לאנאי
אי במחוז מאווי שבמדינת הוואי בארצות הברית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לאנאי (בהוואית: lā.nai באנגלית: Lanai)[1] הוא אי במחוז מאווי שבמדינת הוואי בארצות הברית,
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
 | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום | האוקיינוס השקט |
| קואורדינטות | 20°49′30″N 156°55′12″W |
| שטח | 363.97 קילומטר רבוע |
| אורך | 29 קילומטר |
| רוחב | 21 קילומטר |
| גובה מרבי | Lānaihale |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה | ארצות הברית |
| אוכלוסייה | 3,102 (2010) |
| אזור זמן | UTC-10 |
לאנאי הוא האי השישי בגודלו באיי הוואי[2] והאי המיושב הקטן ביותר של הוואי.[3]
מקור השם
לאנאי שפירושו בשפת הוואי "יום הכיבוש". הוא היחיד מבין איי הוואי המיושבים שלשמו יש אטימולוגיה ידועה.[2] האי מכונה גם ״אי האננס״,[4] בשל עברו החקלאי.[5] הואיל וברובו אינו מיושב ואינו מפותח לגמרי, הוא מכונה לעתים גם ״האי המבודד״.[6]
מידע כללי
סכם
פרספקטיבה
לאנאי הוא האי הגדול ביותר באיי הוואי שהשטחים שלו נמצאים בבעלות פרטית.[2]
שלטון
האי, שייך למחוז מאווי.[2] בעבר, בשל מיקומו וגודלו הקטן יחסית, משאבי המים המוגבלים שלו ומספר תושביו הנמוך, הביאו לכך שהוא היה תחת שלטון מחוז מאווי, מבחינה סביבתית ומבחינה פוליטית.[7]
אוכלוסייה ותעסוקה
אוכלוסיית האי נעה בין כ-2,500 ל-3,000 תושבים אשר רובם מתגוררים בעיר לאנאי. מתוך 1,200 התושבים המועסקים באי, הרוב עובדים עבור חברת ״קאסל אנד קוק״, שפועלת בתחום החקלאות ובעסקי מלונאות.[8]
בריאות
באי קיים מרכז בריאות הממוקם בעיר לאנאי שבה מתגוררים 95% מאוכלוסיית האי. המרכז ממומן על ידי משרד הבריאות ושירותי האנוש האמריקאי [U.S. Department of Health and Human Service (HHS)] ומחזיק במעמד של שירות הבריאות הציבורי הפדרלי [(PHS) United States Public Health Service] לגבי תביעות בריאות מסויימות הקשורות לבריאות, כולל תביעות במקרים של רשלנות רפואית.[9] במרכז ניתנים שירותים לחולים בכל התחומים: פסיכותרפיה, פסיכיאטריה, סוכרת, יתר לחץ דם, כאבים כרוניים ועוד.[9] בנוסף, קיים מרכז אחיות בריאות הציבור המספק שירותים טיפוליים לקהילה במקרים של בריאות לקוייה, מצבים כרוניים, ביקורי בית וחיסונים.[10]
חינוך
בלאנאי פועלים בית ספר יסודי אחד ובית ספר תיכון, המשרתים את כל ילדי האי ומעניקים להם חינוך מגיל הגן ועד סיום התיכון.[11]
מסורת ותרבות
מרכז התרבות והמורשת של לאנאי (Lanai CHC), הוא ארגון קהילתי ללא מטרות רווח, הפועל על בסיס מזכר הבנות משותף בין מספר גופים: הוועדה הארכאולוגית של לאנאי, Hui Malama Pono o Lanai, המשרד לענייני הוואי, המחלקה לקרקע ומשאבי טבע, חברי הקהילה של Lanais, וחברת Castle & Cooke Resorts, LLC.[12]
במרכז התרבות, נאספו חפצים היסטוריים שנחשפו במסגרת חפירות ארכיאולוגיות, וכן פריטים שנמצאו על ידי עובדי המטעים במהלך עבודתם בשדות לאורך השנים. נוסף על כך, נתרמו למרכז מסמכים היסטוריים מתקופת העבודה במטעים ומזכרות משפחתיות. האוספים הללו משקפים את המגוון התרבותי של האי.[12] המוטו של מרכז התרבות והמורשת - להבטיח שהאי יטופל כדי שהדורות הבאים יוכלו ליהנות מנוף וקהילה משגשגת.[13]
סמלי האי
צבעו הרשמי של האי הוא כתום[14] והוא נבחר בשל צבע צמח הקאונאוהה [(Kaunaoa) (בהוואית: kah’-oo-nah-oh’-ah)] שצומח על הקרקע לאורך החופים.[15]
חלוקת שטח האי
כ-42% משטח האי הוא אזור שימור (כ- 15,4577.91 דונם = 38,197 אקר) המשתרע בעיקר סביב הר הגעש הרדום לאנאיהלה ובקצה המערבי של האי. שטח זה חופף במקצת גם באזור הציד של לאנאי. 52% משטח האי, הוא שטח חקלאי, ו-4% משטח האי הם שטחים עירוניים המרוכזים סביב העיר לאנאי, מפרץ מנלה ושדה התעופה. 2% משטח האי הוא אזור כפרי הנמצא לאורך קווי חוף מרוחקים. באוקטובר 2005, 98% מהאי היו בבעלות פרטית של חברת ״קאסל אנד קוק״.[16]
היסטוריה
סכם
פרספקטיבה
