לומונוסוב (רוסיה)

לומונוסוב
**Ломоносов**
סמל לומונוסוב	דגל לומונוסוב
מדינה	רוסיה
תאריך ייסוד	1710
על שם	מיכאיל לומונוסוב
שטח	35 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	39,088 (2023)
קואורדינטות	59°55′N 29°46′E
אזור זמן	UTC+3
אתר מורשת עולמית
	הארמון הסיני, ארמון מנשיקוב הגדול, מבצר פטרשטאדט
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בשנת 1990, לפי קריטריונים 1, 2, 4 ו-6
שטח האתר	-39.34 קמ"ר
חלק מתוך	פטרהוף, המרכז ההיסטורי של סנקט פטרבורג ואתרים קשורים. המרכז ההיסטורי של העיר לומונוסוב (אורניינבאום), כולל הארמון והרכב הפארק של הפארק העליון והגן התחתון
	מפת מיקום; מפה מפורטת;

לומונוסוב (ברוסית: Ломоно́сов; לפני 1948 – אורניינבאום, Ораниенба́ум) היא עיר בנפת פטרודבורץ בעיר הפדרלית סנקט פטרבורג שברוסיה, הממוקמת בחוף הדרומי של מפרץ פינלנד, 40 קילומטרים (25 מיל) ממערב לסנקט פטרבורג. אוכלוסייתה מונה 43,029 (על פי אומדן 2021). בלומונוסוב ישנו פארק וארמון מהמאה ה-18 הנקרא ארמון אורניינבאום, שהוא הארמון היחיד בסביבת סנקט פטרבורג שלא נכבש על ידי גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה.

עובדות מהירות מדינה, תאריך ייסוד ...

סגירה

אורניינבאום, כפי שנקראה תחילה, קיבלה מעמד של עיר בשנת 1710, ובתחילה הוחל על מתחם ארמון אורניינבאום, שנבנה בשנים 1710–1725 מול קרונשטאדט, באזור בית המלוכה ארמון פטרהוף, על ידי האדריכלים ג'ובאני מריו פונטנה וגוטפריד יוהאן שאדל, ונועד עבור אלכסנדר מנשיקוב, מקורבו של פיוטר הגדול. שמה המקורי של העיירה מתורגם כ"עץ תפוז" בגרמנית (בגרמנית המודרנית, המילה Orangenbaum), מקור השם במתחם הארמון שבו היו חממות לגידול צמחים אקזוטיים כגון עצי תפוז. על פי גרסה אחרת, פירוש השם הוא "העץ הכתום", לכבוד ויליאם השלישי מאורנג', מלך אנגליה ומושל הולנד, שהיה אלילו של פיוטר הגדול, או שהוא הושאל מגרמניה (העיר אורניינבאום בנסיכות אנהלט נקראה על שם הנסיכה הנרייטה קתרינה נסאו-אורנסקי על שם ביתה).

במהלך מלחמת העולם השנייה הייתה העיר מעורבת מאוד במצור על לנינגרד, שם הצליחו כוחות הצבא האדום לבסס דריסת רגל באורניינבאום, בעורף הכוחות של גרמניה הנאצית. לדריסת הרגל הזו הייתה חשיבות מרכזית בהשקת מתקפת לנינגרד—נובגורוד בתחילת 1944, שבסופו של דבר סיימה את המצור. בשנת 1948, שמה של העיר שונה לשמה הנוכחי לומונוסוב, לכבוד המדען, המשורר ונפח הזכוכית מיכאיל לומונוסוב. בשנת 1754 ייסד לומונוסוב מפעל לזכוכית צבעונית ליד אורניינבאום, בכפר אוסט-רודיצה.

בשנות ה-90 שוחזרו השמות ההיסטוריים של רחובות העיר, ומבני הכנסייה הוחזרו למאמינים, לאחר ששימשו את המדינה כמוזיאונים בתקופה הסובייטית.

ביולי 1993 החלה פעילות מסחרית מנמל העיר לומונוסוב על מנת להשיג מימון חוץ-תקציבי מעיבוד מטען ייצוא-ייבוא ליישום התוכנית לבניית דיור עבור אנשי צבא, כמו גם שחזור הנמל עצמו. בשנת 1996 בוצעו עבודות חפירה שאפשרו להגדיל את כביש הכניסה ללומונוסוב.

מאז 1994 מתקיים בלומנוסוב הפסטיבל הבינלאומי ותחרות הפסנתרנים הצעירים של סטרווינסקי.

בשנת 2004 החל שלב חדש של עבודות שיקום לשלושה הרכבים של שמורת מוזיאון אורניינבאום: הארמון הגדול.

