"
• אפרים תהילה, לוחמה בפאתי שטח בנוי, ביבשה גיליון 19, אתר זרוע היבשה, 27 בנובמבר 2011
• תומאס נריי, ‏קרבות עיר במלחמה מודרנית, מערכות 9, נובמבר 1941
• חגי גולן (עורך), לוחמה בשטח בנוי, מערכות, גיליון 384, יולי 2002
• אתגרי לחימה במרחבים צפופי אוכלוסין, יואב מרדכי בכנס המכון למחקרי ביטחון לאומי 2014
• אתגרי לחימה במרחבים צפופי אוכלוסין, גבי סיבוני בכנס המכון למחקרי ביטחון לאומי 2014
• דוד דוכן, ‏הדוקטרינה ללחימה בשטח האורבני: מציאוּת והִשתנוּת, מערכות 472, יולי 2017, עמ' 46–52
• סא"ל (מיל') אורן האס, על הִשתנוּת הלוחמה האורבנית במאה ה-21 ועל תמרורי האזהרה שהיא מציבה בפנינו, בין המערכות, 13 באוקטובר 2021
• שמונת העקרונות של לוחמה אורבנית, ומדוע אנו חייבים לשנות אותם, ג'ון ספנסר, הוצאת מערכות, 9 בדצמבר 2021
• "מהיר באופן היסטורי": המומחה האמריקני ללוחמה בשטח בנוי נדהם מההישגים של צה"ל, סרטון בערוץ "עכשיו 14", באתר יוטיוב (אורך: 04:00), 1 בפברואר 2024

הערות שוליים

1. בצה"ל צוות לחימה רב-חילי ברמת החטיבה נקרא צק"ח – צוות קרב משולב חטיבתי.
2. More Attacks, Mounting Casualties, Washington Post