Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נפריט הוא אחד מסוגי המינרל אקטינוליט חבר בקבוצת האמפיבול - קבוצה של אינוסיליקטים (סיליקטים במבנה דמוי שרשרות) מאפיים. הנפריט הוא אחד משני סוגים שונים של מינרלים הבונים את אבן החן ירקן.
 | |
| תכונות המינרל | |
|---|---|
| הרכב כימי | Ca2(Mg,Fe)5Si8O22(OH)2 |
| מערך קריסטלוגרפי | מונוקליני |
| צורת הגביש | קומפקטי |
| צבע | ירוק בהיר עד כהה, צהוב עד חום, לבן, אפור ושחור. |
| ברק | זגוגי או שמנוני עד עמום |
| שקיפות | שקוף למחצה עד אטום |
| פצילות | מעולה בשני כוונים |
| שבירה | בלתי שווה |
| קשיות | 6.5-6 בסולם מוס |
| משקל סגולי | 2.95 (15.+, 05.-) |
| שרטוט | לבן |
| מידע נוסף | תופעת גבישים תאומים נפוצה. אופטית המינרל דו-צירי והוא ניחן בפליאוכרואיזם. |
| מינרלים נלווים | קוורץ, טלק, אפידוט, גלאוקופן, ואלביט |
הנפריט בנוי משרשרת כפולה שבה שתי שורות של ארבעונים של סיליקט (SiO4) מתחברות אל שתי שורות אחרות דרך קטיונים של מגנזיום, ברזל או סידן. נוסחת המבנה הכימי של הנפריט היא: Ca2(Mg,Fe)5Si8O22(OH)2.
הנפריט מצוי באמצעה של השורה האיזומורפית בין המינרל טרמוליט (Ca2Mg5Si8O22(OH)2) העשיר במגנזיום לפרו-אקטינוליט (אקטינוליט עשיר בברזל). כפי שניתן לראות מנוסחת הנפריט יונים של מגנזיום וברזל מתחלפים בצורה חופשית במבנה הגביש. הצבע הירוק השולט במינרל מקורו בברזל שבו.
מבחינת תכונותיו האופטיות הנפריט הוא דו-צירי, ומקדם השבירה שלו הוא 1.606 - 1.632 (0.09+, 0.06-). הנפריט ניחן בפליאוכרואיזם (עד כמה משתנה צבע המינרל בהתאם לזווית בה מסתכלים בו) בינוני. באבנים השקופות הוא נראה צהוב חיוור עד חסר צבע או ירוק בהיר מזווית אחת, ירוק צהבהב עד ירוק כחלחל ומזווית שלישית ירוק חיוור, ירוק, ירוק כהה או ירוק כחלחל.
הנפריט הוא אחד משני סוגים שונים של מינרלים הבונים את אבן החן ירקן. המינרל השני הוא ג'יידיט השייך לקבוצת המינרלים פירוקסן. בעוד שלאבן ירקן הבנויה מנפריט יש מבחר גוונים מוגבל, בעיקר אפורים וירוקים (ולעיתים רחוקות צהובים, חומים או לבנים), ירקן מג'יידיט, הנדיר יותר, יכול להופיע בגוונים של שחור, אדום, ורוד וסגול. ירקן מנפריט היא אבן לקישוט, ונעשה בה שימוש לגילוף, ליצירת חרוזים או אבני חן החתוכות בצורת קבושון.
שם המינרל נגזר מהכינוי "lapis nephriticus" (לפיס נפריטיקוס), שפירושו "אבן כליה" והוא הגרסה הלטינית לשם שניתן בספרדית לאבן הירקן "piedra de ijada"[1] בשל האמונה שאבן הירקן מסוגלת לרפא מחלות הקשורות בחלקו התחתון של הגוף, כדוגמת אבנים בכליות ומחלות כליה.
את הנפריט אפשר למצוא בגוון לבן עד צהוב קל שקוף למחצה, המוכר בסין כירקן "שומן הכבש", בגוון לבן עד חום בהיר או אפור בהיר אטום המוכר בסין כירקן "עצם התרנגולת", כמו גם בגוונים שונים של ירוק. המקור העיקרי כיום לאבן ירקן מנפריט באיכות של אבן לעיבוד היא קנדה. לפני המאה ה-19 נעשה שימוש בירקן מנפריט בעיקר בסין כמו גם בניו זילנד, לאורך חופיה של אמריקה הצפונית עם האוקיינוס השקט והאוקיינוס האטלנטי, באירופה של התקופה הנאוליתית, ובדרום-מזרח אסיה.