ב-3 בנובמבר 2011 זכתה העיר בתואר הכבוד "עיר התהילה הצבאית" על תפקידה בהסרת המצור על לנינגרד בשנות מלחמת העולם השנייה.

ב-9 בספטמבר 2012 נערך פסטיבל המוזיקה הבינלאומי הראשון "סטרווינסקי-פסט", המוקדש ליליד העיר איגור סטרווינסקי.

כחלק מהקמת נמל ברונקה בשנים 2011–2019 נהרס כליל הרובע ההיסטורי של לומונוסוב, תעלת אולגין, שהורכב מכמה עשרות בתים פרטיים הממוקמים בשני רחובות, בצעד שעורר ביקורת ציבורית רחבה.

בעיר יש מפעל לייצור ציוד לקרונות רכבת "KMT" (בבעלות חברת "Transmashholding"), סניף של מפעל מוצרי הגומי "המשולש האדום". מספר מפעלים לעיבוד עץ, מפעלים בתחום תעשיית המזון (מאפייה, מחלבה ומבשלת בירה קטנה).

ישנם גם מספר מפעלים צבאיים המשרתים את בסיס לנינגרד של הצי הרוסי.

בשנת 2015 החל לפעול נמל ברונקה (אתר רשמי), המהווה נמל מסחרי ושערה הימי של העיר.

לומונוסוב מלאה במתקני תשתית חברתיים ומסחריים^{[דרושה הבהרה]}. בעיר פועלות רשתות שיווק גדולות כגון פיאטירוצ'קה, מגניט, דיקסי, אלדורדו ואחרים.

רשתות הסלולר Beeline, Megafon, MTS, Tele2 מכסות את כלל שטח העיר.

בלומונוסוב ישנם 6 בתי ספר תיכוניים וגמנסיות, 13 גני ילדים ומשפחתונים, בתי ספר מקצועיים, המכללה הימית של חיל הים וסניף של האוניברסיטה הממלכתית הטכנית של צפון מערב רוסיה (NWTU).

לומונוסוב היא עיר קטנה יחסית, נוח לנווט בה ברגל, אך ישנם מספר קווי אוטובוס פנימיים, כמו גם קווים המובילים לסביבת העיר.

ישנם 4 קווי אוטובוס בינעירוניים המחברים את לומונוסוב עם תחנות הרכבת התחתית של סנקט פטרבורג (תחנות אבטובו, קירובסקי זאבוד, פרנאס), קרונשטאדט, פטרהוף, סטרלניה ונפות קרסנוסלסקי וקירוב. קווים מסחריים מחברים את לומונוסוב עם תחנת אבטובו וסוסנובי בור. מספר נתיבי פרברים מחברים בין לומונוסוב ליישובים אחרים במחוז לנינגרד.

הכביש המהיר סנקט פטרבורג - סוסנובי בור - רוצ'י עובר בשדרת הארמון בלומונוסוב. כביש הטבעת עובר מספר קילומטרים דרומית ללומונוסוב, מאחורי בית הקברות איליקי ומחובר לרשת הכבישים בעיר באמצעות מחלפים עם שדרות אורניינבאום בדרום העיר והכביש המהיר קרסנופלוצקויה ליד תחנת הרכבת ברונקה והסכר.

ניתן להגיע ברכבת פרברית מהתחנה הבלטית בפטרבורג לתחנת אורניינבאום. בעיר יש תחנות של רכבת אוקטובר: תחנת אורניינבאום I, אורניינבאום II ורציפים במרטישקינו וקרונשטאדט.

בצפון לומונוסוב יש נמל ימי, שדרכו התבצעה בעבר תקשורת במעבורת נוסעים מקרונשטאדט. יש תוכניות להרחבה משמעותית של הנמל.^[1]^[2]

מתחם ארמון אורניינבאום

בתקופות שונות, הבעלים הישירים של אורניינבאום היו אלכסנדר מנשיקוב, הקיסר פיוטר השלישי, הקיסרית יקטרינה הגדולה. מתחם הארמון והפארק של אורניינבאום נוצר בהוראתם על ידי האדריכלים א. רינאלדי ופ. רסטרלי (אתר הארמון הרשמי).