קיימות שתי השערות לגבי מועד הגעתם של התושבים הראשונים לאי לאנאי. על פי השערה אחת, ההתיישבות הראשונה באי התרחשה בסביבות שנת 1200 לספירה.[17] ההשערה השנייה גורסת שתושבי האי הראשונים, הגיעו כנראה במאה ה-15 מהאיים מאווי ומולוקאי,[11] iהקימו כפרי דייגים לאורך החוף, אך בהמשך עברו להתיישב במרכז האי, שם מצאו אדמת קרקע וולקנית פורייה המתאימה לגידול חקלאי וגידלו בה טארו.[11]
מנהיגי האי לאנאי היו כפופים לסמכותם השיפוטית של המנהיגים (הצ׳יפים) הבכירים של מאווי, וכאשר עֻצְּבָה מערכת ניהול הקרקעות באי מאווי עם חלוקת האדמות ליחידות קרקע המכונות ״אחופואה״ (Ahupua’a),[7] חולק גם שטח האי לאנאי. על פי המסורת והעדויות ההיסטוריות חולק האי ל-13 ״אחופואות״, שהשתרעו מהאזורים ההרריים עד לחוף הים, במטרה להבטיח לתושביו גישה שוויונית לכל המשאבים הדרושים לקיומם.[7] המדידות ההיסטוריות שנערכו באי, מצביעות על כך, כי ה״אחופואות״ של לאנאי כללו את האזורים הבאים בסדר מעגלי שהתחיל מהנקודה הצפון-מערבית והמשיך סביב האי לכיוון מזרח: Kaa, Paomai, Mahana, Maunalei, Kalulu, Kaunolu, Palawai, Pawili, Kaohai, Kamao, Kealia Aupuni, Kealia Kapu ו-Kamoku.[7]
גבולות האחופואה סומנו באופן פיזי על ידי מזבחים עם תמונות של חזיר. אחופואה פירושו מזבח החזיר.[18]
כל אחופואה נוהלה בנפרד. בתוכן התקיימה היררכיה חברתית ברורה: בראש הקהילה עמד המנהיג (Chief) והפועלים היוו את המעמד הנמוך ביותר. לכל אחד מחברי הקהילה באחופואה היה תפקיד מוגדר ואחריות ייחודית במסגרת חלוקת העבודה המקומית.[19]
ב-25 בפברואר 1779 התגלה האי לראשונה על ידי האירופאים, כאשר קפטן צ׳ארלס קלרק (Charles Clerke) ראה את האי מסיפון ספינתו של ג׳יימס קוק. קלרק קיבל את הפיקוד על הספינה לאחר שקוק נהרג במפרץ קילאקקואה (Kealakekua Bay) ב-14 בפברואר 1779 באי הוואי (האי הגדול).[11][20]
במשך השנים השפיעו לחצים חיצוניים על האי לאנאי, והשפעותיהם גרמו לשינויים ניכרים בדמוגרפיה, בחקלאות בממשל ובתחומים נוספים. אחד השינויים התרחש בשנת 1848, כאשר השיטה המסורתית של ניהול הקרקע והתּוֹשָׁבוּת בהוואי שונתה באופן קיצוני. בשנה זו הוקמה בממלכת הוואי מערכת זכויות קניין פרטיות בתשלום בהתאם למודלים מערביים. מערכת הבעלות על הקרקע ידועה בשם חלוקת קרקעות (Mahele Aina), והיא קודמה בשנת 1850 במסגרת חוק Kuleana.[7]
הגעת אנשי המערב לאי, השפיעה משמעותית על נוף האי. שינויי הקרקע שהתחוללו באי, נועדו למנף את משאבי הטבע של האי ולהופכם לרווח כלכלי. דבר שהוביל להתפתחות תעשיות מודרניות כמו הקמת חוות חקלאיות, מטעי אננס ותיירות. תהליכים שהותירו חותם מתמשך על נוף האי.[13]
בשנת 1854, הגיעה לאי קבוצת מורמונים מבוגרים שנקראו במטרה להקים יישוב חדש. היישוב נקרא ״עיר יוסף״ (City of Joseph).[21] הם עזבו את בתיהם ביבשת ועברו להתיישב בלאנאי. הקבוצה נתקלה בקשיים רבים בהם כשלים בחקלאות כמו גידול היבולים, ציוד חקלאי פגום ושבור, התמודדות עם פרעושים, ומחסור במים להשקיית החוות. על אף הקשיים ובמאמץ לבסס את היישוב, הם העבירו מטען של בקר מהעיר להאינה (Lahaina) באי מאווי ללאנאי באמצעות שלוש סירות.[21] עם זאת, המאמצים לא צלחו, ההתיישבות לא האריכה ימים הם נכשלו ונטשו את המקום.[2] בשנת 2004 נחנכה בלאנאי אנדרטה לזכר קבוצת המורמונים הזו שניסתה להקים יישוב חדש באי.[21]
במרבית התקופות, שלט מלך מאווי (Mo'i[22]) גם על האי לאנאי. תושבי האי נהנו מחופש פעולה והחיים באי היו רגועים יחסית. השקט הופר[11] כאשר קלאני׳ופו-א-קאימאו (Kalani'ōpu'u-a-Kaiamamao) ששימש מצביא עליון ושלט על הוואי ועל מחוז האנה באי מאווי, מינה בשנת 1782, טרם מותו, את אחיינו קמהאמהה הראשון כאפוטרופוס על, של אל המלחמה קו-קאילי-מוקו ([23]Ku-ka'ili-moku). אך לקמהאמהה הראשון היו כוונות אחרות, הוא שאף להשתלט על כל איי הוואי. כך בתקופת שלטונם של קלאני׳ופו-א-קאימאו ואחר כך תחת שלטון קמהאמהה הראשון, אירעו מעשי טבח נרחבים בתושבי האי לאנאי, אשר הותירו את האי כמעט ללא אוכלוסייה. בשנת 1792, הפליג קפטן ג׳ורג׳ ונקובר בקרבת האי, הוא נמנע מלרדת לחוף בשל היעדר כפרים ותושבים, תוצאה אשר נבעה מהאירועים האלימים שהתרחשו באי.[11] חשוב להזכיר, כי לאנאי שימש כנקודת הדיג המועדפת על קמהמאהה הראשון מבין שמונה איי הוואי שהיו בשליטתו.[11][24] הוא נהג לחזור לאי מספר רב של פעמים למקום הדייג המועדף שלו קאונולו (Kaunolu).[6]
