Loading AI tools
סוג אבן חן מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ירקן היא אבן חן יקרה למחצה. בפועל, "ירקן" הוא כינוים של שני סוגי סלע שונים הבנויים ממינרלים סיליקטיים שונים -"ירקן נפריט" ו"ירקן ג'יידיט". ירקן נפריט עשוי מהמינרל נפריט, אחת הצורות שבהן מופיע בטבע המינרל אקטינוליט (אחד מהחברים בקבוצת האמפיבול - קבוצה של מינרלים אינוסיליקטים), ו"ירקן ג'יידיט" או ג'יידיטיט מורכב כמעט אך ורק מהמינרל ג'יידיט, (אחד מהחברים בקבוצת הפירוקסן - גם היא קבוצה של מינרלים אינוסיליקטים).
 | |
| אבן ירקן גולמית | |
| תכונות המינרל | |
|---|---|
| מערך קריסטלוגרפי | המערכת הגבישית המונוקלינית |
| צבע | כמעט כל הצבעים, אך בעיקר ירוק |
| קשיות | 6–7 בסולם מוס |
| משקל סגולי | 2.9–3.38 |
שם האבן נגזר מצבעה הנפוץ ביותר - הירוק. בשם ירקן קראו בעבר לאבנים שונות. כך למשל מתרגם תרגום אונקלוס את אבן החושן פטדה למונח הארמי ירקן. גם תרגום השבעים ראה בפטדה אבן ירוקה ומכנה אותה ירקתא. כיום מקובל לקשור בין הפטדה לבין הטופז למרות שצבעו הנפוץ הוא דווקא צהוב. גם לאבני החן אקוומרין ו"בלאדסטון" (סוג של ישפה) נהגו לקרוא ירקן,[1] אלא שכיום קוראים כך רק לאבן המכונה באנגלית "ג'ייד" (Jade). השם "ג'ייד" הוא כינוי חדש יחסית ונוצר כשיבוש של השם שניתן בספרדית לאבן הירקן "piedra de ijada"[2] (כינוי המצוי בכתובים בפעם הראשונה ב-1565), כלומר "אבן החלציים" או "האבן של חלקו התחתון של הגוף". מקור הכינוי בספרדית הוא באמונה שאבן הירקן מסוגלת לרפא מחלות הקשורות בחלקו התחתון של הגוף, כדוגמת אבנים בכליות ומחלות כליה.
בעקבות כך, וכדי לנתק את השם מן הצבע הירוק, שאינו הצבע היחיד של האבן הזו, חידש המתרגם והסינולוג דן דאור את השם אִיחָד, על-פי הספרדית ובלבוש משקל עברי, בתרגומו לשירה סינית, אשר בה נפוצים אזכורי האבן.
משם זה נגזר גם שמם של שני המינרלים השונים הבונים את שני סוגי האבן. שם המינרל ג'יידיט נגזר ישירות משם האבן באנגלית, ואילו שמו של המינרל נפריט נגזר מהכינוי "lapis nephriticus" (לפיס נפריטיקוס), שפירושו "אבן כליה", והוא הגרסה הלטינית של השם הספרדי לירקן.
בסין, שם האבן מוכרת לפחות 5,000 שנים, היא מכונה "יוּ'" (במנדרינית תקנית 玉, בפין-יין yu).[3] כמעט כל המילונים נוהגים לתרגם את התו 玉 לירקן, אבל תרגום זה גורם לאי הבנה. הסינים, הקוריאנים, כמו גם אנשי המערב טועים בהערכת המושג התרבותי של המילה שהוא נרחב הרבה יותר בסין ובקוריאה מאשר במערב. תרגום מדויק יותר יהיה "אבן יקרה/אבן לקישוט". כמעט אף פעם לא נעשה שימוש במילה זו בפני עצמה במנדרינית תקנית על מנת לתאר את האבן המכונה ירקן במערב. לדוגמה: ג'יידיט הוא " יִינְג יוּ'" (硬玉 – "ירקן קשה"), ונפריט הוא " זְ'ווָאן יוּ'" (軟玉 – "ירקן רך"). שמות בסינית של אבני קישוט רבות שאינן ירקן מכילות בתוכן את התו "יוּ'", ודוברי השפה מבינים היטב כי אבנים אלו אינן למעשה נפריט או ג'יידיט יקרי ערך. למרות זאת, מסיבות מסחריות, שמותיהן של אבנים אלו מתורגמים לאנגלית כ"ירקן", ומנהג זה ממשיך להביך את חסרי הידע.
