Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לוצ'יה הקדושה מסירקוזה (איטלקית Santa Lucia di Siracusa) (לפי המסורת 283-304) היא קדושה מעונה נוצרית, המקובלת על הכנסייה הקתולית והאורתודוקסית. יום חגה במערב הוא ה-13 בדצמבר, בו חל הלילה הארוך בשנה לפי הלוח היוליאני. לוצ'יה הקדושה היא אחת הקדושות היחידות שיום חגן נחוג על ידי כנסיות לותרניות סקנדינביות בטקסים המשמרים יסודות פגנים של חגיגות אמצע החורף מהתקופה הפרה-נוצרית. היא פטרוניתם של העיוורים, של העיר סירקוזה, של הארכיבישופות של סירקוזה ושל מספר יישובים נוספים באיטליה.
 | |
| לוצ'יה הקדושה בפני השופט קטע מציור פרקים בחייה מאת לורנצו לוטו, 1532 | |
| לידה |
283 סירקוזה, סיציליה, האימפריה הרומית |
|---|---|
| הוצאה להורג |
304 (בגיל 21 בערך) סירקוזה, האימפריה הרומית |
| קדוש עבור |
הכנסייה הקתולית, הכנסייה האורתודוקסית, הכנסייה הלותרנית |
| חג | 13 בדצמבר |
| פטרונית של | העיר סירקוזה, עיוורים, רופאי עיניים, חשמלאים |
בתולדותיה של לוצ'יה הקדושה מעורבות מספר עובדות ואגדות מסורתיות רבות. גבורתה וקדושתה כבר היו ידועות ומקובלות במאה ה-6, אך המקור הנפוץ ביותר לתולדות חייה הוא מקראת הזהב מאת יעקובוס דה וורג'ינה (1230-1298) (אנ'), אשר פורסמה באמצע המאה ה-13 ותיארה את חייהם של מספר קדושים נוצרים.
לוצ'יה הקדושה נולדה בסירקוזה, סיציליה, בשנת 283 לספירה, או בסמוך לכך, ומקור שמה במילה "אור" (באיטלקית Luce, בלטינית Lux, lucis). לפי אחת הגרסאות הייתה לוצ'יה הקדושה נצר לארכימדס בן סירקוזה,[דרוש מקור] ומקובל שנולדה למשפחה אמידה ובעלת מעמד בעיר. אביה מת בעת שהייתה צעירה והותיר אותה ואת אמה, אאוטיקיה, חסרות הגנה ותמיכה. אמה, אאוטיקיה, קידשה אותה לאשה לעובד אלילים מקומי, אך בטרם הנישואין פקדה לוצ'יה הקדושה את קברה של אגאתה הקדושה בקטניה, יחד עם אמה, ונדרה בפניה נדר כי תשמור על בתוליה. עוד שטחו לוצ'יה ואמה את תחינתן בפני אגאתה הקדושה כי תביא מזור לאמה של לוצ'יה, אשר סבלה מדיזנטריה קשה. השתיים התפללו סמוך לקבר משך כל הלילה עד אשר נרדמו. בשנתה נגלתה אגאתה הקדושה בפני לוצ'יה והבטיחה לה כי תהיה לתהילת סירקוזה, כפי שהיא, אגאתה, נחשבת בקטניה. לפי אגדה אחת, נרפאה אאוטיקיה ממחלתה באותו רגע ולפי גרסה אחרת קרה הדבר עם שובן של השתיים לסירקוזה. לוצ'יה אשר החליטה שלא להנשא כלל ועיקר, שכנעה את אמה לחלק את המוהר אשר הובטח לחתנה המיועד לעניים (יש האומרים על מנת לסכל את הנישואין), ומשנודע הדבר לחתן, הוא פנה אל השופט פסקאזיו והלשין על לוצ'יה כי התנצרה. פסקאזיו ציווה על לוצ'יה להקריב קרבן למען הקיסר דיוקלטיאנוס, אך היא השיבה כי נתנה את כל אשר היה לה וכי היא מעניקה את עצמה כקרבן לקיסר כדי שיעשה בה כרצונו. לוצ'יה נדונה לשירות בבית זונות, ולפי המסורת משבאו השומרים לקחתה, מילאה רוח הקודש את גופה עד כי היה קשיח וכבד כהר. השומרים לא הצליחו להזיזה ממקומה גם כאשר קשרו את גופה לקבוצת שוורים. פסקאזיו הורה לנקר את עיניה של לוצ'יה, אך גם משנעשה הדבר, בדרך נס היא לא איבדה את מאור עיניה. בניסיון אחרון, ניסה פסקאזיו לשלוח אש בגופה של הקדושה המעונה, אך זו לא שרפה אותו, ולכן ערף את ראשה. לוצ'יה הקדושה מתה בשל אמונתה בשנת 304 לספירה. לפי אחת האגדות השיב האל את עיניה של לוצ'יה למקומן.