עד שנות השבעים של המאה ה-19, נרכשו רוב הקרקעות באי על ידי וולטר מ. גיבסון (Walter M. Gibson[25]) במטרה להקים חווה. בשנת 1899, הקימו בִּתּוֹ וחתנו את חברת Maunalei Sugar Company, שבסיסה היה על חוף הרוח (Windward coast) במורד הזרם מעמק Maunalei. זה נמשך עד שנת 1901.[11]
האי לאנאי השתנה רבות במאתיים השנים האחרונות וממשיך להתפתח. למרות שכל השינויים הם חלק בלתי נפרד מהאי כפי שהוא כיום, קיימת חשיבות בהכרת עברו של האי, כדי ליצור ולעצב עתיד טוב יותר עבור הקהילה המקומית. והמוטו של תושבי האי: ״לכבד את העבר, להעשיר את העתיד״ משקף מטרה הזו.[13]
בשנת 1922, רכש ג׳יימס דול (James Dole), נשיא חברת הוואיאן אננס [(Hawaiian Pineapple Company, מאוחר יותר שונה שם החברה ל-Dole Food Company)], את כל שטחו של האי לאנאי, ופיתח חלק גדול ממנו למטע האננס הגדול בעולם,[11] בעוד שעד אז שימשו שטחי האי בעיקר למרעה בקר.[2]
בשנת 1961 השתלטה חברת Castle & Cooke, Inc, שהתמזגה עם תאגיד Dole, על ניהול האי. עם בעלות של 98% בעלות משטחו, החלה בפיתוח והקמת אתרי נופש יוקרתיים, מגרשי גולף ופרוייקטים למגורים.[2]
בשנת 1985, עבר האי לבעלותו של דייוויד ה. מרדוק (David H. Murdock) לאחר שרכש את חברת Castle & Cooke.[11] במשך השנים לאחר רכישתה של החברה, גברה ההכרה בצורך שיש לפתח ולגוון את הכלכלה המקומית מעבר לתעשיית האננס, לפיכך, החלה החברה בייזום ופיתוח ענף התיירות כענף מרכזי באי.[26]
בשנת 2012 נמכרו אחזקות קאסל אנד קוק בלאנאי ללארי אליסון, ממייסדי חברת Oracle Corporation.[2] אליסון הציג את חזונו לפיתוח האי ולהפכו מודל של חיים ידידותיים לסביבה.[5]
אגדות ואמונות
לפי אגדות הוואי, ובמשך דורות, האמינו ראשי מאווי ברוחות אוכלות אדם. עם זאת, אופיין המדויק של רוחות אלו משתנה בהתאם לגרסה הספציפית של האגדה:[11]
- אחת האגדות מספרת כי הנביא לניקאוולה (Lanikāula) גירש את הרוחות מהאי.[11]
- אגדה אחרת מספרת כי נסיך מאווי הסורר קאולואו (Kauluā'au) הצליח לגרש את הרוחות אוכלות האדם מהאי.[11]
- המיתוס של קאולאו, והיעלמות עצי ה״אולו״ בלאנאי. לפי אחת האגדות הפופולאריות של הוואי, הנסיך קאולאו שהיה ידוע בשובבותו, נהג לעקור כל עץ ׳אולו׳ ('ulu - Artocarpus altilis) שמצא במאווי. בשל מעשיו, החליט אביו, הצ׳יף Kaka'alaneo לגרש אותו לאי לאנאי, שהיה אזור עוין ומסוכן, בציפייה שלא ישרוד באי. על פי האגדה, קאולואו שרד באי והצליח להערים על הרוחות האכזריות ולגרש אותן מהאי. כאשר הביט אביו מעבר לערוץ ממאווי, הוא הבחין כי האש במדורת בנו ממשיכה לבעור על החוף מדי לילה. בעקבות זאת, שלח סירת קאנו להחזיר את בנו הביתה, למאווי, שם התקבל כגיבור בזכות אומץ ליבו ותושייתו. כפרס, העניק הצ׳יף לבנו את השליטה על האי לאנאי, ועודד התיישבות והגירה לאי לאנאי מאיים אחרים. נאמן לטבעו, המשיך קאולואו לעקור את כל עצי ה'אולו' בלאנאי, מה שגרם להיכחדם המוחלט מהאי.[11]
גיאוגרפיה
האי נוצר מהר געש מגן יחיד בצורת כיפה, שהתפרץ בפעם האחרונה לפני יותר ממיליון שנים. הוא הר געש כבוי המהווה את הנקודה הגבוהה ביותר באי - ההר לאנאיהלה (Lanaihale) שגובהו כ-1027 מ׳ (3,366 רגל)[2] ומכוסה יער גשם.[6] ניתן לצפות ממנו על כל האיים בקבוצת איי הוואי.[8]
האי לאנאי מופרד מהאי קאהולאווה (Kahoolawe), בדרום-מזרח על ידי תעלת קאלאקאהיקי (Kealaikahiki), בצפון מופרד האי ממולוקאי על ידי תעלת קאלואי (Kalohi), ומהאי מאווי הוא מופרד על ידי תעלת אהואו (Auau).[2]