חפצי הירקן הקדומים ביותר נתגלו בחפירות באתרים פרהיסטוריים בסין וכוללים חפצי חן פשוטים שצורתם חרוזים, כפתורים או שפופרות.[4] בנוסף, נעשה שימוש בירקן עבור ראשי גרזנים, סכינים וכלי נשק אחרים. כאשר התגלו שיטות לעיבוד מתכות, הפך הירקן בשל יופיו ליקר ערך עבור שימוש בקישוטים ובחפצי חן. קשיותו של הירקן על פי סולם מוס נעה בין 6.5 ל-7,[5]ולכן ניתן לעבדו באמצעות אבקת קוורץ או גארנט וללטשו בעזרת חזרן ואפילו אבקת ירקן.
עמים שונים עשו שימוש בירקן מנפריט או מג'יידיט החל מהפרהיסטוריה למטרות דומות. שני הסוגים הם בערך בעלי אותה קשיות כמו של קוורץ, הם חזקים בצורה יוצאת דופן, מופיעים בגוונים יפהפיים, וניתן לגלף מהם צורות מעודנות. ירקן מנפריט היה בשימוש בעיקר בסין שלפני המאה ה-19, כמו גם בניו זילנד ולאורך החופים של אמריקה הצפונית עם האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס השקט, באירופה של התקופה הנאוליתית ובדרום-מזרח אסיה. בירקן מג'יידיט נעשה שימוש באמריקה התיכונה, ביפן של התקופה הנאוליתית ובתרבויות אירופאיות.
רק במאה ה-19 גילה מינרלוג צרפתי את העובדה ש"ירקן" הוא בעצם שני חומרים שונים.
על פי ממצאים ארכאולוגיים, הסינים יצרו חפצי ערך מירקן לפני למעלה מ-5,000 שנים. עד המאה ה-19 הכירו הסינים רק את הירקן מנפריט, ובנוסף הם התייחסו לאחת הצורות של סרפנטין כאל סוג ירקן שאותו כינו "שְׂיוֹ יוּ'". הסינים לא הכירו את הירקן מג'יידיט, עד שהחל יבוא של האבן לסין בתקופת שושלת צ'ינג (1912-1644).[6]
המקורות העיקריים הידועים לירקן מנפריט בסין בתקופה הנאוליתית, עבור חפצים שימושיים וחפצי פולחן מירקן, היו המרבצים שנוצלו עד תומם בנינגשאו שבאגן הדלתה של היאנגצה (תרבות לְיָאנְגג'וּ 3400 לפנה"ס-2250 לפנה"ס); בנפת לאנטיין שבמחוז שאאנשי, ובהר דוּ (独山, בפין-יין: Dú Shān, מילולית, "הר בודד") בנפת נאניאנג שבמחוז חנאן. חפצי ערך מגולפים בירקן שמקורם בהר דוּ נתגלו בקברי המלכים משושלת שאנג (1600 לפנה"ס-1050 לפנה"ס) באתר "חורבות יִין" (殷墟, בפין-יין: Yīnxū), עיר הבירה של שושלת שאנג, המצויה קרוב לעיר אניאנג שבמחוז חנאן. המקור העיקרי לירקן מסרפנטין הוא באזור במחוז ליאונינג במונגוליה הפנימית (תרבות הונְגשָׁאן 4700 לפנה"ס-2200 לפנה"ס).
הסינים עשו שימוש בירקן להכנת חפצים שימושיים ופולחניים רבים, החל בחפצי חן ביתיים וכלה בחליפת קבורה מירקן. לירקן התייחסו כאל "אבן חן קיסרית". מזמנן של שושלות הקיסרים הקדומות ועד ימינו היו מרבצי הירקן שבהם נעשתה עיקר הכרייה באזור חוטאן (באויגורית: خوتەن, הסינים קוראים למקום הֶאטְייֵן (和田), בפין-יין: Hétián) שבמחוז המערבי שינג'יאנג, אם כי גם לירקן שבמרבצים מאזורים אחרים של סין, כדוגמת נפת לאנטיין שבשאאנשי היה ביקוש רב. הירקן מאזור חוטאן מכונה "ירקן האטיין" ונכרה במחצבות קטנות המצויות לאורך רצועה שאורכה 1,500 קילומטרים על המדרון הצפוני של רכס הרי קונלון או שנאסף כאבני חצץ וכגושי סלע בנהרות הזורמים מרכס הרי קונלון צפונה אל מדבר טקלה מקאן. הירקן המצוי בנהרות הוא בדרך כלל באיכות טובה יותר מהירקן אותו כורים במחצבות. איסוף ירקן התרכז בנהרות ירקאנד, נהר "הירקן הלבן" (יורונגקאש) ונהר "הירקן השחור" (קאראקאש). בירקן מצויים לעיתים תכלילים זעירים של דיופסיד, סרפנטין, גרפיט, מגנטיט ומינרלים נוספים, והם מעניקים לירקן גוונים שונים, לבן, ירוק כחול, שחור וכו'. תשלומי מס שנתיים שכללו את הירקן הלבן (שנחשב ליקר הערך מבין כל סוגי הירקן) נשלחו מממלכת חוטאן, בקצה הדרומי של דרך המשי, לחצר הקיסרות הסינית, שם נהגו אומנים מוכשרים לגלף מהאבן חפצי אומנות. בסין נחשב הירקן כיקר ערך יותר מכסף או זהב.
