מחוז לנינגרד (ברוסית: Ленинградская область; תעתיק: לנינגרדסקאיה אובלסט) הוא סובייקט בפדרציה הרוסית. המחוז, הנמצא בשטחו של המחוז הפדרלי הצפון-מערבי, נקרא על שם העיר לנינגרד (ששמה שונה לסנקט פטרבורג). עיר זו היא הייתה המרכז האדמיניסטרטיבי של המחוז, אף על פי שהיא עצמה לא נכללת במחוז ומהווה סובייקט פדרלי נפרד. בשנת 2021 התקבלה החלטה עקרונית על מעבר בירת המחוז לעיר גטצ'ינה שמתפקדת כבירת המחוז משנת 2023.
| |||
 | |||
| ימת לדוגה מצדו של האי קונבץ | |||
| מדינה | רוסיה | ||
|---|---|---|---|
|
מחוז פדרלי מחוז כלכלי |
המחוז הפדרלי הצפון-מערבי המחוז הכלכלי הצפון-מערבי | ||
| מושל | אלכסנדר דרוזדנקו | ||
| רשות מחוקקת | האספה המחוקקת של מחוז לנינגרד | ||
| ערים באובלסט | גטצ'ינה, ויבורג, וולחוב, וסבולוז'סק, טיחווין, מורינו, סוסנובי בור, קינגיספ | ||
| בירת האובלסט | סנקט פטרבורג | ||
| שפה רשמית | רוסית | ||
| תאריך ייסוד | 1 באוגוסט 1927 | ||
| על שם | ולדימיר איליץ' לנין, לנינגרד | ||
| שטח | 83,908 קמ"ר (דירוג: 39) | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ באובלסט | 2,035,762 (דירוג: 24, 2024) | ||
| ‑ צפיפות | 24.2 נפש לקמ"ר (2024) | ||
| קואורדינטות | 60°03′N 31°45′E | ||
| אזור זמן | שעון מוסקבה | ||
| www.lenobl.ru | |||
המחוז הוקם ב-1 באוגוסט 1927. המחוז גובל באסטוניה במערב ובפינלנד בצפון-מערב.
היסטוריה
בשטח המחוז עברה דרך מסחר עתיקה מסקנדינביה ליוון. בשטח התגוררו פינים. התיישבות רוסית באזור מוכרת מהמאה ה-8 כאשר ריוריק הקים את מרכז הפעילות שלו ביישוב לאדוגה עד שבהמשך הקים את העיר נובגורוד. במהלך המאה ה-12–15 שליטה על השטחים באזור חולקה בין שוודיה לרפובליקת נובגורוד ורוסיה הצארית. המחוז היה מאוכלס בהתיישבות רוסית ופינית. הגבול באזור הוזז כתוצאה ממספר מלחמות. בתקופת הצרות הרוסים איבדו שליטה על האזור ונותקו מהים הבלטי. אחרי מלחמת הצפון, בתקופת פיוטר הגדול הרוסים התבססו סופית באזור והעבירו את עיר הבירה ממוסקבה לסנקט פטרבורג שהוקמה לצורך זה. בתקופת האימפריה הרוסית נודע המחוז בשם גוברניית סנקט פטרבורג.
בשנת 1926 הוקם "חבל צפון מערב" ושטח המחוז שולב בו. בשנת 1927 שמו של החבל שונה ל"מחוז לנינגרד". שטח המחוז היה גדול בהרבה מהמחוז הנוכחי.
בקיץ 1927 הוקם מחוז לנינגרד. בשנת 1938 הוקמו מחוזות חדשות ושטח מחוז לנינגרד התקרב לשטח הנוכחי. בעקבות מלחמה עם פינלנד בשנת 1939 סופחו למחוז חלקים משמעותיים תוך פינוי האוכלוסייה המקומית. בשנת 1944 ממנו פוצלו מחוז נובגורוד ומחוז פסקוב. באותה שנה סודר הגבול בין רוסיה הסובייטית לבין אסטוניה הסובייטית. בסוף 1944 שטחים באזור קרליה שהיו בעבר שייכים לפינלנד הועברו למחוז. בהמשך אזורים מסוימים של המחוז הועברו לשטחי עיר לנינגרד.
ממשל
שכוללת 50 חברים. בראש המחוז עומד מושל שנבחר לכהונה של 5 שנים.
כיום זהו אלכסנדר דרוזדנקו שמכהן משנת 2012. לידו פועלת ממשלת מחוז לנינגרד.
מבחינה מנהלית המחוז כולל 16 ראיונים, אוקרור עירוני (עיר סוסנובי בור) ואוקרוג מנהלי (עיר גטצ'ינה).
דמוגרפיה
נכון לינואר 2024 במחוז מתגוררים 2,035,762 תושבים. המחוז הוא בין האזורים המעטים ברוסיה שמתאפיין במגמת גידול אוכלוסייה. כ-66% מאוכלוסיית האזור מתגוררת בערים.