שטחו של האי הוא כ-363 קמ"ר (140 מייל רבוע).[2] אורכו 28.96 ק״מ (18 מייל) ורוחבו 20.92 ק״מ (13 מייל).[8] קו החוף שלו משתרע לאורך 80.467 ק״מ (50 מייל)[4] והוא מחולק ל-3 אזורים: דרום לאנאי, מרכז לאנאי וצפון לאנאי.[27]
אחד מסימני ההיכר הייחודיים של האי הוא הטופוגרפיה המגוונת שלו. החוף הצפון-מזרחי, מאופיין ברצועות רחבות של חול לבן המשתרעות לאורך קו החוף,[6][16] בעוד שהחוף הדרום- מערבי מוקף על ידי צוקים.[16] ככול שמתרחקים מהחוף ומתקדמים כלפי מרכז האי, הקרקע הולכת ומתנשאת, ובאזורים מסויימים באי ניתן להבחין בתצורות סלע ייחודיות המזכירות את מבנה שטח פני הירח.[6]
מבחינה טופוגרפית כ- 25% משטח האי נמצא בגובה של פחות מ-150 מ׳, ורק 6% משטח האי מגיע לרום של 610 מ׳. באי אין נחלים או אגמים רב שנתיים.[16]
אקלים
מזג האוויר באי נעים ויבש, אך גם קריר יחסית,[6] ועשוי להשתנות באופן משמעותי. האזורים החמים ביותר הם ליד החוף והאזורים הקרירים ביותר הם על הר הגעש לאנאיהלה.[6]
הטמפרטורות באי נעות בדרך כלל בין 21 מעלות צלסיוס (70 מעלות פרנהייט) ל-29 מעלות צלסיוס (85 מעלות פרנהייט). בעיר הבירה לאנאי סיטי השוכנת בגובה של כ-518.16 מטר (1700 רגל), מגיעות הטמפרטורות בחודשים החמים לכ-22 מעלות צלסיוס (72 מעלות פרנהייט).[28] באזורי החוף לדוגמה במפרץ מנלה ובמפרץ הוּלוֹפּוֹאֶה (Hulopoe) הטמפרטורות גבוהות בדרך כלל ב-12-11 מעלות צלסיוס (12-10 מעלות פרנהייט) לעומת האזורים הפנימיים באי.[28]
משקעים. כמות המשקעים השנתית באי נמוכה יחסית.[6] באזור הר לאנאיהלה מגיעה הכמות בממוצע ל-750 עד 1,000 מילימטר, ואילו בדרום-מערב האי כמות המשקעים יורדת לפחות מ-250 מילימטר. חלק גדול מהמים מגיע מ״טפטוף ערפל״, שהוא תופעה שבה הלחות נאגרת על ידי עצים ושרכים הגדלים בגבהים העליונים, ורוחות הסחר החזקות המגיעות מכיוון מאווי ומולוקאי מגבירות את אידוי הלחות, וגורמות לסחיפת הקרקע במיוחד בצד המערבי של האי.[27]
כלכלה וחקלאות
סכם
פרספקטיבה
הענף העיקרי בלאנאי הוא שירותי הפנאי, הכוללים תיירות, אמנות, בילוי ואוכל.[29] בתחילת שנות ה-90 של המאה העשרים, עם חיסול מטע האננס הגדול, ופתיחתם של שני אתרי נופש ב-Kō'ele וב-Mānele Bay, חל מעבר משמעותי מכלכלה חקלאית לכלכלה המבוססת על תיירות דבר שהוביל לעלייה במספר המבקרים באי.[16]
מטעי אננס
עידן מטעי האננס בלאנאי נמשך 70 שנה. בשיאו, היה האי מוקד של גידול האננס הגדול בעולם, עם שטח גידול של כ-20,000 דונם. פעילות זו שינתה באופן משמעותי את הנוף של האי, ועדיין ניתן להבחין בקווי השדה ובשאריות של חיפוי פלסטיק שחור ששימשו את החקלאים.[13] שרידי השדות הפתוחים שבהם גידלו בעבר את האננס, ניכרים עד היום במישורים של אגן פלאוואי.[27] עליית הענף הביאה איתה גל הגירה של עובדים ממדינות שונות בהן הפיליפינים, יפן, קוריאה, סין ופורטו ריקו. אשר הגיעו בחיפוש אחר תעסוקה ואיכות חיים טובה יותר. תהליך הגירה זה תרם לעיצוב חברה רב-תרבותית וקהילה מגובשת, שמהווה חלק בלתי נפרד ממורשת האי.[13]
בשנת 1910 נשתלו בלאנאי לפי דיווח מעלון ערב 7,000 שתילי אננס.[30]
תיירות
ענף התיירות בלאנאי החל להתפתח בשנת 1992, לאחר שחברת Castle and Cooke, Inc הגיעה לאי.[26] החברה הקימה שני אתרי נופש מפוארים שנפתחו למבקרים בשנים 1990 ו-1991: The Lodge at Koele ו-Manele Bay Hotel.[31] בהמשך שונה שמו של אתר הנופש Manele Bay Hotel, לשם ״ארבע העונות״ (Four Seasons Resort).[32] חדריו משקיפים על מפרץ מנלה, בדרום האי,[6] אזור הידוע כמקום בילוי מועדף על דולפינים ספינרים.[3] שני אתרי הנופש יחד עם עסקים התומכים בענף התיירות תרמו לצמיחתו של הענף באי.[26] אתר הנופש The Lodge at Koele נמצא בעיר לאנאי שרוב האנשים מכנים אותה ״הכפר״. מלבד אתרי הנופש הללו, קיימים באי מספר מקומות לינה הכוללים גם ארוחת בוקר.[6]