המונומנטים הארכיטקטוניים הבאים של המאה ה-18 ממוקמים בפארק אורניינבאום, שחוצה אותו נהר קראסטה:

הארמון הגדול (ארמון מנשיקוב). הארמון נבנה בשנים 1711–1727. מתקיימות עבודות שיקום ושיפוץ בארמון, חלק ממנו פתוח לקהל הרחב.^[3]
הגן התחתון. הגן נומר במקביל לתחילת בניית ארמון מנשיקוב. הוא שופץ ופתוח לקהל הרחב.
התעלה. שימשה בעבר לניווט ונחפרה מחופי המפרץ הפיני עד ארמון מנשיקוב בשנת 1719. כיום הפכה לרדודה והתמלאה במקומות מסוימים. נצפית היטב מגובה, במבט מהארמון לעבר המפרץ.
בית התמונות. נבנה במקביל לארמון מנשיקוב. הוא קיבל את שמו מאוחר יותר, תחת פיוטר השלישי, שהחזיק אוסף תמונות בבניין זה.
מבצר פטרשטאדט. המבצר נבנה בשנים 1755–1757 כמבצר ליורש העצר הרוסי, פיוטר פיודורוביץ'. לאחר מותו של פיוטר השלישי, המבצר ננטש ובהדרגה התפרק והתמוטט. שרדו ממנו רק שער הכניסה למבצר, ארמון פיוטר השלישי ותעלות המבצר.

אתרים נוספים

שערי הכניסה לעיר. ממוקמים בשדרת הארמון 29a. בכניסה לעיר ומייצגים קשת מאסיבית בסגנון קלאסי. נבנו בשנת 1829 על ידי האדריכל א' גורנוסטייב. ליד השער נשמרו שרידי ביצורים מתקופת מלחמת העולם השנייה כמו ביצור בטון נגד טנקים.
בניין תחנת "אורניינבאום". נבנה בשנים 1862–1864 (על ידי האדריכל פ. מילר) למרות מעמדו כמונומנט אדריכלי, הבניין מוזנח למדי. בפנים יש עמדות כרטיסים, חדר המתנה ובית קפה.
אנדרטה למלחים הבלטיים. האנדרטה ממוקמת בבסיס המזח המזרחי של נמל לומונוסוב, מול המקום בו הוטבעה הסיירת האגדית אורורה על ידי חיל האוויר הגרמני במהלך מלחמת העולם השנייה.
פארק "300 שנה לעיר לומונוסוב" (באזור רחובות אלכסנדרובסקיה וספרונובה). כיום מתבצעות עבודות לשיפור שטח הפארק.

עד 1917, ניהול העיר היה נתון בידי מועצת העיר ומחלקת המשטרה. ראש העיר עמד בראש המועצה. ראש העיר היה מנהל את ההחלטות של חברי המועצה, והוא עצמו יכול היה לפתור אישית נושאים קטנים הקשורים לניהול העיר.

גוף הממשל העצמי המקומי – מועצת העיר לומונוסוב, פועל מאז 1998.

באורניינבאום הופיע הרחוב הראשון ברוסיה, על שמו של לנין. במהלך אירועי 1917, רחוב ילנינסקאיה, הקרוי על שם הדוכסית הגדולה ילנה פאבלובנה, שינה שם באופן ספונטני: המהפכנים פשוט הסירו את האות הראשונה של שם הרחוב מכל השלטים והרחוב הפך ללנינסקאיה. בשנות התשעים הוחזר לו שמו ההיסטורי.

מחלקת המשטרה מספר 85 היא משטרת העיר וכפופה למחלקת משרד הפנים של נפת פטרודבורץ בסנקט פטרבורג (המהווה מחלקה במשטרת סנקט פטרבורג) ותחנת המשטרה המרכזית ממוקמת בעיר לומונוסוב ברחוב שווייצארסקאיה 17.

בעיר פועלים בית ספר לספורט לילדים ונוער "מנזה", בית ספר לספורט ילדים ונוער באתלטיקה במסלול ובשטח.

בית הספר לכדורגל אורניינבאום מהווה מרכז ספורט מרכזי בעיר (אתר רשמי), שמפעיל את מועדון "פטרהוף-אורניינבאום", המארח משחקים באצטדיון ספרטק במסגרת אליפות העיר סנקט פטרבורג.