המקורות העיקריים הידועים לירקן מנפריט בסין בתקופה הנאוליתית, עבור חפצים שימושיים וחפצי פולחן מירקן, היו המרבצים שנוצלו עד תומם באזור נינגשאו שבאגן הדלתה של היאנגצה (תרבות לְיָאנְגג'וּ 3400 לפנה"ס-2250 לפנה"ס) ובאזור במחוז ליאונינג במונגוליה הפנימית (תרבות הונְגשָׁאן 4700 לפנה"ס-2200 לפנה"ס). בירקן נעשה שימוש להכנת חפצים רבים, החל בחפצי חן ביתיים וכלה בחליפת קבורה מירקן. לירקן התייחסו כאל "אבן חן קיסרית".
מזמנן של שושלות הקיסרים הקדומות ועד ימינו היו מרבצי הירקן שבהם נעשתה עיקר הכרייה באזור חוטאן במחוז שינג'יאנג שבמערב סין (גם לירקן שבמרבצים מאזורים אחרים של סין, כדוגמת מנפת לאנטיין שבשאאנשי היה ביקוש רב). הירקן מאזור חוטאן הוא בגוונים של לבן וירקרק והוא נכרה במחצבות קטנות או שנאסף בנהרות, הזורמים מרכס הרי קונלון צפונה אל מדבר טקלה מקאן, כאבני חצץ וכגושי סלע. איסוף ירקן התרכז בנהרות ירקאנד, נהר "הירקן הלבן" (יורונגקאש) ונהר "הירקן השחור" (קאראקאש). תשלומי מס שנתיים נשלחו מממלכת חוטאן, בקצה הדרומי של דרך המשי, שכללו את הירקן הלבן, שנחשב ליקר הערך מבין כל סוגי הירקן, לחצר הקיסרות הסינית, שם נהגו אומנים מוכשרים לגלף מהאבן חפצי אומנות. בסין נחשב הירקן כיקר ערך יותר מכסף או זהב.
במאורית, שפתם של המאורים בניו זילנד, מכונה אבן ירקן מנפריט בשם פאונאמו (pounamu). האבן משחקת תפקיד חשוב בתרבות המאורית ונחשבת יקרת ערך. האבן נחשבת "טאונגה" (taonga), או אוצר, ולכן מוגנת על ידי הסכם ואיטנגי, וניצולה מוגבל ונשמר בקפדנות. האי הדרומי של ניו זילנד קרויה במאורית "טה וואי פאונאמו" (Te Wai Pounamu) כלומר "המים של האבן הירוקה", משום ששם היה מצוי הירקן.
מירקן נהגו ליצור כלי נשק וחפצי חן, בייחוד האלה הקצרה המכונה "מֶרִי" (Mere), כלי הנשק של ראשי השבטים, והתליון לצוואר המכונה "האי-טיקי" (Hei-tiki). המאורים האמינו כי לחפצים אלו יש כוח משלהם (מאנה), ולכן הם עברו בירושה כחפצי ערך, וניתנו לעיתים קרובות כתשורות על מנת לסמל חתימת הסכמים. מכיוון שלמאורים לא היו כלי מתכת נעשה שימוש בירקן במגוון כלים כדוגמת מכושים.
בניב האנגלי של ניו זילנד מכונה האבן Greenstone ("אבן ירוקה"). תכשיטים המכילים את האבן בעיצובים מאוריים פופולריים בין התושבים המקומיים, בלא קשר למוצאם, וכן אצל תיירים, למרות שרוב אבן הירקן עצמה מיובאת כיום מקולומביה הבריטית וממקומות אחרים.
מלבד הכינויים שכבר הוזכרו יש לנפריט כינויים רבים נוספים "אוטאה" (aotea), "אבן-גרזן", "ירקן מלפנה"ס", "ביילשטיין" (beilstein), "אבן כליה", "לפיס נפריטיקוס" (lapis nephriticus), "ירקן ניו זילנדי", "ירקן תרד" ו"טלקום נפריטיקוס" (talcum nephriticus). "ירקן קבר" הוא שם שניתן לחפצי קבורה עתיקים מנפריט שפני השטח שלהם קיבלו מרקם חום או לבן.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