האי לאנאי נחשב לאי שליו ופרטי הואיל ומספר אפשרויות הלינה בו מצומצם, בניגוד לרוב האיים המרכזיים של הוואי המאופיינים במספר רב של אתרי נופש, מלונות, צימרים ואפשרויות לינה אחרות.[6] למרות שהאי נמצא ברובו בבעלותו של המיליארדר לארי אליסון, אופיו וקסמו הייחודי נשמרו, והמבקרים בו יכולים להנות מנופים בתוליים וחופים שלווים.[5]
תחבורה
סכם
פרספקטיבה
דרכי ההגעה ללאנאי
קיימות שתי דרכים להגיע לאי לאנאי:
שדה תעופה
נמל התעופה של לאנאי (LNY) הוא היחיד באי המשרת את התושבים והתיירים המגיעים לביקור.[34] [35] הוא ממוקם 3 מיילים (4.8 ק״מ) דרומית מערבית לעיר לאנאי וכולל: מסלול המראה אחד אשר משרת בעיקר טיסות בין האיים ותנועת מוניות אוויריות, מתקני מטען ושרות תמיכה בשדה התעופה, מתחם טרמינל שנבנה בשנת 1964, מגרשי חנייה, וסוכנות להשכרת רכב.[36]
בשנת 2021, הוחלט במחלקת שדות התעופה של הוואי ובמשרד התחבורה לוותר על תשלום דמי נחיתה בשדה התעופה בלאנאי עבור שרות נוסעים מסחרי, זאת בתגובה לירידה בשירות, עקב ההשפעות הכלכליות כתוצאה ממגפת הקורונה. הוויתור על תשלום דמי הנחיתה היה לתקופה של שנה אחת.[34]
כבישים
באי לאנאי קיימים מעט כבישים סלולים,[3] שאורכם מגיע לכ- 466.6 - 482.7 ק״מ (כ- 29 -30 מייל).[8][27] עם זאת, אין בו רמזורים[3] ולא קיימת בו תחבורה ציבורית.[37] שני כבישים הם באחריות וסמכות השיפוט של אגף הכבישים המהירים במחלקת התחבורה, אשר במחוז מאווי: (1) כביש קאומלפאו - מנמל קאומלפאו לכביש מנלה (כביש 440); (2) כביש מנלה מהכביש המהיר של קאומלפאו עד לכניסה של פארק חוף Hulopoe ליד מפרץ מנלה (כביש 440).[38] מלבד הכבישים הללו, ישנם באי כבישים קטנים נוספים שאינם תחת אחריות אגף הכבישים המהירים.[38]
ההתניידות באי מתבצעת באמצעות השכרת רכב, נסיעה במונית או הליכה ברגל. מטיילים המתכננים להגיע לאזורים מרוחקים או למקומות לא נגישים מומלץ להם, כי ישכרו רכב שטח(4x4).[39]
נמל
בלאנאי שני נמלים: נמל מנלה (Manele Bay Harbor) ונמל קאומאלאפאו (Kaumālapa'u).
נמל מנלה
נמל מנלה ממוקם דרומית לעיר לאנאי סיטי, על הכביש המהיר 440. כדי להגיע אל המעגן, יש לפנות בקצה הכביש המהיר אל New Manele Road, והנמל ממוקם בקצה הכביש. הנמל הוא נמל סירות קטן המוקף במערב בצוקי הים של פאלי ליי נו האוווי (Pali Lei no Haunui) המספקים לו הגנה מפני סערות וזרמים חזקים. בנמל עוגנות רוב היכטות הפרטיות, סירות השֶׂכֶר וקיים בו מעגן המעבורת בקו להאינה- לאנאי.[11]
נמל קאומאלפאו
נמל קאומאלפאו (Kaumālapa‘u) נמצא כ- 5.6 ק״מ (3.5 מייל) משדה התעופה של לאנאי, בקצה הכביש המהיר 440,[40] על החוף המערבי של האי.[2] זהו הנמל הראשי של לאנאי, אליו מגיעות רוב סירות הדיג. בעבר, היה אזור הנמל משגשג ועמוס במיוחד, כאשר ענף החקלאות המרכזי באי היה גידול האננס. עם זאת, כיום, הנמל שקט יחסית. הוא מוגן באופן טבעי על ידי צוקי ים נמוכים. ובסביבתו ניתן לראות בריכות גיאות קטנות ליד שבירה של חומת הסלע בזמן השפל. מיקום הנמל משמש כנקודת דיג מעולה מהרציף ומקירות הסלע הסמוכים.[11] וכן נקודת תצפית פופולרית על שקיעת השמש.[41] היסטוריה. הנמל פותח כנמל בעקבות רכישת האי על ידי ג'יימס דול בשנת 1922. הוא נבנה כדי לאפשר ייצוא יעיל של אננס שנקטף במטעים המקומיים, וכן עבור ייבוא אספקה לקהילה החדשה שהתפתחה בעיר לאנאי. לאחר שנבחנו מספר אתרים אפשריים, הוחלט כי קאומאלפאו יהיה המקום המתאים להקמת הנמל. בעבר, כללה קהילת הנמל מבני מגורים ומסעדה. כיום, מהווה הנמל עדיין תשתית חיונית לתושבי האי.[13]
ערים וכפרים בלאנאי
סכם
פרספקטיבה
העיר לאנאי
לאנאי סיטי היא העיר היחידה באי לאנאי,[26] אשר כונתה בעבר ״עיר חברה״ (Company Town), בשל היותה יישוב שתוכנן ונבנה עבור עובדי מטעי האננס של חברת דול, שהיו מטעי האננס הגדולים בעולם.[26]
העיר ממוקמת במרכז האי, צפונית לשדה התעופה של לאנאי, סמוך לכביש 440.[26] היא פותחה לאחר רכישת האי על ידי ג׳יימס דול בשנת 1922.[26] כשנה לאחר מכן, בשנת 1923, תוכננה בנייתה בכדי לתמוך בתעשיית האננס המתפתחת ובמגמה לשכן את עובדי המטעים.[26] ג׳יימס דול, יליד מדינת קונטיקט עיצב את העיירה, ותכנן אותה תוך שימוש במודל עירוני המבוסס על כיכר עירונית בסגנון ניו אינגלנד שבה פארק מרכזי המוקף ברחובות המתחברים אליו. רבים מהמבנים שנבנו סביב פארק דול במהלך תקופה זו נותרו על תילם.[13] כפר המטעים הזה לא השתנה בהרבה.[26]