מתקן הספורט הגדול בעיר הוא אצטדיון ספרטק נבנה ב-1848 ושופץ לאחרונה ב-2010. שימש כמגרש הבית של קבוצת ספרטק לומונוסוב, שמעולם לא הגיע לתחרויות מקצועניות והישג השיא שלה הוא העפלה לגמר גביע מחוז לנינגרד בעונת 1963. מועדון אחר בשם דינמו לומונוסוב העפיל לגמר גביע המחוז בעונת 1950. ברם הקבוצה המצליחה יותר היא קבוצת אוונגרד לומונוסוב שזכתה בגביע מחוז לנינגרד בעונת 1954 והעפילה לגמר בעונת 1957.^[4] ברם, אף קבוצה מהעיר לא התמודדה במסגרות מקצועניות. קיימת קבוצה בשם לומונוסוב אך היא מתמודדת בטורניר חובבים.^[5]

סמל העיר אושר ב-7 במאי 1780 על ידי הקיסרית יקתרינה השנייה, כאשר יישוב הארמון הפך לעיר בשם אורניינבאום (כחלק מפלך סנקט פטרבורג) והפך למרכז מחוז אורניינבאום. בסמל מוצג עץ תפוז (כתום) (אורניינבאום תורגם מגרמנית כ"עץ תפוז").

ב־1859 הרוזן ברנרד קיול הציע סמל חדש ובו שדה כסף ובו עץ ירוק עם פירות זהובים. בחלק השמאלי העליון, סמל פלך סנקט פטרבורג. המגן תחום בכתר ארגמן בעל שלוש שיניים, על גבי שני עוגני זהב חוצים, המחוברים באמצעות סרט אדום.

בתקופה הסובייטית לא נעשה שימוש בסמל.

בשנים 1998–2007, סמל עיריית העיר לומונוסוב היה סמל העיר אורניינבאום-עץ ירוק שופע עם פירות אדומים-כתומים על שדה כסף של מגן הראלדי, עם סרט כחול, עוגנים צהובים כהים וכתר אדום. סמל זה אושר על ידי צו המועצה העירונית של העיר לומונוסוב ב-9 בינואר 1998.

בשנת 2007, בהמלצת מועצה הסמלים, בוצעו שינויים בסמלים הרשמיים ובהחלטה מ-16 באוגוסט 2007 "על תיקונים להחלטת המועצה העירונית של העיר לומונוסוב מ-9 בינואר 1998" תוקן תיאור הסמל, שמות התקנות וכמה פרטים הנוגעים לסמל, באותה עת אומץ דגל רשמי לעיר.

על פי צו נשיא הפדרציה הרוסית מ-3 בנובמבר 2011, העיר לומונוסוב זכתה בתואר הכבוד "עיר התהילה הצבאית". בהתאם לכך, הוסכם להוסיף לסמל לומונוסוב חרבות מוצלבים מאחורי הכתר בסמל.

דגל העיר משנת 1998
דגל העיר משנת 2005
דגל העיר משנת 2007

העיר משתרעת מצפון, מזרח ומדרום למבנים האדריכליים והאמנותיים. התכנון מובחן בפריסה קווית עם יציאה לרצועת החוף של המפרץ הפיני. הרחוב המרכזי של העיר הוא שדרת הארמון, הפרוסה ממערב למזרח מצפון לארמון ולמתים הפארק. מערבה, הוא פונה לכביש קרסנופלוצקויה, במזרח – לרחוב מורסקאיה בעיירה מרטישקינו, לאחר מכן לכביש אורניינבאום ושדרת סנקט פטרבורג בפטרהוף. שדרת אורניינבאום משתרעת מצפון לדרום אל כביש הטבעת הפטרבורגי. לאורך רחוב פדיונינסקויה יש יציאה מהעיר לכיוון הכביש המהיר גוסטיליצקויה, כביש הטבעת ודרום מחוז לנינגרד.

המחוזות ההיסטוריים המהווים כיום חלק מקו לומונוסוב נפרדים זה מזה: מרטישקינו במזרח ומושבת קרונשטאדט במערב. ממרטישקינו ברחוב סוויאזי יש יציאה לרחוב פדיונינסקויה ולאחר מכן דרך "הרחוב האסטרונומי" (Астрономическая улица) לכביש גוסטיליצקויה.

ארצות הברית אנאקורטס, ארצות הברית
שוודיה מרייהאמן, שוודיה
ארצות הברית פריימינגהאם, ארצות הברית
גרמניה אובראורזל, גרמניה

Горбатенко С. Б. Петергофская дорога. Ораниенбаумский историко-ландшафтный комплекс. — СПб., 2001. — ISBN 5-86007-242-2.
Горбатенко С. Б. Петергофская дорога. Историко-архитектурный путеводитель. — СПб., 2002.
Журавлёв В. В., Митюрин Д. В., Сакса К. Б. Форпост Петербурга. Три века ратной истории Ораниенбаума-Ломоносова. — СПб., 2011. — ISBN 978-5-903984-26-8.
Гусаров А. Ю. Ораниенбаум. Три века истории. — СПб., 2011. — ISBN 978-5-93437-329-1.
Раскин А. Город Ломоносов. Изд. 1979.