בעיר הגדולה, גטצ'ינה, מתגוררים כ-92 אלף תושבים. בהתאם לנתוני מפקד אוכלוסין 2021 של הפדרציה הרוסית הרוסים מהווים כ-82% מאוכלוסיית המחוז.
במהלך שנת 1939 אוכלוסייה פינית פונתה לשטחים בתוך פינלנד ולמקום הובאה אוכלוסייה מתוך רוסיה. כתוצאה מכך הפינים כוללת כ-1,380 תושבים בלבד. כתוצאה ממלחמת החורף כל אוכלוסיית ויבורג שהייתה העיר השנייה בגודלה בפינלנד פונתה ועתה העיר מאוכלסת ברוסים שהגיעו לעיר לאחר מלחמת העולם השנייה.
כלכלה
כלכלת המחוז קשורה באופן הדוק ביותר עם העיר סנקט פטרבורג. חלק הארי של תושבי המחוז עובדים בסנקט פטרבורג. תחנות הרכבת התחתית של סנקט פטרבורג מגיעות ליישובי המחוז ומהוות אמצעי תחבורה יעיל ונוח.
בשטח המחוז נמצאת תחנת הכוח הגרעינית לנינגרד.
במחוז קיימים אתרי תיירות. כך למשל בקורוביצינו התפתח אתר לתיירות חורף לרבות סקי בסגנון חופשי. ארמון גטצ'ינה קיבל הכרה כאתר מורשת עולמית ומהווה אטרקציה תיירותית.
תחבורה
מסילת ברזל ראשונה הוקמה בשנת 1837. בשנת 1851 הופעלה מסילת ברזל למוסקבה. החל משנת 2009 במסלול זה פועלים רכבות מהירות מדגם ספסאן. דרך עיר ויבורג עוברת מסילת ברזל סנקט פטרבורג-הלסינקי. בנוסף לכך פועלת רשת מפותחת של רכבות פרברים.
במחוז נבנה תחנה של הרכבת התחתית של סנקט פטרבורג ודיפו. קיימות תוכניות לבניית תחנה נוספת.
דרך שטחי המחוז עובר כביש מהיר M11 כביש מוסקבה-סנקט פטרבורג וכבישים לכיוון פינלנד ואסטוניה.
על חופי הים הבלטי פועלים מספר נמלים.
ליד עיר ויבורג פעלה תחנה מוצא של צינור גז "נורד סטרים" דרכו עבר גז טבעי לאירופה. פעילות המתקן הופסקה בשנת 2022 עקב פיצוץ בקטע תת-ימי.
גאוגרפיה
המחוז ממוקם בצפון מערב רוסיה האירופית ושטחו הכולל מגיע לכדי 84,500 קמ"ר והוא המחוז ה-38 בגודלו במדינה. אורכו ממזרח למערב מגיע לכדי 500 ק"מ ומצפון לדרום מגיע אורכו ל-320 ק"מ.
המחוז גובל מצפון ברפובליקת קרליה, ממזרח במחוז וולוגדה, מדרום מזרח במחוז נובגורוד ומדרום גובל במחוז פסקוב ועם העיר סנקט פטרבורג. המחוז גובל במערב עם מדינות האיחוד האירופי: ממערב, עם אסטוניה ומצפון-מערב עם פינלנד ועם המפרץ הפיני.
שטח המים
שטח המחוז למעט החלק הדרום-מזרחי הנושקלים הבלטי, ישנה רשת נהרות ענפה. שטח הנהרות במחוז מגיע לכדי 50 אלף קמ"ר נוסף בשטח המחוז 1,800 אגמים, לרבות אגם לדוגה — האגם הגדול באירופה וחלק גדול מהמחוז כולל גם ביצות.
נהרות
| שם הנהר | אורך בק"מ | שטח בקמ"ר |
|---|---|---|
| לוגה | 353 | 13,200 |
| אויאת | 266 | 5,200 |
| סיאס | 260 | 7,300 |
| פשה | 242 | 6,700 |
| וולחוב | 224 | 80,200 |
| סוויר | 224 | 84,000 |
| אורדג' | 192 | 3,200 |
| וואוקסה | 156 | 68,700 |
| נייבה | 74 | 281,000 |
אגמים
| שם האגם | שטח קמ"ר | עמוק במטרים |
|---|---|---|
| לדוגה | 17,700 | 225 |
| אונז'סקויה | 9890 | 110 |
| וואוקסה | 95,6 | 24 |
| אוטראדנויה | 66 | 27 |
| סוחודולסקויה | 44,3 | 17 |
| ויאלייה | 35,8 | 9 |
| סאמרו | 40,4 | 5 |
| גלובוקויה | 37,9 | 12 |
| קומסומולסקויה | 24,6 | 20 |
| בלאחנובסקויה | 15,7 | 12 |
| צ'רמנצקויה | 15 | 32 |
| וורבו | 12 | 44 |
| קאווגולובסקויה | 5,4 | 5 |
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של לנינגרד (ברוסית)- האספה המחוקקת של מחוז לנינגרד
- לנינגרד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