לצד פיתוח העיירה, ניטעו בה ועל ההרים סביבה עצי נורפוק וקוק פינס (Norfolk and Cook Pines) שגובהם מגיע ל- 41.14 מטר (135 רגל).[26]
נכון לשנת 2024, מתגוררים בעיר 3,186 איש, המהווים את מרבית אוכלוסיית האי. ההכנסה הממוצעת למשק בית בעיר היא 94,170 דולר עם שעור עוני של 7.83 אחוז.[42][26]
קואלה וקאומוקו
קואלה (Ko‘ele) היה חלק מהאחופאה של קאומוקו (Keōmoku),[30] שעובד בידי ראש הכפר.[43] מקור השם קואלה הגיע מהמילה ההוואית העתיקה ko'ele, שפירושה ״ארץ קטנה״.[43] אך מֵעֵבֶר למשמעות המילולית, מתאר השם באופן ציורי את ענני הגשם הכהים, השוכנים לעתים קרובות מעל האזור, כשהם נמשכים מעמק קאיהולנה (Kaiholena Valley) ומדרונות הר לאנאיהלה (Lanaihale) שהוא הפסגה הגבוהה ביותר בלאנאי.[43]
אזור קואלה היה אחד הנכסים שנרכשו על ידי וולטר מוריי גיבסון (Walter Murray Gibson) הרפתקן מדרום ארצות הברית, שהתיישב באפיק פלאוואי (Palawai Basin) בלאנאי בשנת 1862. גיבסון היה נציג הכנסייה המורמונית Latter Day Saints, שהוטל עליו בשם הכנסייה להקים מושבה מורמונית עבור ילידי הוואי במקום. אולם, אחרי מספר שנים איבד עניין במטרות הדתיות, והשתמש בכספי הכנסייה לקניית שטחי קרקע, כדי להקים חווה חקלאית.[43] בשנת 1875, חכר גיבסון את האחופואה של קאומוקו מממשלת ממלכת הוואי.[30]
קואלה, היה בעבר יישוב שוקק ומרכז חשוב לפעילות החקלאות באי. במהלך ההיסטוריה המודרנית של האי, קואלה שימש כיישוב המרכזי באזור ההררי, והיה ליבה הפועם של פעילות החוואות באי - תחום שפעל במשך הזמן הארוך ביותר בלאנאי, אף על פי שלא היה מפורסם כמו מטעי האננס של האי.[13]
וולטר גיבסון הקים את החווה בקואלה שכללה גידול בעלי חיים, כגון כבשי מרינו שיובאו למקום עבור הצמר שלהן, עיזי אנגורה שיובאו עבור העור שלהן ובקר.[30] הוא הקים את החווה ופיתח סביבו קהילה קטנה. גיבסון נפטר בשנת 1888, אך פעילות החווה נמשכה עד שנת 1951. (סך הכל פעלה החווה כ-97 שנים, בין השנים 1854 עד לשנת 1951),[30] והותירה חותם משמעותי על הנוף המקומי.[13]
עזבונו של גיבסון כלל את רוב שטח האי לאנאי שהיה בבעלותו המלאה או בחכירה. בתו טלולה ובעלה פרדריק הייסלדן, ירשו את העזבון. פרדריק הייסלדן ניסה להקים במקום מספר עסקים: חוות לאנאי, חברת הפיתוח פלאוואי (Palawai Development Company),[30] וחברת הסוכר מאונאליי (Maunalei Sugar Company).[30]
מטע הסוכר של חברת מאונאליי, צבר חובות כלכליים גדולים ולאחר שלוש שנות פעילות (1901-1899) נאלצו בעלי החברה לסגור אותה.[30] בתקופת פעילותה הקצרה, מטע הסוכר תרם רבות להתפתחות האזור: סיפק תעסוקה לעובדים רבים והוביל להקמת קהילה גדולה. נבנו בתים, חנויות, פונדק, טחנת סוכר ובית חולים.[13] כמו כן, נחפרו שלוש בארות, ונסללה מסילת ברזל שנועדה להקל על הובלת שילוח הסוכר.[30] במטע הועסקו כ-800 עובדים, רובם ממוצא יפני, אחרים היו ילידי הוואי, פורטוגזים וסינים.[13]
בשנת 1902, רכש צ׳ארלס גיי את נכסי אחוזת גיבסון ושטחי אדמה נוספים, וכך הפך לבעלים של רוב שטחי האי. בעקבות הרכישה כמעט הגיע לפשיטת רגל, ולכן נאלץ העביר את החזקותיו לידי המלווה שסיפק לו את המימון לרכישת השטחים. בשנת 1910 מכר אותו מלווה את זכויות הבעלות לחברת לאנאי שהביעה עניין ברכישת השטח.[30]
אזור קואלה שימש כמרכז לפיתוח תשתיות מים, פעילות חקלאית ותעשיית אננס. בעלון שפורסם בשנת 1910 נכתב כי 7,000 שתילי אננס נשתלו בלאנאי. כמו כן נאמר שחברת לאנאי שכרה את החוואי אבן לואו (Eben Low) כדי להעריך את פעולותיה.[30]