לוצ'יה הקדושה הפכה בשל כך לפטרוניתם של העיוורים והחולים במחלות עיניים, רופאי העיניים והחשמלאים, והיא מתוארת פעמים רבות באמנות כאוחזת במגש זהב או כסף שעליו מונחות שתי עיניה או שלהבה עולה ממנו. עוד מיוחסת לה החרב.
יום חגה הרשמי של לוצ'יה הקדושה הוא ה-13 בדצמבר. בעבר נחוג בכל העולם הנוצרי המערבי, אולם כיום הוא מצוין בעיקר בסקנדינביה, באיטליה ובמספר ארצות נוספות בדרום אירופה. ביום זה חל הלילה הארוך בשנה עד להנהגת הלוח הגרגוריאני ב-1582. אימוץ הלוח הגריגוריאני בארצות הצפון כ-200 שנה לאחר מכן, כמו גם הקשר בין התחדשות השמש לבין רעיון האור שבשמה של הקדושה ומוטיב העיוורון-ראייה שבעינוייה, הביאו לכך שללוצ'יה הקדושה וליום חגהּ נודעת חשיבות מיוחדת בכל ארצות סקנדינביה.
בשוודיה, דנמרק, נורווגיה ופינלנד נהוג לקיים תהלוכה ביום חגה של הקדושה. הבת הבכורה צועדת כשכתר נרות על ראשה, ואחריה צועדות נשים נוספות בשמלות לבנות האוחזות בנר בידיהן. הנרות מסמלים את האש אשר לא נטלה את חייה של הקדושה. הנשים שרות את השיר הנפוליטני הנודע סנטה לוצ'יה "Santa Lucia", אף ששיר זה נכתב אודות רובע בעיר הנושא שם זה, ולא אודות הקדושה עצמה. מילות השיר בשפות המקומיות מותאמות לאירוע.
בשוודיה הונהגה לראשונה תהלוכת לוצ'יה ציבורית ובחירת "לוצ'יה" בעקבות יוזמה של עיתון מקומי בסטוקהולם בשנת 1927. המנהג התפשט וכיום נבחרת לוצ'יה מדי שנה בבתי ספר, ערים, אזורים ואף ברמה הלאומית. הלוצ'יה הנבחרת נוהגת לבקר בכנסיות, בבתי זקנים ולסייר ברחובות, תוך שירת שירים מתאימים וחלוקת עוגות זנגביל הנחשבות למאכל מסורתי של חג זה. מאכל מסורתי נוסף ביום זה הוא "עוגיות לוצ'יה" המכילות זעפרן. בתהלוכה משתתפים גם בנים השרים שירי חג מולד ובמיוחד שיר המוקדש לסטפן הקדוש.
בדנמרק נחוג החג באופן ציבורי לראשונה בשנת 1944. הוא יובא משוודיה "במטרה להפיץ אור ותקוה" בתקופת האפלה של מלחמת העולם השנייה וכמחאה שקטה כנגד שלטון הכיבוש הנאצי. בדנמרק נודעת לחג משמעות דתית יותר מאשר בשוודיה והקשורה בעונת חג המולד. נהוג להדליק נרות בבתים בערב החג ולכבות את תאורת החשמל.