הירקן הפך לחומר מועדף לגילוף חפצים של מלומדים סיניים, כגון מעמדים למברשות של קליגרפיה, כמו גם לפיות של צינורות לעישון אופיום, בשל האמונה שנשימה דרך ירקן תעניק אריכות ימים למעשנים העושים שימוש בפיה כזו.[7]
ירקן מג'יידיט, שגווניו ירוק-אזמרגד, ורוד, לבנדר, כתום וחום, יובא לראשונה לסין מבורמה רק אחרי 1800. סוג ירקן זה, בעל הצבע הירוק הססגוני, קיבל את הכינוי "ירקן נוצות השלדג" (翡翠, בפין-יין: Feicui, תעתיק: פֵייצְווֵי). סוג ירקן זה החליף תוך זמן קצר את הירקן מנפריט כסוג הקיסרי של ירקן.
לירקן הייתה תמיד משמעות מיוחדת לאורך ההיסטוריה הארוכה של התרבות והאומנות באימפריה הסינית הכבירה, בערך כפי שהתייחסו לזהב ויהלומים במערב. בירקן נעשה שימוש לא רק בגילוף חפצי חן וצלמיות פולחניות, אלא גם בריהוט הקברים של רמי מעלה ממשפחה הקיסרית.
שליט השמים בפנתאון של הטאואיזם מכונה קיסר הירקן (玉帝, בפין-יין: Yù Dì - תעתיק יוּ דִי).
השימוש בירקן ואבנים ירוקות אחרות היה חלק ממסורת ארוכת שנים בקוריאה (850 לפנה"ס – 668). ירקן נתגלה בכמויות קטנות בבתי מגורים חפורים באדמה ובאתרי קבורה. אומנות גילוף אבני ירקן בצורת סהרון או גליל מחומרים כדוגמת ירקן, מיקרוקלין, ישפה, וכו' צמחה בקוריאה הדרומית מאמצע תקופת קדרות מומון (550-850 לפנה"ס).[8] אבני ירקן בצורת סהרון מצויות על כמה מכתרי הזהב של אצולת ממלכת שילה (668-300/400 לספירה) ואתרי קבורה מהודרים של האליטה מתקופת שלוש הממלכות של קוריאה. הפופולריות של טקסי המוות הקשורים בבודהיזם, שהתגברה לאחר איחוד חצי האי הקוריאני על ידי מדינת שילה ב-668 לספירה, גרמה לירידה בשימוש בירקן בקברים כחפצי קבורה יוקרתיים.
במאורית, שפתם של המאורים בניו זילנד, מכונה אבן ירקן מנפריט בשם פאונאמו (pounamu). האבן מהווה מרכיב חשוב בתרבות המאורית ונחשבת יקרת ערך. האבן נחשבת "טאונגה" (taonga), או אוצר, ולכן מוגנת על ידי הסכם ואיטנגי, וניצולה מוגבל ונשמר בקפדנות. האי הדרומי של ניו זילנד קרוי במאורית "טה וואי פאונאמו" (Te Wai Pounamu) כלומר "המים של האבן הירוקה", משום ששם היה מצוי הירקן.
מירקן נהגו ליצור כלי נשק וחפצי חן, בייחוד האלה הקצרה המכונה "מֶרִי" (Mere), כלי הנשק של ראשי השבטים, והתליון לצוואר המכונה "האי-טיקי" (Hei-tiki). המאורים האמינו כי לחפצים אלו יש כוח משלהם (מאנה), ולכן הם עברו בירושה כחפצי ערך, וניתנו לעיתים קרובות כתשורות על מנת לסמל חתימת הסכמים. מכיוון שלמאורים לא היו כלי מתכת נעשה שימוש בירקן במגוון כלים כדוגמת מכושים.