קאומוקו שימש כמרכז המגורים והמסחר בלאנאי בין השנים 1899 ו-1920. הפלגות בין האיים בין קאומוקו ללהאינה, התקיימו באופן סדיר באותה תקופה.[13] בשנות ה-30 של המאה ה-20, עברה רוב אוכלוסיית הכפר של קאומוקו לאזור ההררי של האי לאנאי. אך שרידים מהקהילה השוקקת נותרו קיימים. בין השרידים הבולטים נמנים שרידי כנסיית Ka Lanakila, ששוקמה בשנת 2010 בסיוע המרכז הקהילתי של לאנאי, סירת Lāna'i-Lāhaina, תנור לחם, ואתר טחנת חברת הסוכר מאונליי.[13]
ציד
אזור הציד [Lānaʻi Cooperative Game Management Area (LCGMA) ] בלאנאי משתרע על פני כ-30,000 אקר (121.40 דונם) וממוקם בצפון-מזרח האי. גבולו הדרומי משתרע מהחוף המערבי, מחוץ לכביש המהיר Kaumalapau, ממשיך מזרחה לאורך הכביש עד לפנייתו לכביש מספר 57. משם הוא ממשיך לכיוון צפון-צפון-מזרח לאורך שטח מטע האננס לשעבר, עד לצומת הכבישים Polihua ו-Ka'a Road. בצומת זה הוא פונה לדרום-מזרח לכיוון מרעה הסוסים, מתחבר לכביש Keomoku, וממשיך אל החוף הצפון מזרחי של לאנאי.[44] כל פעילות הציד באזור, כפופה להנחיות ולפיקוח מוסדרים, ויש צורך בהנפקת תגי ציד ואישורים ייעודיים.[44]
עונות הציד: ציד הציפורים - מנובמבר עד ינואר; ציד הצבאים - מסוף פברואר עד אמצע מאי; ציד כבש המופלון (Mouflon sheep) - מסוף יולי עד סוף אוקטובר.[44]
אטרקציות
סכם
פרספקטיבה
באי קיימים מגרשי גולף ברמה עולמית, ואתרי נופש יוקרתיים. המבקרים באי יכולים לצפות בדולפינים השוחים בסמוך לחוף, לרכב על סוסיםבשדות, לנהוג ברכבי שטח (4x4) בדרכי עפר ולהתרווח בחוף Polihua.[28] לרבות מהאטרקציות הטבעיות הנמצאות בצפון האי ניתן להגיע אך ורק באמצעות רכבי שטח, בשל הדרכים הסלעיות והלא סלולות המובילות אליהן.[27]
צפון לאנאי
גן האלים (Keahiakawelo), הוא אזור ייחודי השוכן בצפון-מערב האי לאנאי, כ-45 דקות מהעיר לאנאי סיטי,[45] בגובה של 1600 רגל מעל פני הים,[46] ומתחתיו משתפל חוף הים המערבי של האי.[46]
זהו אחד המקומות הייחודיים ביותר באיי הוואי. הוא מאופיין בתצורות סלע המזכירות פני ירח, אשר מקנות לו מראה מרהיב וייחודי. בשל מראה זה זכה המקום לכינוי ״גן האלים״.[6] השם ניתן לו על ידי המבקר אלכסנדר הום פורד בשנת 1912, במסגרת כתבה שפרסם במגזין Mid Pacific. פורד השווה את האתר ל״גן האלים״ שבקולורדו, אך לשם אין כל קשר להיסטוריה התרבותית של לאנאי.[46]
באתר פזורים סלעים בגובה של כ-1.5 מטרים, והזזתם אסורה בהחלט על פי תקנות השימור המקומיות.[46] הוא סחוף רוחות ובעבר היה חלק מיער יבשתי ששרידים ממנו עדיין נראים בשטח.[45] כאשר השמש שוקעת, היא מטילה על הסלעים זוהר כתום ומאירה אותם באדום ובסגול מבריקים. בימים בהירים, יכולים המבקרים לראות את האיים מולוקאי ואוהאו.[45]
חוף Shipwreck. החוף ממוקם בחוף הצפוני של לאנאי ומפורסם בשל מכלית הנפט הגדולה מתקופת מלחמת העולם השנייה שנתקעה ממש מול החוף. החוף נקרא על שם הספינות הרבות שנהרסו על השוניות הסמוכות במשך שנים רבות. הרוחות העזות, הזרמים החזקים והמים הרדודים הופכים את רצועת החוף הזו לבוגדנית עבור המלחים. המכלית החלודה, YOGN-42 משמשת כנקודת ציון פופלרית עבור המבקרים במקום.[5] האזור מכונה כך והוא ממוקם בצד הצפון מזרחי של האי לאנאי, הוא מפורסם בנטייתו להטביע ספינות בשל הזרמים העצומים ושוניות האלמוגים החדות והרדודות. ניתן למצוא בחוף פטרוגליפים עתיקים החצובים בסלע. מרחוק ניתן לראות את האי מולוקאי ותעלת אוהאו המפרידה בין מולוקאי למאווי.[47]
חוף Polihua. הוא חוף מבודד, ואורכו 2 מייל.[27]
שמורת Kanepuu. שטח השמורה הוא 590 אקר, וגדלים בה כ-48 מינים של צמחים מקומיים..[27]
עיר הרפאים של קאומוקו (Keomoku). העיר שוכנת על החוף הצפון-מזרחי של לאנאי. בעבר היה בה מטע סוכר משגשג, אולם המטע ננטש לאחר שנים ספורות בלבד עקב תנאים גרועים. ובעיר נותרו שרידי העיירה, כנסייה קטנה, וכמה יסודות אבן. המקום מציע הצצה לעבר הנשכח של לאנאי.[5]
דרום לאנאי
