Loading AI tools
ממובילי חקר הפיוט העברי ופרופסור בבית המדרש לרבנים בניו יורק. מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ישראל דוידזון (באנגלית: Israel Davidson, בליטאית: Izraelis Davidsonas; כ"ו באייר ה'תר"ל, 27 במאי 1870, יאנובה – י' בתמוז ה'תרצ"ט, 27 ביוני 1939, גרייט נק, מדינת ניו יורק) היה ממובילי חקר הפיוט העברי בזמנו ופרופסור בבית המדרש לרבנים בניו יורק. נודע ביצירתו הגדולה "אוצר השירה והפיוט".
 | |
| לידה |
27 במאי 1870 יאנובה, ליטא  |
|---|---|
| פטירה |
27 ביוני 1939 (בגיל 69) ניו יורק, ארצות הברית |
| מקום לימודים | |
| מוסדות |
בית המדרש לרבנים באמריקה |
  | |
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא לא אנציקלופדי.ישראל דוידזון נולד ב-1870 בעיירה יאנובה או יונאבה שבליטא באימפריה הרוסית לדוד וולף מובשוביץ ולרבקה מובשוביץ, בת לבית כהן.[1] בגיל שנתיים מת אביו ובגיל שש מתה אמו והוא נשלח ללמוד בעיר גרודנה ולחיות אצל דודו הרב ישראל תנחום קלבנסקי. למד בצעירותו בישיבת וולוז'ין וישיבת כנסת ישראל (סלובודקה). מעולם לא נאמר לו מה שמו, ושהוא היה הילד השלושה עשר ואף אחד מאחיו ואחיותיו לא שרד. קראו לו "אלטר", כלומר שהוא יזכה להגיע לגיל זקנה. בתום לימודיו התורניים הוסמך לרב[1] ב-1888, בגיל 17 וחצי, הוא ברח מרוסיה לניו יורק, וכששאלו אותו במחלקת ההגירה מה שמו הוא בחר בשם ישראל דוידזון להראות שהוא יהודי (בן דוד). הוא עבד למחייתו בעבודות שונות כרוכל, בסופרמרקט 17 שעות ביום, ושומר לילה בחנות. הוא התפלל ולמד בבית כנסת באיסט סייד במנהטן וחברי הקהילה מסרו לו את ילדיהם שלימד אותם עברית.
בו בזמן הוא למד עד שנת 1895 בסיטי קולג' של ניו יורק, והמשיך באוניברסיטת קולומביה עד לקבלת תואר דוקטור ב-1902, בגיל 25. בשנים 1899–1905 שימש כרב בכלא סינג סינג והיה חבר בארגון העובדים הסוציאליים. לאחר מכן החל משנת 1905 לימד בבית המדרש לרבנים בניו יורק עד מותו.[1]
התחיל כמדריך לספרות עברית מימי הביניים ובשנת 1916 קודם למשרת פרופסור. הוא כיהן זמן מה כסגן ספרן, כמזכיר וכקצלר[דרושה הבהרה] של הבית המדרש, לימד שיעורי ערב. בשנים 1909–1917 כיהן גם כמנהל "בית הספר העברי" של בית היתומים היהודי Hebrew Orphans Asylum. פעמיים הוצע לו לעבור ללמד במחלקה למזרחנות של המכון סמית'סוניאן אך בחר להישאר בבית המדרש לרבנים.[1] רק בשנת תרפ"ה (1925) עשה הפסקה כשהוזמן לסדרת הרצאות באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר שזכה בשנת שבתון אקדמית מאת הסמינר לרבנים בניו יורק בשנת תרפ"ו (1926) חזר לארץ ישראל. בדרכו לארץ ישראל ובחזרתו ממנה ערך מסע באירופה – באיטליה, צרפת, וינה, פראג, גרמניה ואנגליה ונפגש לראשונה עם קוראי ספריו, מוקיריו ומעריציו, חכמים וסופרים אתם עמד עד אז בקשר בכתב בלבד.
לצידם של נשיא בית המדרש שניאור זלמן שכטר והפרופסורים ישראל פרידלנדר, לואי גינצברג, מרדכי קפלן ואלכסנדר מרכס חינך דוידזון את הדורות הראשונים של היהדות הקונסרבטיבית בארצות הברית. פרופ' דוידזון כתב עשרות ספרים ופרסם מאות שירים ופיוטים מכתבי יד והגניזה הקהירית מכל סוגי השירה העברית של ימי הביניים. כמו כן כתב מחקרים בתחומים נושקים וקרובים – על פרודיות, פתגמים וספרות פולמוסית בין הקראים והרבנים. לספריו בעברית נהג לכתוב מבוא באנגלית.
ב-1906 הוא נישא לקרי (גיטל בת חיים) דרייפוס (1879–1953), שהפכה לעורכת הביטאון "אאוטלוק" של "הליגה הלאומית האמריקאית של נשות "ק"ק כנסת ישראל", וביתו ברחוב מורניג סייד אווניו היה למקום מפגש לשוחרי יהדות, במיוחד בסעודות ליל שבת.
נולדו לו שתי בנות: גלדיס וג'סיקה – אחת הייתה חוקרת והשנייה עורכת דין.
דוידזון נפטר בי' בתמוז תרצ"ט (שנת 1937) בגרייט נק, ניו יורק, ונקבר בבית הקברות הר נבו בגלנדייל, קווינס, ניו יורק.
עם תלמידיו נמנה שלום שפיגל.
דוידזון הוציא לאור בין השאר, גם את הפולמוס של רב סעדיה גאון נגד חיוי הבלכי
ישראל דודסון (1870-1939), דף שער בספרייה הלאומית
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