בניב האנגלי של ניו זילנד מכונה האבן Greenstone ("אבן ירוקה"). תכשיטים המכילים את האבן בעיצובים מאוריים פופולריים בין התושבים המקומיים, בלא קשר למוצאם, וכן אצל תיירים, למרות שרוב אבן הירקן עצמה מיובאת כיום מקולומביה הבריטית וממקומות אחרים.
ירקן הייתה אבן נדירה ויקרת ערך בתרבויות הפרה-קולומביאניות של אמריקה התיכונה. המקור היחיד ממנו יכלו העמים הילידים, כדוגמת האולמקים והמאיה, להשיג ירקן היה בעמק הנהר מוטאגואה (Motagua) בגואטמלה. בני האצולה היו עיקר המשתמשים בירקן, ונהגו לגלף אותו בצורות שונות, בין אם כאמצעי לחרוט עליו הירוגליפים, או לעצב אותו כפסלונים סמליים. החומר היה בדרך כלל בעל משמעות סמלית גדולה ונעשה בו שימוש לעיתים קרובות בטקסים ופולחנים דתיים.
כיום מפיקה גואטמלה ירקן ג'יידיט במגוון צבעים, החל בסגול רך שקוף למחצה, כחול, ירוק, צהוב ושחור. היא גם המקור לצבעים חדשים, כולל "ירקן צבעי הקשת בענן", "זהב גלקטי", ו"אולמק כחול".
את הנפריט ניתן לגלות בגוון לבן קרמי, כמו גם במגוון של צבעים ירוקים. לעומתו יש לג'יידיט מבחר צבעים גדול יותר, כולל כחול, לבנדר-ארגמן, ורוד וירוק-אזמרגד. ג'יידיט הוא הנדיר מבין השניים וידוע על פחות מתריסר מקומות בעולם בו ניתן למצוא אותו. סוגי הירקן הם:
היצרניות העיקריות של ג'יידיט כיום הן בורמה וגואטמלה. קנדה היא היצרנית העיקרית של נפריט.
ירקן היא אבן החן הרשמית של מדינות ויומינג וקליפורניה בארצות הברית ושל קולומביה הבריטית בקנדה, מקום בו נמצאו מרבצים גדולים באזורי לילואט (Lillooet) וקאסיאר (Cassiar). ירקן הוא גם הסלע הרשמי של אלסקה. מרבצי ירקן נתגלו באלסקה, בייחוד באזור קובוק (Kobuk). גוש סלע ירקן שמשקלו שני טון המונח בכניסה למרכז המבקרים של אנקורג' נחצב סמוך לקובוק ונתרם לעיר כאטרקציה.
בארצות הברית, באוסטרליה ובתאילנד הירקן הוא אבן ההולדת התחליפית של חודש יולי.
במדליות שחולקו באולימפיאדת בייג'ינג (2008) שובצה טבעת של ירקן, הפעם הראשונה בהיסטוריה בה נעשה שימוש בחומר שאינו מתכת במדליה אולימפית.
בעת רכישת ירקן נקבעת האיכות על פי רמת השקיפות, הניקיון וטוהר הצבע. לעיתים נמכרים מינרלים אחרים תחת הכינוי ירקן, רובם הם סוג של סרפנטין (גם בואניט), קרנליאן, אוונטורין, זכוכית, גרוסולר, וזוביאניט, סטיאטיט ולאחרונה כריזופראס מאוסטרליה. "ירקן קוריאני", "ירקן סוג'ואו", "ירקן משטיריה", "ירקן זית" ו"ירקן חדש" הם כולם בעצם סרפנטין; "ירקן מטרנסוואל" או "ירקן אפריקאי" הם גרוסולאר; "ירקן שלום" הוא תערובת של סרפנטין, סטיכטיט, וקוורץ; "קוורץ מלזי" הוא קוורץ צבוע; "ירקן הרים" הוא שיש דולומיט צבוע. ניתן להבדיל בין ירקן מדומה לבין ירקן אמיתי באמצעות בדיקת הפצילות והקשיות של האבן.
ניתן לשפר ירקן (לעיתים הפעולה קרויה "לייצב"). קיימות שלוש שיטות, לעיתים מתייחסים אליהם כאל שיטת הטיפול ABC:
.jpg)
ירקן, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