חוף Hulopo'e. החוף ממוקם בחלק הדרומי של האי במפרץ Hulopoe.[27] מקום אהוב של אנשי לאנאי, Hulopo'e מחזיק בזיכרונות רבים עבור אלה שגדלו וחיו על האי. סלילת הכביש הפכה את החוף הזה לנגיש הרבה יותר. לפני שהחלה בניית המלון בסוף שנות ה-80, הקרקע שמעל מפרץ Hulopo‘e נוקה מכל בניינים. בריכת השחייה הגדולה לאורך קו החוף הסלעי המכונה בריכת קייקי היא מעשה ידי אדם, שנוצרה על ידי עובדי המטעים במהלך השביתה של 1951 כבריכת שכשוך. Hulopo'e הוא וואהי פאנה (מקום סיפורי) על Lāna'i וראוי לכבוד וטיפול. אזור Hulopo‘e-Mānele מוגדר גם כאתר לשימור ימי מוגן והוא ביתם של אחת מאוכלוסיית ה-ua'u kani הילידים הגדולים ביותר באיים.[13] בחוף, אפשר לשנרקל, לעשות פיקניק, או סתם לשבת על החוף ברוגע, לשחות ולראות את הדולפינים הספינרים (Spinner dolphins), בחורף יש להימנע מביקור בחוף מכיוון שהתנאים במים יכולים להיות קשים.[6] מפרץ Hulopoeהמקום היה פעם כפר דייגים. צורתו חצי סהר הגובל בתצורות לבה מורכבות. אפשר לשחות, לעשות שנורקלינג, ואפילו לצפות די פעם בלהקת דולפינים ספינרים, או בעונת החורף אפשר להבחין בלוויתן גבן מלכותי.[47]
מנלה (Mānele). הייתה ביתה של קהילה משגשגת בהוואי בימי קדם. כיום נראים שרידי יסודות של בית חומות סלע ושל גג. לאחר מגע מערבי, מנלה שימשה כאתר נחיתה קבוע עבור ספינות קיטור בין-אילנדיות במהלך שנות ה-1800, כשעדיין ניתן היה לראות שרידים משובר הגלים המקורי בשנת 1950. בשנת 1920, "Pipi Chute" נבנה לאורך הצוקים כדי לתמוך במשלוח בין-איי של לאנה. אני בקר.[13] במקום מגרש גולף שעוצב על ידי ג'ק ניקלאוס (Jack Nicklaus).[41]
הוא שמורה ימית על החוף הדרומי עם נמל הסירות הציבורי היחיד בלנאי.[47]
סלע Puʻupehe. הסלע בגובה 80 פיט מתנשא מתוך המים ומשמש כמקום הקינון של הציפור (shearwater birds (uaʻu kani.[41]
הקתדרלות (The Cathedrals) הוא אתר צלילה ליד החוף הדרומי של לאנאי. שמו מתייחס ל-18 מטר של חדרים המאכלסים מאות מינים בעלי חיים ימיים כמו תמנונים, דגי פרפר pyramid butterfly fish), דגי פסים כחולים (blue-stripe snappers). צוללים מתחילים ומקצוענים יכולים לצלול במקום ולהנות מצפייה בבעלי החיים הימיים במקום.[47]
מרכז לאנאי
פארק דול (Dole Park). הפארק מוכר גם ככיכר המסחרית בעיר לאנאי סיטי. ושלושה רחובות מקיפים את הפארק: שדרות לאנאי - יוצר את הגבול העליון של הפארק, רחוב שביעי, דרות פרייזר ורחוב שמונה, הם שלושה הרחובות הנוספים המקיפים את הפארק. הפארק הוקם בסבוביות שנת 1922, כאשר הוקם כפר המטעים. הפארק משמש כמרכז פעילויות פנאי למשפחות. יש בו שולחנות פיקניק ומרכז קהילתי.[11]
עצי Norfolk and Cook Island Pine רבים מספקים צל בפארק, קיימות באי מספר אנדרטאות המנציחות את החיילים שלחמו ונהרגו במלחמת העולם השנייה, ובסכסוך הקוריאני. לפארק יש שפע של חנייה חינם ברחובות הגובלים בו.[11]
נקודות ציון היסטוריות באי. ניתן לראות את שרידי הבתים וההייאו (מבנה טקסי ודתי) בכפר ההרוס מהמאה ה-15 קאונולו, נקודת ציון היסטורית לאומית, שבו הקים המלך קמחמהה הראשון מקום מפלט מלכותי. באגן פאלאוואי נמצאים הפטרוגליפים של לואהיווה, שנוצרו במאה ה-18.[2]
מטע האננס. אתר מטע האננס שהיה בעבר מטע גדול מאוד, נשאר עם פחות מ-100 אקר של אננס המשמש לצריכה מקומית.[6]
שביל מונרו. השביל הפופולרי נמצא דקות ספורות צפונית לעיר לאנאי ואורכו כשבעה מייל. השביל מטפס על הר Lana'ihale ומתפתל סביב לאנאי סיטי, לפני שהוא ממשיך דרומה לכיוון מפרץ מנלה. בשביל, ניתן לצפות בנופים היפים של העיר, Maunalei gulch, והאיים הסמוכים. אפשר ללכת רגלית על השביל או לנסוע ברכב 4x4.[6] שביל מונרו (Munro Trail) מוביל לפסגת הר הגעש הרדום.[8]
לקריאה נוספת
- Adler Jacob; Kamins Robert M, The Fantastic Life of Walter Murray Gibson:Hawaii's Minister of Everything, Universiy of Hawaaii Press,1986
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של לאנאי (באנגלית)
סופי אלכסנדר, בלומברג ביזנסוויק, לאבד את גן עדן: מה קרה לתושבי אי העשירים של לארי אליסון, באתר TheMarker, 5 ביולי 2022- לאנאי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.