בסירקוזה, עיר הולדתה של לוצ'יה הקדושה, נערכת ביום חגה תהלוכה מקתדרלת סירקוזה ועד לכנסיית קבר לוצ'יה הקדושה. המאמינים צועדים בתהלוכה ברגליים יחפות, ובקצה התערוכה רוכבים פרשים בבגדים אופייניים למאה ה-18 ומושכים את "מרכבת הסנאט" מתקופת הבארוק. על המרכבה מונח איקונין המוצג בציבור משך שמונה ימים לאחר התהלוכה, מועד בו הוא מושב בתהלוכה נוספת אל הקתדרלה.
בסירקוזה נחוג חג נוסף לזכר הקדושה ביום ראשון הראשון בחודש מאי, הוא יום "לוצ'יה הקדושה של השלווים" (Santa Lucia delle quaglie). מקורו של יום זה ברעב שהכה בעיר במאה ה-17. התושבים פנו לקדושה בבקשת עזרה וקיימו תהלוכה תוך שהם נושאים איקונות. להקת שלווים שעפה מכיוון הנמל בישרה את בואה של ספינה עמוסת דגן, ועל כן נהוג במהלך חג זה לשחרר שלווים לחופשי.
ברובע סנטה לוצ'יה בנאפולי נפתחות החגיגות לכבוד הקדושה ביום שבת שלפני ה-13 בדצמבר, בתהלוכה בה נושאים המאמינים פסל מוכסף של גוף הקדושה (ללא ראש או גפיים) עד לכנסייה שעל שמה. בערב שלפני ה-13 בדצמבר נערכת בעיר תהלוכת מאמינים מלווה בלפידים ונרות המסמלים את אור הקדושה הגובר על חשכת הליל. במשך יום המחרת נערכות מיסות רבות עד שבשעה 18:30 ננעלים אירועי החג במופע זיקוקין די-נור.
בנוסף לחג לוצ'יה הקדושה ב-13 בדצמבר, חוגגים תושבי הכפר סבוקה בנפת מסינה חג נוסף לכבוד לוצ'יה הקדושה ביום ראשון השני בכל חודש אוגוסט. לוצ'יה הקדושה מיוצגת על ידי ילדה מקומית לבושה בלבן הנישאת על כתפיו של גבר והאוחזת בידה דקל זהב, סימלה של הקדושה במסורת המקומית. הילדה מוקפת בבני אדם מחופשים המנסים לפתותה. ראשון להם הוא השטן הלבוש בבגד אדום ומסיכה, והאוחז בידיו קלשון מעוקל. סביב מותניה של הילדה קשור חבל בו אוחזים משתתפים בתהלוכה המחופשים לרומאים, ובקצהו של החבל קשורים שני שוורים. התהלוכה מקיפה את הכפר שלוש פעמים ובמהלכה אל לה לילדה לשים את ליבה לפיתויים המקיפים אותה. בסיומה של התהלוכה בכיכר המרכזית בכפר, מורדת הילדה מכתפיו של הגבר שנשאה ורוכנת בפני הקהל; השוורים משוחררים, הרומאים נפוצים לכל עבר, וזהו האות לפתיחת החגיגות.
באזורים מסוימים בצפון איטליה נוהגים הילדים לכתוב מכתב ללוצ'יה הקדושה סמוך לפני יום חגה ולבקש ממנה את המתנה בה הם חפצים. הם מציינים כי התנהגו כיאות במשך השנה החולפת ועל כן הם ראויים למתנה המבוקשת ולא לפחם השמור לילדים "רעים". על מנת לשאת חן בעיני הקדושה והעוזרים לה לחלק את המתנות, נהוג להשאיר להם מאכלים שונים, הכוללים, בהתאם למסורת המשפחתית, לחם, פירות, מים, יין ועוד.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
